Teachings of Rabbi Akiva רבי עקיבא

כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך. בשלשה והוא, אומר ברכו. בעשרה, אומר נברך לאלהינו. בעשרה והוא, אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר, נברך ליי אלהינו. במאה והוא, אומר ברכו. באלף, אומר נברך ליי אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא, אומר ברכו. ברבוא, אומר, נברך ליי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ברבוא והוא, אומר ברכו. כענין שהוא מברך, כך עונין אחריו, ברוך יי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. רבי יוסי הגלילי אומר, לפי רב הקהל הן מברכין, שנאמר במקהלות ברכו אלהים, יי ממקור ישראל (תהלים סח). אמר רבי עקיבא, מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרבין ואחד מעטין אומר, ברכו את יי. רבי ישמעאל אומר, ברכו את יי המברך:

לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות, עד שימרח. ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות, עד שימרח. ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות, עד שימרח. ונוטל מן הגרן וזורע ופטור מן המעשרות, עד שימרח, דברי רבי עקיבא. כהן ולוי שלקחו את הגרן, המעשרות שלהם, עד שימרח. המקדיש ופודה, חיב במעשרות, עד שימרח הגזבר:

היתה שדהו זרוע בצלים, ומבקש לטע בתוכה שורות של דלועים, רבי ישמעאל אומר, עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת, ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות, ועוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת. רבי עקיבא אומר, עוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות, ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות, ועוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות. וחכמים אומרים, אם אין בין שורה לחברתה שתים עשרה אמה, לא יקים את הזרע של בינתים:

איזהו עריס, הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר שהוא גבוה עשרה טפחים, או בצד חריץ שהוא עמק עשרה טפחים ורחב ארבעה, נותנין לו עבודתו ארבע אמות. בית שמאי אומרים, מודדין ארבע אמות מעקר הגפנים לשדה. ובית הלל אומרים, מן הגדר לשדה. אמר רבי יוחנן בן נורי, טועים כל האומרים כן, אלא אם יש שם ארבע אמות מעקר גפנים ולגדר, נותנין לו את עבודתו, וזורע את המותר. וכמה היא עבודת הגפן. ששה טפחים לכל רוח. רבי עקיבא אומר, שלשה:

רבי אליעזר אומר, משלמין ממין על שאינו מינו, בלבד שישלם מן היפה על הרע. ורבי עקיבא אומר, אין משלמין אלא ממין על מינו. לפיכך, אם אכל קשואין של ערב שביעית, ימתין לקשואין של מוצאי שביעית, וישלם מהם. ממקום שרבי אליעזר מקל, משם רבי עקיבא מחמיר, שנאמר (ויקרא כב), ונתן לכהן את הקדש, כל שהוא ראוי להיות קדש, דברי רבי אליעזר. ורבי עקיבא אומר, ונתן לכהן את הקדש, קדש שאכל:

איזו היא חצר שהיא חיבת במעשרות, רבי ישמעאל אומר, חצר הצורית, שהכלים נשמרים בתוכה. רבי עקיבא אומר, כל שאחד פותח ואחד נועל, פטורה. רבי נחמיה אומר, כל שאין אדם בוש מלאכל בתוכה, חיבת. רבי יוסי אומר, כל שנכנס לה ואין אומר מה אתה מבקש, פטורה. רבי יהודה אומר, שני חצרות זו לפנים מזו, הפנימית חיבת, והחיצונה פטורה:

מקפלין את הכלים אפלו ארבעה וחמשה פעמים, ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת. רבי ישמעאל אומר, מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכפורים לשבת, וחלבי שבת קרבין ביום הכפורים. (אבל לא של יום הכפורים בשבת). רבי עקיבא אומר לא של שבת קרבין ביום הכפורים, ולא של יום הכפורים קרבין בשבת:

הכשר מבוי, בית שמאי אומרים, לחי וקורה, ובית הלל אומרים, לחי או קורה. רבי אליעזר אומר, לחיין. משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות, שהוא או בלחי או בקורה. על מה נחלקו, על רחב מארבע אמות ועד עשר, שבית שמאי אומרים, לחי וקורה, ובית הלל אומרים, או לחי או קורה. אמר רבי עקיבא, על זה ועל זה נחלקו:

ועוד אמר רבי יהודה בן בבא, הגנה והקרפף שהן שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים, מקפת גדר גבוה עשרה טפחים, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר. רבי יהודה אומר, אפלו אין בה אלא בור ושיח ומערה, מטלטלין בתוכה. רבי עקיבא אומר, אפלו אין בה אחת מכל אלו, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים. רבי אליעזר אומר, אם היה ארכה יתר על רחבה אפלו אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה. רבי יוסי אומר, אפלו ארכה פי שנים ברחבה, מטלטלין בתוכה:

שרץ שנמצא במקדש, כהן מוציאו בהמינו, שלא לשהות את הטמאה, דברי רבי יוחנן בן ברוקה. רבי יהודה אומר, בצבת של עץ, שלא לרבות את הטמאה. מהיכן מוציאין אותו, מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח, דברי רבי שמעון בן ננס. רבי עקיבא אומר, מקום שחיבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, משם מוציאין אותו, ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר. רבי שמעון אומר, מקום שהתירו לך חכמים, משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות:

אמר רבי אליעזר, והלא דין הוא, מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת, אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת. אמר לו רבי יהושע, יום טוב יוכיח, שהתירו בו משום מלאכה, ואסור בו משום שבות. אמר לו רבי אליעזר, מה זה, יהושע, מה ראיה רשות למצוה. השיב רבי עקיבא ואמר, הזאה תוכיח, שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת, אף אתה אל תתמה על אלו, שאף על פי שהן מצוה והן משום שבות, לא ידחו את השבת. אמר לו רבי אליעזר, ועליה אני דן, ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה, דוחה את השבת, הזאה שהיא משום שבות, אינו דין שדוחה את השבת. אמר לו רבי עקיבא, או חלוף, מה אם הזאה שהיא משום שבות, אינה דוחה את השבת, שחיטה שהיא משום מלאכה, אינו דין שלא תדחה את השבת. אמר לו רבי אליעזר, עקיבא, עקרת מה שכתוב בתורה, בין הערבים במעדו (במדבר ט), בין בחל בין בשבת. אמר לו, רבי, הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה. כלל אמר רבי עקיבא, כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת, אינה דוחה את השבת. שחיטה שאי אפשר לעשותה מערב שבת, דוחה את השבת:

עד היכן הוא אומר, בית שמאי אומרים, עד אם הבנים שמחה. ובית הלל אומרים, עד חלמיש למעינו מים. וחותם בגאלה. רבי טרפון אומר, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, ולא היה חותם. רבי עקיבא אומר, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים כו', עד ברוך אתה ה' גאל ישראל:

בשלשה פרקים בשנה, תורמין את הלשכה, בפרוס הפסח, בפרוס עצרת, בפרוס החג, והן גרנות למעשר בהמה, דברי רבי עקיבא. בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, ובאחד בסיון, ובעשרים ותשעה באב. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול. מפני מה אמרו בעשרים ותשעה באלול, ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול:

המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי המזבח, זכרים ונקבות, רבי אליעזר אומר, זכרים ימכרו לצרכי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית. רבי יהושע אומר, זכרים עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים, ויביא בדמיהן עולות, ושאר נכסים יפלו לבדק הבית. רבי עקיבא אומר, רואה אני את דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע, שרבי אליעזר השוה את מדתו, ורבי יהושע חלק. אמר רבי פפיס, שמעתי כדברי שניהן, שהמקדיש בפרוש, כדברי רבי אליעזר. והמקדיש סתם, כדברי רבי יהושע:

האומר, אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, מכל חטאתיכם לפני יי תטהרו (ויקרא טז), עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו), וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר (ירמיה יז), מקוה ישראל יי, מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:

והיכן היו מנענעין, בהודו לה' תחלה וסוף, ובאנא ה' הושיעה נא, דברי בית הלל. ובית שמאי אומרים, אף באנא ה' הצליחה נא. אמר רבי עקיבא, צופה הייתי ברבן גמליאל וברבי יהושע, שכל העם היו מנענעים את לולביהן, והן לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא. מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב לטל, לכשיכנס לביתו יטל על שלחנו. לא נטל שחרית, יטל בין הערבים, שכל היום כשר ללולב:

איזהו ממזר, כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא. שמעון התימני אומר, כל שחיבין עליו כרת בידי שמים. והלכה כדבריו. רבי יהושע אומר, כל שחיבים עליו מיתת בית דין. אמר רבי שמעון בן עזאי, מצאתי מגלת יחסין בירושלים וכתוב בה, איש פלוני ממזר מאשת איש, לקים דברי רבי יהושע. אשתו שמתה, מתר באחותה. גרשה ומתה, מתר באחותה. נשאת לאחר ומתה, מתר באחותה. יבמתו שמתה, מתר באחותה. חלץ לה ומתה, מתר באחותה:

אמר רבי יהושע, שמעתי שהסריס חולץ, וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ואין לי לפרש. אמר רבי עקיבא, אני אפרש. סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו, מפני שהיתה לו שעת הכשר. סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שלא היתה לו שעת הכשר. רבי אלעזר אומר, לא כי, אלא סריס חמה חולץ, וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה. סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שאין לו רפואה. העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, ויבמו את אשתו, לקים דברי רבי עקיבא:

אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי, תנשא ותטל כתבתה, וחמותה אסורה. היתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר, אין זו דרך מוציאתה מידי עברה, עד שתהא אסורה לנשא, ואסורה לאכל בתרומה. קדש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קדש, כל אחת אומרת אותי קדש, נותן גט לכל אחת ואחת, ומניח כתבה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר, אין זו דרך מוציאתו מידי עברה, עד שיתן גט וכתבה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר אותי גזל, מניח גזלה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר, אין זו דרך מוציאתו מידי עברה, עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד:

אמר רבי עקיבא, כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאתי נחמיה איש בית דלי, אמר לי, שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא רבי יהודה בן בבא. ונומתי לו, כן הדברים. אמר לי, אמר להם משמי, אתם יודעים שהמדינה משבשת בגיסות, מקבלני מרבן גמליאל הזקן, שמשיאין את האשה על פי עד אחד. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל, שמח לדברי, ואמר, מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא. מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל, שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא רבן גמליאל הזקן נשותיהם על פי עד אחד, והחזקו להיות משיאין על פי עד אחד. והחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי עבד, מפי אשה, מפי שפחה. רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים, אין משיאין את האשה על פי עד אחד. רבי עקיבא אומר, לא על פי אשה, ולא על פי עבד ולא על פי שפחה, ולא על פי קרובים. אמרו לו, מעשה בבני לוי שהלכו לצער עיר התמרים, וחלה אחד מהם בדרך, והביאוהו בפנדק, ובחזרתם אמרו לפנדקית איה חברנו, אמרה להם מת וקברתיו, והשיאו את אשתו. אמרו לו, ולא תהא כהנת כפנדקית. אמר להם, לכשתהא פנדקית נאמנת. הפנדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו:

שומרת יבם, בין ליבם אחד בין לשני יבמין, רבי אליעזר אומר, יפר. רבי יהושע אומר, לאחד אבל לא לשנים. רבי עקיבא אומר, לא לאחד ולא לשנים. אמר רבי אליעזר, מה אם אשה, שקנה הוא לעצמו, הרי הוא מפר נדריה, אשה שהקנו לו מן השמים, אינו דין שיפר נדריה. אמר לו רבי עקיבא, לא, אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו, שאין לאחרים בה רשות, תאמר באשה שהקנו לו מן השמים, שיש לאחרים בה רשות. אמר לו רבי יהושע, עקיבא, דבריך בשני יבמין. מה אתה משיב על יבם אחד. אמר לו, אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה:

אמר רבי אליעזר משום רבי יהושע, כל טמאה מן המת שהנזיר מגלח עליה, חיבין עליה על ביאת מקדש. וכל טמאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, אין חיבין עליה על ביאת מקדש. אמר רבי מאיר, לא תהא זו קלה מן השרץ. אמר רבי עקיבא, דנתי לפני רבי אליעזר, מה אם עצם כשערה שאינו מטמא אדם באהל, הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו. רביעית דם שהוא מטמא אדם באהל, אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה. אמר לי, מה זה עקיבא, אין דנין כאן מקל וחמר. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי יהושע, אמר לי, יפה אמרת, אלא כן אמרו הלכה:

בו ביום דרש רבי עקיבא, (ויקרא יא) וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא, אינו אומר טמא אלא יטמא, לטמא אחרים, למד על ככר שני שמטמא את השלישי. אמר רבי יהושע, מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי, שהיית אומר, עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי, שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא. והלא עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא, שנאמר, כל אשר בתוכו יטמא:

בו ביום דרש רבי עקיבא (במדבר לה) ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו', ומקרא אחר אומר (שם) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. אי אפשר לומר אלף אמה, שכבר נאמר אלפים אמה, ואי אפשר לומר אלפים אמה, שכבר נאמר אלף אמה. הא כיצד, אלף אמה מגרש, ואלפים אמה תחום שבת. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אלף אמה מגרש, ואלפים אמה שדות וכרמים:

(שם כ) ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו. רבי עקיבא אומר, הירא ורך הלבב, כמשמעו, שאינו יכול לעמד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר, הירא ורך הלבב זהו המתירא מן העברות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו, שיחזר בגללן. רבי יוסי אומר, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, הרי הוא הירא ורך הלבב:

שני שורים תמים שחבלו זה את זה, משלמים במותר חצי נזק. שניהם מועדים, משלמים במותר נזק שלם. אחד תם ואחד מועד, מועד בתם משלם במותר נזק שלם, תם במועד משלם במותר חצי נזק. וכן שני אנשים שחבלו זה בזה, משלמים במותר נזק שלם. אדם במועד ומועד באדם, משלם במותר נזק שלם. אדם בתם ותם באדם, אדם בתם משלם במותר נזק שלם, תם באדם משלם במותר חצי נזק. רבי עקיבא אומר, אף תם שחבל באדם, משלם במותר נזק שלם:

השולח את הבערה ביד חרש, שוטה וקטן, פטור בדיני אדם וחיב בדיני שמים. שלח ביד פקח, הפקח חיב. אחד הביא את האור, ואחד הביא את העצים, המביא את העצים חיב. אחד הביא את העצים, ואחד הביא את האור, המביא את האור חיב. בא אחר ולבה, המלבה חיב. לבתה הרוח, כלן פטורין. השולח את הבערה ואכלה עצים, או אבנים, או עפר, חיב, שנאמר (שמות כב) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה, שלם ישלם המבעיר את הבערה. עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות, או דרך הרבים, או נהר, פטור. המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבר הדלקה. רבי אלעזר בן עזריה אומר, רואין אותו כאלו הוא באמצע בית כור. רבי אליעזר אומר, שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים. רבי עקיבא אומר, חמשים אמה. רבי שמעון אומר, שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כב), הכל לפי הדלקה:

התוקע לחברו, נותן לו סלע. רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי, מנה. סטרו, נותן לו מאתים זוז. לאחר ידו, נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו, תלש בשערו, רקק והגיע בו רקו, העביר טליתו ממנו, פרע ראש האשה בשוק, נותן ארבע מאות זוז. זה הכלל הכל לפי כבודו. אמר רבי עקיבא, אפילו עניים שבישראל, רואין אותם כאלו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, שהם בני אברהם, יצחק ויעקב. ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק, באת לפני רבי עקיבא, וחיבו לתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו רבי, תן לי זמן. ונתן לו זמן. שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה, ובו כאסר שמן. גלתה את ראשה, והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. העמיד עליה עדים, ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו, רבי, לזו אני נותן ארבע מאות זוז. אמר לו, לא אמרת כלום. החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, פטור. אחרים שחבלו בו, חיבין. והקוצץ נטיעותיו, אף על פי שאינו רשאי, פטור. אחרים שקצצו את נטיעותיו, חיבים:

אמר את האבדה ולא אמר סימניה, לא יתן לו. והרמאי, אף על פי שאמר סימניה, לא יתן לו, שנאמר (דברים כב) עד דרש אחיך אתו, עד שתדרש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי. כל דבר שעושה ואוכל, יעשה ויאכל. ודבר שאין עושה ואוכל, ימכר, שנאמר (שם) והשבתו לו, ראה היאך תשיבנו לו. מה יהא בדמים. רבי טרפון אומר, ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו חיב באחריותן. רבי עקיבא אומר, לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו אינו חיב באחריותן:

השולח יד בפקדון, בית שמאי אומרים, ילקה בחסר וביתר. ובית הלל אומרים, כשעת הוצאה. רבי עקיבא אומר, כשעת התביעה. החושב לשלח יד בפקדון, בית שמאי אומרים, חיב. ובית הלל אומרים, אינו חיב עד שישלח בו יד, שנאמר (שמות כב) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. כיצד. הטה את החבית ונטל הימנה רביעית, ונשברה, אינו משלם אלא רביעית. הגביהה ונטל הימנה רביעית, ונשברה, משלם דמי כלה:

אין חולקין את החצר, עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה. ולא את השדה, עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה. רבי יהודה אומר, עד שיהא בה תשעת חצאי קבין לזה ותשעת חצאי קבין לזה. ולא את הגנה, עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה. רבי עקיבא אומר, בית רבע. ולא את הטרקלין, ולא את המורן, ולא את השובך, ולא את הטלית, ולא את המרחץ, ולא את בית הבד, עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה. זה הכלל, כל שיחלק ושמו עליו, חולקין. ואם לאו, אין חולקין. אימתי, בזמן שאין שניהם רוצים. אבל בזמן ששניהם רוצים, אפלו בפחות מכאן, יחלקו. וכתבי הקדש, אף על פי ששניהם רוצים, לא יחלקו:

חזקת הבתים והבורות והשיחין והמערות והשובכות והמרחצאות ובית הבדין ובית השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פרות תדיר, חזקתן שלש שנים מיום ליום. שדה הבעל, חזקתה שלש שנים, ואינה מיום ליום, רבי ישמעאל אומר, שלשה חדשים בראשונה ושלשה באחרונה ושנים עשר חדש באמצע, הרי שמנה עשר חדש. רבי עקיבא אומר, חדש בראשונה וחדש באחרונה ושנים עשר חדש באמצע, הרי ארבעה עשר חדש. אמר רבי ישמעאל, במה דברים אמורים, בשדה לבן. אבל בשדה אילן, כנס את תבואתו, מסק את זיתיו, כנס את קיצו, הרי אלו שלש שנים:

אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה, ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו, ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע. בזמן שאמר לו, היא וכל מה שבתוכה, הרי כלן מכורין. בין כך ובין כך, לא מכר לא את מחצת הקנים שהיא בית רבע, ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט, ולא את החרוב המרכב, ולא את סדן השקמה, ולא את הבור, ולא את הגת, ולא את השובך, בין חרבין בין ישובין. וצריך לקח לו דרך, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים, אינו צריך. ומודה רבי עקיבא, בזמן שאמר לו חוץ מאלו, שאינו צריך לקח לו דרך. מכרן לאחר, רבי עקיבא אומר, אינו צריך לקח לו דרך. וחכמים אומרים, צריך לקח לו דרך. במה דברים אמורים, במוכר. אבל בנותן מתנה, נותן את כלם. האחין שחלקו, זכו בשדה, זכו בכלם. המחזיק בנכסי הגר, החזיק בשדה, החזיק בכלם. המקדיש את השדה, הקדיש את כלם. רבי שמעון אומר, המקדיש את השדה, לא הקדיש אלא את החרוב המרכב ואת סדן השקמה:

המוכר מקום לחברו לבנות לו בית, וכן המקבל מחברו לבנות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו, בונה ארבע אמות על שש, דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר, רפת בקר הוא זה. הרוצה לעשות רפת בקר, בונה ארבע אמות על שש. בית קטן, שש על שמנה. גדול, שמנה על עשר. טרקלין, עשר על עשר. רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. ראיה לדבר, היכל. רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל כבנין היכל:

דיני נפשות, בעשרים ושלשה. הרובע והנרבע, בעשרים ושלשה, שנאמר (ויקרא כ) והרגת את האשה ואת הבהמה, ואומר (שם) ואת הבהמה תהרגו. שור הנסקל, בעשרים ושלשה, שנאמר (שמות כא) השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור. הזאב והארי, הדב והנמר והברדלס והנחש, מיתתן בעשרים ושלשה. רבי אליעזר אומר, כל הקודם להרגן, זכה. רבי עקיבא אומר, מיתתן בעשרים ושלשה:

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורס. רבי עקיבא אומר, אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר (שמות טו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך. אבא שאול אומר, אף ההוגה את השם באותיותיו:

דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר (בראשית ו) לא ידון רוחי באדם לעלם, לא דין ולא רוח. דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (בראשית יא) ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ. ויפץ ה' אתם, בעולם הזה. ומשם הפיצם ה', לעולם הבא. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (שם יג) ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד. רעים בעולם הזה. וחטאים, לעולם הבא. אבל עומדין בדין. רבי נחמיה אומר, אלו ואלו אין עומדין בדין, שנאמר (תהלים א) על כן לא יקמו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקמו רשעים במשפט, זה דור המבול. וחטאים בעדת צדיקים, אלו אנשי סדום. אמרו לו, אינם עומדים בעדת צדיקים אבל עומדין בעדת רשעים. מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' (במדבר יד). וימתו, בעולם הזה. במגפה, בעולם הבא. דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר (שם) במדבר הזה יתמו ושם ימתו, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (תהלים נ) אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח. עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר (במדבר טז) ותכס עליהם הארץ, בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל, לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (שמואל א ב) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. עשרת השבטים אינן עתידין לחזר, שנאמר (דברים כט) וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה, מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף הם הולכים ואינם חוזרים, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, כיום הזה, מה היום מאפיל ומאיר, אף עשרת השבטים שאפל להן, כך עתיד להאיר להן:

ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה וגו' (דברים יג). אם אין לה רחוב, עושין לה רחוב. היה רחובה חוצה לה, כונסין אותו לתוכה. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך (שם). שללה, ולא שלל שמים. מכאן אמרו, ההקדשות שבה יפדו, ותרומות ירקבו, מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. כליל לה' אלהיך, אמר רבי שמעון, אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתם עושים דין בעיר הנדחת, מעלה אני עליכם כאלו אתם מעלין עולה כליל לפני. והיתה תל עולם לא תבנה עוד (דברים יג), לא תעשה אפלו גנות ופרדסים, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר, לא תבנה עוד, לכמו שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים. ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (שם), שכל זמן שהרשעים בעולם, חרון אף בעולם. אבדו רשעים מן העולם, נסתלק חרון אף מן העולם:

אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה, אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים, ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל, שנאמר (דברים יז) וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה אומר, אין מענין את דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד, וכותבין ושולחין שלוחים בכל המקומות, איש פלוני בן איש פלוני נתחיב מיתה בבית דין:

על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (שם יז), אם מתקימת העדות בשנים, למה פרט הכתוב בשלשה, אלא להקיש שלשה לשנים, מה שלשה מזימין את השנים, אף השנים יזומו את השלשה. ומנין אפלו מאה, תלמוד לומר, עדים. רבי שמעון אומר, מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהם זוממין, אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין. ומנין אפלו מאה, תלמוד לומר, עדים. רבי עקיבא אומר, לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו. ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עברה כעוברי עברה, על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה:

נגמר דינו בלא כהן גדול, ההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג, אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות. ואפלו ישראל צריכים לו, ואפלו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה) אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו. כשם שהעיר קולטת, כך תחומה קולט. רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם, רבי יוסי הגלילי אומר, מצוה ביד גואל הדם, ורשות ביד כל אדם. רבי עקיבא אומר, רשות ביד גואל הדם, וכל אדם אין חיבין עליו. אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום, הכל הולך אחר הנוף. הרג באותה העיר, גולה משכונה לשכונה. ובן לוי, גולה מעיר לעיר:

שבועות שתים שהן ארבע, שבועה שאכל ושלא אכל, שאכלתי ושלא אכלתי. שבועה שלא אכל ואכל כל שהוא, חיב, דברי רבי עקיבא. אמרו לו לרבי עקיבא, היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חיב, שזה חיב. אמר להן רבי עקיבא, וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן, שזה מדבר ומביא קרבן. שבועה שלא אכל ואכל ושתה, אינו חיב אלא אחת. שבועה שלא אכל ושלא אשתה ואכל ושתה, חיב שתים:

אף הוא היה אומר, חמשה דברים של שנים עשר חדש. משפט דור המבול, שנים עשר חדש. משפט איוב, שנים עשר חדש. משפט המצריים, שנים עשר חדש. משפט גוג ומגוג לעתיד לבא, שנים עשר חדש. משפט רשעים בגיהנם, שנים עשר חדש, שנאמר (ישעיה סו), והיה מדי חדש בחדשו. רבי יוחנן בן נורי אומר, מן הפסח ועד העצרת, שנאמר ומדי שבת בשבתו:

אלו דברים של גוים אסורין ואסורן אסור הנאה. היין, והחמץ של גוים שהיה מתחלתו יין, וחרס הדריני, ועורות לבובין. רבן שמעון בן גמליאל אומר, בזמן שהקרע שלו עגול, אסור. משוך, מתר. בשר הנכנס לעבודה זרה, מתר. והיוצא, אסור, מפני שהוא כזבחי מתים, דברי רבי עקיבא. ההולכין לתרפות, אסור לשאת ולתת עמהם. והבאין, מתרין:

הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות, הן מתרין ומה שעליהם אסורים, שנאמר (דברים ז) לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת. רבי יוסי הגלילי אומר, (שם יב) אלהיהם על ההרים, ולא ההרים אלהיהם. אלהיהם על הגבעות, ולא הגבעות אלהיהם. ומפני מה אשרה אסורה, מפני שיש בה תפיסת יד אדם, וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור. אמר רבי עקיבא, אני אובין ואדון לפניך. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה:

הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם. חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם. חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה. חבה יתרה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו:

הורו בית דין, וידעו שטעו, וחזרו בהן, בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן, והלך ועשה על פיהן, רבי שמעון פוטר, ורבי אליעזר אומר, ספק. איזהו ספק. ישב לו בתוך ביתו, חיב. הלך לו למדינת הים, פטור. אמר רבי עקיבא, מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה. אמר לו בן עזאי, מה שנה זה מן היושב בביתו, שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה אפשר לו שישמע:

הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם, ולא הלחם מעכבן. הלחם מעכב את הכבשים, והכבשים אינן מעכבין את הלחם, דברי רבי עקיבא. אמר שמעון בן ננס, לא כי, אלא הכבשים מעכבין את הלחם, והלחם אינו מעכב את הכבשים, שכן מצינו, כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה, קרבו כבשים בלא לחם, אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם. אמר רבי שמעון, הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו, שכל האמור בחמש הפקודים, קרב במדבר. וכל האמור בתורת כהנים, לא קרב במדבר. משבאו לארץ, קרבו אלו ואלו. ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם, שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם. לחם בלא כבשים, אין לי מי יתירנו:

מתנדבים יין, ואין מתנדבים שמן, דברי רבי עקיבא. רבי טרפון אומר, מתנדבים שמן. אמר רבי טרפון, מה מצינו ביין שבא חובה ובא נדבה, אף השמן בא חובה ובא נדבה. אמר לו רבי עקיבא, לא, אם אמרת ביין שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו, תאמר בשמן שאינו קרב חובתו בפני עצמו. אין שנים מתנדבים עשרון אחד, אבל מתנדבים עולה ושלמים. ובעוף, אפלו פרידה אחת:

בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אסור לבשל ואסור בהנאה. בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה, מתר לבשל ומתר בהנאה. רבי עקיבא אומר, חיה ועוף אינם מן התורה, שנאמר, לא תבשל גדי בחלב אמו, שלש פעמים, פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה. רבי יוסי הגלילי אומר, נאמר (דברים יד), לא תאכלו כל נבלה, ונאמר (שם), לא תבשל גדי בחלב אמו. את שאסור משום נבלה, אסור לבשל בחלב. עוף, שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב, תלמוד לומר בחלב אמו, יצא עוף, שאין לו חלב אם:

רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחד, רבי יוסי הגלילי אומר, שניהן לכהן. שנאמר (שמות יג), הזכרים לה'. וחכמים אומרים, אי אפשר, אלא אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר, הכהן בורר לו את היפה. רבי עקיבא אומר, משמנים ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב. וחיב במתנות. רבי יוסי פוטר. מת אחד מהן, רבי טרפון אומר, יחלוקו. רבי עקיבא אומר, המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום:

שתי רחלות שלא בכרו, וילדו שני זכרים, נותן שניהם לכהן. זכר ונקבה, הזכר לכהן. שני זכרים ונקבה, אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר, הכהן בורר לו את היפה. רבי עקיבא אומר, משמנים ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב. וחיב במתנות. רבי יוסי פוטר. מת אחד מהן, רבי טרפון אומר, יחלוקו. רבי עקיבא אומר, המוציא מחברו עליו הראיה. שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום:

אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים, אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר, הכהן בורר לו את היפה. רבי עקיבא אומר, משמנין ביניהן, והשני ירעה עד שיסתאב. וחיב במתנות. רבי יוסי פוטר, שהיה רבי יוסי אומר, כל שחליפיו ביד כהן, פטור מן המתנות. רבי מאיר מחיב. מת אחד מהן, רבי טרפון אומר, יחלוקו. רבי עקיבא אומר, המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום:

שפתו העליונה עודפת על התחתונה, והתחתונה עודפת על העליונה, הרי זה מום. ושנטלו שניו, פסול, מפני מראית העין. דדיו שוכבים כשל אשה, כרסו צבה, טבורו יוצא, נכפה אפלו אחת לימים, רוח קצרית באה עליו, המאשכן, ובעל גבר. אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת, זהו מרוח אשך האמור בתורה. רבי ישמעאל אומר, כל שנמרחו אשכיו. רבי עקיבא אומר, כל שרוח באשכיו. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל שמראיו חשוכין:

אחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים, וילדו שני זכרים, זה שלא בכרה אשתו, נותן חמש סלעים לכהן. זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום. מת הבן בתוך שלשים יום, אף על פי שנתן לכהן, יחזיר (לו חמש סלעים). לאחר שלשים יום, אף על פי שלא נתן, יתן. מת ביום שלשים, כיום שלפניו. רבי עקיבא אומר, אם נתן, לא יטול. ואם לא נתן, לא יתן. מת האב בתוך שלשים יום, בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שנפדה. לאחר שלשים יום, בחזקת שנפדה, עד (שיביא ראיה) שלא נפדה. הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם את בנו. רבי יהודה אומר, בנו קודמו, שמצותו על אביו, ומצות בנו עליו:

שלש גרנות למעשר בהמה, בפרוס הפסח, בפרוס העצרת, בפרוס החג, דברי רבי עקיבא. בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב. רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול. ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול. רבי מאיר אומר, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. בן עזאי אומר, האלוליין מתעשרין בפני עצמן:

אמר רבי עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באטליס של אמאום, שהלכו לקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו, חיב אחת על כלן, או אחת על כל אחת ואחת, ואמרו לי, לא שמענו. אבל שמענו, הבא על חמש נשיו נדות בהעלם אחד, שהוא חיב על כל אחת ואחת. ורואין אנו שהדברים קל וחמר:

ועוד שאלן רבי עקיבא. השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד, מהו. חיב אחת על כלם, או אחת על כל אחת ואחת. אמרו לו, לא שמענו. אמר רבי יהושע, שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד, שהוא חיב על כל אחד ואחד משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחמר. אמר רבי שמעון, לא כך שאלן רבי עקיבא. אלא, באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד, מהו. חיב אחת על כלן, או אחת על כל אחת ואחת. אמרו לו, לא שמענו. אמר רבי יהושע, שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויים בהעלם אחד, שהוא חיב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחמר. אמר רבי עקיבא, אם הלכה, נקבל. ואם לדין, יש תשובה. אמר לו, השב. אמר לו, לא, אם אמרת במעילה שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה, צרף המעילה לזמן מרבה, תאמר בנותר, שאין בו אחד מכל אלו:

אמר רבי עקיבא, שאלתי את רבי אליעזר, העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת, בהעלם אחד, מה הוא. חיב אחת על כלן, או אחת על כל אחת ואחת. אמר לי, חיב על כל אחת ואחת, מקל וחמר, ומה אם הנדה, שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, חיב על כל אחת ואחת, שבת, שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, אינו דין שיהא חיב על כל אחת ואחת. אמרתי לו, לא, אם אמרת בנדה, שיש בה שתי אזהרות, שהוא מזהר על הנדה והנדה מזהרת עליו, תאמר בשבת, שאין בה אלא אזהרה אחת. אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח, שאין בהן אלא אזהרה אחת וחיב על כל אחת ואחת. אמרתי לו, לא, אם אמרת בבא על הקטנות, שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן, תאמר בשבת, שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן. אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח. אמרתי לו, בהמה כשבת:

חתיכה של חלב וחתיכה של חלב קדש, אכל את אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל, מביא חטאת. רבי עקיבא אומר, מביא אשם תלוי. אכל את השניה, מביא שתי חטאות ואשם ודאי. אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה, זה מביא חטאת וזה מביא חטאת. רבי עקיבא אומר, זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. רבי שמעון אומר, זה חטאת וזה חטאת, ושניהם מביאים אשם אחד. רבי יוסי אומר, אין שנים מביאין אשם אחד:

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים, רבי אליעזר אומר, מועלין בו, ואין חיבין עליו משום פגול, נותר וטמא. רבי עקיבא אומר, אין מועלין בו, אבל חיבין עליו משום פגול, נותר וטמא. אמר רבי עקיבא, והרי המפריש חטאת ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות, לא כשם שדמה פוטר את בשרה, כך הוא פוטר את בשר חברתה. ואם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה, דין הוא שיפטר את בשרה:

הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש, אף על פי שלא פגם, מעל, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים, כל דבר שיש בו פגם, לא מעל עד שיפגם. וכל דבר שאין בו פגם, כיון שנהנה, מעל. כיצד. נתנה קטלא בצוארה, טבעת בידה, שתתה בכוס של זהב, כיון שנהנית, מעלה. לבש בחלוק, כסה בטלית, בקע בקרדם, לא מעל עד שיפגם. תלש מן החטאת כשהיא חיה, לא מעל עד שיפגם. כשהיא מתה, כיון שנהנה, מעל:

הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסמכין, שעורן, מכדי סיכת קטן ועד לג. מלג ועד סאה, ברביעית. מסאה ועד סאתים, בחצי לג. מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין, בלג, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אני איני נותן בהן מדה, אלא, הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסמכין, שעורן מכדי סיכת קטן ועד קדרות הדקות. מהקדרות הדקות ועד חביות לודיות, ברביעית. מלודיות ועד לחמיות, בחצי לג. מלחמיות ועד חצבים גדולים, בלג. רבן יוחנן בן זכאי אומר, חצבים גדולים, שעורן בשני לגין. הפכים הגלילים והחביונות, שעור קרקרותיהן כל שהן, ואין להם דפנות:

רביעית דם, ורביעית דם תבוסה ממת אחד. רבי עקיבא אומר, משני מתים. דם קטן שיצא כלו, רבי עקיבא אומר, כל שהוא. וחכמים אומרים, רביעית. כזית רמה, בין חיה בין מתה, רבי אליעזר מטמא כבשרו, וחכמים מטהרים. אפר שרופים, רבי אליעזר אומר, שעורו ברבע, וחכמים מטהרין. מלא תרוד ועוד עפר קברות, טמא, רבי שמעון מטהר. מלא תרוד רקב שגבלו במים, אינו חבור לטמאה:

איזהו דם תבוסה. המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו, דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר, רביעית בחייו ורביעית במותו, נטל מזה ומזה רביעית. רבי אלעזר ברבי יהודה אומר, זה וזה כמים. איזהו דם תבוסה. צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם, טמא. אבל המת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם, טהור. רבי יהודה אומר, לא כי, אלא השותת, טהור. והמנטף, טמא:

כל המטלטלין מביאין את הטמאה כעבי המרדע. אמר רבי טרפון, אקפח את בני שזו הלכה מקפחת, ששמע השומע, וטעה, שהאכר עובר והמרדע על כתפו, והאהיל צדו אחד על הקבר, וטמאוהו משום כלים המאהילים על המת. אמר רבי עקיבא, אני אתקן שיהו דברי חכמים קימין, שיהו כל המטלטלין מביאין את הטמאה על אדם הנושאן בעבי המרדע, ועל עצמן בכל שהן, ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח:

רבי חנינא סגן הכהנים אומר, מראות נגעים ששה עשר. רבי דוסא בן הרכינס אומר, מראות נגעים שלשים וששה. עקביא בן מהללאל אומר, שבעים ושנים. רבי חנינא סגן הכהנים אומר, אין רואים את הנגעים בתחלה לאחר השבת, ששבוע שלו חל להיות בשבת. ולא בשני, ששבוע שני שלו חל להיות בשבת. ולא בשלישי לבתים, ששבוע שלישי שלו חל להיות בשבת. רבי עקיבא אומר, לעולם רואים. חל להיות בתוך השבת, מעבירין לאחר השבת. ויש בדבר להקל ולהחמיר:

בהרת עזה נראית בגרמני כהה, והכהה בכושי עזה. רבי ישמעאל אומר, בני ישראל, אני כפרתן, הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים, אלא בינוניים. רבי עקיבא אומר, יש לצירים סממנין שהן צרין צורות שחורות, לבנות ובינוניות. מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ, ותראה בבינוני. רבי יהודה אומר, מראות נגעים להקל אבל לא להחמיר, יראה הגרמני בבשרו להקל, והכושי בבינוני להקל. וחכמים אומרים, זה וזה בבינוני:

שער פקדה, עקביא בן מהללאל מטמא, וחכמים מטהרין. איזה הוא שער פקדה, מי שהיתה בו בהרת ובה שער לבן, הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו וחזרה, עקביא בן מהללאל מטמא, וחכמים מטהרין. אמר רבי עקיבא, מודה אני בזה שהוא טהור. איזה הוא שער פקדה, מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות, והלך הימנה כחצי גריס והניחו לשער לבן במקום הבהרת וחזר. אמרו לו, כשם שבטלו את דברי עקביא, אף דבריך אינן מקימין:

בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת, הפנימית להסגיר, והחיצונה להחליט. אמר רבי יוסי, אין המחיה סימן טמאה לחיצונה, שהבהרת לתוכה. נתמעטה והלכה לה, רבן גמליאל אומר, אם מבפנים היא כלה, סימן פשיון לפנימית, והחיצונה טהורה. ואם מבחוץ, החיצונה טהורה והפנימית להסגיר. רבי עקיבא אומר, בין כך ובין כך, טהורה:

נשתנו מראיהן, בין להקל בין להחמיר. כיצד להקל. היתה כשלג ונעשה כסיד ההיכל כצמר לבן וכקרום ביצה, נעשית מספחת שאת, או מספחת עזה. כיצד להחמיר. היתה כקרום ביצה ונעשית כצמר לבן כסיד ההיכל וכשלג, רבי אלעזר בן עזריה מטהר. רבי אלעזר חסמא אומר, להקל, טהור, ולהחמיר, תראה בתחלה. רבי עקיבא אומר, בין להקל בין להחמיר, תראה בתחלה:

התולש סימני טמאה, והכווה את המחיה, עובר בלא תעשה. ולטהרה, עד שלא בא אצל הכהן, טהור. לאחר החלטו, טמא. אמר רבי עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע הולכין לגדוד, בתוך הסגרו, מה הוא. אמרו לי, לא שמענו. אבל שמענו, עד שלא בא אצל הכהן, טהור, לאחר החלטו, טמא. התחלתי מביא להם ראיות. אחד עומד בפני הכהן ואחד בתוך הסגרו, טהור, עד שיטמאנו הכהן. מאימתי היא טהרתו, רבי אליעזר אומר, לכשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו. וחכמים אומרים, עד שתפרח בכלו, או עד שתתמעט בהרתו מכגריס:

הנתקים מטמאין בשני שבועות, ובשני סימנים, בשער צהב דק ובפשיון. בשער צהב דק, לקוי קצר, דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר, אפלו ארך. אמר רבי יוחנן בן נורי, מה הלשון אומרים, דק מקל זה, דק קנה זה, דק לקוי קצר, או דק לקוי ארך. אמר לו רבי עקיבא, עד שאנו למדים מן הקנה, נלמד מן השער. דק שערו של פלוני, דק לקוי קצר, לא דק לקוי ארך:

וכמה אבנים יהו בו. רבי ישמעאל אומר, ארבע. רבי עקיבא אומר, שמנה. שהיה רבי ישמעאל אומר, עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים או על אבן אחת. רבי עקיבא אומר, עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים, לא על אבן אחת. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בזוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס:

נטל מלג השמן ויצק לתוך כפו של חברו. ואם יצק לתוך כף עצמו, יצא. טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים, על כל הזיה טבילה. בא לו אצל המצרע, מקום שהוא נותן את הדם, שם הוא נותן את השמן, שנאמר (ויקרא יד), על מקום דם האשם. והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר לכפר. אם נתן, כפר. ואם לא נתן, לא כפר, דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר, שירי מצוה הן, בין שנתן בין שלא נתן, כפר, ומעלין עליו כאלו לא כפר. חסר הלג עד שלא יצק, ימלאנו. משיצק, יביא אחר בתחלה, דברי רבי עקיבא. רבי שמעון אומר, חסר הלג עד שלא נתן, ימלאנו. משנתן, יביא אחר בתחלה:

היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גמא אחת, פסולה. רבי יהודה אומר, אפלו בתוך כוס אחד. היו בתוך שני כוסות והן מוכיחות זו את זו, פסולה. רבי עקיבא אומר, אפלו ארבע, אפלו חמש, והן מפזרות, יתלש. רבי אליעזר אומר, אפלו חמשים. רבי יהושע בן בתירא אומר, אפלו אחת בראשה ואחת בזנבה, פסולה. היו בה שתי שערות, עקרן משחיר וראשן מאדים, עקרן מאדים וראשן משחיר, הכל הולך אחר הנראה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, אחר העקר:

כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גב המערכה, ראשה בדרום ופניה למערב. הכהן עומד במזרח ופניו למערב. שחט בימינו וקבל בשמאלו. רבי יהודה אומר, בימינו היה מקבל ונותן לשמאלו, ומזה בימינו. טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים. על כל הזיה, טבילה. גמר מלהזות, קנח את ידו בגופה של פרה. ירד והצית את האש באליתות. רבי עקיבא אומר, בחריות:

בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו, לעולם הוא בפסולו, עד שיתחשב שלא נשתיר מן הראשונים שלשה לגין. שנים שהיו מטילין למקוה, זה לג ומחצה וזה לג ומחצה, הסוחט את כסותו ומטיל ממקומות הרבה, והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה, רבי עקיבא מכשיר, וחכמים פוסלין. אמר רבי עקיבא, לא אמרו מטילין, אלא מטיל. אמרו לו, לא כך ולא כך אמרו, אלא שנפלו לו שלשה לגין:

יש מעלין את המקוה ולא פוסלין, פוסלין ולא מעלין, לא מעלין ולא פוסלין. אלו מעלין ולא פוסלין, השלג, והברד, והכפור, והגליד, והמלח, והטיט הנרוק. אמר רבי עקיבא, היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר, השלג אינו מעלה את המקוה. והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם, צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה. רבי יוחנן בן נורי אומר, אבן הברד, כמים. כיצד מעלין ולא פוסלין. מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת, נפל מהם סאה לתוכו והעלהו, נמצאו מעלין ולא פוסלין:

חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון, וחלב הבהמה אינו מטמא אלא לרצון. אמר רבי עקיבא, קל וחמר הדברים. מה אם חלב האשה שאינו מיחד אלא לקטנים, מטמא לרצון ושלא לרצון, חלב הבהמה שהוא מיחד לקטנים ולגדולים, אינו דין שיטמא לרצון ושלא לרצון. אמרו לו, לא, אם טמא חלב האשה שלא לרצון, שדם מגפתה טמא, יטמא חלב הבהמה שלא לרצון, שדם מגפתה טהור. אמר להם, מחמיר אני בחלב מבדם, שהחולב לרפואה, טמא, והמקיז לרפואה, טהור. אמרו לו, סלי זיתים וענבים יוכיחו, שהמשקים היוצאין מהן לרצון, טמאים, ושלא לרצון, טהורים. אמר להן, לא, אם אמרתם בסלי זיתים וענבים, שתחלתן אכל וסופן משקה, תאמרו בחלב שתחלתו וסופו משקה. עד כאן היתה תשובה. אמר רבי שמעון מכאן ואילך היינו משיבין לפניו, מי גשמים יוכיחו, שתחלתן וסופן משקה ואינן מטמאין אלא לרצון. אמר לנו, לא, אם אמרתם במי גשמים, שאין רבן לאדם, אלא לארצות ולאילנות, ורב החלב, לאדם:

הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו, בית שמאי אומרים, סותר שני ימים שלפניו. ובית הלל אומרים, לא סתר אלא יומו. רבי ישמעאל אומר, הרואה בשני, סותר את שלפניו. רבי עקיבא אומר, אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי, שבית שמאי אומרים, סתר שני ימים שלפניו. ובית הלל אומרים, לא סתר אלא יומו. ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו, בראה קרי. אבל אם ראה זוב, אפלו יום שביעי, סתר את שלפניו:

בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה. במאכל, במשתה, ובמשא, בקפיצה, בחלי, ובמראה ובהרהור. הרהר עד שלא ראה או שראה עד שלא הרהר. רבי יהודה אומר, אפלו ראה בהמה, חיה ועוף מתעסקין זה עם זה, אפלו ראה בגדי צבע האשה. רבי עקיבא אומר, אפלו אכל כל מאכל, בין רע בין יפה, ושתה כל משקה. אמרו לו, אין כאן זבין מעתה. אמר להם, אין אחריות זבים עליכם. משנזקק לזיבה, אין בודקין אותו. אנסו וספקו ושכבת זרעו טמאים, שרגלים לדבר. ראה ראיה ראשונה, בודקין אותו. בשניה, בודקין אותו. בשלישית, אין בודקין אותו. רבי אליעזר אומר, אף בשלישית בודקין אותו, מפני הקרבן:

המכניס ידיו לבית המנגע, ידיו תחלות, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים, ידיו שניות. כל המטמא בגדים בשעת מגעו, מטמא את הידים להיות תחלות, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים, להיות שניות. אמרו לו לרבי עקיבא, היכן מצינו שהידים תחלה בכל מקום. אמר להם, וכי היאך אפשר להן להיות תחלה אלא אם כן נטמא גופו, חוץ מזה. האכלין והכלים שנטמאו במשקין, מטמאין את הידים להיות שניות, דברי רבי יהושע. וחכמים אומרים, את שנטמא באב הטמאה, מטמא את הידים. בולד הטמאה, אינו מטמא את הידים. אמר רבן שמעון בן גמליאל, מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא, אמרה לו, נכנסו ידי לאויר כלי חרש. אמר לה, בתי, ובמה היתה טמאתה, ולא שמעתי מה אמרה לו. אמרו חכמים, מבאר הדבר. את שנטמא באב הטמאה, מטמא את הידים. בולד הטמאה, אינו מטמא את הידים:

ספר שנמחק ונשתיר בו שמונים וחמש אותיות, כפרשת ויהי בנסע הארן, מטמא את הידים. מגלה שכתוב בה שמונים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסע הארן, מטמא את הידים. כל כתבי הקדש מטמאין את הידים. שיר השירים וקהלת מטמאין את הידים. רבי יהודה אומר, שיר השירים מטמא את הידים, וקהלת מחלקת. רבי יוסי אומר, קהלת אינו מטמא את הידים ושיר השירים מחלקת. רבי שמעון אומר, קהלת מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל. אמר רבי שמעון בן עזאי, מקבל אני מפי שבעים ושנים זקן, ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אמר רבי עקיבא, חס ושלום, לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כלו כדאי כיום שנתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים. ואם נחלקו, לא נחלקו אלא על קהלת. אמר רבי יוחנן בן יהושע בן חמיו של רבי עקיבא, כדברי בן עזאי, כך נחלקו וכך גמרו:

נתפצעו אגוזים נתפרדו רמונין נתפתחו חביות נתחתכו דלועין נתפרסו ככרות יעלו באחד ומאתים נפלו ואח"כ נתחתכו בין בשוגג בין במזיד הרי אלו לא יעלו דברי ר' מאיר [ור' יהודה ור' שמעון אומרים] בין בשוגג בין במזיד יעלו ר' יוסי אומר בשוגג יעלו במזיד לאן יעלו וכן היה רבי יוסי אומר תרומה סתומה שנתערבה בפתוחות [ונתפתחו ופתוחה בפתוחות] הרי אלו יעלו שלא אמרו אלא סתומה שבסתומות [כשתמצא לומר] כלל שר' אליעזר אומר בידוע לא תעלה בשאין ידוע תעלה ר' יהושע אומר בין בידוע בין בשאין ידוע [תעלה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר רבי אליעזר אומר בין בידוע בין בשאינו ידוע תעלה ר' יהושע אומר בין בידוע בין בשאין ידוע] לא תעלה ר' עקיבה אומר בידוע לא תעלה שאין ידוע תעלה.

ר' יוסי אומר כובשין בצלין של תרומה בחומץ של חולין ואין כובשין בצלין של תרומה בחומץ של תרומה ואין צריך לומר בצלים של חולין בחומץ של תרומה ר' עקיבה אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין עם הבשר בשר בבשר אסור [וכולן שנתבשלו זה עם זה הרי אלו] אסורין רבי אליעזר אומר כבד אוסרת ונאסרת רבי ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר שלוקה אוסרת ואינה נאסרת [מתובלת] אוסרת ונאסרת.

רבי אליעזר אומר כשם שהשחיטה דוחה את השבת כך מכשירי שחיטה ידחו את השבת כלל אמר רבי עקיבה כל מלאכה שאפשר [לה לעשות] מערב שבת אינו דוחה את השבת [ושא"א לה לעשות] מערב שבת דוחה את השבת אמר לו רבי אליעזר אמורי צבור יוכיחו שהן כשרין למוצאי שבת [ודוחין] את השבת [בזמנן מה] לי מכשירי שחיטה אחר שחיטה ומה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה אמר ר"ע מה למכשירי שחיטה אחר שחיטה שדוחה [שבת] שכן דחתה [שחיטה] את השבת ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה את השבת [שכן לא דחתה שחיטה] את השבת ועוד שמא יארע בו פסול ונמצא חלל את השבת ולא עשה.

[אלו עושין את השני הזבין והזבות הנדות והיולדות האנוסין והשוגגין והמזידין והמצורעים ובועלי נדות ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה] א"כ למה נאמר (במדבר ט':י') טמא או בדרך רחוקה [שבא הכתוב] לפטרו מן הכרת רבי עקיבה אומר נאמר טמא [נפש] ונאמר [דרך] רחוקה מה טמא [נפש רוצה לעשות ואין יכול אף דרך רחוקה רצה לעשות ואין יכול] ר"א אומר נאמר רחוק מקום במעשר ונאמר רחוק מקום בפסח מה רחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום אכילתו אף רחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו רבי יוסי בר' יהודה אומר חוץ למקום עשייתו א"ר יוסי לפיכך נקוד על ה' [כלומר] לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ רבי יוסי הגלילי אומר דרך רחוקה שומע אני מהלך יום אחד או מהלך שני ימים [או ג' ימים] כשהוא אומר ובדרך לא היה הוי מאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך.

[נכנס] לתרום את הלשכה היו מפשפשין בו בכניסה וביציאה ומדברין עמו משעה שנכנס ועד שעה שיצא לקיים מה שנא' (במדבר ל״ב:כ״ב) והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר (דברים ו':י״ח) ועשית הישר והטוב בעיני ה' הטוב בעיני [שמים] והישר בעיני [אדם] דברי ר' עקיבה ר' ישמעאל אומר [אף] הישר בעיני [שמים] ואומר (משלי ג':ד') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם הכריעו חכמים לקיים דברי ר' ישמעאל שנאמר (דברים י״ב:כ״ה) כי תעשה הישר בעיני ה' [ואין כאן טוב ואומר (יהושע כ״ב:כ״ב) אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע].

המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוין לקרבנות צבור [ינתנו] לאומנין בשכרן דברי רבי עקיבה אמר לו בן עזאי אינה היא המדה הפועל [שעושה] מלאכה בהקדש בין במנה בין במאתים לא יאמר תנו לי פרה זו במנה וטלית זו בחמשים זוז שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות בלבד כיצד היו עושין מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותן מתרומת הלשכה.

אמר ר"ע [סח לי שמעון בן ליגא] אני ותינוק אחד מבני בניהם [היינו מלקטים עשבים בשדה ראיתיו] ששחק ובכה אמרתי לו [על] מה בכית אמר לי על כבוד בית אבא שגלה [אמרתי לו על] מה שחקת אמר לסוף שעתיד הקב"ה [לשמח את בניו אמרתי לו מה] ראית אמר מעלה עשן כנגדי אמרתי לו [הראו] לי אמר לי שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. אמר רבי יוחנן בן נורי פעם אחת הייתי מהלך בדרך [מצאני זקן אחד ואמר לי משל בית אבטינס אני בתחלה כשהיו בית אבא צנועין היו מוסרין מגילותיהן זה לזה עכשיו הילך מגילה זו והזהר בה שהיא מגילת סמנים] וכשבאתי והרצתי [דברים] לפני ר' עקיבה אמר לי מעתה אסור לספר בגנותן של אלו מכאן אמר בן עזאי משלך יתנו לך בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך [אין שכחה לפני המקום אין] אדם נוגע במוכן לחבירו.

ר"א אומר [כך סדר קרבנות] היו מקריבין פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של שחר ואחר כך פר ושעיר הנעשה בפנים ואחר כך אילו ואיל העם ואחר כך שבעת כבשים תמימים ר' עקיבה אומר פר העולה ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר שנאמר (במדבר כח) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד וגו' ואח"כ פר ושעיר הנעשה בפנים ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ שנאמר (במדבר כט) מלבד חטאת הכפורים ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם ואחר כך אילו ואיל העם רבי יהודה אומר משום ר"א אחד קרב עם תמיד של שחר וששה קריבין עם תמיד של בין הערבים.

מקום שנהגו לומר כדברי ר' עקיבה אומר כדברי ר"ע כדברי ר' יוחנן בן נורי אומר [כדברי רבי יוחנן] רשב"ג אומר קדושת היום עם הזכרונות אמר רשב"ג מה מצינו בכל מקום אומרה [ברביעית] אף כאן אומרה [ברביעית] רבי אומר מה מצינו בכל מקום אומרה [עם אמצעית] אף כאן אומרה וכשקדשו את השנה באושא ביום הראשון עבר ר' יוחנן בן ברוקא ואמר כדברי רבי יוחנן בן נורי אמר רשב"ג לא היינו נוהגין כן ביבנה ביום השני עבר רבי [חנניה] בנו של רבי יוסי הגלילי ואמר כדברי רבי עקיבה ואמר רשב"ג כך היינו נוהגין ביבנה.

