person · P0107 · tannaim · generation T3

Rabbi Akiva רבי עקיבא

c. 3810–3895 AM · 50–135 CE

1,481 teachings mined · 73% halacha · most on ritual purity

The central sage of the tannaitic period. Beginning Torah study only in adulthood, he became the great systematizer of the Oral Torah — the foundation on which the Mishnah was later built — teacher of the next generation's leading sages, supporter of Bar Kokhba, and martyr under Hadrian's persecutions.

Who

Hebrew
רבי עקיבא
Also known as
Akiva ben Yosef
Era
tannaim
Generation
T3
Received the mesorah from
Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Yehoshua ben Chananiah
Transmitted the mesorah to
Rabbi Meir, Rabbi Shimon bar Yochai, Rabbi Yehudah bar Ilai, Rabbi Yose ben Chalafta, Rabbi Elazar ben Shammua, Rabbi Nechemiah
Teachers
Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Yehoshua ben Chananiah, Nachum Ish Gam Zu
Students
Rabbi Meir, Rabbi Shimon bar Yochai, Rabbi Yehudah bar Ilai, Rabbi Yose ben Chalafta, Rabbi Elazar ben Shammua, Rabbi Nechemiah
Colleagues
Ben Azzai, Ben Zoma, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Tarfon, Rabbi Yishmael, Rabbi Yose HaGlili
Spouses
Rachel

When

Traditional
c. 3810–3895 AM
Civil (computed)
3810–3895 AM · 50–135 CE
Academic
c. 50–135 CE
Lifespan (traditional)
≈85 years
Precision
approximate

Where

Places
Bnei Brak

What

Events
Bar Kokhba Revolt, Bar Kokhba Letters

How do we know

ClaimEvidenceConfidenceSources
Began studying Torah at the age of forty, having previously been an unlearned shepherd.
Aggadic biography with multiple versions (the Ketubot version centers on his wife Rachel and Kalba Savua); the late start is a consistent motif but not independently corroborated.
rabbinic tradition ★★★☆☆
Had twelve thousand pairs of students who died between Pesach and Shavuot; afterward he taught five students in the south, including Rabbi Meir and Rabbi Shimon bar Yochai, who revived Torah.
The Yevamot list of the later five students names Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, Rabbi Yose, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shammua.
rabbinic ★★★☆☆
Proclaimed Shimon bar Kosiba (Bar Kokhba) the messianic king, applying to him "a star has gone forth from Yaakov." rabbinic ★★★★☆
Was executed by the Romans for publicly teaching Torah, accepting martyrdom while reciting the Shema, dying as he pronounced "One" (echad). rabbinic ★★★★☆
Sat (taught) in Bnei Brak, cited as the destination for one seeking to learn from him. rabbinic ★★★★★
Rabbi Akiva himself performed ordination: "whoever says that Rabbi Akiva did not ordain Rabbi Meir is simply mistaken" — though his ordination of Rabbi Meir "was not accepted" and was repeated by Rabbi Yehudah ben Bava. His own ordination is not narrated; the attested flag marks his source-stated role as an ordainer in the chain. rabbinic ★★★★★

Rabbi Akiva: Forty Years Old and the Letter Alef

Every detail in this story comes from the sources cited; nothing is invented.

The stone at the well

A forty-year-old shepherd stands at the mouth of a well and asks who carved the hollow in the stone. The answer: the water — falling on it, day after day. He turns the fact over and applies it to himself: if soft water can carve hard stone, then words of Torah, hard as iron, can carve a heart of flesh and blood. He goes back — at forty — to learn Torah. He and his young son sit down together in front of the children's teacher; Akiva holds one end of the slate, his son holds the other; the teacher writes alef, bet, and he learns it. (Avot DeRabbi Natan 6)

He never hid what he had been. Rabbi Akiva said: when I was an am ha'aretz — an unlettered man — I used to say, give me a Torah scholar and I will bite him like a donkey. His students said: Rabbi, say "like a dog." He answered them: a donkey's bite breaks bone. (Pesachim 49b) Years later, teaching, he would stop and remember his youth, and say: I give thanks before You, my God, that You set my portion among those who sit in the study house and not among those who sit on the corners of the marketplace. (Avot DeRabbi Natan 21)

The late start is aggadic biography — it comes in multiple versions and the "forty years" belongs to a schematic 120-year frame (forty unlearned, forty learning, forty teaching) that the same passage assigns to Moshe, Hillel, and Rabban Yochanan ben Zakkai. (Avot DeRabbi Natan 6; Sifrei Devarim 357) The atlas's dates: traditional c. 3810–3895 AM, academic c. 50–135 CE. (people/P0107)

Rachel

He was the shepherd of Kalba Savua, one of the richest men in Jerusalem. His employer's daughter saw that he was modest and excellent, and made him an offer: if I betroth myself to you, will you go to the study house? He said yes. She betrothed herself to him in secret and sent him off. Her father heard, threw her out of his house, and vowed she would never benefit from his property. Akiva sat twelve years in the study house, and when he came back, he brought twelve thousand students with him — and overheard an old man taunting his wife: how long will you live a living widowhood? (Ketubot 62b) Our mined text of the scene breaks off there; the continuation lies past the edge of the excerpt the atlas captured, and this story will not paraphrase what its corpus does not hold. What the corpus does hold is the ending. Kalba Savua heard a great man had come to town and went to him, hoping to have his old vow annulled. The sage asked: had you known he would become a great man, would you have vowed? Had he known even one chapter, even one halakha, said the father, I would not have. The sage said to him: I am he. Kalba Savua fell on his face, kissed his feet, and gave him half his wealth. (Ketubot 63a; Nedarim 50a)

The poverty in between became the tradition's picture of devoted hardship. In winter they slept in a straw-shed, and he would pick the straw out of her hair. If I could, he told her, I would give you a Yerushalayim shel zahav — a golden "Jerusalem of Gold" diadem. The prophet Eliyahu, the story continues, appeared to them as a poor man at the door, begging some straw for his wife who had given birth, and Rabbi Akiva said to his wife: see — here is a man who lacks even straw. (Nedarim 50a) He kept the promise. When he was rich he made her the golden city ornament; Rabban Gamliel's wife saw it and envied it, and her husband answered: did you do for me what she did for him? She sold the braids of her hair and gave him the money so he could labor in Torah. (Yerushalmi Shabbat 6:1; Yerushalmi Sotah 9:15) In Ketubot she has no name; Avot DeRabbi Natan supplies it — Rachel. (Ketubot 62b; Avot DeRabbi Natan 6; people/P0080)

The stonecutter

Thirteen years he sat before Rabbi Eliezer without his teacher ever taking notice of him; the Yerushalmi marks the day of his first answer in Rabbi Eliezer's presence as an event. (Yerushalmi Pesachim 6:3) He served Nachum Ish Gam Zu, the master afflicted in body, and learned from him — the sources have Akiva citing what "my teacher" taught him verse by verse, and visiting him, and learning not to reject suffering. (Chagigah 12a; Berakhot 22a; Yerushalmi Shekalim 5:4) From that school came the habit the Talmud tells as a road story: refused lodging in a town, Rabbi Akiva said, "All that the Merciful One does, He does for good," and spent the night in a field with a rooster, a donkey, and a lamp. Wind killed the lamp, a cat ate the rooster, a lion took the donkey. Each time: all that the Merciful One does is for good. That night soldiers took the town captive — and no light, no crow, no bray had betrayed him. (Berakhot 60b)

Rabbi Shimon ben Elazar described what the grown student did to his teachers with a parable: a stonecutter chipping at mountains, who works under a great boulder, pries it loose, and topples it into the Jordan — so did Akiva to Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. Rabbi Tarfon told him to his face: things hidden from men, Akiva brought out to the light. (Avot DeRabbi Natan 6) The tradition calls him a well-stocked storehouse (Gittin 67a) — the laborer who, in Avot DeRabbi Natan's image, went out and sorted everything he found into rings and rings, wheat with wheat, barley with barley, until the whole Torah was made of rings (Avot DeRabbi Natan 18); the Yerushalmi credits him with organizing midrash, halakhot, and aggadot into their categories. (Yerushalmi Shekalim 5:1) This atlas's mining gives him 1,481 attributed statements — 597 of them positions in disputes, 389 scriptural expositions — across Mishnah, Tosefta, both Talmuds, and midrash. (data/teachings/P0107.yaml)

Four entered the Pardes — the "orchard" of mystical contemplation: Ben Azzai, Ben Zoma, Elisha ben Avuyah, and Rabbi Akiva. One died, one was stricken, one became a heretic. Rabbi Akiva entered in peace and left in peace. (Tosefta Chagigah 2:2; Chagigah 14b–15b)

What he built with it all was strikingly plain. Love your fellow as yourself — Rabbi Akiva says: this is a great principle of the Torah. (Sifra, Kedoshim 4; Yerushalmi Nedarim 9:4; Bereshit Rabbah 24:7) On Yom Kippur he would say: happy are you, Israel — before whom do you purify yourselves, and who purifies you? Your Father in heaven; as the mikveh purifies the impure, so the Holy One purifies Israel. (Mishnah Yoma 8:9) As a judge he warned every pair of litigants: know before whom you stand — before Him who spoke and the world was, and not before Akiva ben Yosef. (Yerushalmi Sanhedrin 1:1) In a drought year, after twenty-four blessings by Rabbi Eliezer went unanswered, Akiva stepped down to the ark and said: Avinu Malkeinu, our Father our King, we have no King but You; our Father our King, for Your own sake have mercy on us — and rain fell. A heavenly voice explained the difference: not because this one is greater than that one, but because this one overlooks offenses against himself. (Taanit 25b)

The man who laughed

The sages walking with him wept twice, and twice he laughed. Once, on the road, they heard the roar of Rome's crowds from a hundred and twenty mil away and wept — these idolaters sit secure, and the footstool of our God is burned; and Akiva laughed: if this is what He gives those who anger Him, how much more those who do His will. (Makkot 24a; Sifrei Devarim 43) Once, going up to Jerusalem, they reached the Temple Mount and saw a fox come out of the Holy of Holies. They wept — the place of which it is written "the stranger who approaches shall die," and foxes walk in it. He laughed: the prophecy of destruction — Zion plowed like a field — has been fulfilled to the letter; now the prophecy of restoration — old men and women again in the streets of Jerusalem — is guaranteed by the same ledger. Akiva, they said, you have comforted us; Akiva, you have comforted us. (Makkot 24b; Sifrei Devarim 43; Eikhah Rabbah 5:18)

The optimism was not softness. He debated the Roman governor Turnus Rufus in set pieces the midrash loved to record — why does your God not feed the poor himself? So that through them we may be saved from Gehinnom (Bava Batra 10a); what makes Shabbat different from other days? (Sanhedrin 65b; Bereshit Rabbah 11:5); whose works are finer, God's or man's? — and Akiva, defending circumcision, answered: man's, and showed him sheaves of wheat beside baked loaves. (Midrash Tanchuma, Tazria 5) He buried both his sons, and the whole people came; standing on a great bench he told them: even for two sons, bridegrooms, a man is comforted — for the honor you have done. (Moed Katan 21b) His daughter, an astrologer had said, would die by snakebite on her wedding day; that night her hairpin, thrust into the wall, pierced a serpent's eye; her father asked what she had done, and she told him of the beggar at the door whom everyone at the feast was too busy to hear, and how she gave him her own portion. Rabbi Akiva went out and taught: charity delivers from death — not only from strange death, but from death itself. (Shabbat 156b)

Twenty-four thousand, then five

The catastrophe inside his own house of study is recorded in one baraita: twelve thousand pairs of students Rabbi Akiva had, from Gabbata to Antipatris, and all of them died in one season, because they did not treat one another with respect — and the world was desolate, until Rabbi Akiva came to our masters in the south and taught them: Rabbi Meir, Rabbi Yehudah, Rabbi Yose, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shammua. They are the ones who sustained Torah at that hour. (Yevamot 62b) The rebuilt line ran through his hands directly: he ordained Rabbi Meir — though the ordination was not accepted at the time and was later repeated by Rabbi Yehudah ben Bava (Sanhedrin 14a) — and when he seated Rabbi Meir before Rabbi Shimon and saw Rabbi Shimon's face fall, he told him: it is enough that I and your Creator know your strength. (Yerushalmi Sanhedrin 1:2)

Then came the war. When Shimon bar Kosiba rose against Rome, Rabbi Akiva expounded "a star (kokhav) goes forth from Yaakov" as "Koziba goes forth from Yaakov," and when he would see Bar Koziba he would say: this is the King Messiah. Rabbi Yochanan ben Torta answered him: Akiva, grass will grow from your cheeks and the son of David will still not have come. (Yerushalmi Taanit 4:5) The revolt — 3892–3895 AM, 132–135 CE — ended at Beitar in slaughter the same Yerushalmi passage describes at length. (Yerushalmi Taanit 4:5; events/E0045) The dispatches of the man Akiva hailed, signed Shimon ben Kosiba, were found in our own era in a cave in Nachal Chever, with the bones of refugees around them. (events/E0307)

"Now that it has come to my hand"

Rome outlawed the teaching of Torah. Pappus ben Yehudah found Rabbi Akiva convening public assemblies and teaching, and asked: Akiva, do you not fear the kingdom? (Berakhot 61b) It was not many days before they seized him. In prison, Rabbi Yehoshua HaGarsi attended him; when the jailer poured out half his water ration, the old man used what remained for washing his hands rather than drinking, saying: better I die my own death than transgress the opinion of my colleagues. His words to his attendant survive: Yehoshua, do you not know that I am old, and my life depends on your life? (Eruvin 21b) From prison he went on answering legal questions — cases came to him there (Yevamot 105b; Yevamot 108b), he answered one questioner in code through the window (Yerushalmi Yevamot 12:5), and he intercalated three years of the calendar from his cell (Sanhedrin 12a; Tosefta Sanhedrin 2:4). When Rabbi Shimon ben Yochai pressed him to keep teaching even there, he answered: more than the calf wants to suck, the cow wants to give suck. Said Rabbi Shimon: and who is in danger? The calf is in danger. (Pesachim 112a)

They took him out for execution at the hour of the reading of the Shema, and they raked his flesh with iron combs, and he accepted upon himself the yoke of the kingdom of Heaven. His students said: our teacher — even to here? He said to them: all my days I was troubled by this verse, "with all your soul" — even if He takes your soul. I said: when will it come to my hand, that I may fulfill it? Now that it has come to my hand, shall I not fulfill it? He prolonged the word echad — One — until his soul went out at echad. A heavenly voice went out and said: happy are you, Rabbi Akiva, that your soul went out at echad. (Berakhot 61b) The Yerushalmi's version adds his laughter under torture, and his answer to the astonished Roman: all my life I have loved Him with all my heart and all my wealth, and "with all my soul" was never yet tested in me — now that it has come, in the very hour of the Shema, shall I not laugh? (Yerushalmi Berakhot 9:5; Yerushalmi Sotah 5:5)

A tradition marks the relay: on the day Rabbi Akiva died, Rabbi Yehudah HaNasi — who would write down the Mishnah built so largely of Akiva's Torah — was born; the sun rises before it sets. (Kiddushin 72b; Bereshit Rabbah 58:2) The Mishnah's epitaph: when Rabbi Akiva died, the honor of Torah ceased. (Mishnah Sotah 9:15; Sotah 49a–49b)

What we don't know

The shepherd-at-forty biography is aggadah in differing versions, and the neat forty-forty-forty frame is a shared literary scheme. (Avot DeRabbi Natan 6; Ketubot 62b; Sifrei Devarim 357; people/P0107 source notes) His wife is unnamed in the Bavli; the name Rachel rests on Avot DeRabbi Natan. (people/P0080) The Bavli says only that his twenty-four thousand students died "in one season" between Pesach and Shavuot "because they did not treat one another with respect" (Yevamot 62b) — it does not say of what, and the widespread association with the revolt is inference, not text. Our mined corpus breaks off the Ketubot homecoming scene mid-line, so his most quoted sentence about his wife is not in this atlas's data and is not quoted here. We do not know the place of his burial from our sources, nor his age at death outside the schematic 120. What the sources do fix is the sequence no gap can soften: the man who began with alef at forty ended — at a hundred and twenty, by the tradition's schematic count (Sifrei Devarim 357) — teaching in public with the army watching, and the last word the tradition heard from him was One.

extrapolative An argued reading of the mined data — graded inference, not sourced fact.

