person · P0145 · tannaim · generation T4

Rabbi Yehudah bar Ilai רבי יהודה בר אלעאי

c. 3855–3940 AM · 95–180 CE

4,062 teachings mined · 85.6% halacha · most on vessel impurity

The most frequently cited sage of the Mishnah — the plain "Rabbi Yehudah" of tannaitic literature. A student of Rabbi Akiva (and of Rabbi Tarfon) who survived the Hadrianic persecutions into the Usha generation, he was honored as "rosh hamedabrim bechol makom" — the opening speaker on every occasion — and the anonymous Sifra transmits his formulation of Rabbi Akiva's tradition.

Who

Hebrew
רבי יהודה בר אלעאי
Also known as
Rabbi Yehudah, Yehudah ben Ilai
Era
tannaim
Generation
T4
Received the mesorah from
Rabbi Akiva, Rabbi Tarfon
Transmitted the mesorah to
Rabbi Yose beRabbi Yehudah
Teachers
Rabbi Akiva, Rabbi Tarfon
Colleagues
Rabbi Meir, Rabbi Yose ben Chalafta, Rabbi Shimon bar Yochai, Rabbi Nechemiah, Rabbi Elazar ben Shammua
Children
Rabbi Yose beRabbi Yehudah
Students
Rabbi Yose beRabbi Yehudah

When

Traditional
c. 3855–3940 AM
Civil (computed)
3855–3940 AM · 95–180 CE
Academic
c. 95–180 CE
Lifespan (traditional)
≈85 years
Precision
approximate

How do we know

ClaimEvidenceConfidenceSources
Opened in praise of the Roman public works ("how fine are the deeds of this nation") in the famous exchange with Rabbi Yose and Rabbi Shimon bar Yochai, and for this was designated "rosh hamedabrim bechol makom" — the first speaker in every place. rabbinic ★★★★☆
An unattributed (stam) passage of the Sifra is Rabbi Yehudah, following the tradition he received from Rabbi Akiva — parallel to stam Mishnah being Rabbi Meir and stam Tosefta Rabbi Nechemiah. rabbinic ★★★★★
Named among the five later students of Rabbi Akiva who revived Torah in the south after the death of the first twelve thousand pairs. rabbinic ★★★★☆
Was among the sages ordained by Rabbi Yehudah ben Bava at a remote site between Usha and Shefaram during the Roman ban on ordination, and escaped when the soldiers arrived.
The passage calls him simply Rabbi Yehudah; he is conventionally identified as Rabbi Yehudah bar Ilai.
rabbinic tradition ★★★★★
He and his unnamed wife lived in such poverty that she made a single cloak that they shared whenever either went outside.
Aggadic biography of their household poverty.
rabbinic tradition ★★★★☆
He missed a public fast gathering because he lacked suitable clothing; Rabban Shimon ben Gamliel sent him a cloak, but he declined the gift.
The event also confirms Rabban Shimon ben Gamliel's presidency at the time.
rabbinic tradition ★★★★☆
When going to the study hall he carried a large earthenware pitcher on his shoulder to use as a seat.
Concrete detail concerning his physical routine and material circumstances.
rabbinic tradition ★★★★☆
Traditional placement c. 3855–3940 AM (c. 95–180 CE): a late student of Rabbi Akiva whose adult career belongs to the Usha generation after the Bar Kokhba revolt.
Schematic traditional dating.
tradition reconstruction ★★☆☆☆

Rabbi Yehudah bar Ilai: The First Speaker

Every detail in this story comes from the sources cited; nothing is invented.

Three sages and an informer

Three sages are sitting together in Roman-occupied Land of Israel, a generation after the empire crushed the Bar Kokhba revolt, and a man named Yehudah ben Gerim is sitting with them. Rabbi Yehudah opens: "How fine are the deeds of this nation — they built markets, they built bridges, they built bathhouses." Rabbi Yosi says nothing. Rabbi Shimon bar Yochai answers: everything they built, they built for themselves — markets for prostitutes, bathhouses to pamper themselves, bridges to collect tolls. Yehudah ben Gerim repeats the conversation, and it reaches the government. The verdicts come down like a court ruling: Yehudah, who praised — let him be elevated. Yosi, who was silent — exile to Tzippori. Shimon, who disparaged — death. (Shabbat 33b)

Rabbi Shimon fled to the cave and became a legend. But this story belongs to the man Rome elevated — because the Talmud says that this is why Rabbi Yehudah was thereafter called rosh hamedabrim bechol makom: the first speaker in every place. (Shabbat 33b) Wherever the sages convened, he opened. When "our rabbis entered the vineyard at Yavneh," it was Rabbi Yehudah, "the first speaker in every place," who rose first and expounded — in honor of Torah, and then again: that Torah is as beloved to its learners every day as the day it was given at Sinai. (Berakhot 63b)

Here is what makes that elevation astonishing: the man Rome honored owned, as far as our sources show, one cloak — and not even by himself.

One cloak

The Gemara's portrait of his household is specific to the point of pain. His wife bought wool and made a thick cloak with her own hands. When she went out to the market, she wore it; when Rabbi Yehudah went out to pray, he wore it — and when he wrapped himself in it he would recite the blessing, "Blessed is He who has wrapped me in a robe." (Nedarim 49b) Once Rabban Shimon ben Gamliel, the head of the generation, decreed a public fast, and Rabbi Yehudah did not come. Told that the sage had nothing to wear, the Nasi sent him a cloak of his own. Rabbi Yehudah refused it. (Nedarim 49b) His entire generation learned in that key: the Gemara elsewhere praises it as the generation in which six students covered themselves with a single garment and busied themselves with Torah. (Sanhedrin 20a)

Poverty did not embarrass him; he theorized it. Walking to the study house he carried a large pitcher on his shoulder — his seat for the lecture — and would say: "Great is labor, for it honors the one who does it." (Nedarim 49b) His budget advice survives: eat onions and dwell in the shade — spend less on your food and drink, and more on your dwelling. (Pesachim 114a)

The radiant face

And yet the poorest face in the Talmud glowed — so brightly that strangers kept demanding an explanation, and the Gemara kept every interrogation. A matron told him: a teacher and drunk? He answered her: I trust my hand that I taste no wine all year but kiddush, havdalah, and the four cups of Pesach — for which I bind my temples from Pesach to Shavuot. Rather, "a man's wisdom lights up his face." (Nedarim 49b; Jerusalem Talmud Shabbat 8:1; Jerusalem Talmud Pesachim 10:1) A heretic sneered: your face is like a moneylender's, or a pig-farmer's. Both, he replied, are forbidden to Jews — but there are twenty-four privies between my house and the study house, and I check every one of them on the way. (Nedarim 49b; Berakhot 55a) That is a chronically ill man mid-punchline. And sitting before his teacher Rabbi Tarfon, who remarked that his face shone that day, he answered: your servants went out to the field last evening and brought us beets, and we ate them without salt — and had we salted them, my face would shine even more. (Nedarim 49b)

The four cups that cost him a headache from Pesach to Shavuot he drank anyway, every year. (Jerusalem Talmud Pesachim 10:1) And it is his mnemonic for the ten plagues — Detzakh Adash Beachav — that the tradition transmits as his fixed custom, the acronym still printed in the Passover Haggadah that Jews read every year. (Sifrei Devarim 301)

Student of the ruins

His teachers place him in the most dangerous classroom in Jewish history. He sat before Rabbi Tarfon (Nedarim 49b) and was one of the students of Rabbi Akiva who survived into the generation of Usha — the Gemara counts him among the five later students, "who revived Torah at that time" in the south, after Rabbi Akiva's first twelve thousand pairs of students died. (Yevamot 62b) A midrashic parallel counts seven and adds Rabbi Akiva's charge to them: do not begrudge one another the Torah you teach. (Bereshit Rabbah 61:3; Kohelet Rabbah 11:6) When Rome banned ordination on pain of death, Rabbi Yehudah ben Bava took five elders — Rabbi Meir, Rabbi Yehudah, Rabbi Shimon, Rabbi Yosi, and Rabbi Elazar ben Shamua — to a spot between two great mountains, between Usha and Shefaram, outside any city's limits, and ordained them there; the ordainees escaped when the soldiers came. (Sanhedrin 14a; Avodah Zarah 8b) The anonymous voice of the Sifra — the halakhic midrash on Leviticus — is Rabbi Yehudah, transmitting the tradition of Rabbi Akiva. (Sanhedrin 86a) The unadorned "Rabbi Yehudah" of the Mishnah and its literature is him. His traditional placement is roughly 3855–3940 AM (c. 95–180 CE). (atlas entity record, data/people/P0145-rabbi-yehudah-bar-ilai.yaml)

The numbers in this atlas make the point brutally: 4,062 mined statements — more than any tanna in the collection, nearly three times his teacher Rabbi Akiva's 1,481, second among all mined sages only to Rabbi Yochanan — including 534 in the Mishnah alone and 1,637 recorded disputes. (data/teachings/P0145.yaml) Open a page of Mishnah at random and the odds are good that "Rabbi Yehudah says" appears on it. The man who shared one cloak with his wife owns more of the Mishnah than anyone.

The pious man in practice

The sources keep catching him doing things slightly beyond the law's requirement. He would immerse in a ritual bath before teaching — explaining that where others may be lenient, he was stringent with himself. (Berakhot 22a) He interrupted Torah study — the act the sages weighed most heavily — to escort the dead to burial and to bring in a bride, whenever the crowd was insufficient. (Ketubot 17a; Megillah 29a) In the Land of Israel's telling, he would look up from his students at a passing funeral or bride and say: action comes before study. (Jerusalem Talmud Chagigah 1:7) When the Gemara elsewhere tells stories of "a certain pious man" (chasid), it remarks that such stories mean either Rabbi Yehudah bar Ilai or Rabbi Yehudah ben Bava. (Bava Kamma 103b) Once, to restore peace between a husband and wife after a rash vow, he tasted the wife's cooking. (Nedarim 66b)

Two of the most intimate reports about his practice come from an unexpected witness: Rav — the founder of Babylonian Torah, two generations later — transmitted that on the eve of Shabbat, Rabbi Yehudah bar Ilai would wash his face, hands, and feet in hot water, wrap himself in his fringed garment, and resemble an angel of the Lord of Hosts (Shabbat 25b); and that on the eve of Tisha B'Av he would eat dry bread with salt and drink a jug of water, like a man whose dead lay before him. (Taanit 30a) His rulings on that fast survive in his name: halve your dishes, your diners, and your cups (Taanit 30a), and study on the day itself only the Torah's darkest passages — Job, Lamentations, Jeremiah's calamities. (Taanit 30a)

The elder of Usha

In the rebuilt world after the persecutions, he became infrastructure. He is described as the legal authority of the Nasi's household, ruling in accordance with his own teachings (Menachot 104a; Jerusalem Talmud Shekalim 8:1), and as a recognized authority for women's questions (Jerusalem Talmud Shabbat 8:1); his local standing was such that Rabbi Elazar declined to examine blood-purity questions in his town. (Niddah 20b) He joined six other elders in the Valley of Rimmon to intercalate the year. (Jerusalem Talmud Chagigah 3:1) Cases came to him: a widow instructed to mourn publicly so her testimony would be believed (Yevamot 116b), a convert who converted privately and could disqualify himself but not his children (Yevamot 47a), a convert permitted to marry a mamzeret — with a warning about his children's standing (Jerusalem Talmud Kiddushin 3:12).

He could be sharp. After Rabbi Meir's death he barred Rabbi Meir's students from the study house, declaring that they came for contentiousness and not for Torah — and when Symmachus forced his way in anyway, Rabbi Yehudah grew angry at his own students. (Kiddushin 52b; Nazir 49b) He rebuked Rabbi Meir himself, in a memory preserved by the midrash, for expounding Song of Songs to Israel's discredit. (Shir HaShirim Rabbah 2:4) Issi ben Yehudah's one-line catalogue of the sages calls him "a sage when he wishes" — a barb the Gemara repeats. (Gittin 67a; Avot DeRabbi Natan 18)

And he had a scientist's streak. To settle where the lung's lobes lie, he had a fat kid goat brought, then a lean one, and demonstrated on the animals. (Chullin 45b) His description of the great synagogue of Alexandria — the double colonnade, the seventy-one golden chairs, congregants seated by craft so a traveling artisan could find his guild and his livelihood, the attendant waving a scarf so the crowd would know when to answer Amen — begins: whoever has not seen it has never seen Israel's glory. (Sukkah 51b; Tosefta Sukkah 4:4) He mapped occupations to character: most donkey-drivers are wicked, most camel-drivers upright, most sailors pious, the best of physicians to Gehinnom, the most fit of butchers Amalek's partner. (Kiddushin 82a) His maxims run the same worldly register: fluent prayer is a good omen and faltering prayer a bad one (Tosefta Berakhot 3:3); a student with a perfect memory is a sponge, the lesser one takes only what he needs (Sifrei Devarim 48); be careful in study, for an inadvertent scholarly error counts as intentional. (Pirkei Avot 4:13) A death in its right time, he taught, is like a lamp going out by itself — good for the lamp and good for the wick. (Shir HaShirim Rabbah 6:2)

Even his humanity got itemized. He fell seven days behind his study partner after his own wedding and never made up the gap. (Kohelet Rabbah 1:15) Seized by ravenous, life-threatening hunger on the road, he grabbed a shepherd's bread. (Yoma 83b) On that same journey it was Rabbi Yehudah and Rabbi Yosi who trusted an innkeeper Rabbi Meir distrusted — Rabbi Meir, who checked names, was right. (Yoma 83b) He sent his son to fetch dried figs from a jar, telling him to reach in beneath the honey. (Sifrei Devarim 316; Jerusalem Talmud Peah 7:3) And in one immortal exchange, he and Rabbi Yosi ate porridge together, one with his fingers and one with a wood chip; said the chip-user, "How long will you feed me your filth?" — said the finger-eater, "How long will you feed me your spittle?" (Nedarim 49b)

What we don't know

Honesty requires the gaps. We never learn the name of his wife, who wove the cloak the sources made famous. (Nedarim 49b) The sources before us record no dates of birth or death; his placement at roughly 3855–3940 AM (c. 95–180 CE) is schematic tradition built from his position as Rabbi Akiva's late student and an elder of Usha. (Yevamot 62b; atlas entity record) The counts of Rabbi Akiva's surviving students differ — five in the Bavli, seven in the midrash. (Yevamot 62b; Bereshit Rabbah 61:3) The ordination account calls him simply "Rabbi Yehudah," identified as bar Ilai by convention. (Sanhedrin 14a; atlas entity record) His father Ilai gives him his name and nothing else in our data. And of his death the mined corpus preserves no scene at all — no deathbed, no eulogy. The tradition's last word on him is not an ending but a habit: wherever the sages sat, in every place, he speaks first. (Shabbat 33b; Berakhot 63b)

extrapolative An argued reading of the mined data — graded inference, not sourced fact.

The Man in the Borrowed Cloak: Rabbi Yehudah bar Ilai, an Extrapolative Reading

Read this warning first. The sibling piece, "Rabbi Yehudah bar Ilai: The First Speaker," tells only what the sources say. This essay argues. Rabbi Yehudah bar Ilai (traditional placement c. 3855–3940 AM, c. 95–180 CE) was a sage of the Land of Israel — a late student of Rabbi Akiva who survived the Hadrianic persecutions and became a leading elder of the rebuilt center at Usha. This atlas has mined every statement the classical sources attribute to him: 4,062 of them, the largest tannaitic corpus in the collection, tagged by type and topic, plus 2,575 passages where others mention him. From the patterns in that data, this essay reads a person. Every inference restates its evidence and grades itself — strongly supported, plausible, or speculative. None of it is sourced fact about his inner life; no such source exists.

The man who became the text

Begin with the number that frames everything: 4,062 mined statements. More than his teacher Rabbi Akiva (1,481). More than Rav (2,753), more than Rava (3,392); among all eleven sages mined so far, second only to Rabbi Yochanan — and in the Mishnah itself, no one is close: 534 items, with 559 more in the Tosefta. (data/teachings/P0145.yaml; sibling corpora) The plain name "Rabbi Yehudah," unqualified, means him; the anonymous voice of an entire canonical work, the Sifra, is him transmitting Rabbi Akiva. (Sanhedrin 86a)

Now the counter-number. The atlas also mines transmission chains — "Rabbi X said in the name of Rabbi Y," the formula by which later students carry a teacher forward. Rav is carried by name 1,078 times. Rabbi Yehudah bar Ilai: ten. (data/teachings/chains.yaml) The contrast dissolves once you see what kind of survival he had. His corpus is 40 percent dispute — 1,637 items where the Mishnah or its literature stakes him against a colleague, "Rabbi Yehudah says... Rabbi Meir says..." (data/teachings/P0145.yaml) He did not need couriers because he was compiled: woven into the fixed text that every subsequent generation memorized. The strongly supported inference: where Abaye survives as conversation and Rav as quotation, Rabbi Yehudah bar Ilai survives as canon — and in the Sifra, anonymity is the terminal form of that. His name dissolved into "the text says." In modern terms the pattern corresponds to the fate of a standards author: the engineer whose work is so foundational that it stops being cited and starts being assumed.

What surviving does to a curriculum

Restate what he lived through, because his corpus makes no sense without it. He studied under Rabbi Akiva, whom Rome executed; he is counted among the five (or seven) late students who "revived Torah" after Rabbi Akiva's twelve thousand pairs of students died (Yevamot 62b; Bereshit Rabbah 61:3); he received ordination at an illegal ceremony held between two mountains, between two towns, outside both their Shabbat limits — geography chosen by Rabbi Yehudah ben Bava so that no city could be punished for it — and escaped when the soldiers arrived. (Sanhedrin 14a) A man ordained like that knows the tradition he carries nearly went extinct.

Now read three of his signature positions against that backdrop. He taught that rejected minority opinions are preserved in the Mishnah on purpose — so that later generations can identify a stray tradition when someone shows up claiming it. (Mishnah Eduyot 1:6) He warned that a scholar's inadvertent error in ruling counts as intentional — that in transmission, sloppiness is culpable. (Pirkei Avot 4:13) And his student typology ranks memory first: the ideal student is a sponge that absorbs everything. (Sifrei Devarim 48) The plausible inference: this is the jurisprudence of a survivor generation — an archivist's Torah, built by men who watched knowledge die of state violence and resolved that nothing, not even the losing side of an argument, would be lost again. The pattern corresponds to what we would today call post-catastrophe preservation culture: the discipline of people who have learned that the library can actually burn.