אימתי מסיעין על החדש לאור עיבורו כיצד חל להיות ערב שבת ושבת מסיעין עליו למוצאי שבת אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כך היו חבורות שבירושלים נוהגין אלו לבית המשתה ואלו לבית האבל אלו לסעודת אירוסין ואלו לסעודת נשואין אלו לשבוע [בן] ואלו לליקוט עצמות שבוע הבן וליקוט עצמות שבוע הבן קודם לליקוט עצמות בית המשתה ובית האבל בית המשתה קודם לבית האבל רבי ישמעאל היה מקדים בית האבל לכולם שנאמר (קהלת ז':ב') טוב ללכת אל בית אבל [וגו'] רבי מאיר אומר [משום ר' עקיבה] מה תלמוד לומר (שם) והחי יתן אל לבו עבד דיעבדון לך לווייה דילוון לך ספוד דיספדונך קבור דיקברונך.

אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ר' ישמעאל אומר לא יפר ר' עקיבה אומר יפר אלמנה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ר' ישמעאל אומר יפר ר' עקיבה אומר לא יפר שר' ישמעאל אומר (במדבר ל':י') ונדר אלמנה וגרושה [כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה] עד שיהא [איסור נודר בשעה שהיא אלמנה וגרושה] ור' עקיבה אומר אשר אסרה על נפשה יקום עליה עד שיהא איסור [שעה שאסרה על נפשה]. [קונם שאני עושה לפיך שנהנה לאבא ולאביך רבן גמליאל אומר יפר וחכמים אומרים לא יפר נטולה היא מן היהודים משמשתך אני יפר חלקו ומשמשתו] רבי נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר.

נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת אין חייב אלא אחת [מתרין בו ואוכל מתרין בו ושותה] חייב על כל אחת ואחת וכמה שיעורו בכזית כולן מצטרפין בכזית יין וחומץ כיוצא בהן כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית איגורו ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בהן חייב ואם לאו פטור דברי ר' עקיבה ר"א בן עזריה [פטר] עד שישתה רביעית יין בין שמזגו ושתאו בין ששתאו חצאים ר"א אומר נזיר שהניח פיו על [פי] חבית של יין [שתאה כולה בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו ושותה] מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת וכן היה ר"א אומר נטל אשכול של ענבים ואכל כולו בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו ואוכל מתרין בו ואוכל חייב על כל אחת ואחת אכל הימנו ענבים לחים ויבשים או שאכל הימנו שני חרצנין וזג או שסחט [ממנו] כזית יין [ושתה] הרי זה חייב על כל אחת ואחת.

ר' יוסי בר' יהודה אמר משום ר' אלעזר מקנא ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו ומשקה ע"פ שנים השיבו [על דברי] ר' יוסי בר' יהודה אין [לדבר] סוף אי זו היא עדות הראשונה זו עדות סתירה [שניה] זו עדות טומאה וכמה היא טומאה כדי ביאה וכמה היא כדי ביאה כדי העראה וכמה היא העראה ר' אליעזר אומר כדי חזרת דקל ר' יהושע אומר כדי מזיגת [הכוס] בן עזאי אומר כדי לשתותו ר' עקיבה אומר [כדי שיקשור] הגרדי נימא חנן בן פינחס אומר כדי [שתשוט אצבע לתוך פה פלימו אומר כדי שתפשוט ידה ותטול ככר מתוך הסל אע"פ] שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' (משלי ו':כ״ו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם.

רשאין הכהנים ליתן בשירי מנחות יין שמן ודבש ואסורין לחמץ כל המנחות שבתורה טעונה שמן ולבונה חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות שנאמר (במדבר ה':ט״ו) לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה וגו' ר"ש אומר כל [חטאות] שבתורה אין [טעונות] נסכים חוץ מחטאתו ואשמו של מצורע שלא יהא קרבן חוטא מהודר רבי טרפון אומר כל זכרונות שבתורה [נאמרו] לטובה חוץ מזו שנא' (במדבר ה':ט״ו) מנחת זכרון מזכרת עון ר' עקיבה אומר אף זו לטובה שנא' (שם) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע.

מצרי שנשא מצרית אדומי שנשא אדומית ראשון ושני אסור ושלישי מותר א"ר יהודה בנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבה ואמר אני גר מצרי ונשאתי [אני] אשה גיורת מצרית והריני הולך להשיא אשה לבני בת גיורת מצרי כדי [שיהא] בן בני כשר לבא בקהל שנא' (דברים כ״ג:ט') דור שלישי יבא להם בקהל ה' אמר לו ר"ע בנימין טעית הלכה משעלה סנחריב ובלבל את כל האומות לא עמונים [ומואבים] במקומן [ולא מצרי ואדומי במקומן] אלא עמוני נושא מצרית ומצרי נושא עמונית ואחד מכל אלו נושא אחת מכל משפחות האדמה ואחד מכל משפחות האדמה נושא אחת מכל אלו הכל הולך אחר הולד.

מסקלין דרך רשות הרבים דברי רבי יהושע ר' עקיבה אומר כשם שאין לו רשות לקלקל כך לא יסקל אם סקל יוציא לים או לנהר או למקומות הטרשים והמסקל נוטל אבן מן האמצע ונותן לצדדים ואם בא אחר והוזק בהן ה"ז חייב אע"פ שאמרו הרי הוא כמסקל מלפני בהמה ונותן לפני אדם מלפני הרואים ונותן לפני הסומין שדרך בהמה להלך באמצע ובני אדם מצדדין דרך הרואין להלך באמצע והסומין מן הצדדים המסקל נוטל מתוך שדהו ונותן לרה"ר ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב אע"פ שאמרו הרי הוא כמסקל מתוך שאינו שלו ונותן לתוך שלו מעשה באחד שהיה מסקל מתוך שדהו ונותן לרשות הרבים היה חסיד אחד רודפו אמר לו מפני מה אתה מסקל מתוך שאינו שלך ונותן לתוך שלך שחק עליו לאחר זמן נצטרך אותו האיש ומכר את שדהו והיה מהלך באותו מקום ונתקל אמר לא לחנם אמר לי אותו חסיד הרי את מסקל מתוך שאינו שלך ונותן לתוך שלך.

שור שהזיק שהיה מועד בקרנו ותם בשנו וחבל בזה ובזה תם משלם חצי נזק מגופו מועד משלם נזק שלם מן העלייה אין שם עלייה תם משלם חצי נזק מגופו מועד יוציא ויבקש לעלייה כלל אמרו בנזקין הרג את שורו וקרע את כסותו וקוצץ נטיעותו לא יאמר טול את הנבילה ותן לי את הפרה טול את הקרעים ותן לי את הטלית טול את הקצצין ותן לי את הנטיעות אלא שמין אותן כמה הן יפין עד שלא הוזקו וכמה הן יפין משהוזקו לפיכך הן משלמין רבי עקיבה אומר אף התם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם שנאמר (שמות כ״א:ל״א) כמשפט הזה יעשה לו יכול ישלם מן העלייה תלמוד לומר יעשה מגופו הוא משלם ואין משלם מן העלייה.

אין שמין בית קב מפני שמשביחו ולא בית כור מפני שפוגם אלא שמין בית סאה פחותה באותה שדה כמה היתה יפה כמה היא יפה רבי שמעון בן יהודה אמר משום רבי שמעון במה דברים אמורים בזמן יחורי תאנים או שקטפה לולבי גפנים אבל אם אכלה פגים או בוסר רואין אותן כאלו הן פירות גמורין רבי יהודה אומר משום רבי עקיבה אכלה פירות נטועות שמין להם נטועות נטיעות עצמן שמין <לו> להן בית סאה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי עקיבה תבואה שהביאה שליש הרי היא כנטיעות.

ניבה וניבתו הרוח אם יש בשלו כדי ללבות הרי זה חייב ואם לאו הרי זה פטור ר"ש אומר (שמות כב) שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה המדליק בתוך שלו כמה תעבור הדליקה רבי אלעזר בן עזריה אומר עשר אמה דרך רשות הרבים בשעת הרוח שלשים אמה ר' יהודה אומר שלשים אמה ובשעת הרוח חמשים אמה רבי עקיבה אומר חמשים אמה ובשעת הרוח שלש מאות אמה מעשה בערב שקפץ האור ביתר משלש מאות אמה והזיק מעשה שעברה הדליקה את הירדן שהיתה קשה במה דברים אמורים בזמן שקפצה אבל אם היתה מסכסכת והולכת או שהיו עצים מצויין לה אפילו עד מיל הרי זה חייב עברה נהר או גדר או שלולית שהן רחבין שמנה אמות פטור.

הגנב משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה הגזלנים בין כך ובין כך אין משלמין אלא קרן שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי וכי מה ראתה תורה להחמיר בגנב יותר מבגזלן אמר להם גזלן השוה עבד לקונו וגנב חלק כבוד לעבד יותר על כבוד קונו כביכול עשה גנב את [עין] העליונה שאינה רואה ואת האוזן שאינה שומעת שנאמר (ישעיהו כ״ט:ט״ו) הוי המעמיקים מה' לסתיר וגו' (תהילים צ״ד:ז') ויאמרו לא יראה וגו' (יחזקאל ט':ט') כי אמרו אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ ר"מ אומר משלו משל משם רבן גמליאל למה"ד לשנים שעשו משתה בעיר אחת אחד קרא את בני העיר ואת המלך לא קרא ואחד לא קרא לא המלך ולא את בני העיר איזה מהן עונשו מרובה זה שקרא את בני העיר ואת המלך לא קרא עונשו מרובה יתר מן השני אמר רבי עקיבה מפני מה אמרו טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מפני שנשתרש בחטא.

צד אדם יוני שובך מתוך שלו אימתי בזמן שהושיבן כתקנתן לא הושיבן כתקנתן אסור בהן ומותר בגדוליהן אבל צדין חיה ועוף מכל מקום ואין נמנעין בראשונה שהיו שבטים כתקנן אמרו אין אדם פורש חרמו ומעמיד ספינתו בתוך של חביריו אבל צדין בחכים ובמכמורים בכל מקום ואין נמנעין ובלבד שלא יפרוש את הקלע ויעמיד את הספינה. אין השבטים צדין דגים מימה של טבריה מפני שהוא של נפתלי ולא עוד אלא שנותנין לו מלא חבל של חרם לדרומו של ים שנאמר (דברים ל״ג:כ״ג) ים ודרום ירשה דברי ר' יוסי הגלילי רבי עקיבה אומר ים זה ימה של סוכני דרום זה ימה של טבריא ירשה זה ים הגדול ר' שמעון בן אלעזר אומר תלושין שבמדבר הרי הן של כל השבטים ומחוברין הרי הן של אותו השבט וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר אין לך כל שבט ושבט שלא היה נוטל בהר ובשפלה ובנגב וכן לפניהם החתי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי ירדן שבארץ ישראל שנאמר (יהושוע יג) הירדן וגבול ואומר (במדבר ל״ד:ט״ו) ומעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה ירדן שבירחו דברי ר"י ר"ש בן יוחאי אומר הרי הוא אומר (במדבר ל״ה:י') כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען כיון שאתם עוברים את הירדן הרי אתם בארץ כנען רבי אלעזר ברבי יוסי אומר תחומי ארץ ישראל שבכתובין נידונין כארץ ישראל.

דרש רבי יוסי הגלילי בגוזל את הגר והיה עולה לירושלים ומעותיו ואשמו בידו ומצאו וזקפו עליו במלוה הביא את אשמו ואח"כ מת הגר יצא לא הספיק להביא את אשמו עד שמת הגר הרי זה צריך להביא אשם והמעות זכה בהן וחכמים אומרים לא עשה כלום עד שיתנם לו ויחזור ליטלם ממנו. דרש ר' עקיבה כשבא מזפרן בגזל את הגר ונשבע לו והיה עולה לירושלים ומעותיו ואשמו בידו ומת בדרך הכסף ינתן לבניו ואשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שנא' (במדבר ה':ח') מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו מי שצריך כפרה יצא זה שאין צריך כפרה נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשין יכולין להוציא מידם שנא' (שם) איש אשר יתן לכהן לו יהיה נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יחזיר הכסף אחר האשם דברי רבי יהודה וחכ"א אשם אחר הכסף אמר רבי אם כדברי רבי יהודה יקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר לו אלא אם כן קיים אשם יחזיר הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר לו עבר משמרו של יהויריב יחזיר האשם מבני יהויריב אצל בני ידעיה ויקריבו בני ידעיה את האשם ויתכפר לו הביא אשמו ולא הביא גזלו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא גזילו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא מעילתו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. מצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא אשמו אלא תעובר צורתו ותצא לבית השריפה.

מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרשין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים רבי יוסי מתיר בחרדל שאומר לו כדרך שעשית בתוך שלך אף אני עושה בתוך שלי וכן היה רבי יוסי אומר מרחיקין את הדבורים מן העיר חמשים אמה כדי שלא ינטשו את בני אדם רבי נתן אומר מגדל דבורים כמגדל כלבים רבי נתן אומר מרחיקין את הכבשונות מן העיר חמשים אמה ואת האילן מן העיר עשרים וחמש אמה וכשם שמרחיקין מן העיר כך מרחיקין מבורות ושיחין ומערות וכשם שמרחיקין מכולן כך מרחיקין מן הקברות. קבר שהקיפתו העיר בין מארבע רוחות בין משלש רוחות בין משתי רוחות זו כנגד זו רחוק יתר מחמשים אמה לכאן ומחמשים אמה לכאן אין מפנין אותו פחות מכן מפנין אותו כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא רבי עקיבה אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קבר בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם אמר להם משם ראיה מחילה היתה להן והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון.