The Man Behind the Sage: Rabbi Akiva, an Extrapolative Reading

Read this warning first. The sibling piece, "Rabbi Akiva: Forty Years Old and the Letter Alef," tells only what the sources say. This essay argues. Rabbi Akiva (traditional dates c. 3810–3895 AM; academic c. 50–135 CE) was, per the tradition, an unlettered shepherd who began learning at forty, became the great organizer of the Oral Torah, endorsed the Bar Kokhba revolt against Rome, and was executed for teaching Torah in public. This atlas has mined the classical corpus for him: 1,481 statements in his own voice and some 2,940 passages that mention him — the second-largest tannaitic file in the atlas. From the patterns in that data this essay reads a person. Every inference shows its evidence and is graded as it goes: some the data nearly proves, some are plausible readings, some are speculation and say so. None of it is sourced fact about his inner life; no such source exists.

The opposite of Abaye

Begin with a comparison the atlas makes possible. Abaye, the Babylonian sage of two centuries later, survives as conversation: about thirty percent of his 2,101 mined statements are live dialogue, and the tradition could barely quote him — it had to keep arguing him (data/teachings/P0211.yaml). Rabbi Akiva is the opposite pole. Of his 1,481 mined statements, 597 are staked-out positions in disputes and 389 are scriptural expositions; the items his corpus flags as live dialogue are a rounding error — under one percent (data/teachings/P0107.yaml). His overwhelming formula is the timeless present: Rabbi Akiva omer — Rabbi Akiva says, nearly a thousand times across its spelling variants. His Torah reaches us as finished product: rulings, principles, readings — the rings and rings into which, in the tradition's own image, the laborer sorted everything he gathered, wheat with wheat, barley with barley (Avot DeRabbi Natan 18; Yerushalmi Shekalim 5:1 credits him with organizing midrash, halakhot, and aggadot).

The data nearly proves the first reading: Akiva was a systematizer in the strict sense — a builder of storage. And the tradition says why it mattered: the anonymous backbone of the Mishnah descends from his five surviving students (Yevamot 62b), so his "says" became, more than any other single voice, what Jewish law is. But note the biographical shape underneath, because it is stranger than the achievement. The man who built the tradition's storage system entered it, per the tradition, at forty, illiterate, holding one end of a child's slate while his own son held the other (Avot DeRabbi Natan 6). A plausible reading, stated plainly: only an outsider needs a map of everything, because only an outsider ever saw the tradition from outside — as a single object that must be gotten into liftable form. The insiders inherited the Torah room by room and never needed the floor plan. The shepherd arrived at the door of a palace with no rooms memorized, and responded by numbering every room in it.

The kept "before"

Most self-remade people bury the earlier self. The sources show Akiva doing the opposite, in public, repeatedly. He tells his own students that as an am ha'aretz he wanted to bite scholars like a donkey — and when they try to soften it to "like a dog," he sharpens it: a donkey's bite breaks bone (Pesachim 49b). Teaching, he stops to thank God aloud that his portion is among those who sit in the study house — a thanksgiving that only means anything from a man who once sat elsewhere (Avot DeRabbi Natan 21). As a judge he warns litigants they stand before God "and not before Akiva ben Yosef" (Yerushalmi Sanhedrin 1:1) — his pre-title name, held up in court. Told his fame runs from one end of the world to the other, he answers: and I have not yet reached the level of the cattle-shepherds (Yevamot 16a) — the trade he came from, converted into a unit of measure.

The pattern corresponds to what we would today call integrating a former identity rather than erasing it — and it had operational consequences the sources record. He is the sage of the outsider's on-ramp: distributing roasted grain and nuts to children on Pesach eve so they will stay awake and ask (Pesachim 109a); teaching the embarrassed Rabbi Elazar to lead prayers when he lacked the liturgical skill (Vayikra Rabbah 23:4); prescribing that the poor be honored in judgment because he had been one (his corpus's poor-fund passages: Yerushalmi Peah 4:6, Maaser Sheni 5:4, and the appointment scene at Yerushalmi Peah 8:6, where he takes the communal-administrator job only after consulting his household — "on condition of being cursed and being despised"). Grade the connection plausible: a man who keeps his "before" self on display keeps the doorway visible for the next shepherd.

One faculty, its triumphs and its misfire

Now the essay's spine. Assemble the documented behavior first, because the reader must see how consistent it is. Refused lodging: "all that the Merciful One does is for good" — vindicated by morning (Berakhot 60b). Rome's roar heard from a hundred and twenty mil: the others weep, he laughs (Makkot 24a). A fox strolling out of the Holy of Holies: the others weep, he laughs — and he shows his work: the prophecy of ruin was fulfilled exactly, therefore the prophecy of restoration is now guaranteed; "Akiva, you have comforted us" (Makkot 24b). His teacher Rabbi Eliezer deathly ill: the others weep, Akiva finds a reading in which the suffering itself is precious (Sanhedrin 101a; Sifrei Devarim 32). Under the iron combs, at the hour of the Shema: he takes the yoke of Heaven upon himself, and in the Yerushalmi's version he laughs, and explains to his executioner that the verse he waited for all his life has finally come within reach (Berakhot 61b; Yerushalmi Berakhot 9:5; Yerushalmi Sotah 5:5).

This is one cognitive operation performed across fifty years of recorded scenes: read the present catastrophe as a confirmed installment of a larger text whose ending is already written. The pattern corresponds to what a modern reader would call radical cognitive reframing anchored in a source of certainty — and the tradition itself marks where he learned it: he served Nachum Ish Gam Zu (Chagigah 12a; Berakhot 22a), the master whose very name meant "this too is for good," and visited him in his affliction to learn not to reject suffering (Yerushalmi Shekalim 5:4).

Then the same faculty met Shimon bar Kosiba. When he would see him, he would say: this is the King Messiah (Yerushalmi Taanit 4:5). It is the identical operation — a present figure read as the confirmed installment of a written promise, "a star goes forth from Yaakov" — and this time a colleague answered him in real time: Akiva, grass will grow from your cheeks and the son of David will still not have come (Yerushalmi Taanit 4:5). The revolt ended at Beitar (3892–3895 AM, 132–135 CE) in slaughter the same passage narrates at hideous length (Yerushalmi Taanit 4:5; events/E0045). The inference here is graded as the data supports it: not that optimism killed him — Rome's decree against Torah, and his refusal to stop teaching, did that (Berakhot 61b) — but that the sources, read together, show the tradition's most reliable comfort-engine and its most famous messianic error running on the same mechanism. The fox and Bar Kokhba are the same thought. One was right. Honesty about this man requires holding both.

Love, scaled

His single most famous legal-ethical pronouncement is a scaling claim: love your fellow as yourself — this is a great principle of the Torah (Sifra, Kedoshim 4; Bereshit Rabbah 24:7, where he draws the practical floor: do not say "since I was humiliated, let my fellow be humiliated with me"). Set the principle against the documented life and a striking alignment appears. The marriage sources put a specific, named sacrifice at his origin: a woman who bet her inheritance on an illiterate shepherd's potential (Ketubot 62b), slept in straw (Nedarim 50a), and — in the Yerushalmi's detail — sold the braids of her hair to fund his study (Yerushalmi Shabbat 6:1; Yerushalmi Sotah 9:15); and the sources show him repaying in kind and in public, with the golden "Jerusalem of Gold" made for her when the money finally existed (Nedarim 50a; Yerushalmi Shabbat 6:1). His theology runs on the same verb: happy are you, Israel — beloved — purified by your Father in heaven as a mikveh purifies (Mishnah Yoma 8:9); and his exegesis of "with all your soul" — even if He takes your soul — turns the Shema's love-command into the category under which he filed his own execution, telling his students he had waited all his life for the verse to "come to my hand" (Berakhot 61b).

Grade this reading plausible, and state it carefully: the sources do not tell us Akiva's feelings; they tell us his filing system, and in it, the same category — covenantal love, freely chosen, paid for in the body — holds his wife's hair, Israel's atonement, and his own death. A man's principle of principles is usually autobiography. That sentence is speculation; the alignment it rests on is cited.

The weeper

One counter-pattern keeps the portrait honest. The corpus tags Rabbi Akiva with a habit nobody expects in the laughing sage: he wept, routinely, at texts. He habitually wept on reaching the verse about the sotah's ordeal, and the verse about guilt for unwitting sin — atonement needed even when the intended act never happened (Nazir 23a; Kiddushin 81b, twice; Sanhedrin 65b, where he weeps over what sin severs). He wept at the sight of Turnus Rufus's wife — the beauty destined for the grave (Avodah Zarah 20a). And Satan's one recorded run at him targets exactly this seam: Akiva "used to mock transgressors," so Satan appeared as a woman at the top of a palm tree, and only a heavenly announcement — "be careful of Rabbi Akiva and his Torah" — called it off; the sources say he took the lesson (Kiddushin 81a).

Put the two registers side by side: he laughs where humans weep (ruins, illness, execution) and weeps where humans shrug (a verse about an intention that came to nothing). The pattern corresponds to appraisal that runs on computed meaning rather than visible scene — the emotional system of a man who genuinely believed the text was more real than the room. The data nearly proves the pattern; what it felt like from inside is beyond any method.

What this method can and cannot know

A pattern is not a person, and this file has famous holes. The shepherd-at-forty biography is aggadah in versions that do not fully agree, framed by a schematic 120-year symmetry (Avot DeRabbi Natan 6; Ketubot 62b; Sifrei Devarim 357). The wife's name rests on a single late naming (people/P0080). The atlas's own excerpt of the Ketubot homecoming breaks off mid-scene, so the tradition's most quoted line about their marriage is absent from this data and unquoted here. The death of the twelve thousand pairs of students (Yevamot 62b) is given a moral cause — they did not treat one another with respect — and no physical one; every link to the revolt is modern inference. What the method can know is the shape of what memory kept: the largest attributed corpus of any tanna in this atlas, stored as finished rulings by a man who started with alef at forty; a kept and displayed "before"; one reframing faculty with a perfect record of comfort and one catastrophic geopolitical misfire; love as the master category from the straw-shed to the scaffold; and a nation's law, to this day, running substantially on the filing system of a shepherd who once wanted to bite a scholar like a donkey — and said so, to his students, after he had become the scholar every donkey in the tradition would bite first.

1,481 teachings mined from the Mishnah (207), the Tosefta (57), the Talmud Bavli (602), the Talmud Yerushalmi (253), the halakhic midrashim (216), the aggadic midrashim (105), the minor tractates (27), and the late midrashim (14).