The praise that saved his life

The one scene everyone remembers: three sages discuss Rome. Rabbi Yehudah praises the markets, bridges, and bathhouses; Rabbi Yosi says nothing; Rabbi Shimon bar Yochai condemns; an informer repeats it all. Rome's response — elevation for the praiser, exile for the silent, death for the critic — made Rabbi Yehudah "the first speaker in every place" and drove Rabbi Shimon into the cave. (Shabbat 33b)

It is easy to read that as flattery rewarded, and some readers always have. The data resists the easy reading in two ways. First, the man who praised Roman bathhouses had, on the record, almost nothing Rome could buy: he shared one cloak with his wife, refused a cloak sent to him by the Nasi himself, and carried his own pitcher to sit on. (Nedarim 49b) A man who declines gifts from his own patriarch is a strange candidate for sycophancy toward an empire. Second, look at what he praised: infrastructure. His corpus lights up wherever civic machinery appears — the Alexandria synagogue described guild by guild, down to the scarf-wave that told twenty-two thousand people when to answer Amen (Sukkah 51b; Tosefta Sukkah 4:4); the occupational sociology of donkey-drivers, camel-drivers, sailors, physicians, butchers (Kiddushin 82a); the household economics of food versus dwelling (Pesachim 114a); dissection of two goats, one fat and one lean, to settle lung anatomy (Chullin 45b). The plausible reading: the praise of Rome was not a courtier's move but a temperament speaking — an empiricist of ordinary life who assessed institutions by what they demonstrably do, enemies included. The pattern corresponds to what we would today call a pragmatic institutionalist. That Rome heard a collaborator, the informer's report notwithstanding, tells us about Rome; the tradition itself immortalized the reward without ever recording that he sought it. And note the tradition's honesty tax: the same title his elevation bought — first speaker — is the platform from which every recorded opening of his praises Torah, not empire. (Berakhot 63b)

The body in the record

Something rarer than teaching survives in his file: a body. Chronically ill — twenty-four privies between home and study house, and "I check every one," delivered as a retort to a heckler (Nedarim 49b; Berakhot 55a). Wine-intolerant to the point that the four obligatory Passover cups bound his temples in pain from Pesach to Shavuot — and drunk anyway, every year. (Nedarim 49b; Jerusalem Talmud Pesachim 10:1) Radiant of face — so visibly that a matron accused him of drunkenness and a heretic of usury or pig-farming, and his recorded answers are beets without salt, poverty, and "a man's wisdom lights up his face." (Nedarim 49b) Ravenous on the road once to the point of seizing a shepherd's bread — the Gemara's own example of life-threatening hunger. (Yoma 83b)

Two inferences, graded separately. The strongly supported one: the tradition chose to remember its most-cited sage in this register — hungry, ill, glowing, laughing — and that choice is itself data; his authority evidently did not require dignity's usual props, and the sources delight in the gap between the shabby body and the shining face. The speculative one, stated as speculation: the fixed practice under chronic cost — four cups, then months of migraine, annually — corresponds to a pattern we would today describe as observance maintained under chronic illness, a person for whom commitment was calibrated precisely because the price was known in advance. His porridge comedy with Rabbi Yosi — "how long will you feed me your spittle?" (Nedarim 49b) — suggests the coping style: the file contains more recorded jokes at his own expense than for any other sage in this pilot except Abaye.

Strict inward, soft outward

Run the direction of his severities. Stringencies: on himself — immersing before teaching where he permitted others leniency (Berakhot 22a); refusing the Nasi's cloak while missing the fast for lack of clothing (Nedarim 49b); dry bread and salt on Tisha B'Av eve, "like a man whose dead lies before him" (Taanit 30a). Leniencies and accommodations: outward — interrupting the study he prized above nearly everything to escort the dead and celebrate brides (Ketubot 17a; Megillah 29a; Jerusalem Talmud Chagigah 1:7); tasting a wife's cooking to end a marital vow crisis (Nedarim 66b); telling his students that action precedes study (Jerusalem Talmud Chagigah 1:7). The Gemara's own gloss: stories about "a certain pious man" default to him or to Rabbi Yehudah ben Bava. (Bava Kamma 103b)

The strongly supported inference: the asymmetry is systematic. Self-directed rigor, other-directed permission — the classical rabbinic definition of piety, and his file is its cleanest large-sample demonstration in this atlas. Even his one recorded gatekeeping act runs on this axis: after Rabbi Meir's death he barred Rabbi Meir's students as coming "for contentiousness, not Torah" (Kiddushin 52b; Nazir 49b) — harsh, and the Gemara records Symmachus breaching the ban and Rabbi Yehudah's anger; yet the same man is remembered rebuking Rabbi Meir only once on substance, for reading Song of Songs against Israel's honor. (Shir HaShirim Rabbah 2:4) His severity consistently guards something other than himself — the tradition's integrity, Israel's honor — and consistently spends himself. What it cost him is once visible in a single administrative line: he fell seven days behind after his own wedding and never caught up. (Kohelet Rabbah 1:15)

The wife in the data

She has no name anywhere. What she has is a deed: she bought wool, spun, and wove the household's one cloak with her own hands — the garment he blessed God for whenever he wrapped himself in it to pray. (Nedarim 49b) Within this corpus that blessing — "who has wrapped me in a robe," recited over a wife's handiwork — has no parallel. Speculation, flagged as such: a marriage the sources show us only through one shared garment and one blessing is a marriage the sources thought well of. It is also, we should say plainly, an instance of the tradition's habit of preserving women as artifacts of their husbands' piety rather than as persons; the atlas can count what survived, and what survived of her is a cloak.

What this method can and cannot know

A pattern is not a person, and a canon is not a diary. His 4,062 statements passed through the editorial hands that fixed the Mishnah — hands with every reason to inflate the standing of the Usha circle that produced them; the size of his corpus measures the redactors' reliance on him at least as much as his own output. The method cannot know whether Rome's reward pleased or shamed him — the sources record neither. It cannot recover his wife's name, his teacher Ilai's face, or his death, of which the mined corpus preserves nothing: no deathbed scene, no eulogy, no grave. (data/mentions/P0145.yaml) What it can know is the shape of what memory kept. The tradition took a man with one shared cloak and made him its single most-quoted voice; took a survivor of the persecutions and let him write the rule that even rejected opinions must be preserved; took a chronically ill body and remembered its face as shining. He asked for none of these monuments, on the record — the only monument he is recorded blessing God for is a robe his wife wove. (Nedarim 49b) Everything else, the text itself became.

4,062 teachings mined from the Mishnah (534), the Tosefta (558), the Talmud Bavli (1,624), the Talmud Yerushalmi (753), the halakhic midrashim (282), the aggadic midrashim (306), and the late midrashim (5).

רבי יהודה אומר Rabbi Yehudah bar Ilai says×2291 אמר רבי יהודה Rabbi Yehudah bar Ilai said×420 דברי רבי יהודה the words of Rabbi Yehudah bar Ilai×409 ר' יהודה אומר Rabbi Yehudah bar Ilai says×378 רבי יודה אומר Rabbi Yehudah bar Ilai says×108 דברי ר' יהודה the words of Rabbi Yehudah bar Ilai×91 רבי יהודה אמר Rabbi Yehudah bar Ilai said×74 אמר רבי יודה Rabbi Yehudah bar Ilai said×49 אמר ר' יהודה Rabbi Yehudah bar Ilai said×44 בשם רבי יודה in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×29 בשם רבי יהודה in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×29 דברי רבי יודה the words of Rabbi Yehudah bar Ilai×26 משום רבי יהודה in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×16 רבי יודה אמר Rabbi Yehudah bar Ilai said×15 תני רבי יודה Rabbi Yehudah bar Ilai taught×10 אמר רבי יהודה ברבי אלעאי Rabbi Yehudah bar Ilai said×9 אמר ליה רבי יהודה Rabbi Yehudah bar Ilai said to him×7 אמר רבי יהודה בר אלעאי Rabbi Yehudah bar Ilai said×7 רבי יהודה ברבי אלעאי אמר Rabbi Yehudah bar Ilai said×4 משום רבי יהודה ברבי אלעאי in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×3 דרש רבי יהודה בר אלעאי Rabbi Yehudah bar Ilai expounded×3 משום רבי יודה in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×3 תני רבי יהודה Rabbi Yehudah bar Ilai taught×3 רבי יהודה בר אלעאי אמר Rabbi Yehudah bar Ilai said×3 בשם רבי יהודה ברבי אלעאי in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×3 רבי יהודה פתר Rabbi Yehudah bar Ilai interpreted×3 משום ר' יהודה in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×2 משם רבי יהודה in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×2 דרש רבי יהודה Rabbi Yehudah bar Ilai expounded×2 בעי רבי יהודה Rabbi Yehudah bar Ilai asked×2 רבי יהודה בר אלעאי אומר Rabbi Yehudah bar Ilai says×2 אמר רבי יהודה ברבי אלעי Rabbi Yehudah bar Ilai said×2 בשם רבי יהודה בר אלעאי in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×2 רבי יהודה ברבי אלעי אומר Rabbi Yehudah bar Ilai says×1 רבי יהודה בן אלעאי אומר Rabbi Yehudah bar Ilai says×1 משמיה דרבי יהודה ברבי אילעי in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×1 דרש רבי יהודה ברבי אלעאי Rabbi Yehudah bar Ilai expounded×1 משם רבי יודה in Rabbi Yehudah bar Ilai's name×1 דרש רבי יודה Rabbi Yehudah bar Ilai expounded×1 רבי יודה בר אלעאי אומר Rabbi Yehudah bar Ilai says×1 אמר רבי יהודה ברבי עילאי Rabbi Yehudah bar Ilai said×1 רבי יודה ברבי אלעאי פתר Rabbi Yehudah bar Ilai interpreted×1 רבי יודה פתר Rabbi Yehudah bar Ilai interpreted×1 רבי יודה ברבי לעיי אמר Rabbi Yehudah bar Ilai said×1

A sample — the first 10 of 4,062

  1. Mishnah Berakhot 2:1 רבי יהודה אומר halacha dispute shema interruption
    Rabbi Yehudah permits greeting from fear within a section of Shema and responding from respect, while between sections one may greet from respect and answer anyone.
    היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא, אם כון לבו, יצא. ואם לאו, לא יצא. בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, באמצע שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, בפרקים שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם:
  2. Mishnah Berakhot 2:2 רבי יהודה אומר halacha dispute shema interruption
    Rabbi Yehudah rules that one may not interrupt between the final paragraph of Shema and the blessing beginning 'True and firm.'
    אלו הן בין הפרקים, בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע, ובין שמע לוהיה אם שמע, בין והיה אם שמע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר, בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. אמר רבי יהושע בן קרחה, למה קדמה שמע לוהיה אם שמע, אלא כדי שיקבל עליו על מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו על מצות. והיה אם שמע …
    אלו הן בין הפרקים, בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע, ובין שמע לוהיה אם שמע, בין והיה אם שמע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב. רבי יהודה אומר, בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. אמר רבי יהושע בן קרחה, למה קדמה שמע לוהיה אם שמע, אלא כדי שיקבל עליו על מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו על מצות. והיה אם שמע לויאמר, שוהיה אם שמע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום:
  3. Mishnah Berakhot 2:3 רבי יהודה אומר halacha dispute shema pronunciation
    Rabbi Yehudah rules that one who fails to articulate Shema's letters precisely does not fulfill the obligation.
    הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא. רבי יוסי אומר, לא יצא. קרא ולא דקדק באותיותיה, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא. הקורא למפרע, לא יצא. קרא וטעה, יחזר למקום שטעה:
  4. Mishnah Berakhot 3:4 רבי יהודה אומר halacha dispute seminal impurity prayer
    Rabbi Yehudah requires one with seminal impurity to recite blessings both before and after Shema and food.
    בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון מברך לאחריו, ואינו מברך לפניו. רבי יהודה אומר, מברך לפניהם ולאחריהם:
  5. Mishnah Berakhot 4:1 רבי יהודה אומר halacha dispute prayer times
    Rabbi Yehudah ends morning prayer at four hours, afternoon prayer at plag hamincha, and musaf at seven hours.
    תפלת השחר, עד חצות. רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות. תפלת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה. תפלת הערב אין לה קבע. ושל מוספין כל היום. רבי יהודה אומר, עד שבע שעות:
  6. Mishnah Berakhot 4:7 רבי יהודה אומר halacha ruling musaf prayer
    Rabbi Yehudah transmits that an individual is exempt from musaf wherever a communal assembly is present.
    רבי אלעזר בן עזריה אומר, אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר. וחכמים אומרים, בחבר עיר ושלא בחבר עיר. רבי יהודה אומר משמו, כל מקום שיש חבר עיר, היחיד פטור מתפלת המוספין:
  7. Mishnah Berakhot 6:1 רבי יהודה אומר halacha dispute vegetable blessing
    Rabbi Yehudah prescribes the blessing 'Creator of varieties of herbs' over vegetables.
    כיצד מברכין על הפרות. על פרות האילן אומר, בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין אומר בורא פרי הגפן. ועל פרות הארץ אומר בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ. ועל הירקות אומר בורא פרי האדמה. רבי יהודה אומר, בורא מיני דשאים:
  8. Mishnah Berakhot 6:3 רבי יהודה אומר halacha dispute food blessings
    Rabbi Yehudah rules that no blessing is recited over a food species produced by a curse.
    על דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל. על החמץ ועל הנובלות ועל הגובאי אומר שהכל. על החלב ועל הגבינה ועל הביצים אומר שהכל. רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו:
  9. Mishnah Berakhot 6:4 רבי יהודה אומר halacha dispute blessing priority
    Rabbi Yehudah gives blessing priority to a food belonging to the seven species.
    היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר, אם יש ביניהם ממין שבעה, מברך עליו. וחכמים אומרים, מברך על איזה מהם שירצה:
  10. Mishnah Berakhot 7:2 רבי יהודה אומר halacha dispute zimmun measure
    Rabbi Yehudah requires eating an egg-bulk before joining a zimmun.
    נשים ועבדים וקטנים, אין מזמנין עליהם. עד כמה מזמנין, עד כזית. רבי יהודה אומר, עד כביצה:

By book: Mishnah Berakhot 11 · Mishnah Peah 8 · Mishnah Demai 10 · Mishnah Kilayim 9 · Mishnah Sheviit 11 · Mishnah Terumot 12 · Mishnah Maasrot 9 · Mishnah Maaser Sheni 4 · Mishnah Challah 1 · Mishnah Bikkurim 6 · Mishnah Shabbat 23 · Mishnah Eruvin 32 · Mishnah Pesachim 11 · Mishnah Shekalim 6 · Mishnah Yoma 6 · Mishnah Sukkah 13 · Mishnah Beitzah 8 · Mishnah Rosh Hashanah 1 · Mishnah Ta'anit 2 · Mishnah Megillah 7 · Mishnah Moed Katan 6 · Mishnah Chagigah 1 · Mishnah Yevamot 8 · Mishnah Ketubot 12 · Mishnah Nedarim 10 · Mishnah Nazir 7 · Mishnah Sotah 9 · Mishnah Gittin 8 · Mishnah Kiddushin 4 · Mishnah Bava Kamma 9 · Mishnah Bava Metzia 16 · Mishnah Bava Batra 12 · Mishnah Sanhedrin 20 · Mishnah Makkot 7 · Mishnah Shevuot 5 · Mishnah Eduyot 6 · Mishnah Avodah Zarah 4 · Pirkei Avot 1 · Mishnah Horayot 1 · Mishnah Zevachim 8 · Mishnah Menachot 14 · Mishnah Chullin 17 · Mishnah Bekhorot 8 · Mishnah Arakhin 6 · Mishnah Temurah 3 · Mishnah Keritot 4 · Mishnah Meilah 3 · Mishnah Tamid 1 · Mishnah Middot 5 · Mishnah Kelim 37 · Mishnah Oholot 9 · Mishnah Negaim 19 · Mishnah Parah 11 · Mishnah Tahorot 8 · Mishnah Mikvaot 11 · Mishnah Niddah 10 · Mishnah Makhshirin 9 · Mishnah Zavim 3 · Mishnah Tevul Yom 6 · Mishnah Yadayim 2 · Mishnah Oktzin 4 · Tosefta Berakhot 15 · Tosefta Peah 5 · Tosefta Demai 7 · Tosefta Kilayim 6 · Tosefta Sheviit 14 · Tosefta Terumot 24 · Tosefta Maasrot 6 · Tosefta Maaser Sheni 10 · Tosefta Challah 2 · Tosefta Orlah 2 · Tosefta Bikkurim 3 · Tosefta Shabbat 23 · Tosefta Eruvin 15 · Tosefta Pesachim 16 · Tosefta Shekalim 5 · Tosefta Yoma 21 · Tosefta Sukkah 10 · Tosefta Beitzah 5 · Tosefta Rosh Hashanah 4 · Tosefta Ta'anit 4 · Tosefta Megillah 9 · Tosefta Moed Katan 3 · Tosefta Chagigah 4 · Tosefta Yevamot 10 · Tosefta Ketubot 14 · Tosefta Nedarim 6 · Tosefta Nazir 5 · Tosefta Sotah 10 · Tosefta Gittin 4 · Tosefta Kiddushin 9 · Tosefta Bava Kamma 15 · Tosefta Bava Metzia 16 · Tosefta Bava Batra 12 · Tosefta Sanhedrin 17 · Tosefta Makkot 5 · Tosefta Shevuot 3 · Tosefta Eduyot 5 · Tosefta Avodah Zarah 6 · Tosefta Horayot 2 · Tosefta Zevachim 10 · Tosefta Menachot 17 · Tosefta Chullin 12 · Tosefta Bekhorot 5 · Tosefta Arakhin 10 · Tosefta Temurah 4 · Tosefta Meilah 2 · Tosefta Keritot 4 · Tosefta Kelim Kamma 15 · Tosefta Kelim Metzia 16 · Tosefta Kelim Batra 9 · Tosefta Oholot 21 · Tosefta Negaim 13 · Tosefta Parah 17 · Tosefta Tahorot 11 · Tosefta Mikvaot 10 · Tosefta Niddah 8 · Tosefta Makhshirin 6 · Tosefta Zavim 3 · Tosefta Tevul Yom 5 · Tosefta Yadayim 1 · Tosefta Oktsin 7 · Mekhilta DeRabbi Yishmael 31 · Sifra 153 · Sifrei Bamidbar 17 · Sifrei Devarim 81 · Berakhot 59 · Shabbat 107 · Eruvin 114 · Pesachim 100 · Rosh Hashanah 19 · Yoma 64 · Sukkah 55 · Beitzah 29 · Taanit 19 · Megillah 29 · Moed Katan 36 · Chagigah 9 · Yevamot 46 · Ketubot 65 · Nedarim 38 · Nazir 22 · Sotah 33 · Gittin 36 · Kiddushin 43 · Bava Kamma 51 · Bava Metzia 64 · Bava Batra 53 · Sanhedrin 73 · Makkot 22 · Shevuot 27 · Avodah Zarah 26 · Horayot 19 · Zevachim 54 · Menachot 78 · Chullin 97 · Bekhorot 33 · Arakhin 28 · Temurah 15 · Keritot 21 · Meilah 5 · Tamid 2 · Niddah 33 · Jerusalem Talmud Berakhot 32 · Jerusalem Talmud Peah 21 · Jerusalem Talmud Demai 19 · Jerusalem Talmud Kilayim 16 · Jerusalem Talmud Sheviit 23 · Jerusalem Talmud Terumot 24 · Jerusalem Talmud Maasrot 16 · Jerusalem Talmud Maaser Sheni 10 · Jerusalem Talmud Challah 8 · Jerusalem Talmud Orlah 6 · Jerusalem Talmud Bikkurim 11 · Jerusalem Talmud Shabbat 59 · Jerusalem Talmud Eruvin 59 · Jerusalem Talmud Pesachim 44 · Jerusalem Talmud Shekalim 18 · Jerusalem Talmud Yoma 23 · Jerusalem Talmud Sukkah 22 · Jerusalem Talmud Beitzah 15 · Jerusalem Talmud Rosh Hashanah 3 · Jerusalem Talmud Taanit 9 · Jerusalem Talmud Megillah 12 · Jerusalem Talmud Moed Katan 16 · Jerusalem Talmud Chagigah 4 · Jerusalem Talmud Yevamot 27 · Jerusalem Talmud Ketubot 22 · Jerusalem Talmud Nedarim 20 · Jerusalem Talmud Nazir 20 · Jerusalem Talmud Sotah 28 · Jerusalem Talmud Gittin 18 · Jerusalem Talmud Kiddushin 13 · Jerusalem Talmud Bava Kamma 12 · Jerusalem Talmud Bava Metzia 23 · Jerusalem Talmud Bava Batra 17 · Jerusalem Talmud Sanhedrin 35 · Jerusalem Talmud Makkot 11 · Jerusalem Talmud Shevuot 9 · Jerusalem Talmud Avodah Zarah 12 · Jerusalem Talmud Horayot 9 · Jerusalem Talmud Niddah 7 · Bereshit Rabbah 88 · Shemot Rabbah 27 · Vayikra Rabbah 25 · Bamidbar Rabbah 20 · Devarim Rabbah 7 · Shir HaShirim Rabbah 26 · Ruth Rabbah 4 · Eikhah Rabbah 8 · Kohelet Rabbah 18 · Esther Rabbah 7 · Midrash Tanchuma 51 · Avot DeRabbi Natan 3 · Pirkei DeRabbi Eliezer 22 · Pesikta DeRav Kahana 1 · Pesikta Rabbati 2 · Midrash Tehillim 2

Mined by attribution formula · generated 2026-08-20 · 5 items awaiting classification.