רבי שמעון אומר משם רבי עקיבה הרי הוא אומר (ויקרא יט) מאזני צדק וגו' אדם מוכר לחבירו לגין וחצי רביעית ושמינית וכשהוא בא עמו לחשבון לא יאמר לו מלא לי את המדה הזאת מחול לי את הקרטוב הזה שאין האמנת המדות תלויה בבריות והמקום הוחל שמו עליהן. ולא יעשה משקלותיו של עץ של אבר ושל קיספורן ושל מתכת אלא של זכוכית היה מבקש עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי כל אחת ואחת בפני עצמה מפני הכריעות אלא שקול לי כולן כאחת היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא שוקל לו ליטרא ונוטל ממנה רביע ליטרא היה מבקש ממנו חצי ליטרא שוקל לו ליטרא ונוטל ממנו חצי ליטרא רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא היה מבקש ממנו תרקב מודד לו בסאה ונוטל ממנו תרקב היה מבקש ממנו ד' קבין מודד לו בסאה ונוטל ממנו מארבעת קבין היה מבקש ממנו קבים נותן לו קבים לא יעשה אדם מדה חסרה או מדה יתירה בתוך ביתו מפני שמרמה בו את אחרים. בכ"מ הן עושין תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע תומן וחצי תומן ועוכלא הין וחצי הין ושלישית הין ורביעית הין ולוג וחצי לוג ורביעית ושמינית וחצי שמינית ואחד משמונה בשמינית וזה הוא קורטוב. פרוטית שאמרו אחד משמונה פרוטות לאיסר איסר אחד מעשרים וארבעה לדינר שש מעה כסף דינר. מעה כסף שני פונדיון. פונדיון שני איסרים איסר שני מסמסין מסמס שני קונטריסין קונטריס שתי פרוטות רבן שמעון בן גמליאל אומר פרוטה שאמרו אחת מו' פרוטות לאיסר שלש הדרסין מעה שני הינצין הדריס ב' שמינית הינץ ושתי פרוטות שמין אין משתכרין לא בביצים ולא בפירות פעמים דברי רבי יהודה וחכמים מתירין.

ר' יוסי אומר ג' דברים משם שלשה זקנים רבי עקיבה אומר יכול יהא אדם מעלה בכורות מחו"ל לארץ ת"ל (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאי אתה מביא מעשר דגנך אי אתה מביא בכורות שמעון בן זומא אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים כך נתנה תורה מחיצה בין הבכור למעשר שני ודין הוא הבכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אין נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה מה לבכור שמיעטו מקום אכילתו שכן מיעט זמן אכילתו תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו הואיל וריבה זמן אכילתו נרבה מקום אכילתו ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות מה בכורות אין נאכלין אלא לפנים מן החומה אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה ר' ישמעאל אומר יכול יהא אדם מעלה מעשר שני לירושלים בזמן הזה ואוכלו ודין הוא הבכור טעון הבאת מקום אף מעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית ולא אם אמרת בבכור שיש הימנו דמים ואימורין לגבי מזבח תאמר במעשר שני שאין הימנו דמים ואימורין לגבי מזבח ביכורים יוכיחו שאין מהן דמים ואימורים לגבי מזבח ואין נאכלין אלא בפני הבית ולא אם אמרת בביכורים שהן טעונין הנחה לפני המזבח תאמר במעשר שני שאין טעונין הנחה לפני המזבח ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית אחרים אומרים יכול בכור שעבר זמנה משנה לחברתה יהא פסול כפסולי מוקדשים ת"ל (דברים ט״ו:כ') ואכלת לפני ה' אלהיך [וגו'] מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך אם ללמד על הבכור שיהא נאכל לפנים מן החומה א"צ והלא כבר נאמר (שם) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה ואם ללמד על מעשר שני שיהא נאכל לפנים מן החומה א"צ והלא כבר נאמר (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר א"כ למה נאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות מקיש בכור למעשר שני מה מעשר נאכל משנה לחברתה אף הבכור נאכל משנה לחברתה.

רבי שמעון בן יהודה אומר משם רבי שמעון המדיח הרי זה בחנק אמר רבי עקיבה שלש מאות הלכות היה ר' אליעזר שונה במכשפה ולא למדתי ממנו אלא שני דברים שנים מלקטין קשואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות למה נכתב אלא לומר דרוש וקבל שכר רבי שמעון בן אלעזר אומר בדין הוא הבת ולא הבן אלא גזירת המלך היה. בן סורר ומורה אפילו העלה על שולחנו כשלמה בשעתו אין נעשה בן סורר ומורה עד שיתן לתוך פיו כשעור או עד שיאכל בחברה שהוא כיוצא בו.

בן סורר ומורה מתרין בו בפני ג' שנא' (דברים כ״א:י״ט) ותפשו בו וגו' ואמרו אל זקני עירו מצוה בזקני עירו בננו זה זה האיש לקה בפניכם דבר אחר בננו זה פרט לשברח ובא משהגדיל בננו זה פרט לשמת אחד מן הדיינין דבר אחר בננו זה מלמד שאחד מן הראשונים מצטרף עם האחרונים לחייבו מיתה בן סורר ומורה וזקן ממרא על פי בית דין והמסית והמדיח ונביא השקר ועדים זוממין אין ממיתין אותן מיד אלא מעלין אותן לבית דין הגדול שבירושלים ומשמרין אותן עד הרגל וממיתים אותן ברגל שנאמר (דברים י״ז:י״ג) וכל העם ישמעו ויראו וגו' דברי ר' עקיבה אמר לו ר' יהודה וכי נאמר וכל העם יראו וייראו והלא לא נאמר אלא וכל העם ישמעו וייראו למה מענין דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין לכל המקומות איש פב"פ נגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו וכך וכך עשה וכך וכך עשו לו.

הוסיפו הפורק עול והמפר ברית והמגלה פנים בתורה וההוגה את השם באותיותיו שאין לו חלק לעולם הבא רבי עקיבה אומר המנענע קולו בשיר השירים בבית המשתה ועושה אותו כמין זמר אין לו חלק לעולם הבא אבא שאול אומר משם ר"ע הלוחש על המכה ואמר (שמות טו) כל המחלה כו' ורוקק אין לו חלק לעולם הבא ארבעה מלכים ירבעם אחאב אחז מנשה אין להם חלק לעולם הבא ר' אליעזר אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (דברי הימים ב ל״ג:י״ט) ותפלתו והעתר לו וכל חטאים ומעילות והמקומות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרה והפסילים לפני הכנעו הנם כתובים על דברי חוזה מלמד שנעתר לו והביאו לחיי העולם הבא.

תנא בני רשעי ישראל אין <לו> [להם] חלק לעולם הבא ולא חיין לעולם הבא שנאמר (מלאכי ג':י״ט) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' דברי רבן גמליאל רבי יהושע אומר באין הן לעוה"ב ולהלן הוא אומר (תהילים קט״ז:ו') שומר פתאים ה' וגו' ולהלן הוא אומר (דנייאל ד) גודו אילנא וקציצו ענפוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו אמר רבן גמליאל מה אני מקיים (מלאכי ג':י״ט) אשר לא יעזוב להם שורש וענף אמר לו שאין המקום מניח המצות ושירי מצות להם ולאבותיהם בעולם דבר אחר שורש זו נשמה וענף זה הגוף ובני רשעי עובדי כוכבים לא חיין ולא נדונין ר"א אומר כל רשעי עובדי כוכבים אין להם חלק לעוה"ב שנאמר (תהילים ט':י״ח) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים ישובו רשעים לשאולה אלו רשעי ישראל כל גוים שכחי אלהים אלו רשעי עובדי כוכבים אמר לו ר' יהושע אילו אמר הכתוב ישובו רשעים לשאולה כל גוים ושתק היה אומר כדבריך אלו רשעי ישראל ורשעי עובדי כוכבים עכשיו שאמר הכתוב שכחי אלהים הא יש צדיקים בעובדי כוכבים שיש להם חלק לעולם הבא בית שמאי אומרים שלשה כתות הן אחת לחיי העולם הבא ואחת לחרפות לדראון עולם אחת לחיי עולם אלו צדיקים גמורים אחת לחרפות לדראון עולם אלו רשעים גמורים שקולים שבהן יורדים לגיהנם ומצפצפים ועולים ומתרפאים שנאמר (זכריה י״ג:ט') והבאתי את השלישית באש וגו' ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב':ו') ה' ממית ומחיה ובית הלל אומרים (שמות לד) ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם הוא אומר (תהילים קט״ז:א') אהבתי כי ישמע ועליהם נאמר כל הפרשה כולה פושעי ישראל בגופן ופושעי עובדי כוכבים בגופן יורדין לגיהנם ונדונין בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש נפשן כלה וגופן נשרף וגיהנם פולטתן ונעשין אפר והרוח זורה אותן ומפזרתן ונעשית אפר תחת רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג':כ״א) ועסותם רשעים כי יהיו אפר [וגו'] אבל המסורות והאפיקורסין והכופרין בתורה ופורשים מדרכי צבור ושאין מודים בתחיית המתים וכל מי שחטא והחטיא את הרבים כגון ירבעם ואחאב ושנתנו חיתתם בארץ חיים ושפשטו ידיהם בזבול גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות שנאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' שאול כלה והם אינם כלים שנאמר (תהילים מ״ט:ט״ו) וצורם לבלות שאול ומי גרם להם שפשטו ידיהם בזבול שנאמר (שם) מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר (מלכים א ח':י״ג) בנה בניתי בית זבול לך. דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין חיין לעולם הבא שנא' (בראשית ט) וימח את כל היקום וגו' השמים בעולם הזה וימחו מן הארץ לעולם הבא רבי יהודה בן בתירא אומר (בראשית ו':ג') ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לא ידון ולא רוחי בהן לעולם דבר אחר ויאמר ה' לא ידון אמר המקום איני מחזיר רוחי לנדנה ר' מנחם ברבי יוסי אומר לא ידון אמר המקום איני דנן בשעה שאני משלם שכר לצדיקים אבל רוחן של רשעים קשה להם יותר מן הכל שנאמר (ישעיהו ל״ג:י״א) רוחכם אש תאכלכם דור המגדל אין להם חלק לעולם הבא ואינן חיין לעולם הבא שנאמר (בראשית י״א:ד') ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ בעולם הזה ויחדלו לבנות לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא ואינן חיין לעוה"ב שנאמר (בראשית י״ג:י״ג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו' בעולם הזה לה' מאד לעולם הבא דבר אחר רעים איש על חבירו וחטאים בגילוי עריות לה' בע"ז מאד בשפיכות דמים מרגלים אין להם חלק לעולם הבא ואין באים לארץ שנאמר (במדבר י״ד:כ״ג-כ״ד) וכל מנאצי לא יראוה קרח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא ואין חיין לעוה"ב שנאמר (במדבר ט״ז:ל״ג) ותכס עליהם הארץ וגו' בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבה ר' יהודה בן בתירא אומר באין הן ועליהן הוא אומר (תהילים קי״ט:קע״ו) תעיתי כשה אובד וגו' נאמר כאן אבדה ונאמר להלן אבדה מה אבדה האמור להלן אבדה מתבקשת אף אבדה האמורה כאן אבדה מתבקשת דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר י״ד:ב') במדבר הזה יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעה"ב ואומר (תהילים צ״ה:י״א) אשר נשבעתי באפי וגו' דברי רבי עקיבה רבי אליעזר אומר באין הן ועליהם הוא אומר (תהילים נ':ה') אספו לי חסידי וגו' מה תלמוד לומר באפי באפי נשבעתי וחוזר אני בי רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמרו דברים אלו אלא כלפי דורות אספו לי <כל> חסידי על שום שעשו לי גמילות חסד כורתי בריתי על שום שנכרתו על ידי עלי זבח על שום שעילו אותי ונזבחו על ידי רבי שמעון בן ננס אומר באין הן ועליהן הוא אומר (ישעיהו נ״א:י״א) ופדויי ה' ישובון וגו' עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא ואינן חיין לעולם הבא שנאמר (דברים כ״ט:כ״ז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול בעולם הזה וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא רבי שמעון בן ננס משם רבי יהודה איש כפר איכוס כיום הזה אם מעשיהם כיום הזה אינן באין אם לאו באין הן ורבותינו אמרו אלו ואלו יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו' אשור אלו עשרת השבטים והנדחים בארץ מצרים אלו דור המדבר אלו ואלו והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים.

עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולא נכתבה אלא לומר דרוש וטול שכר ר"ש בר רבי אלעזר אומר אין עושין ג' עיירות הנדחות בא"י אבל עושין אחת או ב' ר"ש אומר אף שתים לא יעשו אלא אחת ביהודה ואחת בגליל ובסמוך לספר אפי' אחת לא יעשו כדי שלא יפוצו נכרים ויחריבו את א"י כשהוא קול וביזתן והעיר מותרת כשהן בסייף וביזתן והעיר מותרת אם שהו שלשים יום הן בסייף וביזתן והעיר אסורה לא שהו שלשים יום הן בסייף וביזתן והעיר מותרת לעולם מדיח בסקילה וביזתן והעיר אסורה הדיחוה נשים ולא אנשים קטנים ולא גדולים יכול תהא עיר הנדחת ת"ל (דברים י״ג:י״ד) את יושבי עירם אחר יושבי עירם מהלך הדבר ואין הדבר מהלך אחר כל אלו יכול אפילו נתכנסו לתוכה גרים ועבדים משוחררין תהא נעשית עיר הנדחת תלמוד לומר (שם) את יושבי עירם אחר יושבי עירם הדבר מהלך ואין הדבר מהלך אחר כל אלו קטני בני אנשי עיר הנדחת שהודחו עמה אין נהרגין רבי אליעזר אומר נהרגין אמר ליה רבי עקיבה מה אני מקיים (דברים י״ח:ט') ונתן לך רחמים ורחמך והרבך אם לרחם על הגדולים הרי כבר נאמר (דברים ט״ז:ה') הכה תכה אם לרחם על בהמתן הרי כבר נאמר (שם) ואת בהמתה לפי חרב מה אני מקיים ונתן לך רחמים אלו קטנים שבתוכה רבי אליעזר אומר אף גדולים אין נהרגין אלא על פי עדים והתראה מה אני מקיים ונתן לך רחמים וגו' שמא יאמרו ב"ד הרי אנו עושין עיר הנדחת ולמחר יהו אחיהן וקרוביהם קושרים שנאה בלבם עלינו אלא כך אמר המקום הרי אני ממלא אותן רחמים ומטיל אני אהבתי בלבם כלומר שאין בלבנו עליכם דין אמת דנתם ולא מתאבלין אלא אוננין שאין אנינות אלא בלב נכסים של צדיקים שבתוכה אובדין ושבחוצה לה פליטין ושל רשעים בין מתוכה ובין מחוצה לה אובדין רבי אליעזר אומר מוכיח בדבר לוט שלא היה בסדום אלא מפני נכסיו אף הוא יצא וידיו על ראשו שנאמר (בראשית י״ט:כ״ב) מהר המלט שמה דייך שתמלט את נפשך אמר רבי שמעון מפני מה אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין מפני שגרמו לצדיקים לדור בין הרשעים והרי דברים קל וחומר ומה אם נכסים שאינם לא רואין ולא שומעין ולא מדברים על שגרמו לצדיקים לדור בין הרשעים אמר הכתוב ישרפו המטה את חבירו מדרך חיים לדרך מות אעכ"ו שיהא בשריפה.