רבי עקיבא אומר Rabbi Akiva says×591 רבי עקיבה אומר Rabbi Akiva says×234 אמר רבי עקיבא Rabbi Akiva said×166 דברי רבי עקיבא the words of Rabbi Akiva×154 אמר רבי עקיבה Rabbi Akiva said×52 ר' עקיבא אומר Rabbi Akiva says×50 דברי רבי עקיבה the words of Rabbi Akiva×47 רבי עקיבא אמר Rabbi Akiva said×29 דברי ר' עקיבא the words of Rabbi Akiva×20 משום רבי עקיבא in Rabbi Akiva's name×20 דרש רבי עקיבא Rabbi Akiva expounded×19 ר' עקיבה אומר Rabbi Akiva says×15 דרש רבי עקיבה Rabbi Akiva expounded×10 אמר ליה רבי עקיבא Rabbi Akiva said to him×10 רבי עקיבה אמר Rabbi Akiva said×9 אמר ר' עקיבא Rabbi Akiva said×9 משום רבי עקיבה in Rabbi Akiva's name×7 משמיה דרבי עקיבא in Rabbi Akiva's name×7 דברי ר' עקיבה the words of Rabbi Akiva×5 הוא היה אומר Rabbi Akiva says×3 ר' עקיבה אמר Rabbi Akiva said×3 משום ר' עקיבה in Rabbi Akiva's name×3 בשם רבי עקיבא in Rabbi Akiva's name×3 משם רבי עקיבה in Rabbi Akiva's name×2 רבי עקיבא פתר Rabbi Akiva interpreted×2 אף הוא היה אומר Rabbi Akiva says×1 דרש ר' עקיבה Rabbi Akiva expounded×1 אמר ליה רבי עקיבה Rabbi Akiva said to him×1 ר' עקיבא אמר Rabbi Akiva said×1 בעי רבי עקיבא Rabbi Akiva asked×1 תני רבי עקיבה Rabbi Akiva taught×1 תני רבי עקיבא Rabbi Akiva taught×1 פתח רבי עקיבא×1 אמר ליה ר' עקיבא Rabbi Akiva said to him×1 דרש ר' עקיבא Rabbi Akiva expounded×1

A sample — the first 10 of 1,481

  1. Mishnah Berakhot 4:3 רבי עקיבא אומר halacha dispute prayer
    Rabbi Akiva states a position in a dispute about prayer.
    רבן גמליאל אומר, בכל יום מתפלל אדם שמנה עשרה. רבי יהושע אומר, מעין שמנה עשרה. רבי עקיבא אומר, אם שגורה תפלתו בפיו, יתפלל שמנה עשרה. ואם לאו, מעין שמנה עשרה:
  2. Mishnah Berakhot 5:2 רבי עקיבא אומר aggada other prayer
    Rabbi Akiva offers a teaching about prayer.
    מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים, ושואלין הגשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת. רבי עקיבא אומר, אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. רבי אליעזר אומר, בהודאה:
  3. Mishnah Berakhot 6:8 רבי עקיבא אומר halacha dispute civil law
    Rabbi Akiva states a position in a dispute about civil law.
    אכל תאנים ענבים ורמונים, מברך אחריהן שלש ברכות, דברי רבן גמליאל. וחכמים אומרים, ברכה אחת מעין שלש. רבי עקיבא אומר, אפלו אכל שלק והוא מזונו, מברך אחריו שלש ברכות. השותה מים לצמאו, אומר שהכל נהיה בדברו. רבי טרפון אומר, בורא נפשות רבות:
  4. Mishnah Berakhot 7:3 אמר רבי עקיבא halacha exegesis scripture
    Rabbi Akiva interprets a scriptural verse concerning scripture.
    כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך. בשלשה והוא, אומר ברכו. בעשרה, אומר נברך לאלהינו. בעשרה והוא, אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר, נברך ליי אלהינו. במאה והוא, אומר ברכו. באלף, אומר נברך ליי אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא, אומר ברכו. ברבוא, אומר, נברך ליי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרוב …
    כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך. בשלשה והוא, אומר ברכו. בעשרה, אומר נברך לאלהינו. בעשרה והוא, אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר, נברך ליי אלהינו. במאה והוא, אומר ברכו. באלף, אומר נברך ליי אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא, אומר ברכו. ברבוא, אומר, נברך ליי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ברבוא והוא, אומר ברכו. כענין שהוא מברך, כך עונין אחריו, ברוך יי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. רבי יוסי הגלילי אומר, לפי רב הקהל הן מברכין, שנאמר במקהלות ברכו אלהים, יי ממקור ישראל (תהלים סח). אמר רבי עקיבא, מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרבין ואחד מעטין אומר, ברכו את יי. רבי ישמעאל אומר, ברכו את יי המברך:
  5. Mishnah Peah 1:6 דברי רבי עקיבא halacha ruling prayer
    Rabbi Akiva gives a ruling concerning prayer.
    לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות, עד שימרח. ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות, עד שימרח. ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות, עד שימרח. ונוטל מן הגרן וזורע ופטור מן המעשרות, עד שימרח, דברי רבי עקיבא. כהן ולוי שלקחו את הגרן, המעשרות שלהם, עד שימרח. המקדיש ופודה, חיב במעשרות, עד שימרח ה …
    לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות, עד שימרח. ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות, עד שימרח. ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות, עד שימרח. ונוטל מן הגרן וזורע ופטור מן המעשרות, עד שימרח, דברי רבי עקיבא. כהן ולוי שלקחו את הגרן, המעשרות שלהם, עד שימרח. המקדיש ופודה, חיב במעשרות, עד שימרח הגזבר:
  6. Mishnah Peah 3:2 רבי עקיבא אומר aggada dispute sabbath law
    Rabbi Akiva states a position in a dispute about sabbath law.
    המנמר את שדהו ושיר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר, נותן פאה מכל אחד ואחד. וחכמים אומרים, מאחד על הכל. ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד:
  7. Mishnah Peah 3:6 רבי עקיבא אומר halacha dispute ritual purity
    Rabbi Akiva states a position in a dispute about ritual purity.
    רבי אליעזר אומר, קרקע בית רבע, חיבת בפאה. רבי יהושע אומר, העושה סאתים. רבי טרפון אומר, ששה על ששה טפחים. רבי יהודה בן בתירה אומר, כדי לקצר ולשנות. והלכה כדבריו. רבי עקיבא אומר, קרקע כל שהוא, חיבת בפאה, ובבכורים, ולכתב עליו פרוזבול, ולקנות עמו נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה:
  8. Mishnah Peah 4:5 רבי עקיבא אומר aggada other sacrifices
    Rabbi Akiva offers a teaching about sacrifices.
    שלש אבעיות ביום, בשחר ובחצות ובמנחה. רבן גמליאל אומר, לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו. רבי עקיבא אומר, לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר היו מלקטין על החבל, ונותנים פאה מכל אמן ואמן:
  9. Mishnah Peah 4:10 רבי עקיבא אומר aggada other charity
    Rabbi Akiva offers a teaching about charity.
    איזהו לקט, הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר, קצר מלא ידו, תלש מלא קמצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ, הרי הוא של בעל הבית. תוך היד ותוך המגל, לעניים. אחר היד ואחר המגל, לבעל הבית. ראש היד וראש המגל, רבי ישמעאל אומר, לעניים. רבי עקיבא אומר, לבעל הבית:
  10. Mishnah Peah 7:7 רבי עקיבא אומר aggada dialogue dietary law
    Rabbi Akiva responds in a dialogue about dietary law.
    כרם שכלו עוללות, רבי אליעזר אומר, לבעל הבית. רבי עקיבא אומר, לעניים. אמר רבי אליעזר, כי תבצר לא תעולל (דברים כד), אם אין בציר, מנין עוללות. אמר לו רבי עקיבא, וכרמך לא תעולל (ויקרא יט), אפלו כלו עוללות, אם כן למה נאמר כי תבצר לא תעולל, אין לעניים בעוללות קדם הבציר:

By book: Mishnah Berakhot 4 · Mishnah Peah 7 · Mishnah Kilayim 4 · Mishnah Sheviit 5 · Mishnah Terumot 3 · Mishnah Maasrot 3 · Mishnah Maaser Sheni 3 · Mishnah Challah 3 · Mishnah Orlah 1 · Mishnah Bikkurim 1 · Mishnah Shabbat 5 · Mishnah Eruvin 5 · Mishnah Pesachim 8 · Mishnah Shekalim 6 · Mishnah Yoma 2 · Mishnah Sukkah 2 · Mishnah Beitzah 1 · Mishnah Ta'anit 3 · Mishnah Yevamot 7 · Mishnah Ketubot 4 · Mishnah Nedarim 2 · Mishnah Nazir 4 · Mishnah Sotah 7 · Mishnah Gittin 2 · Mishnah Bava Kamma 3 · Mishnah Bava Metzia 2 · Mishnah Bava Batra 7 · Mishnah Sanhedrin 6 · Mishnah Makkot 2 · Mishnah Shevuot 2 · Mishnah Eduyot 7 · Mishnah Avodah Zarah 3 · Pirkei Avot 4 · Mishnah Horayot 2 · Mishnah Zevachim 2 · Mishnah Menachot 4 · Mishnah Chullin 3 · Mishnah Bekhorot 8 · Mishnah Keritot 7 · Mishnah Meilah 4 · Mishnah Kelim 8 · Mishnah Oholot 7 · Mishnah Negaim 12 · Mishnah Parah 4 · Mishnah Mikvaot 3 · Mishnah Niddah 4 · Mishnah Makhshirin 3 · Mishnah Zavim 2 · Mishnah Tevul Yom 2 · Mishnah Yadayim 2 · Mishnah Oktzin 2 · Tosefta Kilayim 1 · Tosefta Sheviit 1 · Tosefta Terumot 3 · Tosefta Maasrot 1 · Tosefta Pesachim 2 · Tosefta Shekalim 2 · Tosefta Yoma 2 · Tosefta Rosh Hashanah 1 · Tosefta Megillah 2 · Tosefta Yevamot 1 · Tosefta Nedarim 1 · Tosefta Nazir 1 · Tosefta Sotah 2 · Tosefta Kiddushin 1 · Tosefta Bava Kamma 7 · Tosefta Bava Batra 3 · Tosefta Sanhedrin 6 · Tosefta Zevachim 3 · Tosefta Menachot 1 · Tosefta Chullin 1 · Tosefta Bekhorot 3 · Tosefta Meilah 2 · Tosefta Keritot 2 · Tosefta Kelim Kamma 2 · Tosefta Kelim Metzia 2 · Tosefta Kelim Batra 1 · Tosefta Negaim 3 · Mekhilta DeRabbi Yishmael 55 · Sifra 93 · Sifrei Bamidbar 30 · Sifrei Devarim 38 · Berakhot 26 · Shabbat 27 · Eruvin 17 · Pesachim 35 · Rosh Hashanah 8 · Yoma 14 · Sukkah 6 · Beitzah 5 · Taanit 7 · Megillah 4 · Moed Katan 10 · Chagigah 6 · Yevamot 48 · Ketubot 15 · Nedarim 7 · Nazir 12 · Sotah 26 · Gittin 15 · Kiddushin 10 · Bava Kamma 32 · Bava Metzia 14 · Bava Batra 24 · Sanhedrin 52 · Makkot 13 · Shevuot 11 · Avodah Zarah 9 · Horayot 5 · Zevachim 31 · Menachot 24 · Chullin 21 · Bekhorot 23 · Arakhin 2 · Temurah 4 · Keritot 14 · Meilah 12 · Niddah 13 · Jerusalem Talmud Berakhot 9 · Jerusalem Talmud Peah 11 · Jerusalem Talmud Demai 1 · Jerusalem Talmud Kilayim 9 · Jerusalem Talmud Sheviit 7 · Jerusalem Talmud Terumot 8 · Jerusalem Talmud Maasrot 8 · Jerusalem Talmud Maaser Sheni 4 · Jerusalem Talmud Challah 9 · Jerusalem Talmud Orlah 3 · Jerusalem Talmud Bikkurim 2 · Jerusalem Talmud Shabbat 12 · Jerusalem Talmud Eruvin 11 · Jerusalem Talmud Pesachim 9 · Jerusalem Talmud Shekalim 5 · Jerusalem Talmud Yoma 7 · Jerusalem Talmud Sukkah 4 · Jerusalem Talmud Beitzah 1 · Jerusalem Talmud Taanit 5 · Jerusalem Talmud Megillah 2 · Jerusalem Talmud Moed Katan 2 · Jerusalem Talmud Chagigah 5 · Jerusalem Talmud Yevamot 19 · Jerusalem Talmud Ketubot 8 · Jerusalem Talmud Nedarim 9 · Jerusalem Talmud Nazir 8 · Jerusalem Talmud Sotah 18 · Jerusalem Talmud Gittin 5 · Jerusalem Talmud Kiddushin 4 · Jerusalem Talmud Bava Kamma 8 · Jerusalem Talmud Bava Metzia 2 · Jerusalem Talmud Bava Batra 11 · Jerusalem Talmud Sanhedrin 11 · Jerusalem Talmud Makkot 2 · Jerusalem Talmud Shevuot 4 · Jerusalem Talmud Avodah Zarah 5 · Jerusalem Talmud Horayot 3 · Jerusalem Talmud Niddah 2 · Bereshit Rabbah 18 · Shemot Rabbah 10 · Vayikra Rabbah 7 · Bamidbar Rabbah 18 · Devarim Rabbah 3 · Shir HaShirim Rabbah 8 · Eikhah Rabbah 2 · Kohelet Rabbah 4 · Midrash Tanchuma 22 · Avot DeRabbi Natan 6 · Pirkei DeRabbi Eliezer 7 · Tractate Semachot 15 · Tractate Derekh Eretz Rabbah 1 · Tractate Kallah 4 · Tractate Kallah Rabbati 7 · Pesikta Rabbati 5 · Midrash Tehillim 4 · Midrash Mishlei 5

Mined by attribution formula · generated 2026-08-20 · 46 items awaiting classification.

The Person — דמותו

Stories, counsel, and self-portraits — the person behind the teachings. See also the interpretive portrait on the Analysis tab.