The Person — דמותו

Stories, counsel, and self-portraits — the person behind the teachings. See also the interpretive portrait on the Analysis tab.

Life & person

Showing all 158 entries

Not medical advice. The Then & Now tiles below grade ancient claims against modern knowledge as historical and educational commentary — never treatment guidance; several remedies are marked would be harmful precisely because they are dangerous. How these grades work →

Stories מעשים (151)

  1. Rabbi Yehudah recounts a case validating crop planting between vineyard rows spaced sixteen cubits apart when alternating trained rows.
    Mishnah Kilayim 4:9 vineyard spacing
    הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה, מתר להביא זרע לשם. אמר רבי יהודה, מעשה בצלמון, באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה, והיה הופך שער שתי שורות לצד אחד וזורע את הניר, ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור, ובא מעשה לפני חכמים, והתירו. רבי מאיר ורבי שמעון אומרים, אף הנוטע את …
    הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה, מתר להביא זרע לשם. אמר רבי יהודה, מעשה בצלמון, באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה, והיה הופך שער שתי שורות לצד אחד וזורע את הניר, ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור, ובא מעשה לפני חכמים, והתירו. רבי מאיר ורבי שמעון אומרים, אף הנוטע את כרמו על שמנה שמנה אמות, מתר:
  2. Rabbi Yehudah permits eating purchased figs one at a time without tithing but obligates a combined quantity, citing Jerusalem practice.
    האומר לחברו, הילך אסר זה ותן לי בו חמש תאנים, לא יאכל עד שיעשר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, אוכל אחת אחת, פטור, ואם צרף, חיב. אמר רבי יהודה, מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלים, והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באסר, ולא הפרש ממנה תרומה ומעשר מעולם:
  3. Rabbi Yehudah recalls that householders were once warned to prepare fruit before removal until Rabbi Akiva exempted fruit not yet tithe-ripe.
    אמר רבי יהודה, בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות, מהרו והתקינו את פרותיכם עד שלא תגיע שעת הבעור. עד שבא רבי עקיבא ולמד, שכל הפרות שלא באו לעונת המעשרות, פטורים מן הבעור:
  4. Rabbi Yehudah reports that Rabban Yoḥanan ben Zakkai feared sin-offering liability for covering a scorpion with a bowl.
    כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תשך. אמר רבי יהודה, מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר, חוששני לו מחטאת:
  5. Rabbi Yehudah permits an unintended traveler near a city to enter and cites Rabbi Tarfon's precedent.
    מי שישב בדרך, ועמד, וראה והרי הוא סמוך לעיר, הואיל ולא היתה כונתו לכך, לא יכנס, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, יכנס. אמר רבי יהודה, מעשה היה, ונכנס רבי טרפון בלא מתכון:
  6. Rabbi Yehudah transmits that residents must finish their alley use before a Sadducee carries there and prohibits them.
    אמר רבן גמליאל, מעשה בצדוקי אחד, שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו אבא, מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסר עליכם. רבי יהודה אומר בלשון אחר, מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם:
  7. Rabbi Yehudah treats the courtyard wall over a water channel as a partition and cites elders who permitted drawing from the Avel channel.
    אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחצה גבוה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. רבי יהודה אומר, כתל שעל גבה תדון משום מחצה. אמר רבי יהודה, מעשה באמה של אבל שהיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו, מפני שלא היה בה כשעור:
  8. Rabbi Yehudah reports that two invalid thanksgiving loaves signaled when chametz could be eaten, suspended, and burned.
    ועוד אמר רבי יהודה, שתי חלות של תודה פסולות מנחות על גג האצטבא. כל זמן שמנחות, כל העם אוכלים. נטלה אחת, תולין, לא אוכלין ולא שורפין. נטלו שתיהן, התחילו כל העם שורפין. רבן גמליאל אומר, חלין נאכלין כל ארבע, ותרומה כל חמש, ושורפין בתחלת שש:
  9. Rabbi Yehudah reports that the small third group never reached the psalm verse 'I love that the Lord hears.'
    יצתה כת ראשונה ונכנסה כת שניה. יצתה שניה, נכנסה שלישית. כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית. קראו את ההלל. אם גמרו שנו, ואם שנו שלשו, אף על פי שלא שלשו מימיהם. רבי יהודה אומר, מימיהם של כת שלישית לא הגיע לאהבתי כי ישמע ה', מפני שעמה מעטין:
  10. Rabbi Yehudah recounts escalating enforcement against mixed crops from uprooting them to declaring the entire field ownerless.
    Mishnah Shekalim 1:2 mixed crops enforcement
    אמר רבי יהודה, בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם. משרבו עוברי עברה, היו עוקרין ומשליכין על הדרכים, התקינו שיהו מפקירין כל השדה כלה:
  11. Rabbi Yehudah transmits Ben Bukhri's testimony that a priest who contributes the annual shekel does not sin.
    אמר רבי יהודה, העיד בן בוכרי ביבנה, כל כהן ששוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי, לא כי, אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא, אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן, (ויקרא ו) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, הואיל ועמר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו, היאך נאכלים:
  12. Rabbi Yehudah recalls that they slept beneath a bed in a sukkah before the elders without objection.
    Mishnah Sukkah 2:1 sleeping under bed
    הישן תחת המטה בסכה, לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה, נוהגין היינו, שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים, ולא אמרו לנו דבר. אמר רבי שמעון, מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים, ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסכה, לפיכך ישן הוא תחת המטה. ולפי …
    הישן תחת המטה בסכה, לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה, נוהגין היינו, שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים, ולא אמרו לנו דבר. אמר רבי שמעון, מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים, ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסכה, לפיכך ישן הוא תחת המטה. ולפי דרכנו למדנו, שהישן תחת המטה, לא יצא ידי חובתו:
  13. Rabbi Yehudah forbids gravy from vowed meat and recalls that Rabbi Tarfon forbade him eggs cooked with such meat.
    הנודר מן הבשר, מתר ברטב ובקפה. ורבי יהודה אוסר. אמר רבי יהודה, מעשה ואסר עלי רבי טרפון ביצים שנתבשלו עמו. אמרו לו, וכן הדבר, אימתי, בזמן שיאמר בשר זה עלי, שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם, אסור:
  14. Rabbi Yehudah recounts that a man who undertook naziriteships equal to the days of the solar year died upon completing them.
    Mishnah Nazir 1:7 multiple naziriteships
    הריני נזיר כמנין ימות החמה, מונה נזירות כמנין ימות החמה. אמר רבי יהודה, מעשה היה, כיון שהשלים מת:
  15. Rabbi Yehudah says Queen Helene observed only fourteen years of naziriteship rather than twenty-one.
    Mishnah Nazir 3:6 helene naziriteship
    מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו, ואחר כך בא לארץ, בית שמאי אומרים, נזיר שלשים יום, ובית הלל אומרים, נזיר בתחלה. מעשה בהילני המלכה, שהלך בנה למלחמה, ואמרה, אם יבא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים, ובא בנה מן המלחמה, והיתה נזירה שבע שנים. ובסוף שבע שנים עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה …
    מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו, ואחר כך בא לארץ, בית שמאי אומרים, נזיר שלשים יום, ובית הלל אומרים, נזיר בתחלה. מעשה בהילני המלכה, שהלך בנה למלחמה, ואמרה, אם יבא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים, ובא בנה מן המלחמה, והיתה נזירה שבע שנים. ובסוף שבע שנים עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות. ובסוף שבע שנים נטמאת, ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה. אמר רבי יהודה, לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה:
  16. Rabbi Yehudah denies that Akavia ben Mahalalel was excommunicated and identifies Eliezer ben Hanokh as the person whose coffin was stoned.
    Mishnah Eduyot 5:6 akavia excommunication
    עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים. אמרו לו, עקביא, חזר בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל. אמר להן, מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא יהיו אומרים, בשביל שררה חזר בו. הוא היה מטמא שער הפקדה ודם הירוק. וחכמים מטהרין. הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והני …
    עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים. אמרו לו, עקביא, חזר בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל. אמר להן, מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא יהיו אומרים, בשביל שררה חזר בו. הוא היה מטמא שער הפקדה ודם הירוק. וחכמים מטהרין. הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, וחכמים אוסרים. הוא היה אומר, אין משקין לא את הגירת ולא את שפחה המשחררת. וחכמים אומרים, משקין. אמרו לו, מעשה בכרכמית, שפחה משחררת שהיתה בירושלים, והשקוה שמעיה ואבטליון. אמר להם, דגמא השקוה. ונדוהו, ומת בנדויו, וסקלו בית דין את ארונו. אמר רבי יהודה, חס ושלום שעקביא נתנדה, שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. ואת מי נדו, אליעזר בן חנוך, שפקפק בטהרת ידים. וכשמת, שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו. מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו, סוקלין את ארונו:
  17. Rabbi Yehudah recounts Rabbi Yishmael's dialogue with Rabbi Yehoshua about why gentile cheese is forbidden.
    אמר רבי יהודה, שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע, כשהיו מהלכין בדרך. אמר לו, מפני מה אסרו גבינות הגוים. אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקבה של נבלה. אמר לו, והלא קבת עולה חמורה מקבת נבלה, ואמרו, כהן שדעתו יפה, שורפה חיה. ולא הודו לו, אבל אמרו, אין נהנין ולא מועלין. חזר, אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקבת עגלי עב …
    אמר רבי יהודה, שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע, כשהיו מהלכין בדרך. אמר לו, מפני מה אסרו גבינות הגוים. אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקבה של נבלה. אמר לו, והלא קבת עולה חמורה מקבת נבלה, ואמרו, כהן שדעתו יפה, שורפה חיה. ולא הודו לו, אבל אמרו, אין נהנין ולא מועלין. חזר, אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקבת עגלי עבודה זרה. אמר לו, אם כן, למה לא אסרוה בהנאה. השיאו לדבר אחר, אמר לו, ישמעאל אחי, היאך אתה קורא (שיר השירים א), כי טובים דדיך מיין, או כי טובים דדיך. אמר לו, כי טובים דדיך. אמר לו, אין הדבר כן, שהרי חברו מלמד עליו, לריח שמניך טובים:
  18. Rabbi Yehudah recalls that large sealed letters arrived from abroad for high-priestly families and the sages disregarded any impurity from their soil.
    שדה שאבד קבר בתוכה, ובנה בה בית ועליה על גביו, אם היתה פתחה של עליה מכון כנגד פתחו של בית, עליה טהורה. ואם לאו, עליה טמאה. עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ שבא בירק, מצטרפין כחותם המרצופים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, עד שיהיה במקום אחד כחותם המרצופין. אמר רבי יהודה, מעשה שהיו אגרות באות ממדינת הים ל …
    שדה שאבד קבר בתוכה, ובנה בה בית ועליה על גביו, אם היתה פתחה של עליה מכון כנגד פתחו של בית, עליה טהורה. ואם לאו, עליה טמאה. עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ שבא בירק, מצטרפין כחותם המרצופים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, עד שיהיה במקום אחד כחותם המרצופין. אמר רבי יהודה, מעשה שהיו אגרות באות ממדינת הים לבני כהנים גדולים, והיו בהם כסאה וכסאתים חותמות, ולא חשו להם חכמים משום טמאה:
  19. Rabbi Yehudah recounts that Rabbi Akiva and Rabbi Elazar ben Azariah delayed reciting the morning Shema while occupied with communal needs, whereas he recited and repeated it before sunrise.
    מאימתי קורין את שמע בשחרית אחרים אומרי' כדי שיהא <ממנו> [רואה] חבירו ברחוק ד' אמות ומכירו מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום אמר רבי יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר"ע ואחר ר"א בן עזריה הגיע זמן קריאת שמע כמדומה אני שנתייאשו מלקרות אלא שעוסקין בצרכי צבור קריתי ושניתי וא …
    מאימתי קורין את שמע בשחרית אחרים אומרי' כדי שיהא <ממנו> [רואה] חבירו ברחוק ד' אמות ומכירו מצותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום אמר רבי יהודה פעם אחת הייתי מהלך אחר ר"ע ואחר ר"א בן עזריה הגיע זמן קריאת שמע כמדומה אני שנתייאשו מלקרות אלא שעוסקין בצרכי צבור קריתי ושניתי ואח"כ התחילו הן וכבר נראתה חמה על ראשי ההרים.
  20. Rabbi Yehudah treats walls above a water channel as partitions and recounts that the elders permitted drawing from a channel on Shabbat.
    ר' יהודה אומר [כתלים שעל גביהן] נדונין כמחיצה אמר ר' יהודה מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל לצפורי [והיינו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת אמר לו מפני שלא היתה] עמוקה עשרה ורחבה ד'.
131 more…
  1. Rabbi Yehudah validates a sukkah over twenty cubits high and supports his ruling with the incident of Queen Helene's sukkah.
    סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר אמר רבי יהודה מעשה [בסוכת הילני בלוד שהיתה גבוהה יתר] מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין [אצלה] ולא [אמר אחד מהן דבר אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה חייבת בסוכה] אמר להם והלא שבעה בנים [תלמידי חכמים היו לה וכולן שרויין בתוכה].
  2. Rabbi Yehudah permits roofing a sukkah with boards and recalls sleeping under such roofing during a time of danger.
    [מסככין בנסרים דברי רבי יהודה וחכמים אוסרין עד שיהא בינו לחבירו כמלואו אמר רבי יהודה מעשה בשעת סכנה שהיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים וישנים תחתיהן אמרו לו] אין שעת הסכנה ראיה [אבל הכל מודים שאם יש בנסר ארבעה טפחים שיהא בינו לבין חבירו כמלואו. תלה בה אגוזים אפרסקאות ורמונים וגלוסקאות פרכיל …
    [מסככין בנסרים דברי רבי יהודה וחכמים אוסרין עד שיהא בינו לחבירו כמלואו אמר רבי יהודה מעשה בשעת סכנה שהיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים וישנים תחתיהן אמרו לו] אין שעת הסכנה ראיה [אבל הכל מודים שאם יש בנסר ארבעה טפחים שיהא בינו לבין חבירו כמלואו. תלה בה אגוזים אפרסקאות ורמונים וגלוסקאות פרכילי ענבים ועטרות של שבלים כשרה לא יאכל מהן אפילו ביו"ט האחרון של חג ואם התנה עליהן שיאכל מהן בחג מותר].
  3. Rabbi Yehudah validates dried species and cites townspeople who passed their lulavim down to their children in exigent circumstances.
    ארבעה מינין הללו כשם שאין פוחתין [מהם] כך אין מוסיפין עליהם [אם אין לו אתרוג לא יטול עמו רמון פריש] ולא דבר אחר היו כמושין כשרין יבשין פסולין ר' יהודה אומר אם היו יבשין כשרין אמר רבי יהודה מעשה באנשי כרכין שהיו מורישין לולביהן [לבניהן] בשעת הדחק אמרו לו אין שעת הדחק ראיה.
  4. Rabbi Yehudah describes the immense Alexandrian synagogue, its organized seating, responsive prayer, and support for visiting artisans.
    Tosefta Sukkah 4:4 alexandrian synagogue
    [אמר רבי יהודה כל שלא ראה בדפלסכיון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה כבוד לישראל מימיו כמין בסלקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו פעמים היה שם כפלים כיוצאי מצרים ושבעים ואחת קתדראות של זהב היו שם כנגד ע' וא' זקן כל אחת מעשרים וחמש ריבוא ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד והסודרין בידו החל לקרות והלה מניף בסו …
    [אמר רבי יהודה כל שלא ראה בדפלסכיון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה כבוד לישראל מימיו כמין בסלקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו פעמים היה שם כפלים כיוצאי מצרים ושבעים ואחת קתדראות של זהב היו שם כנגד ע' וא' זקן כל אחת מעשרים וחמש ריבוא ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד והסודרין בידו החל לקרות והלה מניף בסודרין והיו עונין אמן על כל ברכה וברכה ולא היו יושבין מעורבבין אלא זהביים בפני עצמן וכספיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן וטרסיים בפני עצמן ונפחיים בפני עצמן וכל כך למה כדי שיהא אכסניא בא ונטפל לאומנתו ומשם פרנסה יוצאה].
  5. Rabbi Yehudah recalls reading the Megillah as a child before Rabbi Tarfon in Lod and receiving his praise.
    הכל חייבין בקריאת [מגילה] כהנים לוים וישראלים [ועבדים] משוחררין חללין נתינים [וממזרים] סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים י"ח אנדרוגינוס מוציא מינו ולא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אין מוציא לא את מינו ולא …
    הכל חייבין בקריאת [מגילה] כהנים לוים וישראלים [ועבדים] משוחררין חללין נתינים [וממזרים] סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים י"ח אנדרוגינוס מוציא מינו ולא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אין מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. אמר רבי יהודה קטן הייתי [וקריתי לפני ר' טרפון בלוד וקלסני] א"ר קטן הייתי וקריתיה [לפני ר' יהודה באושא והיו שם זקנים ולא אמר אחד מהן דבר] אמרו לו אין מביאין ראיה מן המתיר [מכאן ואילך הנהיגו שיהו קטן קורין אותה לרבים].
  6. Rabbi Yehudah cites Rabbi Elazar son of Rabbi Tzadok's purchase and unrestricted use of a former Alexandrian synagogue to show that only retaining its original name was forbidden.
    [נכרי שהקדיש קורה לבית הכנסת וכתוב עליה לשם בודקין אותו אם אמר לשם הקדש נדרתי גונזין אותו ואם אמר לשם בית הכנסת נדרתי גורדין מקום השם וגונזין אותו ומשתמשים במותר] כלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי לישתמש בהן הדיוט משנשתמש בהן גבוה אין רשאי לישתמש בהן הדיוט וכלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותן …
    [נכרי שהקדיש קורה לבית הכנסת וכתוב עליה לשם בודקין אותו אם אמר לשם הקדש נדרתי גונזין אותו ואם אמר לשם בית הכנסת נדרתי גורדין מקום השם וגונזין אותו ומשתמשים במותר] כלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי לישתמש בהן הדיוט משנשתמש בהן גבוה אין רשאי לישתמש בהן הדיוט וכלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה אבנים וקורות שחצבן מתחלה להדיוט אין בונין [אותו] בהר הבית אבני היכל ועזרות שנפגמו אין להם פדיון וטעונין גניזה אמר רבי יהודה מעשה ברבי אלעזר ברבי צדוק שלקח בית הכנסת של אלכסנדריא שהיתה בירושלים והיה עושה בה כל חפצו לא אסרו אלא [שלא יהא] שם הראשון קרוי עליו.
  7. Rabbi Yehudah rules that every bystander should repeat 'remove the shoe' and recalls Rabbi Tarfon instructing all present to do so.
    Tosefta Yevamot 12:13 halitzah response
    מצוה בדיינים ולא מצוה בתלמידים ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדין לומר חלוץ הנעל [חלוץ הנעל חלוץ הנעל] א"ר יהודה מעשה והיינו יושבין לפני רבי טרפון ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל.
  8. Rabbi Yehudah reports that Rabban Gamliel validated a woman's bill of divorce whose witnesses were Samaritans.
    [ר' יהודה אומר אע"פ ששני עדים כותים כשר] א"ר יהודה מעשה [והביאו לפני רבן] גמליאל בכפר [עותני] גט אשה והיו עדיו כותים והכשירו.
  9. Rabbi Yehudah recounts that Rabbi Akiva reversed his ruling on one of six matters and voted to purify baskets of bones examined at Lod.
    אמר ר' יהודה ששה דברים היה ר"ע מטמא וחזר בו. מעשה שהביאו קופות של עצמות מכפר טביא והניחום באויר ביהכ"נ בלוד ונכנס תיאודריס הרופא וכל הרופאין עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד אמרו הואיל ויש כן מטמאים ויש כן מטהרין נעמוד למנין התחילו מר"ע וטיהר אמרו לו הואיל ואתה שהיתה מטמא טהרת יהו …
    אמר ר' יהודה ששה דברים היה ר"ע מטמא וחזר בו. מעשה שהביאו קופות של עצמות מכפר טביא והניחום באויר ביהכ"נ בלוד ונכנס תיאודריס הרופא וכל הרופאין עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד אמרו הואיל ויש כן מטמאים ויש כן מטהרין נעמוד למנין התחילו מר"ע וטיהר אמרו לו הואיל ואתה שהיתה מטמא טהרת יהו טהורין אמר ר"ש ועד יום מיתתו של ר"ע היה מטמא ואם משמת חזר בו איני יודע.
  10. Rabbi Yehudah recounts a skull found attached to a plow and explains that the person was declared impure for moving the corpse, a case later misreported.
    כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע אמר ר' טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת איני יודע רוזיו של דבר מה הוא אלא ששמע השומע וטעה. ומעשה באחד שהיה עובר ומרדע על כתפו והאהיל צידו אחד על הקבר וטמאוהו משום שהאהיל על המת והשומע שמע וטעה. אמר ר' יהודה מעשה באחד שחרש וניער את המחרישה ונמצאת גולגולת של מ …
    כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע אמר ר' טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת איני יודע רוזיו של דבר מה הוא אלא ששמע השומע וטעה. ומעשה באחד שהיה עובר ומרדע על כתפו והאהיל צידו אחד על הקבר וטמאוהו משום שהאהיל על המת והשומע שמע וטעה. אמר ר' יהודה מעשה באחד שחרש וניער את המחרישה ונמצאת גולגולת של מת דבוקה במחרישה וטמאוהו משום שהאהיל על המת והשומע שמע וטעה. אמר ר' יהודה מעשה באחד שחרש וניער את המחרישה ונמצאת גולגולת שלמה דבוקה במחרישה וטמאוהו משום שהסיט את המת והשומע שמע וטעה.
  11. Rabbi Yehudah rules that a pit used for discarded fetuses is pure and recounts a case purified because scavenging animals commonly remove remains from it.
    והנקבר שלא ברשות אין לו שכונת קברות ואין לו תפיסת קברות. רשב"ג אומר הנפלים אינן קונין את הקבר ואין לו תפיסה והנקבר שלא ברשות יש לו תפיסה. ר' יהודה אומר בור שמטילין בו נפלים טהור א"ר יהודה מעשה של מציק אחד ברמון שהפילה נפל לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה הפילה ובא מעשה לפני וטהרוהו מפני שחולדה וברדליס …
    והנקבר שלא ברשות אין לו שכונת קברות ואין לו תפיסת קברות. רשב"ג אומר הנפלים אינן קונין את הקבר ואין לו תפיסה והנקבר שלא ברשות יש לו תפיסה. ר' יהודה אומר בור שמטילין בו נפלים טהור א"ר יהודה מעשה של מציק אחד ברמון שהפילה נפל לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה הפילה ובא מעשה לפני וטהרוהו מפני שחולדה וברדליס מצויין שם וגוררין שם.
  12. Rabbi Yehuda recounts how Rabbi Tarfon showed him the staff used to purify three lepers and taught him seven laws about it.
    Tosefta Negaim 8:3 leper purification
    אמר רבי יהודה שבתי היתה והלכתי אצל רבי טרפון בביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו הימנה מקל אמר לי בני בזו טהרתי שלשה מצורעים ולמדתי בה שבע הלכות שהן של אברית וראשה טרוף ארכה אמה ועביה אמה ברבוע כרע המטה חלוק לאחד ושנים לארבעה מזין שנים ומשלשה ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרין בגבולין.
  13. Rabbi Yehudah recounts following Rabbi Tarfon home on the Sabbath and learning seven laws from the stick Rabbi Tarfon used to purify three metzoraim.
    [יג] אמר ר' יהודה, שבתי היתה, והלכתי אחר ר' טרפון לביתו. אמר לי "יהודה, בני תן לי סנדלי." ונתתי לו. פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי "יהודה, בזו טהרתי שלשה מצורעים". ולמדתי בה שבע הלכות: שהוא של ברות, ובראשה טרף [הר"ש גרס טרוף], וארכה אמה, ועביה כרביע כרע המיטה אחד לשנים ושנים לארבעה, ומזים וש …
    [יג] אמר ר' יהודה, שבתי היתה, והלכתי אחר ר' טרפון לביתו. אמר לי "יהודה, בני תן לי סנדלי." ונתתי לו. פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי "יהודה, בזו טהרתי שלשה מצורעים". ולמדתי בה שבע הלכות: שהוא של ברות, ובראשה טרף [הר"ש גרס טרוף], וארכה אמה, ועביה כרביע כרע המיטה אחד לשנים ושנים לארבעה, ומזים ושונים ומשלשים, ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרים בגבולים.
  14. Rabbi Yehudah recounts that his Egyptian-convert colleague arranged a marriage so that his grandson would be a third-generation convert eligible to enter the congregation.
    Sifrei Devarim 253:3 egyptian converts
    דור שלישי, יכול ראשון ושני מתר ושלישי יהא אסור? תלמוד לומר: דור שלישי יבא להם בקהל ה'. אמר מעתה ראשון ושני אסור ושלישי מתר. אמר רבי יהודה: בנימן גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, ואמר: אני גר מצרי ונשוי אני אשה גיורת מצרית, והריני הולך להשיא את בני אשה בת גיורת מצרית כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקה …
    דור שלישי, יכול ראשון ושני מתר ושלישי יהא אסור? תלמוד לומר: דור שלישי יבא להם בקהל ה'. אמר מעתה ראשון ושני אסור ושלישי מתר. אמר רבי יהודה: בנימן גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, ואמר: אני גר מצרי ונשוי אני אשה גיורת מצרית, והריני הולך להשיא את בני אשה בת גיורת מצרית כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל, לקים מה שנאמר: דור שלישי יבא להם בקהל ה'.
  15. Rabbi Yehudah requires everyone present to repeat 'one whose shoe was removed' and recounts Rabbi Tarfon directing his students to do so.
    Sifrei Devarim 291:9 halitzah ceremony
    בית חלוץ הנעל, מצוה בדינים ולא מצוה בתלמידים. רבי יהודה אומר: מצוה על כל העומדים שם לומר: חלוץ הנעל חלוץ הנעל. אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ואמר לנו: ענו כלכם ואמרו: חלוץ הנעל חלוץ הנעל.
  16. Rabbi Yehudah denies that Akavia ben Mahalalel was excommunicated and says the court stoned Elazar ben Hanokh's coffin for rejecting handwashing purity.
    Berakhot 19a excommunication