דרש רבי עקיבה מנין לקבלת הדם שלא תהא אלא בכהן תמים ובכלי שרת ת"ל והקריבו בני אהרן את הדם אליו יכול זו זריקה כשהוא אומר וזרקו זו זריקה אמורה הא אינו אומר כאן והקריבו אלא זו קבלה מקיש קבלה לזריקה מה זריקה בכהן תמים ובכלי שרת אף בקבלה בכהן תמים ובכלי שרת ולהלן הוא אומר ומשחת אותם וכהנו לי מה כהן האמור להלן בכהן תמים וכלי שרת אף כהן האמור כאן כהן תמים וכלי שרת א"ל ר"ט עקיבה עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו אקפח את בני אם לא הפרש שמעתי בין קבלה לזריקה ואתה השוותה קבלה לזריקה אמר לו תרשני לומר לפניך מה שלמדתני אמר לו אמור אמר לו קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה זריקה עשה בה מחשבה כמעשה המקבל בחוץ כשר הזורק בחוץ פסול קבלוהו פסולין אין חייבין עליו זרקוהו פסולין חייבין עליו אמר לו העבודה שלא היטיתה ימין ושמאל אני שמעתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.

רבי יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר וכזית חלב זורק את הדם עליו. כחצי זית בשר כחצי זית חלב אין זורק את הדם עליו ובעולה אם נשתייר ממנו כחצי זית בשר כחצי זית חלב זורק את הדם עליו מפני שכולה ראויה להקטרה ובמנחה אם [לא] נשתייר מן הזבח כזית בשר וכזית חלב אפילו כל המנחה כולה קיימת אין זורק את דם עליה ובפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק. רבי יהושע אומר כל הזבחים שבתורה ניטל הבשר והחלבים קיימים זורק את הדם על החלבים ניטל החלב והבשר קיים זורק את הדם על הבשר אבל בפסח אינו כן אע"פ שניטל בשר וחלב קיים אין זורק את הדם על החלב שלא בא מתחלתו אלא לאכילה נטמאו חלבים והבשר קיים אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק. שחט בשתיקה ויצא חוץ לקלעים וזרקו בשתיקה הרי זה כמות שהיה מועלין בבשר קדשי קדשים ואין מועלין באימורי קדשים קלים ואין חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא נטמא הדם וזרקו בשתיקה אין מועלין בבשר קדשי קדשים אבל מועלין באימורי קדשים קלים וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא. שחט בשתיקה ויצא הבשר חוץ לקלעים וזרק את הדם בשתיקה רבי אליעזר אומר הרי זה כמות שהיה מועלין בבשר קדשי קדשים ואין מועלין באימורי קדשים קלים ואין חייבין עליהן משום נותר וטמא ר' עקיבה אומר הרצה הציץ על היוצא אין מועלין בבשר קדשי קדשים אבל מועלין באימורי קדשים קלים וחייבים עליהן משום נותר ומשום טמא. נטמא בשר וזרק את הדם בשתיקה הכל מודים שאין מועלין בבשר קדשי קדשים אבל מועלין באימורי קדשים קלים וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא שהציץ מרצה על הטמאים ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא.

אותו ואת בנו שעלו לגבי מזבח ירדו שאין המזבח מקדש אלא את הראוי לו. הרובע והנרבע המוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן שעלו לגבי מזבח ירדו מפני שלא היו פסולן בקדש זה הכלל שהיה פסולו בקדש הקדש מקבלו לא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו חוץ מבעל מום שר' שמעון אומר משם רבי עקיבה בעל מום בעוף כשר ר' חנינא סגן הכהנים אומר דוחה היה אבא את בעלי מומין מליקרב מפני מה אמרו הלן והיוצא והטמא שעלו לא ירדו מפני שהלן כשר בשלמים והיוצא כשר בבמה והטמא כשר בצבור.

קמץ בשתיקה ויצא הקומץ חוץ לקלעים וקיטרן בשתיקה הרי זה כמות שהיה מועלין בשירים ואין חייבין עליהם משום נותר ומשום טמא. נטמא הקומץ וקיטרו בשתיקה אין מועלים בשירים אבל חייבים עליהם משום נותר ומשום טמא. שהציץ מרצה על הטמא ואין הציץ מרצה [לא] על הלן ולא על היוצא. קמץ בשתיקה ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר הקומץ בשתיקה ר"א אומר ה"ז כמות שהיה. מועלין בשירים ואין חייבין עליהם משום נותר ומשום טמא. ר' עקיבה אומר הורצה הציץ על היוצא ואין בשירים אבל חייבים עליהן משום נותר ומשום טמא. נטמאו השירים והקטיר את הקומץ בשתיקה הכל מודים שאין מועלין בהם אבל חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא. קמץ בשתיקה ויצא קומץ חוץ לקלעים וקיטרו חוץ לזמנו או שקמצו חוץ לזמנו ויצא קומץ חוץ לקלעים וקיטרו בשתיקה או שקמץ חוץ לזמנו ויצא חוץ לקלעים קיטרו חוץ לזמנו מועלין בשירים ואין חייבין עליהן משום פגול. נטמא הקומץ וקיטרו חוץ לזמנו עדיין מועלין בשירים וחייבין עליהן משום פגול שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא. קמץ בשתיקה ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ בשתיקה או שקמץ חוץ לזמנו ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו <ויצאו שירים חוץ לקלעים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו>. ר"א אומר הרי זה כמות שהיה. מועלין בשירים ואין חייבין עליהן משום פגול ר"ע אומר הורצה הציץ על היוצא עדיין מועלין בשירים וחייבין עליהן משום פגול. נטמאו השירים והקטיר את הקומץ חוץ לזמנו הכל מודים שעדיין מועלין בשירים וחייבין עליהם משום פגול שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא.

נגנבה תרנגולתו ובא ומצאה שחוטה נגנבה בהמתו ובא ומצאה שחוטה ר' חנניה בנו של ר' יוסי הגלילי פוסל ור' יהודה מכשיר אמר רבי נראין דברי חנניה בנו של ר' יוסי הגלילי בשמצאה בתוך הבית ודברי ר' יהודה בשמצאה באשפה. המוצא תרנגולת שחוטה בשוק וכן מי שנתן תרנגולת לאחד מן השוק לשחוט ואינו יודע מה טיבו הולכין אחר הרוב. נפלה סכין ושחטה או שדרס עליה ושחטה או שטבחה מאליה נבלה ומטמאה במשא היה שוחט והרתית או שעף או שדחה חברו או שדחתו הרוח או שנפלה סכין מידו והגביהה או שנפלה קרן טליתו והגביהה ושהה כדי שחיטה אחרת פסולה ר' שמעון אומר כדי ביקור בהמה אחרת. שחט את הוושט ושהה כדי שחיטה ואחר כך פסק את הוושט או שהחליד את הסכין תחת הוושט ופסקו או שהחליד את הסכין תחת הגרגרת ופסקה או שהחליד את הסכין תחת שתיהן ופסקו ר' ישבב אומר נבלה ומטמאה במשא ר' עקיבה אומר טרפה ושחיטתה מטהרתה אמר לו ר' ישבב אי אתה זכור שהיה רבי יהושע שונה כל שנתנבלה בשחיטתה נבלה ומטמאה במשא קודם לשחיטתה טרפה ושחיטתה מטהרתה חזר ר"ע להיות שונה כדברי ר' ישבב. שחט מיעוטו של וושט ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט את שניהם או שניקב הוושט ואח"כ שחט את שניהם טרפה ושחיטתה מטהרתה.

רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייב בבכורה. רחלה שלא ביכרה וילדה ב' זכרים ויצאו ראשיהן כאחד. רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן שנאמר (שמות י״ג:י״ב) הזכרים לה' וחכמים אומרים אי אפשר אלא אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן השני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר. מת א' מהן רבי טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המע"ה זכר ונקבה ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא זכר ירעה עד שיסתאב <וימכר> ויאכל במומו לבעלים. שני רחלים שלא בכרו וילדו ב' זכרים נותן שניהן לכהן זכר ונקבה זכר לכהן שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן הכוי ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר אחד מהן ר' טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראיה. שתי נקבות וזכר או ב' זכרים ושתי נקבות ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא הזכרים ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים. אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים א' לו ואחד לכהן רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן השני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות רבי יוסי פוטר שהיה רבי יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ור' מאיר מחייב שהיה אומר אם בכור תנהו לי ואם לאו תן לי מתנותיו. מת א' מהן רבי טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה ואין ידוע אין כאן לכהן כלום אלא הזכר ירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים.

הלוקח בהמה מן העובד כוכבים ואין ידוע אם ביכרה או לא ביכרה עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק. רחל בת שנתים ודאי לכהן מכאן ואילך ספק. פרה בת שלש ודאי לכהן מכאן ואילך ספק וחמורה כפרה. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר חמורה בת ארבע עד כאן דברי רבי ישמעאל וכשנאמרו הדברים לפני רבי יהושע אמר צאו ואמרו לו לישמעאל טעית אילו בולד בלבד הייתה פוטר בבהמה יפה הייתה אומר אלא אמרו סימן ולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא ואני אומר עז שטינפה בת ששה יולדת בת שנתה רחל שטינפה בת שנתה יולדת בת ששה רבי עקיבה אומר אינה באה למדה הזאת אלא כל שידוע שביכרה אין כאן לכהן כלום ושלא ביכרה הרי זה לכהן ספק יאכלו במומן לבעלים. רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם טעונה קבורה ואין מטמא במשא והבא אחריה פטור מן הבכורה.

איזה הוא מרוח אשך זה הקליטים שנכנסה רוח באשכיו דברי רבי עקיבה. רבי ישמעאל אומר זה השחוף. פרסתו חלולה עקומה דומה למגל שוקו נתון באמצע רגלו מכיש מלמעלה ומפסיע מלמטה בעל הקיפין והשיופצד אצבעותיו גרומות אצבעותיו מרוכבות זו על זו או שהיתה אצבע גדולה עקומה פסול היתה בו שומא אם יש בה שיער פסול אין בה שיער כשר. גדולה פסול קטנה כשר וכמה היא גדולה רבן שמעון בן גמליאל עד כאיסר האיטלקי. יתרת אם יש בה עצם פסול אם לאו כשר. יתיר כגון שהוא איטר אצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש רבי יהודה מכשיר ורבי פוסל. אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבי טרפון ואמר כמותו ירבו כהנים גדולים בישראל. אמר לו רבי יוסי כך אמר כמותו יתמעטו נתינים ממזרין בישראל. איטר בין בידיו ובין ברגליו פסול השולט בשתי ידיו כאחת רבי פוסל וחכמים מכשירין. הזיויר והליפיז והתימיז והלימיז ולויקן ועקלן ועקשן וקלבן והקישן פסולין באדם וכשרין בבהמה.

הנהנה והפוגם בשוה פרוטה מן הקדש מועל נהנה ולא פגם פגם ולא נהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה ויתכוון ליהנות עד שתהא הנאתו ופגמתו כאחד בדבר שדרכו ליפגם ובשעה שנהנה פגם ובשליח שעשה שליחותו ר' עקיבה אומר אם נהנה אע"פ שלא פגם מעל מודה רבי עקיבה לחכמים בדברים שאין בהם פגם כגון השירים ונזמים קטלאות וטבעות שאם נהנה אע"פ שלא פגם מעל מודים חכמים לרבי עקיבה בדברים שיש בהן פגם שאם נהנה ולא פגם שלא מעל נטל קרדום של הקדש ובקע בו אם נהנה ופגם בשוה פרוטה מעל אם לאו לא מעל בא חברו ובקע בו כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל נטל חמור של הקדש ורכב עליה אם נהנה ופגם בשוה פרוטה מעל ואם לאו לא מעל בא חברו ורכב כולן מעלו נטלו הראשון ונתנו לשני הראשון מעל והשני לא מעל. נטל אבן של הקדש ובנאה בתוך ביתו קורה וקירה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. נטל פרוטה של הקדש ואמר הרי היא שלו לא אמר כלום עד שיוציאנה לחולין נתנו לספר אע"פ שלא ספר מעל ובעולה נתנו לחברו וחברו לחברו כולן מעלו.

פרוטה של הקדש שנפל לתוך הכיס או שאומר פרוטה מן הכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מביא אשם תלוי ואת השניה מביא אשם ודאי דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים אין מביא אשם תלוי ואת השניה כרת ושגגתו חטאת להיכן מעילה זו נופלת הנהנה מחטאת ומאשם הרי זה מוסיף מביא חטאת ואשם אחר כבר קרבה חטאתו ילך לים המלח כבר קרב אשמו יפול לנדבה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מקדשים קלים לאחר זריקת דמים מן העולה ומן האימורין מן קומץ ולבונה ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים יפלו ללשכה. מקרבנות צבור יפלו לנדבה מהקדש מזבח יפלו להקדש המזבח מהקדש בדק הבית יפלו להקדש בדק הבית.