Life & person

Showing all 43 entries

Stories מעשים (38)

  1. Rabbi Akiva concludes from the transmitted incident that it is forbidden to speak disparagingly of the Temple artisan families.
    Tosefta Yoma 2:7 temple artisans
    אמר ר"ע [סח לי שמעון בן ליגא] אני ותינוק אחד מבני בניהם [היינו מלקטים עשבים בשדה ראיתיו] ששחק ובכה אמרתי לו [על] מה בכית אמר לי על כבוד בית אבא שגלה [אמרתי לו על] מה שחקת אמר לסוף שעתיד הקב"ה [לשמח את בניו אמרתי לו מה] ראית אמר מעלה עשן כנגדי אמרתי לו [הראו] לי אמר לי שבועה היא בידינו שאין מראין אות …
    אמר ר"ע [סח לי שמעון בן ליגא] אני ותינוק אחד מבני בניהם [היינו מלקטים עשבים בשדה ראיתיו] ששחק ובכה אמרתי לו [על] מה בכית אמר לי על כבוד בית אבא שגלה [אמרתי לו על] מה שחקת אמר לסוף שעתיד הקב"ה [לשמח את בניו אמרתי לו מה] ראית אמר מעלה עשן כנגדי אמרתי לו [הראו] לי אמר לי שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. אמר רבי יוחנן בן נורי פעם אחת הייתי מהלך בדרך [מצאני זקן אחד ואמר לי משל בית אבטינס אני בתחלה כשהיו בית אבא צנועין היו מוסרין מגילותיהן זה לזה עכשיו הילך מגילה זו והזהר בה שהיא מגילת סמנים] וכשבאתי והרצתי [דברים] לפני ר' עקיבה אמר לי מעתה אסור לספר בגנותן של אלו מכאן אמר בן עזאי משלך יתנו לך בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך [אין שכחה לפני המקום אין] אדם נוגע במוכן לחבירו.
  2. Rabbi Akiva reports that he sat on a smoothed olive stump, and the sages ruled it susceptible to impurity.
    כופת חלקה שאין בה גובה טפח טהור ושיש בה גובה טפח ר"מ ור"ש מטמאין ר' יוסי ור' אלעזר בר' צדוק מטהרין אמר ר"מ מעשה באחד שכיפת שתי כיפין של תמרה להיות יושב עליה ובא מעשה לפני חכמים וטמאוה. א"ר שמעון מעשה באחד שהביא גרופית של זית שהוא משופה כמגדל לפני ר' עקיבה ואמר על זו הייתי יושב וטמאוה לו ראה תלמידיו …
    כופת חלקה שאין בה גובה טפח טהור ושיש בה גובה טפח ר"מ ור"ש מטמאין ר' יוסי ור' אלעזר בר' צדוק מטהרין אמר ר"מ מעשה באחד שכיפת שתי כיפין של תמרה להיות יושב עליה ובא מעשה לפני חכמים וטמאוה. א"ר שמעון מעשה באחד שהביא גרופית של זית שהוא משופה כמגדל לפני ר' עקיבה ואמר על זו הייתי יושב וטמאוה לו ראה תלמידיו תוהין אמר להן מה לכם תוהין כעורה מזה טימא רבי יהושע. א"ר יוסי מעשה בד' זקנים שהיו יושבין אצל רבי אלעזר בן עזריה חרש בצפורי רבי חוצפית ור' ישבב ורבי חלפתא ורבי יוחנן בן נורי והביאו לפניהם ראש כלונס אחד שהוא נטול ברהיטני ואמר על זה הייתי יושב וטהרתיו לו א"ר אלעזר ברבי צדוק ראשי כלונסאות היו בהר הבית שעליהן אומנין יושבין ושפין את האבנים ולא חשו להן חכמים משום טומאה וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שני כתפין היו בבית אבא אחד טמא ואחד טהור אמרתי לפני אבא מפני מה זה טמא וזה טהור אמר לי זה שהוא חקוק טמא וזה שאין חקוק טהור ועליו ישב חגי הנביא. וכולן אם לא נתכוין לחוקקן טהורין מצאן חקוקין וחשב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא. חשב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינן שלו טהורין.
  3. Rabbi Akiva recounts seeing a gentile bind his father, place him before his dog, and let the dog eat him.
    יכול לא יהו מקריבים חטאות ואשמות? תלמוד לומר: כי כל תועבת ה' אשר שנא – דבר השנאוי ומתעב למקום. דבר אחר: לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא. כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אין לי אלא בניהם ובנותיהם, אבותם ואמותם מנין? תלמוד לומר: בניהם – גם בניהם, בנותיהם – גם בנותיהם. אמר רבי עקיבה: אני ראיתי גוי אחד …
    יכול לא יהו מקריבים חטאות ואשמות? תלמוד לומר: כי כל תועבת ה' אשר שנא – דבר השנאוי ומתעב למקום. דבר אחר: לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא. כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אין לי אלא בניהם ובנותיהם, אבותם ואמותם מנין? תלמוד לומר: בניהם – גם בניהם, בנותיהם – גם בנותיהם. אמר רבי עקיבה: אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו – ואכלו.
  4. Rabbi Akiva recounts that he kneaded Passover dough with wine, oil, and honey for Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua and they did not object.
    Pesachim 36a matzah dough
    וסבר רבי עקיבא עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא? והתניא: אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש. ואם לש, רבן גמליאל אומר: תשרף מיד, וחכמים אומרים: יאכל. ואמר רבי עקיבא: שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע, ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש, ולא אמרו לי דבר.
  5. Rabbi Akiva reports that in Arabia a ram was called a yovela, explaining the biblical term.
    Rosh Hashanah 26a biblical language
    מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדכרא הוא? דתניא, אמר רבי עקיבא: כשהלכתי לערביא, היו קורין לדכרא ״יובלא״.
  6. Rabbi Akiva reports regional usages that explain 'galmuda' as a woman separated from her husband and 'kesita' as a coin.
    Rosh Hashanah 26a biblical language
    ואמר רבי עקיבא: כשהלכתי לגליא, היו קורין לנדה גלמודה. מאי גלמודה — גמולה דא מבעלה. ואמר רבי עקיבא: כשהלכתי לאפריקי, היו קורין למעה קשיטה. למאי נפקא מינה? לפרושי ״מאה קשיטה״ דאורייתא, מאה דנקי.
  7. Rabbi Akiva recounts a tradition about a descendant who recognized the smoke-raising herb but refused to reveal it because of a family oath.
    Yoma 38a incense secret
    אמר רבי עקיבא: (פעם אחת) סח לי רבי ישמעאל בן לוגא: פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים, וראיתי (ששחק ובכה). אמרתי לו: מפני מה בכית? אמר לי: כבוד אבותי נזכרתי. ומפני מה שחקת? אמר לי: שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו. ומפני מה נזכרת? אמר לי: מעלה עשן כנגדי. הראהו לי! אמר לי: שבועה היא בי …
    אמר רבי עקיבא: (פעם אחת) סח לי רבי ישמעאל בן לוגא: פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים, וראיתי (ששחק ובכה). אמרתי לו: מפני מה בכית? אמר לי: כבוד אבותי נזכרתי. ומפני מה שחקת? אמר לי: שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו. ומפני מה נזכרת? אמר לי: מעלה עשן כנגדי. הראהו לי! אמר לי: שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם.
  8. Rabbi Akiva testifies that Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua waved their lulavs only during 'Please, Lord, save us.'
    Sukkah 37b lulav waving
    מתני' והיכן היו מנענעין? ב״הודו לה'״ תחילה וסוף, וב״אנא ה' הושיעה נא״ — דברי בית הלל. ובית שמאי אומרין: אף ב״אנא ה' הצליחה נא״. אמר רבי עקיבא: צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע, שכל העם היו מנענעין את לולביהן, והם לא נענעו אלא ב״אנא ה' הושיעה נא״.
  9. Rabbi Akiva's ruling is upheld by testimony that the wife of a man made sterile in Jerusalem underwent levirate marriage.
    Yevamot 79b sterile levir
    העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, ויבמו את אשתו, לקיים דברי רבי עקיבא.
  10. Rabbi Akiva's ruling is confirmed by testimony that the wife of a man made sterile underwent levirate marriage.
    Yevamot 79b sterile levir
    דיקא נמי, דקתני: העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, ויבמו את אשתו לקיים דברי רבי עקיבא. שמע מינה.
  11. Rabbi Akiva permits a convert to marry his maternal brother's former wife and teaches that divine speech came to Jonah a second but not a third time.
    Yevamot 98a converts marriage
    תא שמע, דאמר בן יאסיין: כשהלכתי לכרכי הים מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו. אמרתי לו: בני, מי הרשך? אמר לי: הרי אשה ושבעה בניה, על ספסל זה ישב רבי עקיבא ואמר שני דברים: גר נושא אשת אחיו מאמו, ואמר: ״ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר״ — שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו שכינה. קתני מיהת גר נושא אשת …
    תא שמע, דאמר בן יאסיין: כשהלכתי לכרכי הים מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו. אמרתי לו: בני, מי הרשך? אמר לי: הרי אשה ושבעה בניה, על ספסל זה ישב רבי עקיבא ואמר שני דברים: גר נושא אשת אחיו מאמו, ואמר: ״ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר״ — שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו שכינה. קתני מיהת גר נושא אשת אחיו מאמו. מאי לאו, דנסבה אחיו כשהוא גר?
  12. Rabbi Akiva transmits a tradition received through Nehemiah that a woman may remarry on the testimony of a single witness.
    Yevamot 115a death testimony
    אמר רמי בר חמא: תא שמע, אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאני נחמיה איש בית דלי, ואמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא רבי יהודה בן בבא. ונמתי לו: כן הדברים. אמר לי, אמור להם משמי: אתם יודעים המדינה הזו משובשת בגייסות? כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן, שמשיאין האשה על …
    אמר רמי בר חמא: תא שמע, אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאני נחמיה איש בית דלי, ואמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא רבי יהודה בן בבא. ונמתי לו: כן הדברים. אמר לי, אמור להם משמי: אתם יודעים המדינה הזו משובשת בגייסות? כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן, שמשיאין האשה על פי עד אחד.
  13. Rabbi Akiva recounts Rabbi Meir's survival at sea and praises the rule that a wife remains prohibited when her husband disappears in waters without a visible boundary.
    Yevamot 121a lost at sea
    תניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו — רבי מאיר. כשעליתי למדינת קפוטקיא, בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: גל טרדני לחברו, וחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: מ …
    תניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו — רבי מאיר. כשעליתי למדינת קפוטקיא, בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: גל טרדני לחברו, וחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: מים שיש להם סוף — אשתו מותרת, מים שאין להם סוף — אשתו אסורה.
  14. Rabbi Akiva transmits Nehemiah's received tradition that a woman may remarry on the testimony of one witness.
    Yevamot 122a death testimony
    מתני' אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאני נחמיה איש בית דלי, אמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן בבא. ונומיתי לו: כן הדברים. אמר לי, אמור להם משמי: אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות, מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד.
  15. Rabbi Akiva prescribes examining for a hidden testicle by seating and pressing the animal, and permits the animal in the reported failed examination.
    Bekhorot 40a priestly blemish
    מתני' אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת. רבי ישמעאל אומר: אם יש לו שני כיסין — יש לו שתי ביצים, אין לו שני כיסין — אין לו אלא ביצה אחת. רבי עקיבא אומר: מושיבו על עכוזו וממעך, אם יש ביצה — סופה לצאת. מעשה שמיעך ולא יצא, נשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים, והתיר רבי עקיבא ואסר רבי יוחנן בן נורי.
  16. Rabbi Akiva rules in a case brought before him that a person cannot prohibit property that is not his own.
    משנה: המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני רבי עקיבה ואמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.
  17. Rabbi Akiva recounts that he converted Rabban Gamliel's and Rabbi Yehoshua's silver into gold dinars.
    משנה: מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו מה שליקט ליקט למעשר שיני עד שישלים והשאר חולין. אם בלל וחפן לפי חשבון. זה הכלל המתלקטין למעשר שיני והנבללין לפי חשבון. סלע שלמעשר שני ושלחולין שנתערבו מביא סלע מעות ואומר סלע שלמעשר שיני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה מפני שא …
    משנה: מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו מה שליקט ליקט למעשר שיני עד שישלים והשאר חולין. אם בלל וחפן לפי חשבון. זה הכלל המתלקטין למעשר שיני והנבללין לפי חשבון. סלע שלמעשר שני ושלחולין שנתערבו מביא סלע מעות ואומר סלע שלמעשר שיני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף. בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב. ובית הלל מתירין. אמר רבי עקיבה אני עשיתי לרבן גמליאל ורבי יהושע את כספם דינרי זהב.
  18. Rabbi Akiva rules that one forcibly taken beyond the Sabbath boundary has only four cubits and personally remains within four cubits aboard a displaced ship as a stringency.
    משנה: מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו כאילו לא יצא. הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומר מהלך את כולה. רבי יהושע ורבי עקיבה אומר אין לו אלא ארבע אמות. מעשה שבאו מפרנדין והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כלה. רב …
    משנה: מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו כאילו לא יצא. הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומר מהלך את כולה. רבי יהושע ורבי עקיבה אומר אין לו אלא ארבע אמות. מעשה שבאו מפרנדין והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כלה. רבי יהושע ורבי עקיבה לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן:
  19. Rabbi Akiva recounts that while aboard a ship with Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua he kneaded their matzah with liquids.
    אין לשין מצה במשקין אבל מקטפין אותה במשקין. אמר רבי עקיבה. אני הייתי עם רבי אליעזר ורבי יהושע בספינה ולשתי מצתן במשקין. אין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין. ולא בפושרין מפני שהן מחמיצין. אבל לשין אותן בצונין. והא תנינן. כל המנחות נילושות בפושרין [ומשמרן שלא יחמיצו]. רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש. ת …
    אין לשין מצה במשקין אבל מקטפין אותה במשקין. אמר רבי עקיבה. אני הייתי עם רבי אליעזר ורבי יהושע בספינה ולשתי מצתן במשקין. אין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין. ולא בפושרין מפני שהן מחמיצין. אבל לשין אותן בצונין. והא תנינן. כל המנחות נילושות בפושרין [ומשמרן שלא יחמיצו]. רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש. תמן הדבר מסור לכהנים והכהנים זריזין הן. והכא הדבר מסור לנשים והנשים עצילות הן. לא צורכה דלא. הכהנים עצמן מהו שילושו מצתן בפושרין. ייבא כהדא תנא. רבי זכריה חתניה דרבי לוי. נדה חופפת וסורקת. [כהנת אינה חופפת וסורקת. נדה כהנת חופפת וסורקת.] שלא לחלוק בין נידה לנידה. והכא שלא לחלוק בין מצה למצה.
  20. Rabbi Akiva recounts the loyalty of a House of Avtinas child to his ancestral secret and concludes that the family need no longer be mentioned disparagingly.
    אמר רבי יוסה. מצאתי תינוק אחד משלבית אבטינס. אמרתי לו. בני. מאי זה משפחה את. אמר לי. ממשפחת פלונית. אמרתי לו. בני. אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודן ולמעט כבוד שמים לפיכך כבודם נתמעט וכבוד שמים נתרבה. אמר רבי עקיבה. שח לי שמעון בן לוגה. מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משלבית אבטינס. וראיתי אותו שבכה ו …
    אמר רבי יוסה. מצאתי תינוק אחד משלבית אבטינס. אמרתי לו. בני. מאי זה משפחה את. אמר לי. ממשפחת פלונית. אמרתי לו. בני. אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודן ולמעט כבוד שמים לפיכך כבודם נתמעט וכבוד שמים נתרבה. אמר רבי עקיבה. שח לי שמעון בן לוגה. מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משלבית אבטינס. וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק. אמרתי לו. בני. למה בכיתה. אמר לי. על כבוד בית אבא שנתמעט. ולמה שחקתה. אמר לי. על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. [ומה ראית.] הרי מעלה עשן לנגדי. נומיתי לו. בני. הראהו לי. אמר לי. רבי. מסורת בידי מאבותיי שלא להראותו לבירייה. אמר רבי יוחנן בן נורי. פגע בי זקן [אחד] משלבית אבטינס [ומגילת סמנים בידו.] אמר לי. רבי. לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין את המגילה הזאת אילו לאילו. ועכשיו שאינן נאמנין הילך את המגילה והיזהר בה. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי עקיבה זלגו עיניו דמעות ואמר. מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי.
18 more…
  1. Rabbi Akiva recounts the loyalty of a House of Avtinas child to his ancestral secret and concludes that the family need no longer be mentioned disparagingly.
    אמר רבי יוסי. מצאתי תינוק אחד מבית אבטינס. אמרתי לו. בני. מאי זו משפחה אתה. אמר לי. ממשפחת פלונית. אמרתי לו. בני. אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודם ולמעט כבוד שמים לפיכך נתמעט כבודם וכבוד שמים נתרבה. אמר רבי עקיבה. שח לי שמעון בן (לגס) [לגה]. מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד שלבית אבטינס. וראיתי אותו ש …
    אמר רבי יוסי. מצאתי תינוק אחד מבית אבטינס. אמרתי לו. בני. מאי זו משפחה אתה. אמר לי. ממשפחת פלונית. אמרתי לו. בני. אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודם ולמעט כבוד שמים לפיכך נתמעט כבודם וכבוד שמים נתרבה. אמר רבי עקיבה. שח לי שמעון בן (לגס) [לגה]. מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד שלבית אבטינס. וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק. אמרתי לו. בני. למה בכיתה. אמר לי. על כבוד בית אבא שנתמעט. ולמה שחקתה. אמר לי. על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. הרי מעלה עשן לנגדי. נומיתי לו. בני. הראהו לי. אמר לי. מסורת בידי מאבותיי שלא להראותו לבירייה. אמר רבי יוחנן בן נורי. פגע בי זקן אחד משלבית אבטינס. אמר לי. רבי. לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין את המגילה הזאת אילו לאילו. ועכשיו שאינן נאמנין הילך את המגילה והיזהר בה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי עקיבה זלגו דמעיו ואמר. מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי.
  2. Rabbi Akiva testifies that Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua waved their lulavs only during the plea for divine salvation.
    משנה: אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר אפילו במשיחה. אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימונית של זהב. אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה: ואיכן היו מנענעין בהודו ליי' תחילה וסוף ואף באנא ה' הושיעה נא כדברי הלל. בית שמאי אומרים אף באנא יי' הצליחה נא. …
    משנה: אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר אפילו במשיחה. אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימונית של זהב. אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה: ואיכן היו מנענעין בהודו ליי' תחילה וסוף ואף באנא ה' הושיעה נא כדברי הלל. בית שמאי אומרים אף באנא יי' הצליחה נא. אמר רבי עקיבה צופה הייתי ברבן גמליאל וברבי יהושע שכל העם מטרפין בלולביהן והם לא ניענעו אלא באנא יי' הושיעה נא בלבד. מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב כשיכנס לביתו יטול על שולחנו. אם לא נטל בשחרית יטול בין הערבים שכל היום כשר ללולב:
  3. Rabbi Akiva volunteers to inform Rabbi Eliezer that his colleagues have placed him under ban.
    ביקשו לנדות את רבי ליעזר. אמרין. מאן אזל מודע ליה. אמר רבי עקיבה. אנא אזל מודע ליה. אתא לגביה אמר ליה. רבי רבי. חביריך מנדין לך. נסתיה נפק ליה לברא אמר. חרוביתא חרוביתא. אין הלכה כדבריהם איתעוקרין. ולא איתעקרת. אין הלכה כדבריי איתעוקרין. ואיתעקרת. אין הלכה כדבריהן חוזרין. ולא חזרת. אין הלכה כדבריי ח …