    ״והמזלזל בנטילת ידים״ מאי היא? — דתנן, אמר רבי יהודה: חס ושלום שעקביא בן מהללאל נתנדה, שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה ובטהרה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. אלא את מי נדו? — את אלעזר בן חנוך שפקפק בנטילת ידים. וכשמת, שלחו בית דין והניחו אבן גדולה על ארונו, ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו — בית דין …
    ״והמזלזל בנטילת ידים״ מאי היא? — דתנן, אמר רבי יהודה: חס ושלום שעקביא בן מהללאל נתנדה, שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה ובטהרה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. אלא את מי נדו? — את אלעזר בן חנוך שפקפק בנטילת ידים. וכשמת, שלחו בית דין והניחו אבן גדולה על ארונו, ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו — בית דין סוקלין את ארונו.
  17. Rabbi Yehudah recounts that Rabbi Akiva prayed briefly with the community but bowed so extensively in private that he moved across the room.
    Berakhot 31a akiva prayer
    תניא אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הציבור — היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור. וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו — אדם מניחו בזוית זו, ומוצאו בזוית אחרת. וכל כך למה? מפני כריעות והשתחויות.
  18. Rabbi Yehudah recounts that elders did not object when his group fed oil into a lamp through a perforated eggshell on Shabbat.
    Shabbat 29b sabbath lamp
    תניא אמר רבי יהודה: פעם אחת שבתנו בעליית בית נתזה בלוד, והביאו לנו שפופרת של ביצה ומלאנוה שמן ונקבנוה והנחנוה על פי הנר. והיה שם רבי טרפון וזקנים, ולא אמרו לנו דבר. אמרו לו: משם ראיה?! שאני בית נתזה דזריזין הן.
  19. Rabbi Yehudah praises the Romans for building markets, bridges, and bathhouses and is consequently elevated by the government.
    Shabbat 33b roman works
    ואמאי קרו ליה ״ראש המדברים בכל מקום״? דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין — להושיב בהן זונ …
    ואמאי קרו ליה ״ראש המדברים בכל מקום״? דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין — להושיב בהן זונות, מרחצאות — לעדן בהן עצמן, גשרים — ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה — יתעלה. יוסי ששתק — יגלה לציפורי. שמעון שגינה — יהרג.
  20. Rabbi Yehudah recounts that goats in Antioch wore pouches to prevent their large udders from being scratched.
    Shabbat 53b animal protection
    תניא, אמר רבי יהודה: מעשה בעזים של אנטוכיא שהיו דדיהן גסין, ועשו להן כיסין כדי שלא יסרטו דדיהן.
  21. Rabbi Yehudah says Jerusalem's cinnamon trees once perfumed the whole Land of Israel when burned but were hidden after the city's destruction.
    Shabbat 63a jerusalem cinnamon
    אמר רחבה אמר רבי יהודה: עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהן, ריחן נודף בכל ארץ ישראל. ומשחרבה ירושלים נגנזו, ולא נשתייר אלא כשעורה, ומשתכח בי גזא דצימצמאי מלכתא.
  22. Rabbi Yehudah recounts that Rabban Yohanan ben Zakkai feared sin-offering liability for covering a scorpion on Shabbat.
    Shabbat 121a sabbath trapping
    מתני' כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני לו מחטאת.
  23. Rabbi Yehudah forbids perforating a barrel stopper and recounts that Rabban Yohanan ben Zakkai feared sin-offering liability in such a case.
    Shabbat 146a barrel perforation
    מתני' שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. ואין נוקבין מגופה של חבית, דברי רבי יהודה. וחכמים מתירין, ולא יקבנה מצדה. ואם היתה נקובה, לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח. אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני לו מחטאת.
  24. Rabbi Yehudah recounts that the sages permitted wearing a scarf over the shoulder on Shabbat even without a thread wrapped around one's finger.
    Shabbat 147a sabbath scarf
    אמר רבי יהודה: מעשה בהורקנוס בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתיפו בשבת, אלא שנימא כרוכה לו באצבעו, וכשבא הדבר לפני חכמים, אמרו: אפילו אין נימא כרוכה לו באצבעו. דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרב חסדא: הלכה אף על פי שאין נימא כרוכה לו באצבעותיו.
  25. Rabbi Yehudah recounts Rabbi Akiva eating an unsalted cooked egg on a Friday Ninth of Av to demonstrate the law rather than from appetite.
    Eruvin 41a fast before sabbath
    תניא, אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי עקיבא, ותשעה באב שחל להיות בערב שבת היה. והביאו לו ביצה מגולגלת, וגמעה בלא מלח. ולא שהיה תאב לה, אלא להראות לתלמידים הלכה.
  26. Rabbi Yehudah permits entry and cites Rabbi Tarfon's unintentional entry as precedent.
    Eruvin 45a city boundary
    רבי יהודה אומר: יכנס. אמר רבי יהודה: מעשה היה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין.
  27. Rabbi Yehudah recounts that Rabbi Tarfon unknowingly spent the night outside a city and entered when shepherds found him the next morning.
    Eruvin 45a city boundary
    גמ' תניא, אמר רבי יהודה: מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך וחשכה לו, ולן חוץ לעיר. לשחרית מצאוהו רועי בקר, אמרו לו: רבי, הרי העיר לפניך, הכנס! נכנס וישב בבית המדרש, ודרש כל היום כולו.
  28. Rabbi Yehudah recounts that poor villagers waited at the boundary overnight to reach charitable food distributions during famine years.
    Eruvin 51b boundary eruv
    אמר רבי יהודה: מעשה באנשי בית ממל ובאנשי בית גוריון בארומא שהיו מחלקין גרוגרות וצימוקין לעניים בשני בצורת, ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה ומחשיכין על התחום, למחרת משכימין ובאין.
  29. Rabbi Yehudah says Aaron always returns to Moses' right during the repeated transmission of each Torah lesson.
    Eruvin 54b torah transmission
    תנו רבנן, כיצד סדר משנה: משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן, ושנה לו משה פירקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו, ושנה להן משה פירקן. נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה, ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן. נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם ושנה להן מש …
    תנו רבנן, כיצד סדר משנה: משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן, ושנה לו משה פירקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו, ושנה להן משה פירקן. נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה, ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן. נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן. נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד.
  30. Rabbi Yehudah reports that Hadasha in Judea had fifty men, women, and children and served as the sages' standard for an uneruvized remainder.
    Eruvin 60a city remainder
    אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה. תניא, אמר רבי יהודה: עיר אחת היתה ביהודה וחדשה שמה, והיו בה חמשים דיורים אנשים ונשים וטף, ובה היו משערים חכמים, והיא היתה שיור.
  31. Rabbi Yehudah recounts a case of five courtyards in Usha where the sages ruled that only a dwelling creates a carrying prohibition.
    Eruvin 72b residential domain
    אמר רבי יהודה: מעשה בבן נפחא שהיו לו חמש חצרות באושא, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: אינו אוסר אלא בית דירה בלבד.
  32. Rabbi Yehudah cites elders permitting water to be drawn on Shabbat from the channel at Avel.
    Eruvin 87a water channel
    אמר רבי יהודה: מעשה באמה של אבל, שהיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת! אמרו לו: מפני שלא היה בה כשיעור.
  33. Rabbi Yehudah recounts that elders permitted drawing on Shabbat from the channel running from Avel to Tzippori.
    Eruvin 87a water channel
    אמר רבי יהודה: מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל לצפורי, והיו ממלאין הימנה בשבת על פי הזקנים.
  34. Rabbi Yehudah recalls moving a Torah scroll through courtyards, roofs, and an enclosure to read it during danger.
    Eruvin 91a saving torah
    אמר רבי יהודה: מעשה בשעת הסכנה והיינו מעלין תורה מחצר לגג, ומגג לחצר, ומחצר לקרפף לקרות בו.
  35. Rabbi Yehudah recounts a maidservant in Rimon who cast a miscarried fetus into a pit as evidence in a certainty-versus-doubt discussion.
    Pesachim 9a–9b miscarriage uncertainty
    ואין ספק מוציא מידי ודאי?! והתניא אמר רבי יהודה: מעשה בשפחתו של מציק אחד ברימון שהטילה נפל לבור, ובא כהן והציץ בו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא.
  36. Rabbi Yehudah says the third group slaughtering Passover offerings never reached a later verse of Hallel because it contained so few people.
    Pesachim 64a passover crowds
    יצתה כת ראשונה, ונכנסה כת שניה. יצתה שניה, נכנסה שלישית. כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית. קראו את ההלל. אם גמרו — שנו, ואם שנו — שלשו, אף על פי שלא שלשו מימיהם. רבי יהודה אומר: מימיהם של כת שלישית לא הגיעו ל״אהבתי כי ישמע ה'״, מפני שעמה מועטין.
  37. Rabbi Yehudah says Joshua and Israel recited this Hallel when the Canaanite kings confronted them.
    Pesachim 117a hallel origin
    תנו רבנן: הלל זה מי אמרו? רבי אליעזר אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים. הם אמרו: ״לא לנו ה' לא לנו״, משיבה רוח הקודש ואמרה להן: ״למעני למעני אעשה״. רבי יהודה אומר: יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען. הם אמרו: ״לא לנו״, ומשיבה וכו':
  38. Rabbi Yehudah denies that Rabbi Akiva detained the moon witnesses and says Zefer, head of Gader, did so and was demoted.
    מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן רבי עקיבא כו'. תניא, אמר רבי יהודה: חס ושלום שרבי עקיבא עיכבן. אלא שזפר ראשה של גדר עיכבן, ושלח רבן גמליאל והורידוהו מגדולתו.
  39. Rabbi Yehudah recounts that an inspector checking mezuzot in Tzippori's upper market was caught by an officer and lost one thousand zuz.
    Yoma 11a mezuzah danger
    ואמר רבי יהודה: מעשה בארטבין אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי, ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז. והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אין ניזוקין? היכא דקביע היזקא, שאני. דכתיב: ״ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי״.
  40. Rabbi Yehudah says heated iron bars were placed in cold immersion water on Yom Kippur to remove its chill for an elderly or delicate high priest.
    Yoma 34b yom kippur immersion
    אם היה כהן גדול זקן או איסטניס וכו'. תניא, אמר רבי יהודה: עששיות של ברזל היו מחמין מערב יום הכפורים ומטילין לתוך צונן, כדי שתפיג צינתן. והלא מצרף! אמר רב ביבי: שלא הגיע לצירוף. אביי אמר: אפילו תימא שהגיע לצירוף — דבר שאין מתכוין מותר.
  41. Rabbi Yehudah says the House of Garmu normally received twenty-four maneh and received forty-eight after returning to Temple service.
    Yoma 38a temple artisans
    כששמעו חכמים בדבר, אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו בראו, שנאמר: ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. וחזרו בית גרמו למקומן. שלחו להם חכמים — ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו. בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה, והיום ארבעים ושמונה.
  42. Rabbi Yehudah says the House of Avtinas normally received twenty-four maneh and received forty-eight after returning to Temple service.
    Yoma 38a incense artisans
    וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא — לכבודו בראו, שנאמר: ״כל פעל ה' למענהו״, וחזרו בית אבטינס למקומן. שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו. בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה, והיום ארבעים ושמונה.
  43. Rabbi Yehudah responds to extreme hunger by taking a shepherd's bread and later contrasts this with Rabbi Yosei burdening an entire town.
    Yoma 83b life threatening hunger
    רבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. אחזיה בולמוס לרבי יהודה, קפחיה לרועה אכליה לריפתא. אמר ליה רבי יוסי: קפחת את הרועה. כי מטו למתא, אחזיה בולמוס לרבי יוסי. אהדרוהו בלגי וצעי, אמר ליה רבי יהודה: אני קפחתי את הרועה, ואתה קפחת את העיר כולה.
  44. Rabbi Yehudah cites Queen Helene's sukkah above twenty cubits, used with her sons under rabbinic direction, as valid precedent.
    Sukkah 2b sukkah height
    אמר רבי יהודה: מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר. אמרו לו: משם ראייה? אשה היתה ופטורה מן הסוכה. אמר להן: והלא שבעה בנים הוו לה, ועוד: כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים.
  45. Rabbi Yehudah recalls sleeping under a bed before the elders, supporting the view that a temporary shelter does not nullify a permanent sukkah.
    Sukkah 11a sleeping under canopy
    דרש רבה בר רב הונא: מותר לישן בכילה, אף על פי שיש לה גג, אף על פי שגבוהה עשרה. כמאן — כרבי יהודה, דאמר: לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. דתנן, אמר רבי יהודה: נוהגין היינו לישן תחת המטה בפני הזקנים.
  46. Rabbi Yehudah recounts roofing a balcony with four-handbreadth boards and sitting beneath them during danger.
    Sukkah 14b wooden roofing
    אמר רבי יהודה: מעשה בשעת הסכנה שהביאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת, וישבנו תחתיהן! אמרו לו: משם ראיה?! אין שעת הסכנה ראיה.
  47. Rabbi Yehudah recalls that they slept beneath beds in sukkahs before the elders without objection.
    Sukkah 20b sleeping under bed
    הישן תחת המטה בסוכה — לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה: נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים, ולא אמרו לנו דבר.
  48. Rabbi Yehudah says children collecting purification water rode on oxen rather than doors.
    Sukkah 21a purity transport
    ותניא, רבי יהודה אומר: לא היו מביאין דלתות, אלא שוורים. והא שוורים, דאהל שאינו עשוי בידי אדם הוא, וקתני, רבי יהודה אומר: לא היו מביאין דלתות אלא שוורים!
  49. Rabbi Yehudah says one who never saw Alexandria's double colonnade never saw Israel's glory and describes its vast golden-seated congregation.
    Sukkah 51b alexandrian synagogue
    תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים, לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו. פעמים שהיו בה (ששים רבוא על ששים רבוא), כפלים כיוצאי מצרים. והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב, כנגד שבעים ואחת של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואח …
    תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים, לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו. פעמים שהיו בה (ששים רבוא על ששים רבוא), כפלים כיוצאי מצרים. והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב, כנגד שבעים ואחת של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן, הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן.
  50. Rabbi Yehudah reports that Hillel alone treated produce gathered for drying when Shabbat began as prohibited.
    Beitzah 35a produce completion
    שבת — לאפוקי מדהלל, דתניא: המעמר פירות ממקום למקום לקצור, וקדש עליהן היום, אמר רבי יהודה: הלל לעצמו אוסר.
  51. Rabbi Yehudah permits a minor to read the Megillah and recalls doing so before Rabbi Tarfon and the elders as a child.
    Megillah 20a minor reader
    רבי יהודה מכשיר בקטן. (דתניא) אמר רבי יהודה: קטן הייתי, וקריתיה למעלה מרבי טרפון וזקנים בלוד. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן הקטן.
  52. Rabbi Yehudah recounts that a Jerusalem synagogue of coppersmiths was sold to Rabbi Eliezer, who then used it freely.
    Megillah 26a synagogue sale
    מיתיבי, אמר רבי יהודה: מעשה בבית הכנסת של טורסיים שהיה בירושלים שמכרוה לרבי אליעזר ועשה בה כל צרכיו, והא התם דכרכים הוה! ההיא, בי כנישתא זוטי הוה, ואינהו עבדוה.
  53. Rabbi Yehudah recounts an Egyptian convert's plan to marry within successive Egyptian generations so his grandson may enter the congregation.
    Yevamot 76b egyptian convert
    והא תניא, אמר רבי יהודה: מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, אמר: אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה. אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל!
  54. Rabbi Yehudah recounts an Egyptian convert's plan to marry within successive Egyptian generations so his grandson may enter the congregation.
    Yevamot 78a egyptian convert
    מתיב רבא, אמר רבי יהודה: מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, ואמר: אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה, כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל. ואי סלקא דעתך בתריה דידיה שדינן ליה — אפילו ראשונה נמי! הא אמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני ראשונה.
  55. Rabbi Yehudah recalls Rabbi Tarfon instructing everyone present at a levirate release to recite the phrase about the removed shoe.
    Yevamot 101b levirate release
    ואידך? ״בישראל״ אחרינא כתיב. ואידך? מיבעי ליה לכדתניא, אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון, ובאה יבמה לחלוץ, ואמר לנו, ענו כולכם: ״חלוץ הנעל״.
  56. Rabbi Yehudah recalls Rabbi Tarfon directing everyone present at a levirate release to repeat the phrase about the removed shoe three times.
    Yevamot 106b levirate release
    ״ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל״ — מצוה בדיינין ולא בתלמידים. תניא, אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו, ענו כולכם: ״חלוץ הנעל״, ״חלוץ הנעל״, ״חלוץ הנעל״.
  57. Rabbi Yehudah reports that Judeans formerly secluded bride and groom before the wedding canopy so the groom would become familiar with her.
    Ketubot 12a judean betrothal
    גמ' מדקתני ״האוכל״, מכלל דאיכא דוכתא ביהודה נמי דלא אכיל. אמר אביי: שמע מינה ביהודה נמי מקומות מקומות יש. כדתניא, אמר רבי יהודה: ביהודה, בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה, כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא היו עושין כן.
  58. Rabbi Yehudah recounts the sages asking Rabban Gamliel why acquiring a wife should not also confer rights to her property.
    Ketubot 78a marital property
    אמר רבי יהודה: אמרו חכמים לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באשה, לא יזכה בנכסים? אמר להם: על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים?!
  59. Rabbi Yehudah recounts the sages arguing that a married woman's sale should be invalid like another wife's sale.
    Ketubot 78b marital property
    תא שמע, דתניא, אמר רבי יהודה: אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל וזו אשתו וזו אשתו — זו מכרה בטל, אף זו מכרה בטל! אמר להן: על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים? שמע מינה דיעבד קאמר: שמע מינה.
  60. Rabbi Yehudah teaches that early pietists voluntarily became nazirites so they could bring a sin offering despite being protected from inadvertent sin.
    Nedarim 10a nazirite offerings
    רבי יהודה לטעמיה. דתניא, רבי יהודה אומר: חסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת. לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידיהם, מה היו עושין? עומדים ומתנדבין נזירות למקום, כדי שיתחייב קרבן חטאת למקום.
  61. Rabbi Yehudah explains that contentious Galileans need no new transfer because their ancestors assigned their communal shares to the leader.
    Nedarim 48a communal property
    רבי יהודה אומר: אין אנשי גליל צריכין לזכות, שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן. תניא, רבי יהודה אומר: אנשי גליל קנטרנין היו, והיו נודרין הנאה זה מזה, עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהן לנשיא.
  62. Rabbi Yehudah recalls Rabbi Tarfon forbidding eggs cooked with meat subject to a specific vow when they absorbed its flavor.
    אמר רבי יהודה: מעשה ואסר עלינו רבי טרפון בביצים שנתבשלו עמו. אמרו לו: כן הדבר, אימתי — בזמן שיאמר: ״בשר זה עלי״, שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם — אסור.
  63. Rabbi Yehudah recalls Rabbi Tarfon forbidding eggs cooked with specifically vowed meat because they absorbed its flavor.
    תא שמע, אמר רבי יהודה: מעשה ואסר רבי טרפון עלי ביצים שנתבשלו עמו. אמרו לו: אימתי, בזמן שאמר ״בשר זה עלי״, שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, ויש בו בנותן טעם — הרי זה אסור.
  64. Rabbi Yehudah recounts that a man who completed as many nazirite terms as days of the solar year then died.
    Nazir 8a multiple naziriteships
    ״הריני נזיר כמנין ימות החמה״ — מונה נזירות כמנין ימות החמה. אמר רבי יהודה: מעשה היה, כיון שהשלים — מת.
  65. Rabbi Yehudah recounts that a person who completed nazirite terms equal to the days of the solar year then died.
    Nazir 8b multiple naziriteships
    ורבי יהודה מי סבר לה כרבי? והתנן: הריני נזיר כמנין ימות החמה וכו'. אמר רבי יהודה: מעשה היה, וכיון שהשלים — מת.
  66. Rabbi Yehudah calculates that Queen Helena observed fourteen years of naziriteship rather than twenty-one.
    Nazir 19b helena naziriteship
    מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה, ואמרה: אם יבוא בני מן המלחמה בשלום — אהא נזירה שבע שנים. ובא בנה מן המלחמה, והיתה נזירה שבע שנים, ובסוף שבע שנים עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות. ובסוף שבע שנים נטמאת. ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה. אמר רבי יהודה: לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה ש …
    מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה, ואמרה: אם יבוא בני מן המלחמה בשלום — אהא נזירה שבע שנים. ובא בנה מן המלחמה, והיתה נזירה שבע שנים, ובסוף שבע שנים עלתה לארץ, והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות. ובסוף שבע שנים נטמאת. ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה. אמר רבי יהודה: לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה.
  67. Rabbi Yehudah reports that Rabbi Akiva retracted six impurity rulings and recounts physicians finding no complete spine in a basket of bones.
    Nazir 52a bone impurity
    תא שמע, רבי יהודה אומר: ששה דברים רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, וחזר בו רבי עקיבא. ומעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים, והניחוה באויר, ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים [עמו], ואמרו: אין כאן שדרה ממת אחד.
  68. Rabbi Yehudah recounts an Egyptian convert's plan to marry within successive Egyptian generations so his grandson may enter the congregation.
    Sotah 9a egyptian convert
    וכי תימא הנך אזדו והני אחריני נינהו — והתניא, אמר רבי יהודה: מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא. אמר מנימין גר המצרי: אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל!
  69. Rabbi Yehudah accepts testimony that a woman may undergo the ritual again for a second man but not twice for the same man.
    Sotah 18b repeat sotah
    רבי יהודה אומר: ״זאת״, שאין האשה שותה ושונה. אמר רבי יהודה: מעשה והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין שהאשה שותה ושונה, וקיבלנו עדותו בשני אנשים, אבל לא באיש אחד.
  70. Rabbi Yehudah reports that three sages measured each Jordan stone as weighing the volume of forty se'a.
    Sotah 34a jordan stones
    אמר רבי יהודה: אבא חלפתא ורבי אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים, ושיערום כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה. וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה — תילתא דטעוניה הוי.
  71. Rabbi Yehudah recalls Rabbi Tarfon instructing everyone present at a levirate release to repeat the phrase about the removed shoe.
    Kiddushin 14a levirate release
    ואכתי מיבעי ליה לכדתניא, אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם ואמרו: ״חלוץ הנעל, חלוץ הנעל״. ההוא, מ״ונקרא שמו״ נפקא.
  72. Rabbi Yehudah's rule denying rent reduction to a monetary lessee is considered in a case where a river blockage caused regional loss.
    רבי יהודה אומר: אם קבלה ממנו במעות. ההוא גברא דקביל ארעא למיזרעה בהו תומי אגודא דנהר מלכא סבא בזוזי. איסתכר נהר מלכא סבא. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: נהר מלכא סבא לא עביד דמיסתכר, מכת מדינה היא, זיל נכי ליה.
  73. Rabbi Yehudah recounts that Boethus ben Zonin kept eight prophetic books joined in one scroll with Rabbi Elazar ben Azarya's approval.
    Bava Batra 13b prophets scroll
    ואמר רבי יהודה: מעשה בביתוס בן זונין, שהיו לו שמנה נביאים מדובקין כאחד, על פי רבי אלעזר בן עזריה. ויש אומרים: לא היו לו אלא אחד אחד בפני עצמו. אמר רבי: מעשה והביאו לפנינו תורה נביאים וכתובים מדובקים כאחד, והכשרנום.
  74. Rabbi Yehudah recounts the sages permitting alternating cultivation between widely spaced vineyard rows at Tzalmon.
    Bava Batra 82b vineyard spacing