    ביקשו לנדות את רבי ליעזר. אמרין. מאן אזל מודע ליה. אמר רבי עקיבה. אנא אזל מודע ליה. אתא לגביה אמר ליה. רבי רבי. חביריך מנדין לך. נסתיה נפק ליה לברא אמר. חרוביתא חרוביתא. אין הלכה כדבריהם איתעוקרין. ולא איתעקרת. אין הלכה כדבריי איתעוקרין. ואיתעקרת. אין הלכה כדבריהן חוזרין. ולא חזרת. אין הלכה כדבריי חוזרין. וחזרת. כל הדין שבחא ולית הלכה כרבי אליעזר. אמר רבי חנינה. משניתנה לא ניתנה אלא אחרי רבים להטות. [ולית רבי אלעזר ידע שאחרי רבים להטות.] לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו. תמן תנינן. חיתכו חוליות ונתן חול בין חולייא לחולייא. רבי ליעזר מטהר וחכמים מטמין. זה תנורו שלחכיניי. אמר רבי ירמיה. חכך גדול נעשה באותו היום. כל מקום שהיתה עינו שלרבי ליעזר מבטת היה נשדף. ולא עוד אלא אפילו חיטה אחת חצייה נשדף וחצייה לא נשדף. והיו עמודי בית הוועד מרופפים. אמר להן רבי יהושע. אם חברים מתלחמים אתם מה איכפת לכם. ויצאה בת קול ואמרה. הלכה כאליעזר בני. אמר רבי יהושע. לא בשמים היא. רבי קריספי רבי יוחנן בשם רבי. אם יאמר לי אדם. כך שנה רבי ליעזר. שונה אני כדבריו. אלא דתניא מחלפין. חד זמן הוה עבר בשוקא וחמת חדא איתא סחותה דבייתא וטלקת ונפלת גו רישיה. אמר. דומה שהיום חביריי מקרבין אותי. דכתיב מאשפות ירים אביון.
  4. Rabbi Akiva recounts a scholar surviving a shipwreck and affirms the sages' rule that a wife may not remarry after her husband disappears in boundless waters.
    הלכה: נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף אשתו אסורה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. מים שאין להם סוף אשתו אסורה. שיש להם סוף אשתו מותרת. אמר רבי מאיר. מעשה שנפל לבור הגדול ועלה אחר שלשה ימים. אמרו לו. אין מזכירין מעשה ניסים. אמר רבי. מעשה בשנים שירדו לכמור מכמרות לירדן. לעיתותי ערב. ראה אחד מח …
    הלכה: נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף אשתו אסורה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. מים שאין להם סוף אשתו אסורה. שיש להם סוף אשתו מותרת. אמר רבי מאיר. מעשה שנפל לבור הגדול ועלה אחר שלשה ימים. אמרו לו. אין מזכירין מעשה ניסים. אמר רבי. מעשה בשנים שירדו לכמור מכמרות לירדן. לעיתותי ערב. ראה אחד מחילה של דגים ונכנס לתוכה. ובקש לצאת לא היה מוצא פיתחה של מערה. ובא חבירו ועמד על פתחה של מערה ושהא כדי שתצא נפשו ובא והגיד בתוך ביתו. ובשחרית זרחה החמה והכיר פתחה של מערה ויצא ובא ומצא הספד קשור בתוך ביתו. אמר רבי עקיבא. מעשה שעשיתי מפרש בים הגדול וראיתי ספינה אחת ששקעה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם אחד שהיה בתוכה. וכשבאתי למגיזה של קפודקיא והתחיל מקדמיני ושואל לי שאלות נומתי לו. בני. היאך פלטתה. נומה לי. רבי. טרפני גל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה. באותה שעה אמרתי. גדולים דברי חכמים שאמרו. מים שאין להם סוף אשתו אסורה. מים שיש להם סוף אשתו מותרת.
  5. Rabbi Akiva recounts transmitting the accepted rule that a woman may remarry on the testimony of one witness.
    משנה: אמר רבי עקיבה כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה מצאני נחמיה איש בדלא אמר לי שמעתי שאין משיאין האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן בבא נומיתי לו וכן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות מקובל אני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד. וכשבאתי והרציתי הדברים …
    משנה: אמר רבי עקיבה כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה מצאני נחמיה איש בדלא אמר לי שמעתי שאין משיאין האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן בבא נומיתי לו וכן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות מקובל אני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי ואמר מצאנו חבר ליהודה בן בבא. מתוך דברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזה והשיא רבן גמליאל את נשותיהן על פי עד אחד. והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ומפי שפחה.
  6. Rabbi Akiva recounts traveling to Nehardea for intercalation and meeting Nehemiah of Bet Deli.
    הלכה: אמר רבי עקיבה כשירדתי לנהרדעא לעבר את השנה מצאני נחמיה איש בדלא כול'. מצאו כתוב בשטר. מת פלוני נהרג פלוני. רבי ירמיה אמר. משיאין את אשתו. רבי בון בר כהנא אמר. אין משיאין את אשתו. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי ירמיה. על פי עדים. לא על פי כתבן ולא על פי מתורגמן ולא ע …
    הלכה: אמר רבי עקיבה כשירדתי לנהרדעא לעבר את השנה מצאני נחמיה איש בדלא כול'. מצאו כתוב בשטר. מת פלוני נהרג פלוני. רבי ירמיה אמר. משיאין את אשתו. רבי בון בר כהנא אמר. אין משיאין את אשתו. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי ירמיה. על פי עדים. לא על פי כתבן ולא על פי מתורגמן ולא עד מפי עד. ועכשיו אין משיאין עד מפי עד. ודכוותה על פי כתבן ועל פי מתורגמן מסיאין. ומתניתא מסייעא לרבי בון בר כהנא. יפה כח העדים מכח השטר וכח השטר מכח העדים. שהעדים שאמרו. מת פלוני נהרג פלוני. משיאין את אשתו. מצאו כתוב בשטר. מת פלוני נהרג פלוני. אין משיאין את אשתו. יפה כח השטר מכח העדים. שהמלוה את חבירו בעדים גובה מנכסין בני חורין. בשטר גובה מנכסין משועבדין.
  7. Rabbi Akiva recounts learning from a mistaken burial of an unattended corpse that one who has not served the sages deserves death.
    אמר רבי עקיבה. כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים. פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו כארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו. וכשבאתי אצל רבי אליעזר ואצל רבי יהושע אמרתי להם את הדבר. אמרו לי. על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים. אמרתי. אם בשעה שנתכוונתי לזכות נת …
    אמר רבי עקיבה. כך היתה תחילת תשמישי לפני חכמים. פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה וניטפלתי בו כארבעת מיל עד שהבאתיו למקום הקברות וקברתיו. וכשבאתי אצל רבי אליעזר ואצל רבי יהושע אמרתי להם את הדבר. אמרו לי. על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים. אמרתי. אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי. בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה. באותה שעה לא זזתי מלשמש חכמים. הוא היה אומר. דלא שימש חכימיא קטלא חייב.
  8. Rabbi Akiva recounts Rabbi Ba bar Mammal rising with Rabbi Jeremiah and challenging the proof that the remainder of the sotah offering is eaten.
    תמן תנינן. אילו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים. רבי בא בר ממל ורבי שמעון בר רב יצחק הוון יתיבין. רבי בא בר ממל בעא קומי רבי שמואל בר רב יצחק. מנחת העומר מניין ששיריה נאכלין. אמר ליה. ולא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל. מנחת מנחת. מה מנחת שנאמרה להלן מן השעורין. אף כאן מן השעורין. מה מנחת סוטה שיריה נא …
    תמן תנינן. אילו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים. רבי בא בר ממל ורבי שמעון בר רב יצחק הוון יתיבין. רבי בא בר ממל בעא קומי רבי שמואל בר רב יצחק. מנחת העומר מניין ששיריה נאכלין. אמר ליה. ולא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל. מנחת מנחת. מה מנחת שנאמרה להלן מן השעורין. אף כאן מן השעורין. מה מנחת סוטה שיריה נאכלין. אף מנחת העומר שיריה נאכלין. אמר רבי עקיבה. מן דקיימין קם רבי בא בר ממל עם רבי ירמיה. אמר ליה. חמית היך אפרחי הדין דידך. מנחת סוטה עצמה מניין ששיריה נאכלין. אייתי רבי זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנא ליה. וכל מנחה בלולה בשמן. מה אנן קיימין. אם בבלול שלחיטין. כבר הוא אמור. אלא אם אינו עניין לבלול שלחיטין תניהו עניין לבלול שלשעורין. וחרנה אמר [וחרבה.] מה אנן קיימין. אם בחרב שלחיטים כבר הוא אמור. אלא אם אינו עניין לחרב שלחיטין תניהו עניין לחרב שלשעורין. אמר רבי יוסי. בבלול שלחיטין ובחרב שלשעורין אנן קיימין. ולצורך איתאמרת. לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו. האיש חולק אף על פי שהוא בעל מום. ואין הקטן חולק אף על פי [שהוא] תמים. אמר רבי יוסי בירבי בון. מפני שריבתה תורה בדבר אחד את מרבה אותה לכל הדברים. אלא אזכרה אזכרה. מה אזכרה שנאמרה להלן שיריה נאכלין. אף אזכרה שנאמרה כאן שיריה נאכלין. ויידא אמרה דא. והבאת לרבות מנחת העומר להגשה. והקרבה. לרבות מנחת סוטה להגשה. וכתיב בתריה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קודש קדשים.
  9. Rabbi Akiva rules that even poor Israelites are valued as formerly wealthy free people and upholds compensation for humiliating a woman despite her later uncovering her own hair.
    משנה: התוקע לחבירו נותן לו סלע. רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה. סתרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו פרע ראשה של אשה נותן ארבע מאות זוז והכל לפי כבודו. אמר רבי עקיבה אפילו עני שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירד …
    משנה: התוקע לחבירו נותן לו סלע. רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה. סתרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו פרע ראשה של אשה נותן ארבע מאות זוז והכל לפי כבודו. אמר רבי עקיבה אפילו עני שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב. מעשה באחד שפרע ראשה של אשה ובאת לפני רבי עקיבה וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו. שימרה עומדת על פתח חצירה ושיבר את הפך בפניה ובו כאיסר שמן גילת את ראשה והיתה מטפחת ומנחת על ראשה והעמיד לה עדים ובא לפני רבי עקיבה אמר לו לזה אני נותן ארבע מאות זוז. אמר לו לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור ואחרים שחבלו בו חייבים. הקוצץ את נטיעותיו על פי שאינו רשאי פטור ואחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים.
  10. Rabbi Akiva preaches about the flood generation in Media and moves his audience to tears only when he connects their fate with Job's verse.
    ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח (בראשית ח, ו), הדא מסיעא לההוא דאמר רבי אבא בר כהנא, חלון. (בראשית ח, ז): וישלח את הערב, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כח): שלח חשך ויחשך. ויצא יצוא ושוב, רבי יודן בשם רבי יהודה בן רבי סימון התחיל משיבו תשובות, אמר לו מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי, אמר לו מה צ …
    ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח (בראשית ח, ו), הדא מסיעא לההוא דאמר רבי אבא בר כהנא, חלון. (בראשית ח, ז): וישלח את הערב, הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כח): שלח חשך ויחשך. ויצא יצוא ושוב, רבי יודן בשם רבי יהודה בן רבי סימון התחיל משיבו תשובות, אמר לו מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי, אמר לו מה צרך לעולם בך, לא לאכילה ולא לקרבן. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, אמר לו הקדוש ברוך הוא קבלו, שעתיד העולם להצטרך לו, אמר לו אימתי, אמר לו עד יבשת המים מעל הארץ, עתיד צדיק אחד לעמד וליבש את העולם, ואני מצריכו לו, הדא הוא דכתיב (מלכים א יז, ו): והערבים מבאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב. רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר עיר היא בתחום בית שאן ושמה ערבי, רבי נחמיה אמר עורבים ממש היו, ומהיכן היו מביאים לו משלחנו של יהושפט. דרש רבי עקיבא מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו, וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו, וקרא עליהם המקרא הזה (איוב כד, כ): ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה. ישכחהו רחם, הן שכחו רחמי מן הבריות, אף הקדוש ברוך הוא שכח רחמיו מהם. מתקו רמה, שמתקו רמה מהן. עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה, אמר רבי אבהו תעקר אין כתיב, אלא תשבר, כדבר שנשבר ואינו מעלה חליפין, ואיזה זה דור הפלגה.
  11. Rabbi Akiva accepts Rabbi Yohanan ben Torta's refusal to read publicly before reviewing the passage, and the sages praise that preparation.
    Shemot Rabbah 40:1 torah preparation
    וידבר ה' ראה קראתי בשם בצלאל, כך פתח רבי תנחומא בר אבא, (איוב כח, כז): אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. צפה הקדוש ברוך הוא וראה שישראל מקבלין את התורה, שאלולי כן לא ברא העולם, שנאמר: אז ראה ויספרה, ומה כתיב אחריו (איוב כח, כח): ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, ואין אדם אלא ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא): …
    וידבר ה' ראה קראתי בשם בצלאל, כך פתח רבי תנחומא בר אבא, (איוב כח, כז): אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. צפה הקדוש ברוך הוא וראה שישראל מקבלין את התורה, שאלולי כן לא ברא העולם, שנאמר: אז ראה ויספרה, ומה כתיב אחריו (איוב כח, כח): ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, ואין אדם אלא ישראל, שנאמר (יחזקאל לד, לא): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אז ראה ויספרה, בסיני. הכינה, באהל מועד. וגם חקרה, בערבות מואב באלה הדברים. דבר אחר, אז ראה ויספרה, אמרו רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו, בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור לא יאמר הואיל שאני יודע ביפה כשאכנס לדרש אני אומר, אמר רב אחא מן האלהים אתה למד, כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ארבע פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחר כך ויאמר לאדם, וכן (שמות כ, א): וידבר אלהים את כל הדברים האלה, ואחר כך לאמר לישראל. אמרו רבנן רבי יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא אמר לו עמד וקרא בתורה, אמר להם לא עברתי על הפרשה, ושבחוהו חכמים, הוי: אז ראה ויספרה. אמר רבי הושעיא כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום. כל נגר שאין בידו ארגליא שלו אינו נגר, למה שקפליות של תורה ביראת חטא, שנאמר (ישעיה לג, ו): יראת ה' היא אוצרו. אמר רבי יוחנן, כל מי שיודע תורה ואינו עושה, מוטב לו שלא יצא לעולם, אלא נהפכה השליא על פניו. לכך נאמר: ויאמר לאדם הן יראת ה' וגו'. אמר רבי חיא בר אבא, מהו הן יראת ה' וגו', אמר האלהים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר, ומה שכר, תורה, שנאמר: ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה, ואם סרת מן הרע, אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים, כדכתיב (שמות א, יז): ותיראן המילדות את האלהים. אמר רבי ברכיה בשם רבי חיא בר אבא שכר היראה תורה, שמיוכבד העמיד הקדוש ברוך הוא את משה וזכה שתכתב התורה על שמו, שנאמר (מלאכי ג, כב): זכרו תורת משה עבדי, וכתיב (דברים לג, ד): תורה צוה לנו משה, מרים על ידי שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ברוך הוא בצלאל וזכה לחכמה ולבינה, הדא הוא דכתיב: ראה קראתי בשם בצלאל, וכתיב (שמות לא, ג): ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת.
  12. Rabbi Akiva recounts the integrity of a descendant of the House of Avtinas and concludes that their disgrace may no longer be recounted.
    רבי יוחנן פתר קריה מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל, בקטרת בית אבטינס, וזה אחד מאחד עשר סממנין שהיו נותנין בה. רב הונא פתר לה (שמות ל, לד): ויאמר ה' אל משה קח לך סמים, הא תרין, נטף ושחלת וחלבנה, הא חמשה, סמים, אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים, בד בבד יהיה, אילין חמשה כנגד חמשה הא עשרה, ולבנה זכה, …
    רבי יוחנן פתר קריה מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל, בקטרת בית אבטינס, וזה אחד מאחד עשר סממנין שהיו נותנין בה. רב הונא פתר לה (שמות ל, לד): ויאמר ה' אל משה קח לך סמים, הא תרין, נטף ושחלת וחלבנה, הא חמשה, סמים, אי תימר דאינון תרין והלא כבר נאמר סמים, בד בבד יהיה, אילין חמשה כנגד חמשה הא עשרה, ולבנה זכה, הא אחד עשר סממנין, מכאן בדקו חכמים ומצאו שאין יפה לקטרת אלא אחד עשר סממנין הללו שבה. תני בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת, בפטום הקטרת, והיה מעלה עשן, ולא רצו ללמד, ושלחו חכמים והביאו אמנין מאלכסנדריה והיו בקיאין במעשה הקטרת ולא היו בקיאין במעלה עשן, של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כאשכול עד הקורות ואחר כך פוסה ויורדת כמקל, של אלכסנדריה היתה פוסה ויורדת למטן מיד, וכשידעו חכמים בדבר אמרו כל שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז), כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, וחזרו בית אבטינס למקומן, שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להם שכרן, שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלין עשרים וארבעה מנה כדברי רבי מאיר. רבי יודא אומר בכל יום היו נוטלין עשרים וארבעה מנה ועכשו נטלו ארבעים ושמונה מנה. אמרו להם מה ראיתם שלא ללמד, אמרו מסרת בידינו מאבותינו שעתיד המקדש להחרב ולא רצינו ללמד שלא יהיו נוהגין ועושים לפני עבודת כוכבים שלהן כדרך שאנו עושין לפני הקדוש ברוך הוא, ובדבר הזה היו מזכירין אותן לשבח, ולא עוד אלא שלא יצאה אשה מהם ותינוק מהם כשהוא מבשם, וכשנושאין אשה ממקום אחר הם פוסקים עמה שלא תתבשם לעולם, שלא יהיו ישראל אומרים מפטום הקטרת הם מתבשמות, לקים מה שנאמר (במדבר לב, כב): והייתם נקים מה' ומישראל, ואומר (משלי ג, ד): ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. אמר רבי עקיבא סח לי שמעון בן לוגה אני ותינוק אחד מבני בניהם של בית אבטינס היינו מלקטים עשבים בשדה וראיתיו שבכה וצחק, ואמרתי לו בני על מה בכית, אמר לי על כבוד בית אבי שנתמעט, ולמה צחקת, אמר לי שמור ומתקן לצדיקים לעתיד לבוא, וסוף שהמקום עתיד לשמח את בניו בקרוב, ומה ראית, אמר לי והלא מעלה עשן כנגדי, נומיתי לו הראני, אמר לי מסרת בידינו שלא להראות לאדם בעולם, אמרו לא באו ימים קלים בעולם עד שמת אותו התינוק. אמר רבי יוחנן בן נורי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי זקן אחד של בית אבטינס ובידו מגלת סממנין, אמרתי לו מה בידך, אמר לי כשהיו צנועין בית אבא היו מוסרין מגלותם זה לזה, ועכשו הא לך והזהר בה שמגלת סממנין היא, וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי עקיבא זלגו דמעותיו, אמר לי מעתה אין אנו רשאין לספר בגנוין של אלו.
  13. Rabbi Akiva identifies Bar Koziva as the messianic king when he sees him.
    בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב, רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים, מנין (ישעיה א, כא): מלאתי משפט, מלתי כתיב, וכל אחד ואחד היה לו בית ספר ובית תלמוד, בית ספר למקרא, ובית תלמוד למשנה. דבר אחר, בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב, את כל נאותיו של יעקב, כגון רבי ישמעאל, ו …
    בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב, רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים, מנין (ישעיה א, כא): מלאתי משפט, מלתי כתיב, וכל אחד ואחד היה לו בית ספר ובית תלמוד, בית ספר למקרא, ובית תלמוד למשנה. דבר אחר, בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב, את כל נאותיו של יעקב, כגון רבי ישמעאל, ורבן גמליאל, ורבי ישבב, ורבי יהודה בן בבא, ורבי חוצפית המתורגמן, ורבי יהודה הנחתום, ורבי חנניה בן תרדיון, ורבי עקיבא, ובן עזאי, ורבי טרפון. ואית דמפקין רבי טרפון ומעיילין רבי אלעזר חרסנה. רבי יוחנן הוה דרש שיתין אפין בבלע ה' ולא חמל, ורבי הוה דריש עשרים וארבעה אפין. ולא דרבי יוחנן יתיר על רבי, אלא רבי על ידי שהיה סמוך לחרבן הבית היה נזכר והיה דורש ובוכה ומתנחם. אמר רבי יוחנן רבי היה דורש (במדבר כד, יז): דרך כוכב מיעקב, אל תקרי כוכב אלא כוזב. רבי עקיבא כד הוה חמי ליה להדין בר כוזיבא הוה אמר היינו מלכא משיחא, אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדין אינו בא. אמר רבי יוחנן (בראשית כז, כב): הקל קול יעקב, קול אדריאנוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם ושמונים אלף תוקעי קרנות היו צרין על ביתר, והיה שם בן כוזיבא, והיו לו מאתים אלף מקטעי אצבע, שלחו לו חכמים עד מתי אתה עושה לישראל בעלי מומין, אמר להם והיאך יבדקו, אמרו לו כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון אל יכתב באסטרטיא שלך. והיו לו מאתים אלף מכאן ומכאן, ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים לא תסעוד ולא תסכיף, הדא הוא דכתיב (תהלים ס, יב): הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו. ומה היה עושה בן כוזיבא, היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות, ועל זה אמר רבי עקיבא כך. שלש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר, והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו, ובכל יום ויום מתפלל ואומר רבונו של עולם אל תשב בדין היום. ולבסוף נתן דעתו לחזר, אתא חד כותאי ומצאו ואמר לו, אדוני, כל יומין דהדא תרנגולתא מתגעגע בקיטמא לית את כביש לה, אלא המתן לי דאנא עביד לך דתכבשנה יומא דין, מיד עליל ביה בבוביה דמדינתא, ואשכחיה לרבי אלעזר דהוה קאים ומצלי, עבד גרמיה לחיש באודניה דרבי אלעזר המודעי, אזלון ואמרון לבר כוזיבא חביבך רבי אלעזר בעי לאשלמא מדינתא עם אדריאנוס, שלח ואתייה לההוא כותאי אמר ליה מאי אמרת ליה. אמר ליה אין אנא אמר לך, מלכא קטיל ליה לההוא גברא, ואין לית אנא אמר לך את קטיל ליה לההוא גברא, אבל מוטב ליקטליה ההוא גברא לגרמיה ולא תתפרסין מיסטירין דמלכותא. בן כוזיבא סבר בדעתיה דבעי לאשלמא מדינתא, כיון דחסל רבי אלעזר צלותיה שלח ואייתיה, אמר ליה מה אמר לך הדין כותאי. אמר ליה לית אנא ידע מה לחיש לי באודנאי ולא שמעת ליה כלום דאנא בצלותי קאימנא, ולית אנא ידע מה הוה אמר. נתמלא רוגזיה לבן כוזיבא יהב ליה חד בעיטא ברגליה וקטליה, יצתה בת קול ואמרה (זכריה יא, יז): הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו, אמרה לו אתה סמית זרוען של ישראל וסמית עין ימינן, לפיכך זרעו של אותו האיש יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד גרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא, ואיתיאו רישיה לגבי אדריאנוס, אמר מאן קטליה לדין, אמר ליה חד גונתאי אנא קטלתיה לדין, אמר ליה זיל ואייתיה לי, אזל ואייתיה ואשכח עכנא כריכא על צואריה, אמר ליה אלו לא אלהיה קטליה לדין מאן הוה יכיל ליה, וקרא עלוי (דברים לב, ל): אם לא כי צורם מכרם. היו הורגים בהם עד ששקע הסוס בדם עד חטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה והולך בים ארבעה מילין. ואם תאמר שקרובה לים, והלא רחוקה מן הים ארבעה מילין. וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טבריא לצפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר, ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחד וגזר עליהם וקברום. רבי הונא אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה. חמשים ושתים שנה עשתה ביתר אחר חרבן הבית, ולמה נחרבה על שהדליקו נרות לחרבן בית המקדש, ולמה הדליקו, אמרו הבוליוטין שבירושלים היו יושבין באמצע המדינה, וכד הוה סליק חד מנהון לצלאה, אמר ליה בעית לעיבדא בוליוטין, אמר ליה לא. בעית לאיעבדא ארכונטיס, אמר להו לא. אמרי ליה מן בגין דשמענא דאית לך חדא איסיא את בעי מזבנא יתיה לי, אמר ליה לית בדעתי, והוה כותב ומשלח אונותיה לבר ביתיה אין אתי גבר פלוני לא תשבקיניה מיעל לאיסיא דהוא מזבנא לי. והוה אמר ההוא גברא הלואי איתברת רגליה דההוא גברא ולא סליק להדין זויתא, הדא הוא דכתיב (איכה ד, יח): צדו צעדינו, צדיאה אורחא מלהלכא באילין פלטייאתא. קרב קצנו, קיצא דההוא ביתא. מלאו ימינו, יומא דההוא ביתא. אף אינון לא פשת להון טב, דכתיב (משלי יז, ה): שמח לאיד לא ינקה. אמר רבי יוחנן שלש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת, ושלש מאות קפות של קצוצי תפלין נמצאו בביתר, וכל אחת ואחת מחזקת שלש סאין, וכשאתה בא לחשבון אתה מוצא שלש מאות סאין. אמר רבן גמליאל חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, וקטן שבהם לא היה פחות משלש מאות תינוקות, והיו אומרים אם יבואו השונאים עלינו במכתבין הללו אנו יוצאין ודוקרין אותם. וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים כרכו כל אחד ואחד בספרו ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני וקרא על עצמו (איכה ג, נא): עיני עוללה לנפשי וגו'. שני אחין היו בכפר חרוכא, ולא הוון שבקין רומאי עבר תמן דלא הוו קטלי יתיה, אמרי כל סמא דמילה ניתי כלילא דאדריאנוס וניתיב בראשו של [אלו] שמעון, דהא רומאי אתון, מן דנפקין פגע בהון חד סבא אמר להון ברייא בסעדיכון מן אלין, אמרו ליה לא נסעוד ולא נסכיף, מיד גרמו עונות ונהרגו, ואייתיאו רישיהון לגבי אדריאנוס, אמר מאן קטיל אילין, אמר ליה חד גונתאי אנא קטילת להון, אמר ליה זיל אייתי לי פיטומייהו, אזל אשכח עכנא כריכא על צואריהון, אמר אילו אלההון דאילין לא קטיל להון מאן הוה יכיל למקטלינון, וקרא עליהון (דברים לב, ל): אם לא כי צורם מכרם. שני ארזים היו בהר המשחה, ותחת אחד מהן היו ארבע חניות של מוכרי טהרות, ומן האחד היו מוציאין ארבעים סאה גוזלות לכל חדש, ומהן היו ישראל מספיקין לקנים. טור שמעון הוה מפיק תלת מאה גרבין, ולמה חרבו, אי תימא מפני הזונות, והלא לא היתה אלא ריבה אחת והוציאוה משם. אמר רבי הונא משום שהיו משחקין בכדור בשבת. עשרת אלפים עירות היו בהר המלך, לרבי אלעזר בן חרסום, היה האלף אחד מהם, וכנגדן היו לו אלף ספינות בים. שלשה עירות היה טימס שלהם עולה לירושלים, כבול, שיחין, ומגדלא. ולמה חרוב, כבול, מפני המחלקת. שיחין, מפני כשפים. מגדלא, מפני הזנות. שלשה עירות היו בדרום והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים, ואלו הן: כפר ביש, כפר שחלים, כפר דיכרין. כפר ביש, למה נקרא שמה כפר ביש, דלא הות מקבלא אכסניא. כפר שחלים, למה נקרא שמה כפר שחלים, דהוו מרבין בניהון כאילין תחלוסייא. כפר דיכרין, למה נקרא שמה כפר דיכרין, דכל אתתא דהות תמן הות ילדה בנין דיכרין, וכל אתתא דהות בעיא למילד נקבה, הות נפקא לבר מן קרתא והות ילדה נקבה, וכל אתתא אחריתא דהות בעיא למילד בר דכר, הות אתיא תמן והות ילדה זכר. וכדו כד את נצעהון בשתין רבוון דקניי לא נסיין להון. אמר רבי יוחנן קפצה לה ארץ ישראל. רב הונא אמר שלש מאות חניות של מוכרי טהרות היו במגדלא דצבעיא ושלש מאות חניות של אורגי פרוכות היו בכפר נמרה. ורבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא אמר שמונים אחים כהנים היו נשואים לשמונים כהנות אחיות, בלילה אחד תלונהו בחדא גפנא, חוץ מאחים בלא אחיות, חוץ מאחיות בלא אחים, חוץ מלויים וחוץ מישראל. שמונים אלף פרחי כהנה נהרגו על דמו של זכריה. רבי יודן שאל לרבי אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים, אמר לו לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל, תמן כתיב (ויקרא יז, יג): ואיש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה וגו' וכסהו בעפר, ברם הכא כתיב (יחזקאל כד, ז): כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר, וכל כך למה, (יחזקאל כד, ח): להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות. שבע עברות עברו ישראל באותו היום, הרגו כהן ונביא ודין, ושפכו דם נקי וחללו את השם וטמאו את העזרה, ושבת ויום הכפורים היה, וכיון שעלה נבוזראדן חזייה לדמיה דזכריה דהוה קא רתיח, אמר להון מאי היא, אמרו ליה דם פרים וכבשים, אייתי פרים וכבשים ולא אידום, אייתי כל מיני דמים ולא אידום, אמר להון אי אמריתו לי מוטב ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא ולא אמרו ליה, והשתא דאמר להו הכי אמרו ליה מה נכסי מינך, נבייא כהנא הוה לן והוה מוכיח לן לשום שמיא קבילו, ולא קבלינן מיניה אלא קאימנא עילויה וקטלינן ליה. אמר להון אנא מפייסנא ליה, אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח. שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח. אייתי פרחי כהנה שחט עילויה ולא נח. שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח. אמר לו זכריה טובים שבעמך אבדתי רצונך שיאבדו כלם, לאלתר נח. והרהר נבוזראדן הרשע תשובה ואמר, ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתיב בו (בראשית ט, ו): שפך דם האדם באדם דמו ישפך, אותו האיש שאבד נפשות הרבה, על אחת כמה וכמה, מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו. שמונים אלפים פרחי כהנה בקעו בחילותיו של נבוכדנאצר ובידן מגיני זהב, הלכו להם אצל ישמעאלים והוציאו להם מיני מלוחים ונודות מנפחות, אמרו להם נשתה קדמיי, אמרו להם אכלו קדמיי ולבתר כן אתון שתיין, מן דאכלון הוה נסיב כל חד וחד מינייהו זיקא ויהב ליה בפומיה והוה רוחא עליל בכריסה ובקעה ליה, הדא הוא דכתיב (ישעיה כא, יג): משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים, לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד. מי נתון ביער הלבנון בערב תלינו, אלא ארחות דדנים, ארחהון דבני דדנייא עבדין כן, וכי כן עבד אבוהון לאבוכון, מה כתיב באבוכון (בראשית כא, יט): ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער, ואתם לא קימתם לקראת צמא התיו מים, וכי מטיבותהון אייתן לגביכון (ישעיה כא, טו): כי מפני חרבות נדדו, מפני חרבו של נבוכדנצר נדדו. מפני חרב נטושה, מפני שלא היו שומרים שמטותיהן כראוי, כמה דאת אמר (שמות כג, יא): והשביעית תשמטנה ונטשתה. ומפני קשת דרוכה, על ידי שלא היו שומרים שבת כראוי, כמה דאת אמר (נחמיה יג, טו): בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת. ומפני כבד מלחמה, מפני שלא היו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה, דכתיב בה (במדבר כא, יד): על כן יאמר בספר מלחמת ה'. דאמר רבי יוחנן מגיבתון ועד אנטיפרס ששים רבוא עירות היו, וקטנה שבהן זו בית שמש, הדא הוא דכתיב (שמואל א ו, יט): ויך באנשי בית שמש וגו', וכדון אפלו מאה קני לית בה. אמר רבי יוחנן משמרתה היתה קטנה במשמרות, והיתה מוציאה שמונים אלף פרחים. כמה פולמסאות עשה אדריאנוס, תרין אמוראין, חד אמר חמשים ושתים, וחד אמר חמשים וארבעה. אמר רבי יוחנן, אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד, למה, שהיתה שתפת בשתי חרבנות. רבי יודן אמר בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשתין, ובשני העמידה ארבעים אלף קשתין. רב הונא אמר בחרבן אחרון הם כראשון.
  14. Rabbi Akiva recounts how a scholar survived a shipwreck after giving food to a poor man, illustrating that charity saves life.
    שלח לחמך על פני המים, אמר רבי ביבי אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה, שאין מים האמור כאן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים. אמר רבי עקיבא כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים, ונצטערתי על תלמיד חכם אחד שהיה בה ונטבע, וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו שהיה יושב לפני ושואל שא …
    שלח לחמך על פני המים, אמר רבי ביבי אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה, שאין מים האמור כאן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים. אמר רבי עקיבא כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים, ונצטערתי על תלמיד חכם אחד שהיה בה ונטבע, וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו שהיה יושב לפני ושואל שאלות, נמתי לו, בני, היאך עלית מן הים, אמר לי רבי בצלותך טרדני הגל לחברו, וחברו לחברו, עד שהגיעוני ליבשה. אמרתי לו בני, מה מעשים יש בידך, אמר כשנכנסתי לספינה פגע בי איש אחד מסכן, אמר לי זכי בי, ויהבית ליה חד עיגול, אמר כמה דיהבת לי נפשי במתנך, כן יתיהב לך נפשך. וקראתי עליו: שלח לחמך על פני המים. מעשה בספינה אחת גדולה מפרשת לים הגדול, נטלה הרוח והוליכה למקום שאין בו מים מהלכין, כשראו שצרתן צרה, אמרו בואו ונשתתפינון באיצטרכיא שלנו, אם נמות נמות כלנו, אם נחיה נחיה כלנו, האיר המקום עיניהם ונטלו גדי אחד וצלו אותו ותלוהו במערבה של ספינה, באה חיה גדולה לריחו והתחילה גוררת בה עד שהשליכה למים המהלכין והלכו, כיון שהגיע ונכנסו לרומי תנון עובדא לרבי אליעזר ורבי יהושע, וקרון עליהון: שלח לחמך על פני המים. בר קפרא מקפל בשוניתא דימא דקסרי, ראה ספינה שטבעה בים הגדול ואוטפיטא עולה מתוכה ערם, כד חמיניה בא אצלו ושאל בשלומו ונתן לו שתי סלעים, מה עשה הכניסו לביתו והאכילו והשקהו ונתן לו עוד שלשה סלעים אחרים, אמר לו אדם גדול שכמותך יוציא שלשה סלעים אחרים, לבתר יומין אתצידון יהודאי בהדין ספפסא, אמרין מאן אזיל ומפייס עלינא, אמרין דין לדין בר קפרא דהוא חשוב במלכותא, אמר לון וידעון אתון הדא מלכותא עבדא מידי על מגן, אמרין ליה אית הכא חמש מאוון דדינרין סב יתהון וזיל ופייס עלינן. נסב חמש מאוון דדינרין וסלק למלכותא. כשראה אותו אנטפיטי עמד על רגליו ושאל בשלומו, אמר לו למה איצטער רבי להכא, אמר ליה בעינא מינך דתתרחם על אילין יהודאי. אמר ליה ידע את דהדין מלכותא עבדא כלום על מגן, אמר ליה אית עמי חמש מאוון דדינרי סב יתהון ופייס עלינן. אמר ליה אית אילין דינרין אינון יהון מתמשכנין לך חלף חמשה סלעים דיהבת לי, ואמתך משתזבין חלף מאכל ומשתה דאוכלת ואשקית יתי בביתך, ואת זיל בשלם ביקרא סגי, וקרון עלוי: שלח לחמך על פני המים. רבי אלעזר בן שמוע הוה מטייל על כיף ימא רבה, חמא אילפא דמיטרפא בימא, כהריפת עין טבעת וטבע כל מה דהוה בה, חמא חד גבר דיתיב על קורשא דספינתא, מגלא לגלא סליק ליבשתא כד הוא הוה ערטילאי, והוה מיטמר בכיף ימא. ארעת ענתה דישראל סלקין לריגלא בירושלם, אמר להון מן בני עשו אחוכון אנא, הבו לי זעיר כסות ואיכסי בה תתאי, דערעני ימא ולא אישתזב גבאי מידי. אמרין ליה כן יתערערן כל אומתך. תלה עיניה וחמא ית רבי אלעזר דהוה מטייל ביניהן, אמר מסתכל אנא דאת גבר סב ויקיר מאומתך, ואת חכים ביקרי דברייתא, אלא זכי בי והב לי תכסית דאכסי בה תתאי דערערן ימא. הוה על רבי אלעזר בן שמוע שבע איצטלוון, שלח חד ויהביה ליה, אובליה לביתיה ואוכליה ואשקיה ויהב ליה תרין מאוון דינרין, וארכביה ארבעה עשר פרסין, ועבד ליה יקרא סגי עד דאעליה לביתיה. לבתר יומין מת קיסר הרשע ואימנו ליה מלכא תחותיה, גזר על מדינתא ההיא כל גוברין לקטלא וכל נשיא לביזה. אמרו לרבי אלעזר בן שמוע זיל ופייס עלינן, אמר לון אתון ידעיתון הדא מלכותא עבדא מידי על מגן, אמרו ליה אית הכא ארבעה אלפין דינרין סב יתהון ואזיל ופייס עלינן. נסב יתהון וסלק, וקם על תרע מלכותא, אמר לון איזלון אימרון למלכא חד גבר יהודאי קאים על תרעא בעי מישאל שלמא דמלכא, אמר אעלוניה, כד חמיניה מלכא שדא מעל כורסייה ונפל על אנפוהי, אמר ליה מאי עיסקיה דמרי הכא, ולמה איצטער מרי להכא, אמר בגין דתתרחם על הדא מדינתא ותתבטל הדא גזרתא. אמר ליה אורייתא כלום כתיב בה שיקרא, אמר ליה לא. אמר ליה לא כתיב בתורתכם (דברים כג, ד): לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', למה, (דברים כג, ה): על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכתיב (דברים כג, ח): לא תתעב אדמי כי אחיך הוא, ואנא לא בר עשו אחוכון אנא, ולא גמלון לי חסד, ומאן דעבר אדאורייתא חייב לקטלא. אמר ליה רבי אלעזר בן שמוע אף על פי דהינון חייבין לך תישבוק ותרחם עליהון. אמר ליה ואת ידע הדא מלכותא עבדא מידי על מגן, אמר ליה אית עמי ארבעת אלפין דינרין, סב יתהון ואיתרחם עליהון. אמר ליה ארבעה אלפין הללו יהון לך יהיבין חלף תרין מאוון דיהבת לי, ומדינתא כולה תהא משתזבא בגינך, חלף מיכלא ומישתיא דאוכלת ואשקת יתי. ועול לבי געא וגנזי דידי וסב לך שבעין איצטלוון דלבושן, חלף איצטלא דיהבת לי, וזיל בשלם על אומתך ואשביקין בגינך, וקרון עלוי: שלח לחמך על פני המים. עובדא הוה בחד בר נש דבכל יום הוה נסיב חד עיגול ומקלק לימא רבא, חד יומא אזל וזבין חד נון, קרעיה ואשכח ביה סימא, אמרו ליה היידי הוא גברא דקם ליה עיגוליה, וקרון עלוי: שלח לחמך על פני המים, אמר רבי יצחק, עובדא הוה בפרגמטוזטוס שהיה מהלך בדרך בהדי אסרדיוט חד, כשהן מהלכין זה עם זה קשר עמו חבה, כיון שנכנסו לעיר הכניסו עמו והאכילהו והשקהו. לבתר יומין איתציד ההוא פרגמטוזטוס דהוה מזבין מנין מגעגעין בדמא, שמע ההוא אסרדיוט ואתא לגביה, אמר ליה מה את עביד הכא, תני ליה עובדא, אמר ליה כד את נפיק למיתדנא אימא להו פלן חכים עלי זכו, כד נפק לאתדנא אמר פלוני חכים עלי זכו. אמרון ליה מה זכו את ידע לדין, אמר לון אחוי דקטילא הוה חייב לי ולא הוה ליה מה יתן ונסיבית ית מנוי ויהבית יתהון לדין למזבנא יתהון לי, אמרין נאמן מנאמן קביל, והוא נפיק לדימוס, וקרון עליה: שלח לחמך על פני המים. רבי אלעזר ברבי סימאי פתר באברהם אבינו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת (בראשית יח, ה): ואקחה פת לחם, חייך שאני פורע לבניך במדבר, ובישוב, ולעתיד לבוא. במדבר, שנאמר (שמות טז, ד): הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. בישוב, שנאמר (דברים ח, ח): ארץ חטה ושערה. לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים עב, טז): יהי פסת בר בארץ. אמרת: ורחצו רגליכם, חייך אני פורע לבניך במדבר, ובישוב, ולעתיד לבוא. במדבר, שנאמר (יחזקאל טז, ט): וארחצך במים וגו'. בישוב, שנאמר (ישעיה א, טז): רחצו הזכו. לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה ד, ד): אם רחץ ה' את צאת בנות ציון, אמרת (בראשית יח, ד): יקח נא מעט מים, חייך אני פורע לבניך במדבר, ובישוב, ולעתיד לבוא. במדבר, שנאמר (במדבר כא, יז): עלי באר וגו'. בישוב, שנאמר (דברים ח, ז): ארץ נחלי מים וגו'. לעתיד לבוא, שנאמר (יואל ד, יח): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וכל הגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים וגו'. אמרת (בראשית יח, ד): והשענו תחת העץ. חייך אני פורע לבניך במדבר, ובישוב, ולעתיד לבוא. במדבר, שנאמר (תהלים קה, לט): פרש ענן למסך. בישוב, שנאמר (ויקרא כג, מב): בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה ד, ו): וסכה תהיה לצל יומם וגו'.
  15. Rabbi Akiva recounts that his many students died because they begrudged one another Torah and warns his later students not to behave likewise.
    בבקר זרע את זרעך, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין את יודע איזה מתקים לך אם הבכיר ואם האפיל. כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה. רבי יהושע אומר נשאת אשה בילדותך ומתה, תשא בזקנותך. היו לך בנים בילדותך, יהיו לך בנים בזקנותך, שנאמר: בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כ …
    בבקר זרע את זרעך, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין את יודע איזה מתקים לך אם הבכיר ואם האפיל. כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה. רבי יהושע אומר נשאת אשה בילדותך ומתה, תשא בזקנותך. היו לך בנים בילדותך, יהיו לך בנים בזקנותך, שנאמר: בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה. רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למד בזקנותך, שאין אתה יודע אי זו תורה מתקימת, אם של נערותך אם של זקנותך, ואם שניהם כאחד טובים. ורבי עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכלן מתו בחיי בין פסח לעצרת, ובסוף העמידו לי שבעה, ואלו הן: רבי יהודה, ורבי נחמיה, ורבי מאיר, ורבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחאי, ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, ורבי יוחנן הסנדלר. אמר להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה. רבי נתן [נ״א] כהן פתר קרייא באשה, אם לקחת אשה בנערותך לקח בזקנותך, למה אינך יודע איזה בנים מתקימין לך, אם של נערותך אם של זקנותך, אם שניהם כאחד טובים.
  16. Rabbi Akiva eats a lightly cooked egg without salt on a Friday Tisha B'Av to demonstrate the law to his students.
    דברי רבי יהודה שאמר בשם רבי עקיבא. אמר רבי יהודה, מעשה היה והיינו יושבין לפני רבי עקיבא בתשעה באב שחל להיות ערב שבת, והביאו לו ביצה מגלגלת וגמעה בלא מלח, ולא מפני שתאב לה, אלא להראות בה הלכה לתלמידיו.
  17. Rabbi Akiva blesses God and affirms that Torah and the sages' teaching endure after hearing how charity saved a man from drowning.
    מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה פעם אחת הלך וישב בספינה בא הרוח וטבע ספינתו בים. ראהו רבי עקיבא ובא לפני ב״ד להעיד על אשתו להנשא עד שלא הגיע עת לעמוד בא אותו האיש ועמד לפניו א״ל את הוא שטבעת בים א״ל הן ומי העלך מן הים א״ל צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים א״ל מאין אתה יודע א״ל כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי …
    מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה פעם אחת הלך וישב בספינה בא הרוח וטבע ספינתו בים. ראהו רבי עקיבא ובא לפני ב״ד להעיד על אשתו להנשא עד שלא הגיע עת לעמוד בא אותו האיש ועמד לפניו א״ל את הוא שטבעת בים א״ל הן ומי העלך מן הים א״ל צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים א״ל מאין אתה יודע א״ל כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו. באותה שעה פתח רבי עקיבא ואמר ברוך אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים שנאמר (קהלת יא) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו ועוד כתיב (משלי י) וצדקה תציל ממות:
  18. Rabbi Akiva recounts the Israelites' brutal forced labor and a pregnant woman's loss in the mortar, whose cry preceded the plague of the Egyptian firstborn.
    רבי עקיבא אומר: נוגשי פרעה היו מכין לישראל לעשות תכן לבנים בכפל, שנאמר: ״ואת מתכנת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום״. והמצרים לא היו נותנים תבן לישראל, שנאמר: ״תבן אין נתן לעבדיך״. והיו ישראל מקוששין את הקש במדבר, והיו עומסין אותו בחמוריהם ונשיהם ובניהם ובני בניהם ובנותיהם. והקש של מדבר היה נוקב את עק …
    רבי עקיבא אומר: נוגשי פרעה היו מכין לישראל לעשות תכן לבנים בכפל, שנאמר: ״ואת מתכנת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום״. והמצרים לא היו נותנים תבן לישראל, שנאמר: ״תבן אין נתן לעבדיך״. והיו ישראל מקוששין את הקש במדבר, והיו עומסין אותו בחמוריהם ונשיהם ובניהם ובני בניהם ובנותיהם. והקש של מדבר היה נוקב את עקביהם, והדם היה יוצא ומתבוסס בחמר. רחל בת בנו של מתושלח היתה הרה ללדת, ורמסה בחמר עם בעלה. ויצא הולד מתוך מעיה ונתערב בתוך החמר, ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד. ובאותה הלילה ירד מיכאל המלאך והעלהו לפני כסא הכבוד. ואותו הלילה ירד הקדוש ברוך הוא והכה בכורי מצרים, שנאמר: ״ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור״.

Counsel & Remedies (5)

  1. Rabbi Akiva transmits a report that twenty-four differing interpretations of one dream all came true, confirming that dreams follow their interpretation.
    Berakhot 55b dream interpretation
    אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רב נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו — רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו בי. לקיים מה שנאמר: ״כל החלומות הולכים אחר הפה״.
  2. Rabbi Akiva recounts learning three rules of lavatory conduct from Rabbi Yehoshua and defends observing him because the matter is Torah that he must learn.
    Berakhot 62a lavatory conduct
    תניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו בן עזאי: עד כאן העזת פניך ברבך?! אמר לו תורה היא, וללמוד אני צריך.
  3. Rabbi Akiva bar Yosef is cited in support of the position, while the passage suggests the person may share its particular astrological fortune.
    Bava Batra 12b astrological fortune
    משמיה דרבי עקיבא בר יוסף כוותיה. אמר רב אשי: ומאי קושיא? דלמא להא מילתא בר מזליה הוא!
  4. Rabbi Akiva reports observing Rabbi Yehoshua's posture, preparation, and use of the left hand while relieving himself.
    אמר רבי עקיבה נכנסתי אחרי רבי יהושע לראות המעשה. אמרו לו מה ראיתה. אמר להן ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב ולא פירע עד שישב. ולא ישב עד ששיפשף. ולא קינח בימין אלא בשמאל. אף שמעון בן עזאי היה אומר כן. נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמרו לו מה ראיתה וכו'.
  5. Rabbi Akiva interprets troubling dreams favorably, promising festival meat, elevation in Torah, freedom from miracles, and children the dreamer will not bury.
    חד בר נש אתי גבי רבי עקיבה אמר ליה חמית בחילמאי רגלי קטינא. אמר ליה דמועדא מייתי ולית מיכל קופד. אתא חד חורן לגביה אמר חמית בחילמאי רגלי מסובלא. אמר ליה מועדא מייתי ואית לך קופד סגי. חד תלמיד מן דרבי עקיבה הוה יתיב ואפוי משניין אמר ליה מהו כן. אמר ליה חמית בחילמאי תלת מילין קשיין באדר את מיית וניסן …
    חד בר נש אתי גבי רבי עקיבה אמר ליה חמית בחילמאי רגלי קטינא. אמר ליה דמועדא מייתי ולית מיכל קופד. אתא חד חורן לגביה אמר חמית בחילמאי רגלי מסובלא. אמר ליה מועדא מייתי ואית לך קופד סגי. חד תלמיד מן דרבי עקיבה הוה יתיב ואפוי משניין אמר ליה מהו כן. אמר ליה חמית בחילמאי תלת מילין קשיין באדר את מיית וניסן לית את חמי ומה דאת זרע לית את כנש. אמר ליה תלתיהון טבא אינון. בהדרא דאוריתא את מתרוממא וניסין לית את חמי ומה דאת זרע לית את כנש. מה דאת מוליד לית את קבר.