    אמר רבי יהודה: מעשה בצלמון, באחד שנטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה, והיה הופך שער שתי שורות לצד אחד, וזורע את הניר; לשנה אחרת היה הופך את השער למקום הזרע, וזרע את הבור; ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו.
  75. Rabbi Yehudah reports that Judeans formerly performed at least seven standing and sitting sequences for the dead.
    Bava Batra 100b funeral ceremony
    אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: היכי עבדי? אמר ליה: כדתניא, אמר רבי יהודה: ביהודה, בראשונה לא היו פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת, כגון: ״עמדו יקרים עמודו״; ״שבו יקרים שבו״. אמרו לו: אם כן, אף בשבת מותר לעשות כן.
  76. Rabbi Yehudah permits intercalating a year because of communal impurity and recounts Hezekiah doing so and seeking mercy.
    רבי יהודה אומר: מעברין. אמר רבי יהודה: מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה, ובקש רחמים על עצמו, דכתיב: ״כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד״.
  77. Rabbi Yehudah invalidates a year intercalated for impurity and recounts Hezekiah seeking mercy after doing so.
    וליטעמיך, תיקשי לך היא גופה: רבי יהודה אומר מעברין, ואמר רבי יהודה: מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה, וביקש רחמים על עצמו? אלא, חסורי מחסרא והכי קתני: אין מעברין את השנה מפני הטומאה, ואם עיברוה – מעוברת. רבי יהודה אומר: אינה מעוברת. ואמר רבי יהודה וכו'.
  78. Rabbi Yehudah recounts Rabbi Yehoshua telling Rabbi Yishmael that gentile cheese is forbidden because it is curdled with carrion stomach.
    Avodah Zarah 29b gentile cheese
    אמר רבי יהודה: שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: מפני מה אסרו גבינות גוים? אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה.
  79. Rabbi Yehudah recounts Rabbi Yishmael's question about the prohibition of gentile cheese as context for a rule about animal waste.
    Avodah Zarah 34b forbidden benefit
    אמר רבי יהודה: שאל רבי ישמעאל. אמר רב אחדבוי אמר רב: המקדש בפרש שור הנסקל — מקודשת, בפרש עגלי עבודה זרה — אינה מקודשת. איבעית אימא סברא, ואיבעית אימא קרא.
  80. Rabbi Yehudah reports that boundary posts were erected to identify public and private domains.
    Avodah Zarah 37b shabbat domains
    תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר, קורות נעץ להם, ואמר: עד כאן רשות הרבים, עד כאן רשות היחיד. כי אתו לקמיה דרבי ינאי, אמר להו: הא מיא בשיקעתא דבנהרא, זילו טבולו.
  81. Rabbi Yehudah begins recounting an incident involving a maidservant, but the fragment omits its substance.
    ואין ספק מוציא מידי ודאי? והתניא, אמר רבי יהודה: מעשה בשפחתו של מציק אחד ברימון, שהטילה נפל לבור, ובא כהן והציץ לידע אם זכר אם נקבה, ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו, מפני שחולדה וברדלס מצוין שם.
  82. Rabbi Yehudah reports Ben Bukhri's testimony that a priest who contributes the half-shekel does not sin.
    Menachot 21b temple levy
    דתנן: אמר רבי יהודה, העיד בן בוכרי ביבנה: כל כהן ששוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: לא כי, אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא, אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן:
  83. Rabbi Yehudah recounts a student of Rabbi Akiva tying tefillin with blue-wool strips and insists Rabbi Akiva would have objected had he seen it.
    Menachot 35a tefillin straps
    אמר רבי יהודה: מעשה בתלמידו של רבי עקיבא שהיה קושר תפיליו בלשונות של תכלת, ולא אמר לו דבר. איפשר אותו צדיק ראה תלמידו ולא מיחה בו? אמר לו: הן, לא ראה אותו, ואם ראה אותו לא היה מניחו.
  84. Rabbi Yehudah reports Ben Bukhri's testimony that a priest who contributes the half-shekel does not sin.
    Menachot 46b temple levy
    אמר רבה: מנא אמינא לה? דתנן: אמר רבי יהודה: העיד בן בוכרי ביבנה: כל כהן ששוקל – אינו חוטא.
  85. Rabbi Yehudah bar Ilai recounts that Rabbi Yehudah ben Nehemya died soon after displaying pride in refuting an elder.
    Menachot 68b scholarly pride
    שתק רבי טרפון, צהבו פניו של רבי יהודה בן נחמיה, אמר לו רבי עקיבא: יהודה, צהבו פניך שהשבת את זקן? תמהני אם תאריך ימים. אמר רבי יהודה ברבי אלעאי: אותו הפרק פרס הפסח היה, כשעליתי לעצרת שאלתי אחריו: יהודה בן נחמיה היכן הוא? ואמרו לי: נפטר והלך לו.
  86. Rabbi Yehudah deems a bird missing its plumage a tereifa, prompting an experiment in which the feathers regrow.
    Chullin 57b bird feathers
    אמרו עליו על רבי שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה, והיה עושה דבר להוציא מלבו של רבי יהודה, שהיה רבי יהודה אומר: אם ניטלה הנוצה פסולה. ותרנגולת היתה לו לרבי שמעון בן חלפתא שניטלה נוצה שלה, והניחה בתנור, וטלה עליה במטלית של טרסיים, וגידלה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים.
  87. Rabbi Yehudah reports Rabbi Akiva teaching that slaughtered-animal fat in villages needs designation as food but no liquid preparation because slaughter prepared it.
    Chullin 128a slaughtered fat
    דתנן, אמר רבי יהודה: כך היה רבי עקיבא שונה – חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה, ואין צריך הכשר, שכבר הוכשר בשחיטה.
  88. Rabbi Yehudah limits Akavya's permission to wool that fell from a blemished firstborn, was stored, and was followed by slaughter, though the sages forbid it.
    Bekhorot 26a firstborn wool
    לימא כתנאי: התולש צמר מבכור תם, אף על פי שנולד בו מום ושחטו — אסור. בכור בעל מום שתלש ממנו, ואחר כך מת — עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרים. אמר רבי יהודה: לא בזה התיר עקביא בן מהללאל, אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון, ואחר כך שחטו — בזה עקביא בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין.
  89. Rabbi Yehudah recounts Rabbi Tarfon addressing a man with twenty-four digits, though the blessing's meaning is disputed.
    Bekhorot 45b extra digits
    תניא, אמר רבי יהודה: מעשה באדם אחד שבא לפני רבי טרפון, יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע. אמר לו: כמותך ירבו בישראל! אמר לו רבי יוסי: משם ראיה? כך אמר לו: כמותך יתמעטו ממזירי ונתיני מישראל!
  90. Rabbi Yehudah reports Ben Bukhri's testimony that a priest who contributes the half-shekel does not sin.
    Arakhin 4a temple levy
    הכל מעריכין, כהנים לוים וישראלים. פשיטא! אמר רבא: לא נצרכא אלא לבן בוכרי, דתנן: אמר רבי יהודה, העיד בן בוכרי ביבנה: כל כהן ששוקל אינו חוטא.
  91. Rabbi Yehudah permits a buyer to consume produce during a conditional field sale and cites a transaction approved by Rabbi Elazar ben Azarya.
    Arakhin 31a conditional sale
    רבי יהודה אומר: אף בזמן שהלוקח אוכל פירות — מותר. אמר רבי יהודה: מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי רבי אלעזר בן עזריה, ולוקח אוכל פירות היה. אמרו לו: משם ראייה? מוכר אוכל פירות היה, ולא לוקח.
  92. Rabbi Yehudah recounts that he recited and repeated the Shema while Rabbi Elazar ben Azariah and Rabbi Akiva delayed until the sun reached the mountaintops.
    תני אמר רבי יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקין במצות והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע וקריתי ושניתי ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים.
  93. Rabbi Yehudah recounts a case in Tzalmon where a man alternated bending vine rows and sowing the cleared ground, which the sages permitted.
    משנה: הנוטע שתי שורות אם אין ביניהן שמונה אמות לא יביא זרע לשם. היו שלש ואם אין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם. רבי ליעזר אומר משום חנניה בן חכינאי אפילו חרבה האמצעית ואין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם. שאילו מתחילה נטעה היה מותר בשמונה אמות. הנוטע את כרמו שש עשרה על שש …
    משנה: הנוטע שתי שורות אם אין ביניהן שמונה אמות לא יביא זרע לשם. היו שלש ואם אין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם. רבי ליעזר אומר משום חנניה בן חכינאי אפילו חרבה האמצעית ואין בין שורה לחבירתה שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם. שאילו מתחילה נטעה היה מותר בשמונה אמות. הנוטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה מותר להביא זרע לשם. אמר רבי יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה היה הופך סער שתי שורות לצד אחד וזורע את הניר ובשנה האחרת היה הופך את הסער למקום הזרע וזרע את הבור ובא מעשה לפני חכמים והתירו. רבי שמעון ורבי מאיר אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה אמות מותר.
  94. Rabbi Yehuda recounts that his group ate arum at Ein Kushin on Rabbi Tarfon's authority after the festival following the sabbatical year.
    תני אמר רבי יודה מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף על פי רבי טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית. אמר לו רבי יוסה עמך הייתי ולא היה אלא מוצאי הפסח.
  95. Rabbi Yehuda recounts that the deaf sons of Rabbi Yohanan ben Gudgada supervised the preparation of Jerusalem's pure foods.
    מאן תנא חרש דלא כרבי יודה דתני אמר רבי יודה מעשה בבניו של רבי יוחנן בן גודגדא שהיו כולן חרשים והיו כל הטהרות שבירושלם נעשין על גביהן. אמר ליה מפני שהטהרות אינן צריכות מחשבה ונעשות על גבי חרש שוטה וקטן. אבל תרומה ומעשרות צריכות מחשבה ואינן נפסלות בהסח הדעת. רבי יוסי בשם רבי לא אין כתוב בהן מחשבה שמיר …
    מאן תנא חרש דלא כרבי יודה דתני אמר רבי יודה מעשה בבניו של רבי יוחנן בן גודגדא שהיו כולן חרשים והיו כל הטהרות שבירושלם נעשין על גביהן. אמר ליה מפני שהטהרות אינן צריכות מחשבה ונעשות על גבי חרש שוטה וקטן. אבל תרומה ומעשרות צריכות מחשבה ואינן נפסלות בהסח הדעת. רבי יוסי בשם רבי לא אין כתוב בהן מחשבה שמירה כתוב בהן.
  96. Rabbi Yehuda recounts that householders were once urged to hasten their fruit before the removal deadline until Rabbi Akiva taught that untithed-stage fruit is exempt from removal.
    משנה: אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו פירותיהם עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא רבי עקיבה ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורין מן הביעור. מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרות להן שם. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נת …
    משנה: אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו פירותיהם עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא רבי עקיבה ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורין מן הביעור. מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרות להן שם. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. עישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. אמר רבי יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו. ונתקבלו זה מזה שכר.
  97. Rabbi Yehuda recounts that Rabban Gamliel and the elders sat on the Temple Mount steps and instructed Yohanan the priestly scribe to write.
    אמר רבי יודה מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו יושבין על מעלות האולם בהר הבית. והיה יוחנן הכהן הסופר הלז יושב לפניהן. אמרו לו צא וכתוב.
  98. Rabbi Yehudah recounts that Rabban Yohanan ben Zakkai was asked about covering a scorpion and feared the act might incur a sin offering.
    משנה: כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני אני לו מחטאת:
  99. Rabbi Yehuda recounts that Rabban Yohanan ben Zakkai considered a case involving sealing a barrel with wax potentially liable to a sin offering.
    משנה: שובר אדם את החבית לוכל ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי אין נוקבין מגופה של חבית דברי רבי יהודה. רבי יוסי מתיר. לא יקבינה מצידה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת:
  100. Rabbi Yehuda recounts that Rabbi Meir confined a man to four cubits after the man said he had made an eruv with onions.
    הלכה: בכל מערבין ומשתתפין כול'. אמר רבי אחא. דרבי אליעזר היא. דתנינן תמן. בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. דברי רבי אליעזר. אמר רבי יוסה. דברי הכל היא. מערבין בחצירות ומשתתפין בין בחצירות בין בתחומין. מתניתא דרבי מאיר. דתני. כל דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא מערבין בו. עם הפת. אין מערבין בו. הש …
    הלכה: בכל מערבין ומשתתפין כול'. אמר רבי אחא. דרבי אליעזר היא. דתנינן תמן. בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. דברי רבי אליעזר. אמר רבי יוסה. דברי הכל היא. מערבין בחצירות ומשתתפין בין בחצירות בין בתחומין. מתניתא דרבי מאיר. דתני. כל דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא מערבין בו. עם הפת. אין מערבין בו. השום והבצלים. על דעתיה דרבי מאיר אין מערבין בהן. דתני. אמר רבי יודה. מעשה ששבת רבי מאיר בארדקסם ובא אחד ואמר. עירבתי על ידי בצלים. והושיבו רבי מאיר בארבע אמות שלו. אף על גב דרבי מאיר אמר. בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. ובלבד דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא. הלוף והקולקס. על דעתין דרבנן אין מערבין בהן.
  101. Rabbi Yehuda permits an unintentionally positioned traveler to enter the nearby city and cites Rabbi Tarfon's unintentional entry as precedent.
    משנה: מי שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר יכנס. אמר רבי יהודה מעשה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוון:
  102. Rabbi Yehuda reports the instruction in the Sadducee incident as telling the residents to perform their needs in the alley before the Sadducee carried there and prohibited them.
    משנה: אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלם אמר לנו אבא מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם. רבי יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם:
  103. Rabbi Yehudah cites the precedent of the canal of Avel, from which water was drawn on Shabbat by authority of the elders.
    משנה: אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. אמר רבי יהודה מעשה באמה של אבל שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת אמרו לו מפני שלא היה בו כשיעור:
  104. Rabbi Yehudah recalls that during persecution they carried a Torah scroll between courtyards and roofs to read it without objection.
    תני. אמר רבי יודה. בשעת השמד היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר ויושבין וקורין. ולא אמר אדם דבר. אמרו לו. אין שעת השמד ראייה. אמר רבי. שונין היינו אצל רבי שמעון (בבקעה) [בתקוע]. והיינו נוטלין שמן ואלינטית והיינו נכנסין מחצר לגג ומגג לקרפף ומקרפף לקרפף. עד שהיינו מגיעין לקרפף הסמ …
    תני. אמר רבי יודה. בשעת השמד היינו נוטלין את הספר והיינו עולין מחצר לגג ומגג לגג אחר ויושבין וקורין. ולא אמר אדם דבר. אמרו לו. אין שעת השמד ראייה. אמר רבי. שונין היינו אצל רבי שמעון (בבקעה) [בתקוע]. והיינו נוטלין שמן ואלינטית והיינו נכנסין מחצר לגג ומגג לקרפף ומקרפף לקרפף. עד שהיינו מגיעין לקרפף הסמוך למעיין ויורדין וטובלין בו.
  105. Rabbi Yehudah recounts that the sages declared a place pure after an animal likely dragged away a discarded fetus.
    ומה שהוא משייר יניחינו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. כיצד הוא עושה. כופה עליו כלי. כפה עליו כלי ולא מצאו. אני אומר יד נטלתו. לא כפה עליו כלי ולא מצאו. אותו הבית צריך בדיקה. או שאר כל הבתים לא יהו צריכין בדיקה. נישמעינה מן הדא. אבד כזית מן המת בבית. בקשו ולא מצאו. הבית טהור. לכשיימצא. הבית טמא …
    ומה שהוא משייר יניחינו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. כיצד הוא עושה. כופה עליו כלי. כפה עליו כלי ולא מצאו. אני אומר יד נטלתו. לא כפה עליו כלי ולא מצאו. אותו הבית צריך בדיקה. או שאר כל הבתים לא יהו צריכין בדיקה. נישמעינה מן הדא. אבד כזית מן המת בבית. בקשו ולא מצאו. הבית טהור. לכשיימצא. הבית טמא למפרע. הדא ילפה מן ההיא. וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא. היא איבד היא היניח. וההיא ילפה מן הדא. אין לך צריך בדיקה אלא אותו הבית בלבד. וכרבי יודה אפילו אותו הבית לא יהא צריך בדיקה. נישמעיניה מן הדא. אמר רבי יודה. מעשה בשפחתו שלמסיק אחד ברימון שהשליכה נפל אחד לבור. ובא כהן אחד והציץ לידע מה שהשליכה. ובא מעשה לפני חכמים וטיהרו. שדרך חולדה וברדליס להיות גוררין אותו. רצה היא אחר הבשר. ואינה רצה אחר הפת. ואפילו תימר. רצה היא אחר הבשר ואחר הפת. בשר גוררת ואוכלת. פת גוררת ומנחת. רבנין דקיסרין בשם רבי אבהו. אין חוששין שמא גררה חולדה. וכרבי יודה חוששין.
  106. Rabbi Yehudah recounts how enforcement against forbidden field mixtures changed until the entire field was declared ownerless.
    משנה: אמר רבי יהודה בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן. משרבו עוברי עבירה היו עוקרין ומשליכין לדרכים. התקינו שיהו מבקירין את כל השדה.
  107. Rabbi Yehudah recounts that offenders benefited from earlier methods of uprooting field mixtures, leading to the decree that the whole field be declared ownerless.
    הלכה: רבי יהודה אומר. תני אמר רבי יהודה. בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן והיו שמיחין שתי שמחות. אחת שהיו מנכשין שדותיהן ואחת שהיו נהנין מן (הגזל) [הכלאים]. משרבו עוברי עבירה היו משליכין על הדרכים. אף על פי כן היו שמחים שהיו מנכשין שדותיהן. התקינו שיהו מבקירין את כל השדה.
  108. Rabbi Yehudah says the House of Garmu originally received twenty-four maneh and returned only after their pay was doubled to forty-eight.
    בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים. וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ. ולא היתה מתעפשת. ואילו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים. והיתה מתעפשת. כיון שידעו חכמים בד …
    בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים. וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ. ולא היתה מתעפשת. ואילו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים. והיתה מתעפשת. כיון שידעו חכמים בדבר הזה אמרו. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא. שנאמר כל פעל יי למענהו. שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן. שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע. רבי יהודה אומר. עשרים וארבע היו נוטלין ונתנו להן ארבעים ושמונה. אמרו להן. מפני מה אין אתם רוצין ללמד. אמרו להן. מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח. שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם. שלא יהו אומרים. ממעשה לחם הפנים הן אוכלין.
  109. Rabbi Yehudah says the House of Avtinas originally received twenty-four maneh and returned only after their pay was doubled to forty-eight.
    בית אבטינס על מעשה הקטורת. שלבית אבטינס היו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעלה העשן ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין בפיטום הקטורת. ובמעלה עשן לא היו בקיאין. שלבית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת. ושלאילו היתה פוסה מיד. כיון שידעו חכמים בדבר אמרו. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבו …
    בית אבטינס על מעשה הקטורת. שלבית אבטינס היו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעלה העשן ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין בפיטום הקטורת. ובמעלה עשן לא היו בקיאין. שלבית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת. ושלאילו היתה פוסה מיד. כיון שידעו חכמים בדבר אמרו. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא. שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן. שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר. עשרים וארבעה היו נוטלין ונתנו להן ארבעים ושמונה. אמרו להן. מפני מה אין אתם רוצין ללמד. אמרו להן. מסורת בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן בפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח. שלא יצאת אשה משלאחד מהן מבושמת מעולם. ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה על מנת שלא תתבשם. [שלא יהו אומרים. ממעשה פטום הקטורת הן מתבשמות. לקיים מה שנאמר. והיתם נקיים מיי ומישראל.]
  110. Rabbi Yehudah says the House of Garmu originally received twenty-four maneh and returned only after their pay was doubled to forty-eight.
    הלכה: ואילו לגניי. בית גרמו. בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה. והיו בקיאים במעשה לחם הפנים. וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ. ולא היתה מעפשת. ואילו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים. והיתה מעפשת. וכיון שידעו חכמים …
    הלכה: ואילו לגניי. בית גרמו. בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה. והיו בקיאים במעשה לחם הפנים. וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ. ולא היתה מעפשת. ואילו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים. והיתה מעפשת. וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא. כל פעל יי למענהו. שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן. שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע. רבי יהודה אומר. עשרים וארבע היו נוטלין ונתנו להן ארבעים ושמונה. אמרו להן. מפני מה אין אתם רוצין ללמד. אמרו להן. מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח. שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם. שלא יהו אומרים. ממעשה לחם הפנים הן אוכלין.
  111. Rabbi Yehudah recounts that Nehunyon envied his appointed brother Shimon, deceived him, and ultimately led Israel into idolatry, illustrating the danger of seeking authority.
    ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה. ובשנה האחרונה אמר להן. בשנה זו אני מת. אמרו לו. למי נמנה אחריך. אמר להן. הרי נחוניון בני לפניכם. הלכו ומינו את נחוניון. וקינא בו [שמעון] אחיו והלך והלבישו [אונק]לה וחגרו (צוצל) [צלצל]. אמר להן. ראו מה נדר לאהובתו. אמר לה. לכשאשמש בכהונה גדולה אלבש נ …
    ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה. ובשנה האחרונה אמר להן. בשנה זו אני מת. אמרו לו. למי נמנה אחריך. אמר להן. הרי נחוניון בני לפניכם. הלכו ומינו את נחוניון. וקינא בו [שמעון] אחיו והלך והלבישו [אונק]לה וחגרו (צוצל) [צלצל]. אמר להן. ראו מה נדר לאהובתו. אמר לה. לכשאשמש בכהונה גדולה אלבש נקלה שליך ואחגור (בצוצל) [בצלצל] שליך. בדקו את הדברים ולא מצאו [אותו]. אמרו. משם ברח להר המלך. משם ברח לאלכסנדריאה ועמד ובנה שם מזבח. וקרא עליו את הפסוק הזה ביום ההוא יהיה מזבח ליי בתוך ארץ מצרים. והרי הדברים קל וחומר. ומה אם זה שברח מן השררה ראו היאך נחזר עליה בסוף. מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה. תני. זו דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. לא כי אלא מינו את שמעון. וקינא בו נחונייון אחיו והלך והלבישו נקלה וחגרו (צוצל) [צלצל]. אמר להן. ראו מה נדר לאהובתו כול' היך קדמייא. והרי הדברים קל וחומר. ומה אם מי שלא נכנס לשררה ראו היאך העשיא את ישראל לעבודה זרה. מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה.
  112. Rabbi Yehudah cites Queen Helene's sukkah, which exceeded twenty cubits and was accepted by the sages despite housing her seven scholarly sons.
    אילו בית שהוא גבוה מכמה שמא אינו חייב במעקה. אינו חייב במזוזה. אלא בית מקורה. אין סוכה מקורה. מצינו סיכוך שהוא כקירוי. דתנינן תמן. הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה. אלא בית מגופף ואין סוכה מגופפת. והרי אכסדרה שנפרצה במלואה לרשות הרבים. רבי אילא [בשם] רב ורבי יוחנן תריהון אמרין. מטלטלין בכו …
    אילו בית שהוא גבוה מכמה שמא אינו חייב במעקה. אינו חייב במזוזה. אלא בית מקורה. אין סוכה מקורה. מצינו סיכוך שהוא כקירוי. דתנינן תמן. הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה. אלא בית מגופף ואין סוכה מגופפת. והרי אכסדרה שנפרצה במלואה לרשות הרבים. רבי אילא [בשם] רב ורבי יוחנן תריהון אמרין. מטלטלין בכולה. מאי כדון. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. התורה אמרה בסוכות תשבו. עד עשרים אמה את יושב בצילה שלסוכה. מעשרים אמה ולמעלן את יושב בצילן שלדפנות. אמר רבי יונה. הדא דאת אמר. בנתונה למעלה מעשרים אמה לדפנות. אבל אם היתה נתונה למטה מעשרים אמה לדפנות כשירה. אמר ליה רבי יוסה. על דעתך דאת אמר. בדפנות הדבר תלוי. ניתני. סוכה שהיא נתונה למעלה מעשרים אמה לדפנות פסולה. רבי בא בשם רב. בשאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו. אבל אם היתה מחזקת יותר כשירה. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה. בשאין דפנותיה עולות עמה. אבל אם היו דפנותיה עולות עמה כשירה. והא מתניתא פליגא. אמר רבי יהודה. מעשה בסוכתה שלהילני המלכה בלוד שהיתה גבוהה יותר מעשרים אמה והיו חכמים נכנסין ויוצאין בה ולא אמר אדם דבר. אמרו לו. מפני שהיא אשה ואין אשה מצוה על המצות. אמר להן. אם משם ראייה והלא שבעה בנים תלמידי חכמים היו לה. אית לך מימר. בסוכתה שלהילני בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו. אלא בשאין דפנותיה עולות עמה. מסתברא מה דאמר רבי יאשיה. לית היא פליגא. דכן ארחיהון דעתירייא מיעבד דפנתא קלילן די ייא קרורה עליל.
  113. Rabbi Yehudah reports that he and his companions slept beneath beds before the elders without being rebuked.
    משנה: הישן תחת המיטה לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה נוהגין היינו ישינים תחת המיטות בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המיטה. אמר רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה וישן לו תחת המיטה. ולפי דרכינו למדנו שהישן …
    משנה: הישן תחת המיטה לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה נוהגין היינו ישינים תחת המיטות בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המיטה. אמר רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה וישן לו תחת המיטה. ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המיטה לא יצא ידי חובתו:
  114. Rabbi Yehudah describes the immense splendor, organized seating, and eventual destruction of Alexandria's great synagogue.
    תני. אמר רבי יודה. כל שלא ראה דיפלי איסטבה של אכסנדריאה לא ראה כבוד ישראל מימיו. כמין בסילקי גדולה היה ואסטיו לפנים מסטיו היתה. פעמים היו בה כפליים כיוצאי מצרים. ושבעים קתידראות שלזהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקינים. וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב. ובימה של …
    תני. אמר רבי יודה. כל שלא ראה דיפלי איסטבה של אכסנדריאה לא ראה כבוד ישראל מימיו. כמין בסילקי גדולה היה ואסטיו לפנים מסטיו היתה. פעמים היו בה כפליים כיוצאי מצרים. ושבעים קתידראות שלזהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקינים. וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב. ובימה שלעץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה. עמד אחד מהן לקראות בתורה היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן. על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן. אף על פי כן לא היו יושבין מעורבבין אלא יושבין כל אומנות ואומנות בפני עצמה. שאם יבוא אכסנאי יהא מידבק בבני אומנותו. ומשם היתה פרנסתו יוצאה. ומי החריבה. טרוגיינוס הרשע.
  115. Rabbi Yehudah permits a minor to read the Megillah and recalls that he read it before Rabbi Tarfon when he was a minor.
    רבי יהודה מכשיר בקטן. אמר רבי יהודה. קטן הייתי וקריתיה לפני רבי טרפון בלוד. אמרו לו. קטן הייתה ואין עידות לקטן. אמר רבי. מעשה שקריתיה לפני רבי יודה באושה. אמרו לו. אין זו ראייה. הוא שהוא מתיר. מיכן והילך נהגו הרבים לקרותה בבית הכנסת. בר קפרא אמר. צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם היו (במספק …
    רבי יהודה מכשיר בקטן. אמר רבי יהודה. קטן הייתי וקריתיה לפני רבי טרפון בלוד. אמרו לו. קטן הייתה ואין עידות לקטן. אמר רבי. מעשה שקריתיה לפני רבי יודה באושה. אמרו לו. אין זו ראייה. הוא שהוא מתיר. מיכן והילך נהגו הרבים לקרותה בבית הכנסת. בר קפרא אמר. צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותם היו (במספק) [בספק]. רבי יהושע בן לוי עבד כן. מכנש בנוי ובני בייתיה וקרי לה קומיהון.
  116. Rabbi Yehudah recounts an incident in which a man died upon completing a nazirite term equal to the days of the year.
    משנה: הריני נזיר מיכן ועד מקום פלוני. אומדין כמה ימים מיכן ועד מקום פלוני. אם פחות משלשים יום נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמיניין הימים. הריני נזיר כמיניין ימות השנה. מונה נזירות כמיניין ימות השנה. אמר רבי יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת.
  117. Rabbi Yehudah recounts how Rabbi Tarfon gave him a staff used to purify three lepers and taught him seven laws governing it and repeated sprinklings.
    Jerusalem Talmud Sotah 2:2:5 purification sprinkling
    הזה בו על המצורע זה. מהו שיכשר למצורע אחר. מה דמר כשר. הדא רבי יודה ורבי לעזר מודי ביה. ומאן דמר פסול. הדא לית רבי יודה ורבי לעזר מודיי בה. תני. אמר רבי יודה. שבתי היתה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו. אמר לי. יהודה בני. תן לי סנדלי. ונתתי לו. ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי. יהודה בני. בזו טיהרת …
    הזה בו על המצורע זה. מהו שיכשר למצורע אחר. מה דמר כשר. הדא רבי יודה ורבי לעזר מודי ביה. ומאן דמר פסול. הדא לית רבי יודה ורבי לעזר מודיי בה. תני. אמר רבי יודה. שבתי היתה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו. אמר לי. יהודה בני. תן לי סנדלי. ונתתי לו. ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי. יהודה בני. בזו טיהרתי שלשה מצורעין ולמדתי בה שבע הלכות. שהיא שליברות. וראשה טרף. ואורכה אמה. ועובייה כרביע כרע מיטה. אחת לשנים ושנים לארבעה. ומזין ושונין ומשלשין ומטהרין. בפני הבית ושלא בפני הבית. ומטהרין בגבולין.
  118. Rabbi Yehudah bars Rabbi Meir's students from entering after Rabbi Meir's death, prompting a legal exchange when Symmachus enters anyway.
    כד דמך רבי מאיר גזר רבי יודה ואמר. אל ייכנסו תלמידיו שלרבי מאיר כאן. דחק סומכוס ועאל. אמר. המקדש בקדשי קדשים. ואשה נכנסת היא לעזרה. אמר ליה. במקדש על ידי שליח. במה קידשה. רבי לעזר אמר. בגופו. רבי יוחנן אמר. בטובת הנייה שבו. או נאמר. ולא פליגין. מה דאמר רבי לעזר בגופו. בחזקת טובת הנייה שבו. רבי חזקיה …
    כד דמך רבי מאיר גזר רבי יודה ואמר. אל ייכנסו תלמידיו שלרבי מאיר כאן. דחק סומכוס ועאל. אמר. המקדש בקדשי קדשים. ואשה נכנסת היא לעזרה. אמר ליה. במקדש על ידי שליח. במה קידשה. רבי לעזר אמר. בגופו. רבי יוחנן אמר. בטובת הנייה שבו. או נאמר. ולא פליגין. מה דאמר רבי לעזר בגופו. בחזקת טובת הנייה שבו. רבי חזקיה רבי ביבי בשם רבי לעזר. מקדשין בפרוטה שלמעשר שיני.
  119. Rabbi Yehudah describes Abraham first offering travelers charity and then demanding payment until they blessed the God of the world.
    Bereshit Rabbah 49:4 abraham's hospitality
    כי ידעתיו למען אשר יצוה (בראשית יח, יט), רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא. ורבנן אמרי זו בקור חולים. רבי עזריה בשם רבי יהודה מתחלה צדק לבסוף משפט. הא כיצד אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו. אמרו לו מה נאמר, אמר להם אמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו, אם מקבל עליו וב …
    כי ידעתיו למען אשר יצוה (בראשית יח, יט), רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא. ורבנן אמרי זו בקור חולים. רבי עזריה בשם רבי יהודה מתחלה צדק לבסוף משפט. הא כיצד אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו. אמרו לו מה נאמר, אמר להם אמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו, אם מקבל עליו ובריך, הוה אכיל ושתי ואזיל, ואי לא הוה מקבל עליה ובריך, הוה אמר ליה הב מה דעלך. ואמר מה אית לך עלי, הוה אמר ליה, חד קסיט דחמר בעשרה פולרין, וחד ליטרא דקופר בעשרה פולרין, וחד עגול דרפתא בעשרה פולרין. מאן יהיב לך חמרא במדברא, מאי יהיב לך קופר במדברא, מאן יהיב לך עגולא במדברא. מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה, הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו, הדא הוא דכתיב לכתחלה צדקה ולבסוף משפט. (בראשית יח, יט): למען הביא ה' על אברהם וגו', תני רבי שמעון בן יוחאי אומר, כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאלו לא מת, שנאמר: למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר אליו לא נאמר, אלא את אשר דבר ה' עליו.
  120. Rabbi Yehudah teaches that the children whom Pharaoh had sought to cast into the Nile recognized God and praised Him at the sea.
    רבי יהודה אומר, מי אמר קלוס להקדוש ברוך הוא, התינוקות, אותן שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור שהם מכירין להקדוש ברוך הוא. כיצד, כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד, והיתה יוצאת לשדה ויולדת שם, וכיון שהיתה יולדת, עוזבת הנער ומוסרת אותו להקדוש ברוך הוא, ואומרת רבון העולם, אני עשיתי את שלי וא …
    רבי יהודה אומר, מי אמר קלוס להקדוש ברוך הוא, התינוקות, אותן שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור שהם מכירין להקדוש ברוך הוא. כיצד, כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד, והיתה יוצאת לשדה ויולדת שם, וכיון שהיתה יולדת, עוזבת הנער ומוסרת אותו להקדוש ברוך הוא, ואומרת רבון העולם, אני עשיתי את שלי ואתה עשה את שלך. אמר רבי יוחנן, מיד היה יורד הקדוש ברוך הוא בכבודו כביכול וחותך טבורן ומרחיצן וסכן, וכן יחזקאל אמר (יחזקאל טז, ה): ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך, וכתיב (יחזקאל טז, ד): ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך, וכתיב (יחזקאל טז, י): ואלבשך רקמה, וכתיב (יחזקאל טז, ט): וארחצך במים. והיה נותן שני טנרין בידו אחד מניקו שמן ואחד מניקו דבש, שנאמר (דברים לב, יג): וינקהו דבש מסלע, והיו גדלים בשדה, שנאמר (יחזקאל טז, ז): רבבה כצמח השדה נתתיך, וכיון שהיו גדלין היו נכנסין לבתיהן אצל אבותיהן והיו שואלין להם מי היה זקוק לכם, והיו אומרים להם בחור אחד נאה ומשבח היה יורד ועושה לנו כל צרכינו, שנאמר (שיר השירים ה, י): דודי צח ואדום דגול מרבבה. וכיון שבאו ישראל לים היו אותן התינוקות שם והם ראו להקדוש ברוך הוא בים התחילו אומרים לאבותיהם זהו אותו שהיה עושה לנו כל אותן הדברים כשהיינו במצרים, שנאמר: זה אלי ואנוהו.
  121. Rabbi Yehudah says that after receiving five benefits of the exodus, Israel sought to return to Egypt.
    Shemot Rabbah 24:2 return to egypt
    רבי יהודה אומר אמרו ישראל באותה שעה, כלום הוציאנו הקדוש ברוך הוא ממצרים אלא בשביל חמשה דברים, אחת, לתת לנו בזת מצרים: שנית, להרכיבנו על ענני כבוד: שלישית, לקרע לנו את הים: רביעית, להפרע לנו מן המצריים: חמישית, לומר לפניו שירה. עכשו כבר נתן לנו בזת מצרים, והרכיבנו על ענני כבוד, וקרע לנו את הים, ופרע …
    רבי יהודה אומר אמרו ישראל באותה שעה, כלום הוציאנו הקדוש ברוך הוא ממצרים אלא בשביל חמשה דברים, אחת, לתת לנו בזת מצרים: שנית, להרכיבנו על ענני כבוד: שלישית, לקרע לנו את הים: רביעית, להפרע לנו מן המצריים: חמישית, לומר לפניו שירה. עכשו כבר נתן לנו בזת מצרים, והרכיבנו על ענני כבוד, וקרע לנו את הים, ופרע מן המצריים, ואמרנו שירה לפניו, נחזר למצרים. אמר להם משה כך אמר לי המקום (שמות יד, יג): כי כאשר ראיתם את מצרים היום וגו', אמרו לו כבר מתו כלן נחזר למצרים. אמר להם בואו ופרעו את השטר שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא (שמות ג, יב): בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. רבי אלעזר אומר על פי הגבורה לא נסעו אלא שהסיען משה במקל, לפי שראו פגרי מצרים שהיו מעבידים בהם בחמר ובלבנים משטפים על פני המים, אמרו לא נשתיר אדם במצרים (במדבר יד, ד): נתנה ראש ונשובה מצרימה, נעשה עבודת כוכבים ותלך בראשנו ונחזר למצרים. יכול שאמרו ולא עשו, תלמוד לומר (נחמיה ט, יז): וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאתיך. רבי יהודה בר אלעאי אומר עבודת כוכבים היתה בידן של ישראל והסיעה משה מישראל, לכך נאמר: ויסע משה את ישראל.
  122. Rabbi Yehudah bar Ilai relates that Nahshon leapt first into the sea while the tribes argued over who should descend first.
    המקריב וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים עו, ב): נודע ביהודה אלהים וגו', זה שאמר הכתוב (איוב טו, יח): אשר חכמים יגידו וגו', זה יהודה שהודה ואמר (בראשית לח, כו): צדקה ממני, ולא כחד מיעקב, ולפי שהציל תמר ושני בניה מן השרפה, דכתיב (בראשית לח, כד): ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, לכך הצלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן ה …
    המקריב וגו', הדא הוא דכתיב (תהלים עו, ב): נודע ביהודה אלהים וגו', זה שאמר הכתוב (איוב טו, יח): אשר חכמים יגידו וגו', זה יהודה שהודה ואמר (בראשית לח, כו): צדקה ממני, ולא כחד מיעקב, ולפי שהציל תמר ושני בניה מן השרפה, דכתיב (בראשית לח, כד): ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, לכך הצלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, דכתיב (דניאל ג, כח כט): ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו וגו', ומני שים טעם די כל עם אמה ולשן וגו', ולכך אמר נודע ביהודה אלהים וגו'. דבר אחר נודע ביהודה אלהים, כשירד דניאל לגוב אריות והצל, דכתיב (דניאל ו, כו כח): באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא וגו' מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זיעין וגו' משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין וגו'. הוי: נודע ביהודה אלהים, מפני מה הצל דניאל מן האריות, לפי שהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שנקרא אריה, דכתיב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ודניאל משבט יהודה שנקרא אריה, שנאמר (בראשית מט, ג): גור אריה יהודה, וכתיב (דניאל א, ו): ויהי בהם מבני יהודה דניאל וגו', יבוא אריה ויציל אריה מפי אריה. דבר אחר, מפני שנדמה לאריות, שהוא אריה, לכך לא הזיקוהו. מפני מה לא השלך לכבשן, מפני שהיה אלוהו של נבוכדנצר, דכתיב (דניאל ב, מו): ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה. דבר אחר, מפני שהיה נשרף, דכתיב (דברים ז, כה): פסילי אלהיהם תשרפון באש, לכך זמן הקדוש ברוך הוא בלבו של דריוש שלא יטילנו לכבשן האש להודיע גבורתו. דבר אחר נודע ביהודה אלהים, הדא הוא דכתיב (הושע ה, ט): אפרים לשמה תהיה וגו', אפרים לשמה תהיה, כמשמעו, (הושע ה, ט): ביום תוכחה, כמה דתימא (ישעיה לז, ג): יום צרה ותוכחה ונאצה. (הושע ה, ג): בשבטי ישראל, בשבתי בתוכם, בשכני בתוכם. (הושע ה, ג): הודעתי נאמנה, כמה דתימא (תהלים יט, ח): עדות ה' נאמנה, בשעה שגלו השבטים ולא גלו יהודה ובנימין, התחילו אמות העולם אומרים נשא להם פנים בשביל שהיו בני אכסניא שלו ולא הגלם, וכשגלו הודיע האלהים אותו עון בעולם, (הושע ה, י): היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי, הוי: נודע ביהודה אלהים, דבר אחר נודע ביהודה, כמה דתימא (תהלים כז, ג): אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגו', מהו אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, באיזה זאת, במה שאמר משה (דברים לג, ז): וזאת ליהודה ויאמר וגו'. (תהלים עו, ב): בישראל גדול שמו, הדא הוא דכתיב (משלי יט, כט): נכונו ללצים שפטים וגו', נכונו לעוברי עברות דינין, משל לאחד שהיה רוכב על הבהמה אם אינה סוחרת אינו מלקה, ואם סוחרת מלקה, כך אמר הקדוש ברוך הוא: נכונו ללצים שפטים, אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו חמשה מגלבין, שאת, ספחת, בהרת, שחין, מכוה. ואית דאמרי: צרעת, ונתק. כנגד חמשה תורות, שנאמר (ויקרא יד, נד נו): זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק וגו' ולשאת ולספחת ולבהרת. לעבד רע שהיה נמכר, והלך אחד לקנותו, ידע בו שהוא רע לקח עמו כבלים ומגלבים שאם יסרח יהא רודה אותו בהן, כשסרח הביא כבלים וכבלו והכהו במגלבין, אמר לו העבד אדוני, יודע היית תחלה שאני עבד רע למה קנית אותי, אמר לו לפי שהייתי יודע שאתה רע מעללים, לכך התקנתי כמו כן לאסרך ולהלקותך, שאם תסרח תלקה בהם. כך אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא בראתי אדם אני ידעתיו (בראשית ח, כא): כי יצר לב האדם רע מנעריו, אוי לה לעסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה, ולכך נאמר: נכונו ללצים שפטים. מהו (משלי יט, כט): מהלמות, שלש תבות, אמר רבי ברכיה, מה לו מות. אמר רבי אבין משל למטרונה שנכנסה לפלטין וחמת שוטיא ובורדוליא והיא מדחלא, אמרו לה בני פלטין דידה לא תדחלי, אלו לעבדים ולשפחות הם, אבל את לאכל ולשתות ולהתכבד. כך כנסת ישראל כששמעו פרשת אלות ונגעים התחילו מתיראין, אמר להם משה אלו לעובדי כוכבים, אבל אתם לאכל ולשתות ולעסק בתורה. (משלי לא, יד): היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, הוי: בישראל גדול שמו. דבר אחר בישראל גדול שמו, הדא הוא דכתיב (מלאכי א, יא): כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים גו', וכי בכל מקום מקריבים קטרת ומנחה לשם הקדוש ברוך הוא, אלא בכל מקום שישראל עומדים ומתפללים תפלת מנחה, עליה נאמר מנחה כמשמעו, ואומר (מלכים א יח, לו): ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא. מגש, זו תפלת שחרית, כמה דתימא (בראשית יח, כג): ויגש אברהם וגו' בתפלה. מקטר, זו תפלת ערבית, כמה דתימא (תהלים קמא, ב): תכון תפלתי קטרת לפניך וגו', הוי: גדול שמי בגוים, בכל מקום שישראל עומדים שם, לכך נאמר: גדול שמי בגוים. דבר אחר נודע ביהודה אלהים, בזמן שינקם מאויביהם, כמה דתימא (יואל ד, יט): מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה וגו', (יואל ד, כא): ונקיתי דמם לא נקיתי וגו', הוי: נודע ביהודה אלהים, כמה דתימא (תהלים ט, יז): נודע ה' משפט עשה בפעל כפיו וגו'. נודע ביהודה אלהים. אמר רבי יהודה ברבי אלעאי, כשעמדו ישראל על הים היו השבטים מדינים אלה עם אלה, זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה, קפץ נחשון לתוך גלי הים וירד, ועליו אמר דוד (תהלים סט, ב): הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ידידי שוקע בים ואתה מתפלל, (שמות יד, טו): דבר אל בני ישראל ויסעו, הוי: נודע ביהודה אלהים, ולפיכך הגדיל הקדוש ברוך הוא שמו של נחשון בישראל שזכה להקריב ראשון, שנאמר: ויהי המקריב ביום הראשון וגו', הוי: בישראל גדול שמו.
  123. Rabbi Yehudah is presented within teachings and incidents illustrating the value and risks of traveling or acting with companions.
    טובים השנים מן האחד, טובים השנים שהם יגיעין בתורה, מן האחד, שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו. כי אם יפלו האחד יקים את חברו, שאם שכח הלכה אחד מהם, חברו מחזיר ההלכה. והחוט המשלש לא במהרה ינתק, זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן. דבר אחר, טובים השנים מן האחד, טובים השנים שהם נושאין ונותנין בפרקמטיא. מן האחד, זה לעצמו …
    טובים השנים מן האחד, טובים השנים שהם יגיעין בתורה, מן האחד, שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו. כי אם יפלו האחד יקים את חברו, שאם שכח הלכה אחד מהם, חברו מחזיר ההלכה. והחוט המשלש לא במהרה ינתק, זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן. דבר אחר, טובים השנים מן האחד, טובים השנים שהם נושאין ונותנין בפרקמטיא. מן האחד, זה לעצמו וזה לעצמו. כי אם יפלו, שאם יפל ויסתכן אחד מהן, חברו מעמידו. והחוט המשלש, כד אינון תלת. רבי מאיר כד הוה חמי חד נפיק לאיסטרטא הוה צוח ליה זיל שלם עלך מרי מיתה. תרין, הוה צוח לון שלם לכון מרי קטטה. תלת, צוח לון שלם לכון מרי שלמא. רבי יוחנן אמר בה תרתין, רבי יוחנן אמר; טובים השנים, איש ואשתו. מן האחד, זה לעצמו וזו לעצמה. והחוט המשלש, זה הקדוש ברוך הוא, שהוא פוקדן בבנים. רבי יוחנן אמר בה חורי: טובים השנים, זה עמרם ויוכבד. אשר יש להן שכר טוב בעמלם, זה משה שנקרא טוב, שנאמר (שמות ב, ב): ותרא אותו כי טוב הוא, כי טוביה שמו, שנולד מהול. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר זה דוד ובת שבע. והחוט המשלש, זה נתן הנביא, שאמר לה לבת שבע (מלכים א א, יד): ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך, וכשבאו אצל דוד הסכים עמהם, ואמר (מלכים א א, יד): והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי וגו'. ורבי נחמיה אמר: טובים השנים, זה יהוידע ויהושבע. מן האחד, זה לעצמו וזה לעצמו. והחוט המשלש, זה סנהדרין שהסכימו עמהם, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב כג, יא): ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר וגו'. ורבנן אמרי: טובים השנים, זה מרדכי ואסתר. מן האחד, זה לעצמו וזה לעצמו. והחוט המשלש, זה אחשורוש שהסכים עמהם וגזר ואמר (אסתר ח, ח): ואתם כתבו על היהודים וגו'. רבי לוי בר חמא בשם רבי חנינא אמר: טובים השנים, שתלו מרדכי ואסתר. מן האחד, שתלה יוסף, שאלו נעשו נסים על ידיהם לכל ישראל, וזה לא נעשו נסים על ידו. והחוט המשלש, זה הקדוש ברוך הוא למעלה מכלן, שהפיל שונא, דכתיב (אסתר ז, י): ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וגו'. אמר רבי יצחק טובה פרשה שנאמרה על פי שנים מפרשה שנאמרה ביחיד, בשנים, שנאמר (שמות יב, א): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם וגו', מפרשה שנאמרה ביחיד, שנאמר: וידבר ה' אל משה לאמר. והחוט המשלש (ויקרא יא, א): ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אלהם, לבניו, לאלעזר ולאיתמר. תני רבי חיא, לאמר אלהם, לאלעזר ולאיתמר, והם, לאמר לכל ישראל. דבר אחר, טובים השנים, זה משה ואהרן. מן האחד, זה לעצמו וזה לעצמו. את מוצא כשבא משה וברך את ישראל לא שרתה שכינה על ידו, וכשבאו שניהם וברכו את ישראל, מיד שרתה שכינה על ידיהם, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט, כג): ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם, ברכו את ישראל, ואחר כך, וירא כבוד ה', שרתה שכינה על ידיהם. אמר רבי זעירא משפחות ומשפחות הם, משפחת סופרים מעמדת סופרים, בני תורה מעמדת בני תורה, עשירים מעמדת עשירים. אתיבון, והא זרעית זרעיתא פלונית דמטת ופסקת. אמר לון ומי כתיב, לא לעולם ינתק, לא במהרה ינתק כתיב, אין אתקשי עלנא מתפסיק מעותרא, היינו דאמר בר קפרא אם לא הוא, בא בנו, אם לא בנו, בא בן בנו.
  124. Rabbi Yehudah recounts that Rabbi Akiva ate a soft-boiled egg without salt on a Ninth of Av before Shabbat to demonstrate the law.
    דברי רבי יהודה שאמר בשם רבי עקיבא. אמר רבי יהודה, מעשה היה והיינו יושבין לפני רבי עקיבא בתשעה באב שחל להיות ערב שבת, והביאו לו ביצה מגלגלת וגמעה בלא מלח, ולא מפני שתאב לה, אלא להראות בה הלכה לתלמידיו.
  125. Rabbi Judah relates that Nimrod inherited Adam's divine garment, whose power drew animals before him and led people to crown him king.
    רבי חנינא אומר: נמרוד גבור כח היה, שנאמר ״וכוש ילד את נמרד״. רבי יהודה אומר: הכתנת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם ולאשתו, והיתה עמם בתיבה. וכשיצאו מן התיבה, לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד. ובשעה שהיה לובש אותה, היו כל בהמה, חיה ועוף באין ונופלין לפניו, כסבורין שהוא מכח גבורתו. לפיכך המליכוהו עלי …
    רבי חנינא אומר: נמרוד גבור כח היה, שנאמר ״וכוש ילד את נמרד״. רבי יהודה אומר: הכתנת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם ולאשתו, והיתה עמם בתיבה. וכשיצאו מן התיבה, לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד. ובשעה שהיה לובש אותה, היו כל בהמה, חיה ועוף באין ונופלין לפניו, כסבורין שהוא מכח גבורתו. לפיכך המליכוהו עליהם מלך, שנאמר: ״על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני ה'״.
  126. Rabbi Judah relates that Sodom burned Lot's daughter for secretly feeding a poor man, and her cry prompted God to judge the city.
    רבי יהודה אומר: הכריזו בסדום, ״כל מי שהוא מחזיק בפת לחם עני ואביון ישרף באש״. פליטת, בתו של לוט, היתה נשואה לאחד מגדולי העיר, וראתה עני אחד מדקדק ברחוב העיר, ועגמה נפשה עליו, שנאמר: ״עגמה נפשי לאביון״. מה עשתה? בכל יום היתה יוצאת לשאב, היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומאכלת לאותו עני. אמרו אנשי סדו …
    רבי יהודה אומר: הכריזו בסדום, ״כל מי שהוא מחזיק בפת לחם עני ואביון ישרף באש״. פליטת, בתו של לוט, היתה נשואה לאחד מגדולי העיר, וראתה עני אחד מדקדק ברחוב העיר, ועגמה נפשה עליו, שנאמר: ״עגמה נפשי לאביון״. מה עשתה? בכל יום היתה יוצאת לשאב, היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומאכלת לאותו עני. אמרו אנשי סדום: ״העני הזה מאין הוא חי״? וכשידעו בדבר, הוציאו אותה להשרף. אמרה: ״רבון כל העולמים, עשה משפטי ודיני מאנשי סדום״. ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: ״ארדה נא ואראה אם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפך יסודותיה למעלה ופניה למטה״, שנאמר: ״ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה״. ״הכצעקתם״ אין כתיב כאן, אלא ״הכצעקתה״.
  127. Rabbi Judah relates that Isaac's soul departed at the knife's touch, returned at God's command, and prompted Isaac to bless God for reviving the dead.
    רבי יהודה אומר: כיון שהגיע החרב על צוארו, פרחה ויצאה נפשו של יצחק. וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמר לו ״אל תשלח ידך״, נפשו חזרה לגופו, וקם ועמד יצחק על רגליו. וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות, ופתח ואמר: ״ברוך אתה ה' מחיה המתים״.
  128. Rabbi Judah relates how Abraham discovered Adam and Eve in the Cave of Machpelah, desired it as a burial holding, and sought to buy it from the local people.
    רבי יהודה אומר: שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ, ואלו הם: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשנגלו עליו המלאכים. היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה, ואמר לשרה לעשות להם סעודה גדולה. ובאותה שעה ראתה דם נדה, לפיכך לא הגיש להם מן העוגות. ורץ להביא בן בקר וברח מלפנ …
    רבי יהודה אומר: שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ, ואלו הם: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשנגלו עליו המלאכים. היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה, ואמר לשרה לעשות להם סעודה גדולה. ובאותה שעה ראתה דם נדה, לפיכך לא הגיש להם מן העוגות. ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה. ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישנים, ונרות דולקות עליהן, וריח טוב עליהם כריח ניחוח. לפיכך חמד המערה לאחזת קבר. אמר לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחזת קבר עולם. וכי יבוסים היו? והלא חתיים היו? אלא עיר יבוס נקרא יבוסים. ולא קבלו האנשים עליהם. התחיל כורע ומשתחוה אליהם, שנאמר: ״וישתחו אברהם לפני עם הארץ״.
  129. Rabbi Judah relates that Samael misled Israel, causing them to follow, worship, and sacrifice to the golden calf.
    רבי יהודה אומר: סמאל נכנס והיה גועה להתעות את ישראל, שנאמר ״ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו״. וראו כל ישראל את העגל ותעו אחריו וישתחוו לו ויזבחו לו.
  130. Rabbi Judah relates that Levi did not join the golden calf sin and killed those whose gold-marked lips revealed that they had kissed it.
    רבי יהודה אומר: אף שבט לוי לא שתף עצמו במעשה העגל, שנאמר ״ויעמד משה בשער המחנה״ וכו'. ראה משה את שבט לוי שלא נשתתף עמהם ונתגבר בכחו ולקח את העגל ושרפו באש וכתתו כעפר ארץ וזרקו על פני המים, שנאמר ״ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק לעפר ויזר על פני המים וישק את בני ישראל״. והיה משקה את יש …
    רבי יהודה אומר: אף שבט לוי לא שתף עצמו במעשה העגל, שנאמר ״ויעמד משה בשער המחנה״ וכו'. ראה משה את שבט לוי שלא נשתתף עמהם ונתגבר בכחו ולקח את העגל ושרפו באש וכתתו כעפר ארץ וזרקו על פני המים, שנאמר ״ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק לעפר ויזר על פני המים וישק את בני ישראל״. והיה משקה את ישראל, וכל מי שנשק את העגל היו שפתותיו נתפשות מהזהב, ושבט לוי היו הורגים אותו עד שנפלו מישראל כשלשת אלפי איש, שנאמר ״ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש״.
  131. Rabbi Judah relates that Israel spent the night eating, drinking, rejoicing, and praising God while the Egyptians cried over the sudden plague.
    רבי יהודה אומר: כל אותו הלילה היו ישראל אוכלין ושותין ושמחין ומהללין לאלהיהם בקול גדול, והמצריים צועקים במר נפש על המגפה שבאת עליהם פתאום, שנאמר: ״כי אין בית אשר אין שם מת״.