7 entries too fragmentary to classify by topic (excluded from the rankings above and below).

Topics

ritual purity69 civil law18 dietary law18 tithes17 marriage law14 rabbinic teaching12 sacrifices12 food impurity11 idolatry impurity11 doubtful firstborn9 property access9 sabbath law9 corpse impurity8 damage payment8 death8 other (706 topics)1195

Kind

halacha108173%
aggada32822.1%
both261.8%

Type

dispute59740.3%
exegesis38926.3%
ruling18212.3%
dialogue1167.8%
other896%
unclassified463.1%
story402.7%
maxim221.5%

Where (Mishnah 207 · Tosefta 57 · Midrash 216 · Bavli 602 · Yerushalmi 253 · Aggadah 105 · Minor 27 · LateMidrash 14)

Sifra93
Mekhilta DeRabbi Yishmael55
Sanhedrin52
Yevamot48
Sifrei Devarim38
Pesachim35
Bava Kamma32
Zevachim31

Carried by (tradents citing Rabbi Akiva)

Carries (whom Rabbi Akiva cites)

Dispute partners (co-occurrence)

Chain counts come from mined transmission chains (lower bounds; ואיתימא excluded). Dispute partners count recognized sages named in the same dispute-classified segment — textual co-occurrence, not rulings; sages outside the alias table are invisible here.

Portrait — an interpretive reading reconstruction

Interpretive synthesis of the mined corpus; reconstruction-grade, not a sourced claim.

Rabbi Akiva's 1,481 mined dicta are a study in method. More than a quarter of them (389, 26.3%) are exegesis — reading law out of Scripture's smallest units — and the habit is visible in miniature everywhere: at Berakhot 9a he presses on why the verse needs the words "at night" when "in haste" has already done the work; at Sanhedrin 81a he argues that a phrase covering many acts is triggered by even one. He treats language itself as evidence, down to fieldwork: at Rosh Hashanah 26a he reports that in Arabia a ram is called yovela, and glosses two more obscure biblical words from regional usage — a sage who collected dialects the way he collected derivations.

He is also one of the corpus's great disputants among the tannaim: 597 dispute items, and his most frequent named counterpart is Rabbi Yishmael (54 shared dispute segments) — the two schools of midrash arguing in person — followed by his teacher Rabbi Eliezer (45) and Rabbi Yehoshua (18). Yet his transmission profile is nearly empty: no tradent carries him more than twice in the chain data. His teaching did not travel by quotation chains; it traveled by redaction. With 207 Mishnah items he is proportionally the most Mishnah-embedded of the large corpora — his students wrote him into the code itself.

The temperament that tradition celebrates surfaces in the data as well. The optimism: a person should habituate himself to say that everything the Merciful One does is for the good (Berakhot 60b). The humane rulings: he transmits, through Nechemiah of Beit Dli, that a woman may remarry on a single witness's testimony (Yevamot 115a) — law bent toward releasing the stranded. The social edge: he calls the man who delays marrying off a grown daughter a cunningly wicked pauper (Sanhedrin 76a) and wants fruit among the amenities of a scholar's city because fruit brightens the eyes (Sanhedrin 17b). And a strain of testimony: he recounts kneading Passover dough with wine, oil, and honey for Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua without objection (Pesachim 36a), and how Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua waved the lulav (Sukkah 37b) — the student who watched everything, and made what he watched into law. His topical range — more than 700 distinct topics beyond the leaders, with ritual purity (69) far in front — is the widest claim the data makes: almost nothing in the halachic world escaped his sentence or two.

Basis: 1481 classified dicta · halacha 75% · aggada 23% · both 2% · written 2026-07-29