Counsel & Remedies (2)

  1. Rabbi Yehudah teaches that a morning drop of cold water and evening washing of hands and feet surpass every eye salve.
    אמר מר עוקבא אמר שמואל: שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב עיניו בשבת, ואינו חושש. בר לואי הוה קאי קמיה דמר עוקבא. חזייה דהוה עמיץ ופתח. אמר ליה: כולי האי ודאי לא שרא מר שמואל. שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא: לישדר לן מר מהנך קילורין דמר שמואל. שלח ליה: שדורי משדרנא לך, דלא תימא צר עין אנא, אלא הכי א …
    אמר מר עוקבא אמר שמואל: שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב עיניו בשבת, ואינו חושש. בר לואי הוה קאי קמיה דמר עוקבא. חזייה דהוה עמיץ ופתח. אמר ליה: כולי האי ודאי לא שרא מר שמואל. שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא: לישדר לן מר מהנך קילורין דמר שמואל. שלח ליה: שדורי משדרנא לך, דלא תימא צר עין אנא, אלא הכי אמר שמואל: טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם. תניא נמי הכי, אמר רבי מונא משום רבי יהודה: טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים ערבית מכל קילורין שבעולם.
    Then & Now Partly right

    Rinsing the eyes with water in the morning and washing regularly is mild, harmless eye hygiene that can help keep irritation and infection down. The claim that it beats every eye salve is an overstatement.

    wwwnc.cdc.gov · assessed 2026-07-30

  2. Rabbi Yehudah of Sikhnin transmits that every small plot contains nine kav of harmful spirits.
    כל המצוה אשר אנכי מצוך. זה שאמר הכתוב: שמר מצותי וחיה (משלי ז, ב). לפי שדוד אמר, שמרני כאישון בת עין (תהלים יז, ח). אמר רבי יהודה דסכנין בשם רבי אליעזר, אין בית רבע שאין בו תשעה קבין מזיקין. אמר רבי יהושע בן לוי, וכלן פורמא בפניהם. כיצד, אדם מהלך וחברו יצא לפניו ואומר: הסתלקו לצדדין בפני איקונין של …
    כל המצוה אשר אנכי מצוך. זה שאמר הכתוב: שמר מצותי וחיה (משלי ז, ב). לפי שדוד אמר, שמרני כאישון בת עין (תהלים יז, ח). אמר רבי יהודה דסכנין בשם רבי אליעזר, אין בית רבע שאין בו תשעה קבין מזיקין. אמר רבי יהושע בן לוי, וכלן פורמא בפניהם. כיצד, אדם מהלך וחברו יצא לפניו ואומר: הסתלקו לצדדין בפני איקונין של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אך בצלם יתהלך איש (שם לט, ז).

In Their Own Words (5)

  1. Rabbi Yehudah argues by inference that a stillborn child imparts birth impurity to its mother.
    [ה] "אשה כי תזריע וילדה זכר" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "וטמאה שבעת ימים… וביום השמיני ימול" – שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה; מנין ליוצא מת שיטמא את אמו טומאת לידה? אמר ר' יהודה הריני דן: מה אם ביוצא חי – שאינו מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה – הרי הוא מטמא את אמו טומאת ל …
    [ה] "אשה כי תזריע וילדה זכר" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "וטמאה שבעת ימים… וביום השמיני ימול" – שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה; מנין ליוצא מת שיטמא את אמו טומאת לידה? אמר ר' יהודה הריני דן: מה אם ביוצא חי – שאינו מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה – הרי הוא מטמא את אמו טומאת לידה, היוצא מת – שהוא מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה – אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה?! אמרו לו לר' יהודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין! אם טיהר החי את אמו, יטהר המת את אמו?! תלמוד לומר "זכר" – לרבות את המת.
  2. Rabbi Yehudah says neither side found an answer to the other's position regarding liability for an unusual manner of carrying.
    Shabbat 92b unusual carrying
    אמר רבי יהודה: אני אמרתי דבר אחד והן אמרו דבר אחד. אני לא מצאתי תשובה לדבריהם והן לא מצאו תשובה לדברי. מדקאמר להו ״אי אתם מודין״ — לאו מכלל דפטרי רבנן? וליטעמיך, דקאמרי ליה ״אי אתה מודה״ — מכלל דמחייב רבי יהודה? והתניא: לאחר ידו ורגלו דברי הכל פטור!
  3. Rabbi Yehudah says his tradition covers only a betrothal feast and not a feast for delivering bridal gifts.
    Pesachim 49a betrothal feast
    תניא אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין, אבל לא סבלונות. אמר לו רבי יוסי: אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות.
  4. Rabbi Yehudah interprets God's regret as regret that humanity was created below, since a heavenly humanity would not have rebelled.
    וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ (בראשית ו, ו), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר תוהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אמר מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה שאלו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים. אמר רבי איבו תוהות היתה ל …
    וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ (בראשית ו, ו), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר תוהות היתה לפני שבראתי אותו מלמטה, שאלו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אמר מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה שאלו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים. אמר רבי איבו תוהות היתה לפני שבראתי בו יצר הרע, שאלולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי. אמר רבי לוי מתנחם אני שעשיתי אותו ונתן בארץ. (בראשית ו, ו): ויתעצב אל לבו, אמר רבי ברכיה, משל לשר שבנה פלטין על ידי אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתכעס לא על אדריכל, כך ויתעצב אל לבו. אמר רבי אסי משל לשר שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, כך ויתעצב אל לבו. אפיקורס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא רואה את הנולד, אמר לו הן. והא כתיב ויתעצב אל לבו. אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן, אמר לו מה עשית, אמר לו שמחתי ושמחתי את הכל, אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלה אבלה. אמר לו כך מעשה לפני הקדוש ברוך הוא, דאמר רבי יהושע בן לוי שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קדם שלא יבוא מבול לעולם, מאי טעמיה ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבלות, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט, ג): נעצב המלך על בנו.
  5. Rabbi Yehudah interprets Jacob's gift of Shechem to Joseph as the birthright and Adam's garment, won from Esau through commandments and good deeds.
    ויאמר ישראל אל יוסף אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב וגו' (בראשית מח, כא), בר אחוי דרבי יוסי שלשה סימנים נתן להם הזקן, הבא בסגנון שלו אנכי, והממנה מכם זקנים, ואומר לכם פקד, זה הוא הגואל. רבי חוניא מוציא אנכי ומכניס שם המפרש תחתיו. (בראשית מח, כב): ואני נתתי לך, בן שהשכים ולא עשית כמעשיהן, לפיכך תהא השכ …
    ויאמר ישראל אל יוסף אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב וגו' (בראשית מח, כא), בר אחוי דרבי יוסי שלשה סימנים נתן להם הזקן, הבא בסגנון שלו אנכי, והממנה מכם זקנים, ואומר לכם פקד, זה הוא הגואל. רבי חוניא מוציא אנכי ומכניס שם המפרש תחתיו. (בראשית מח, כב): ואני נתתי לך, בן שהשכים ולא עשית כמעשיהן, לפיכך תהא השכם בחלקך. אמר רבי פינחס בשכם נפרצה הערוה וגדרת אותה לפיכך תהא בחלקך. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר ואני נתתי לך שכם, זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון, אשר לקחתי מיד האמרי, זה עשו, וכי עשו אמרי היה, אלא שעשה מעשה אמרי, בחרבי ובקשתי, במצוות ובמעשים טובים. רבי נחמיה אמר ואני נתתי לך שכם אחד, זו שכם ודאי, אשר לקחתי מיד האמרי, זה חמור אבי שכם, וכי אמרי היה, אלא חוי בכלל אמרי, בחרבי ובקשתי, לא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו אותו מעשה, כיון וכו':

Record: most on Temple & offerings (553) · Record: most on Ritual purity (331) · Record: most on Festivals & fasts (293) · Record: most on Shabbat (267) · Record: most on Vows & oaths (127) · Signature: Food & agriculture — 1.3× the corpus average · Signature: Temple & offerings — 1.3× the corpus average · Signature: Festivals & fasts — 1.2× the corpus average · Signature: Vows & oaths — 1.2× the corpus average full leaderboard →

9 entries too fragmentary to classify by topic (excluded from the rankings above and below).

Topics

vessel impurity20 sciatic nerve16 first fruits15 price fraud14 priestly blessing14 carrying measures13 sabbatical produce13 communal offering12 goring ox12 lost property12 priestly marriage12 anointing oil11 firstborn redemption11 lulav binding11 minor refusal11 other (2200 topics)3851

Kind

halacha347785.6%
aggada49012.1%
both902.2%

Type

dispute163740.3%
ruling148136.5%
exegesis56013.8%
dialogue1573.9%
story1513.7%
other481.2%
maxim230.6%
unclassified50.1%

Where (Mishnah 534 · Tosefta 558 · Midrash 282 · Bavli 1624 · Yerushalmi 753 · Aggadah 306 · LateMidrash 5)

Sifra153
Eruvin114
Shabbat107
Pesachim100
Chullin97
Bereshit Rabbah88
Sifrei Devarim81
Menachot78

1 item(s) carry an uncertain attribution (ואיתימא).

Carried by (tradents citing Rabbi Yehudah bar Ilai)

Carries (whom Rabbi Yehudah bar Ilai cites)

Dispute partners (co-occurrence)

Chain counts come from mined transmission chains (lower bounds; ואיתימא excluded). Dispute partners count recognized sages named in the same dispute-classified segment — textual co-occurrence, not rulings; sages outside the alias table are invisible here.

Portrait — an interpretive reading reconstruction

Interpretive synthesis of the mined corpus; reconstruction-grade, not a sourced claim.

Rabbi Yehudah bar Ilai owns the largest tannaitic corpus in the pilot — 4,062 dicta — and an overwhelmingly legal one: 85.7% halacha, with 1,481 outright rulings. He is also the most Mishnah-embedded voice mined, with 534 Mishnah items, which matches the tradition of the anonymous editor's reliance on him: he is simply everywhere in the code. And his breadth is of a particular kind — his top topic (vessel impurity, 20 items) barely leads a field of more than 2,200 distinct topics. He has no hobby-horse; he has a jurisdiction.

The corpus's densest tannaitic rivalry is his: 143 dispute segments where Rabbi Meir is named beside him, nearly ten times his next pairing (Rabbi Eliezer, 15). Yehudah and Meir arguing is, by this count, the engine room of mishnaic dispute. Yet he is also, unusually for a tanna in this data, caught in tradent position — carrying Rabbi Eliezer eight times in the chain counts — a reminder that his massive output was built on deliberate transmission, a value he theorizes himself: rejected minority opinions are preserved so a later claimant can be told whose tradition he holds (Mishnah Eduyot 1:6).

His 151 stories give the corpus its texture: he is the tradition's eyewitness-reporter, recalling how chametz-burning was signaled with invalid loaves on the Temple Mount (Mishnah Pesachim 1:5), that the third Passover group was so small it never reached "I love that the Lord hears" (Mishnah Pesachim 5:7), the escalating enforcement against mixed crops (Mishnah Shekalim 1:2), and Rabban Yochanan ben Zakkai's scruple over a trapped scorpion (Mishnah Shabbat 16:7). Procedure, for him, is memory made binding.

The rare aggadic flashes are pungent and practical: a father who does not teach his son a trade teaches him banditry (Kiddushin 29a); eat simply and spend on your dwelling (Pesachim 114a); earlier generations made their Torah primary and their work incidental, and both endured (Berakhot 35b); be careful in study, for scholarly error counts as intentional (Pirkei Avot 4:13). There is even a recorded joke about indigestible food (Nedarim 49b). But the proportions tell the truth of the man as this corpus preserves him: roughly seven parts law to one part everything else.

Basis: 4062 classified dicta · halacha 86% · aggada 12% · both 2% · written 2026-07-29