האשה שיש עליה לידה ולידה זיבה וזיבה מביאה קרבן אחד. לידה וזיבה מביאה שני קרבנות לידה ספק ולידה ודאי זיבה ספק וזיבה ודאי מביאה קרבן על ודאי שבהן יצאת לידה ודאי לידה ספק זיבה ודאי זיבה ספק מביאה קרבן אחד ואומרת אם היא ודאי הוא עליו אם לאו הרי הוא על ודאי שבהן דברי רבי יוחנן בן נורי רבי עקיבה אומר מביאה על ודאי שבהן יצאת.

אלו דברים שבין שפחה חרופה לכל עריות כל עריות שבתורה הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודעו אשם תלוי מה שאין כן בשפחה חרופה. כל עריות שבתורה עושה אונס כרצון שאין מתכוין כמתכוין מערה כגומר ושנה כדרכה ושלא כדרכה חייבת על כל ביאה וביאה מה שאין כן בשפחה חרופה. כל עריות עשה קטן כגדול לחייב על הגדול ובשפחה אם היה קטן הרי אלו פטורין כל עריות שניהן לוקין ובשפחה היא לוקה והוא אינו לוקה כל עריות שניהם מביאין קרבן ובשפחה הוא מביא והיא אינה מביאה. כל עריות בחטאת ושפחה באשם כל עריות בנקבה ושפחה בזכר. כל עריות חייב על כל ביאה וביאה בשפחה אחת על ביאות הרבה. כל עריות שבתורה ב"ד חייב על הוראתן מה שאין כן בשפחה חרופה. כל עריות כהן משוח שהורה ועשה חייב ובשפחה עשה אע"פ שלא הורה מביא אשם ודאי. רבי ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר נשואה לעבד כנעני אחרים אומרים משמו נשואה לבן חורין רבי עקיבה אומר מן התורה חציה שפחה וחציה בת חורין נשואה לבן חורין.

כלי נתר ב"ש אומרים מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרש ומאחוריהן ככלי שטף וב"ה אומרין כלי נתר הרי הן ככלי חרש לכל דבר. ר"ש בן אלעזר אומר בלשון אחרת ב"ש אומרים מטמאין כחצי כלי ומטמאין ככלי שלם וב"ה אומרים כלי נתר הרי הן ככלי חרש לכל דבר יושבין שלא מסומכין שיעורן בכדי סיכת קטן ועד לוג לוג וכל מטה הימנו. מלוג ועד סאה וכל מטה היעמנו מסאה ועד סאתים בחצי לוג סאתים וכל מטה מהן. מסאתים ועד ג' ועד חמש סאין בלוג חמש וכל מטה מהן רבי עקיבה אומר מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג מכאן ואילך בלוג נשתקעו דברים ולא נאמרו עכשיו ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב חצבים גדולים שני לגין הפכין והגלילין והחביונות שביהודה יש להן קרקרנות ואין להן דפנות. הסילונית והקרמיון שעשה בהן בית קבול מים או צרורות טמאין אלו לגין פרוסה טהורה מגופפת הרי זו טמאה הכסא והספסל וכל מדרס כלי חרס טהורין רבי יוסי אומר אף הספינה ומגופת היוצרין רבי נחמיה אומר חילוף הדברים משפך של מתכת בין של בעלי בתים ובין של דבלין טמא ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית של בעלי בתים טהור ושל רוכלין טמא מפני שהוא כשל מדה דברי ר' יהודה בן בתירה ור' עקיבה אומר מפני שהוא מטה על צדו ומריח בו את הלוקח. כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי חביות ונירות שמשתמש בהן עראי ומשליכן טהורין ואם התקינו לתשמיש טמאין. כסוי אלפס בזמן שנקוב ויש לו חדוד טהור אין נקוב ואין חדוד טמא מפני שמכנסת לתוכו את הירק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר מפני שהופכה עליו את הרוקמה זה הכלל כל המשמש כפוי בכלי חרס טהור.

שני תנורים זה על גבי זה וחבית משוקעת ביניהן ופיה בעליון ושוליה בתחתון שרץ בחבית התנור טהור שרץ בתחתון אוכלין ומשקין שבחבית טהורין שרץ בעליון אוכלין ומשקין שבחבית כנגד אוירו של עליון טמאין. תנור ששפתיה שופעות לתוכו ונפלו שם משקין משם ר' נחמיה אמרו מביא אמה או מחק של מתכת ונותנה עליו הימנו ולפנים טמא הימנו ולחוץ טהור שפתיו שופעות לאחוריו נידון כאחוריים ר' אחא אומר משום רבי עקיבה עין של תנור שעשאה בעפר או בצרורות אינה מביאה טומאה לתנור אלא בפותח טפח מן הסתומה ולפנים מטמא במגע ובאויר מן הסתומה ולחוץ מטמא במגע ואין מטמא באויר.

כלי מתכות הבאות במדה כגון השידה התיבה והמגדל הבאין במדה טמאין כגון השולחן והטבלא והדולפקי של מתכת טמאים ושיעורן בטפח כלל אמרו כלי מתכת המחוסר השפה טמא המחוסר לטישה טהור דברי ר' עקיבה וחכמים אומרים כלי מתכות שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאין ואם לאו טהורין. כיצד דלי כדי למלאות בו לשתות. המיחם כדי להחם בו לשתות. והקיתון כדי לשמש בו את האורחין. ספל כדי להדיח בו <את> אחת מרגליו. נקבו קומקמין כדי לקבל חמין מיחם כדי לקבל סלעים הלבס כדי לקבל קיתונות. קיתונות כדי לקבל בו פרוטות. מדות היין והשמן שיעורן במשקין ורבי אליעזר אומר בפרוטות נר שיעורו במשקין ור' אליעזר אומר בפרוטות.

ר' יהודה אומר בהן ג' מדות משום ר' עקיבה העשוי לשמש את האדם כגון הסולם. את הכלים כגון הקולב מנורה ואנחותא טהורין. העשוי לשמש את האדם ואת משמשי אדם כגון השלחן והטבלא והדולפקי טמאין. בית הלגינין ובית הכוסות של עץ שנפחת אחת מהן טהור ואין חיבור לו נפחת השני טהור ואין חיבור לו נפחתו שלשתן כולן טהורין. ד' סלין שבמרחץ שנפחת אחת מהן טהור ואין חבור להן נפחת השני טהור. וחיבור לו נפחתו שנים מצד אחד הרחב שביניהן כולו טהור נפחתו שנים זה כנגד זה הרחב שביניהן חולקים אותו המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור. נפחתו שנים אלכסון הרחב שביניהן כולו טמא משפלת שאמצעיתה גבוהה וזויותיה יורדות ונפחתה מצד אחד טמאה מפני שהיא מקבלת בצד השני נפחתה מצד השני טהורה ושאר כל הכלים שאין יכולים לקבל זיתים כגון השפופרת והקנונין שיעורן ברובן דברי ר"מ ר' אלעזר בר"ש אומר בתבלין נפרצו שיעורן בתבלין נפגמו שיעורן כמה שהן א"ר יהודה לא הוזכרו רמוני באדן וחצרי גבע של בית הכותים אלא שמתעשרין בודאי בכל מקום.

כופת חלקה שאין בה גובה טפח טהור ושיש בה גובה טפח ר"מ ור"ש מטמאין ר' יוסי ור' אלעזר בר' צדוק מטהרין אמר ר"מ מעשה באחד שכיפת שתי כיפין של תמרה להיות יושב עליה ובא מעשה לפני חכמים וטמאוה. א"ר שמעון מעשה באחד שהביא גרופית של זית שהוא משופה כמגדל לפני ר' עקיבה ואמר על זו הייתי יושב וטמאוה לו ראה תלמידיו תוהין אמר להן מה לכם תוהין כעורה מזה טימא רבי יהושע. א"ר יוסי מעשה בד' זקנים שהיו יושבין אצל רבי אלעזר בן עזריה חרש בצפורי רבי חוצפית ור' ישבב ורבי חלפתא ורבי יוחנן בן נורי והביאו לפניהם ראש כלונס אחד שהוא נטול ברהיטני ואמר על זה הייתי יושב וטהרתיו לו א"ר אלעזר ברבי צדוק ראשי כלונסאות היו בהר הבית שעליהן אומנין יושבין ושפין את האבנים ולא חשו להן חכמים משום טומאה וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר שני כתפין היו בבית אבא אחד טמא ואחד טהור אמרתי לפני אבא מפני מה זה טמא וזה טהור אמר לי זה שהוא חקוק טמא וזה שאין חקוק טהור ועליו ישב חגי הנביא. וכולן אם לא נתכוין לחוקקן טהורין מצאן חקוקין וחשב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא. חשב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינן שלו טהורין.

אמר רבי יוסי שאל יהושע בנו של רבי עקיבה את רבי עקיבה אמר לו מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו ואלא מה יאמרו א"ל יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. אמר לו ללמד שמצטרפין זה עם זה. אמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה. א"ל ללמדך שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן לא יראה את הנגעים. ראב"י אומר משם רבי חנניא בן חכינאי שאמר משום ר"ע מנין אתה אומר כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקים ובנתקים ולא בקרחות באדם ולא בנגעי בגדים ולא בבתים במראה ראשון ולא במראה שני במראה שני ולא במראה שלישי לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן ת"ל (ויקרא י״ד:נ״ד-נ״ו) זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת ולהורות א"ר נתן לא שיהא ר"ע אומר של סיד דיהא הימנו אלא של שאת דוהא הימנו. שאי אפשר לפסיון שיטמא בתחלה. אבל אפשר לפסיון שיטמא בן יומו. כיצד צד בהרת ובה סימני טומאה החליטו והלכו להן סימני טומאה ובא לו אצל הכהן ופטרו ואחר כך נולד לו פסיון זה הוא פסיון שהוא מטמא בן יומו.

בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות נולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זה להחליט טעה ואין ידוע אלו שהפכו ואלו שקדמו טהור. ואם משהחליטו טעה ואין ידוע אלו שהפכו ואלו שקדמו טמא. נשרו בו שתים טמא ושלש טהור. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר ספק בהרת קדמה את השער לבן ספק שער לבן קדמה את הבהרת הואיל וספק נגעים להקל טהור. בהרת ובה מחיה פחותה מכעדשה. רבי מאיר אומר יסגיר וחכמים אומרים אין נזקקין לו. רבתה בהרת יסגיר ונתמעטה טהורה רבתה מחיה טהורה ונתמעטה טהורה. רבתה מחיה טמאה נתמעטה ר"מ מטמא שהנגע פושה לתוכה וחכמים מטהרין שאין הנגע פושה לתוכה. בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת ונתמעטה מחיה זו ונעשתה בהרת. רבן גמליאל אומר אם מבפנים נתמעט הפנימית להחליט והחיצונה להסגיר מבחוץ הפנימית להסגיר והחיצונה טהור. ר"ע אומר בין כך ובין כך הפנימית להסגיר והחיצונה טהורה. אם משום הפסיון אין חוששין לפנימית שאין הנגע פושה לתוך הנגע אם משום הפסיון אין חוששין לחיצונה שהבהרת בתוכה. אמר רבי שמעון אימתי דברי ר' עקיבה בזמן שהיה כעדשה מכוונת יתירה מכעדשה ונתמעט מותר זה ונעשה הבהרת אם מבפנים נתמעט שניהן להחליט הפנימית משום שפשת והחיצונה משום מחייתה מבחוץ הפנימית להסגיר אמר רבי יוסי אלו דברי ר' חנניא בן גמליאל. אבל אמורני בשתיהן שהחיצונה טהורה שאני רואה את הבהרת כאילו השחין במקום מחיה.

רבי עקיבה אומר שער צהוב הארוך טהור אלא שהוא מציל מיד שער צהוב דק והפסיון אחר הנתק ואיזה הוא סימנין ר' אליעזר בר' שמעון אומר הטמא בשער לבן טהור בשער צהוב טהור בשער לבן היו בו שתי שערות צומחות הרי אלו מצילות מכונסות ומפוזרות מבוצרות ושאינן מבוצרות אבל משיורת אינה מצלת אלא אם כן היתה מבוצרת. היו בו שתי שערות אחת צומחת ואחת מבוצרות הרי אלו מצילות ומפוזרות היו בו שתי שערות אחת צהובה ואחת צומחת נולד זוג לצהובה טמא לצומחת ולמשויירת טהור ואם מגלח את הנתק אפילו נזיר הרי זה מגלח תגלחתו בכל אדם ותגלחתו בכל דבר. הסגירו ולא גלחו הרי זה מוסגר.

"לאמר." מלמד שהיו אומרים על הן 'הן', ועל לאו 'לאו'. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר: על הן 'הן', ועל לאו 'הן'. דבר אחר: "לאמר." צא ואמר להן, והשיבני! ומנין שהיה משה יוצא ומדבר אל העם? שנאמר: (שמות לד,לד) "ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה." ומנין שהיה משה מדבר דברים כלפי הגבורה, ואומר לו 'דבר, שכבר קבלו בניך'? שנאמר: (שמות יח,ט) "וישב משה את דברי העם אל יי." ומנין שקבלו עליהן? שנאמר: (שמות כד,ז) "כל אשר דבר יי, נעשה ונשמע." ומנין שהמקום הודה לדבריהן? שנאמר: (דברים ה,כד) "ויאמר יי אלי: שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך, היטיבו כל אשר דברו."

"על כן ברך יי את יום השבת ויקדשהו." ברכו במן, וקדשו במן. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר: ברכו במן, וקדשו בברכה. רבי יצחק אומר: ברכו במן, וקדשו במקושש. רבי שמעון בן יוחי אומר: ברכו במן, וקדשו במאורות. רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר, משום רבי שמעון: ברכו במן, וקדשו במאור פניו שלאדם, "על כן ברך יי את יום השבת ויקדשהו."

(שמות כ,יד) ["וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם, ואת קול השפר ואת ההר עשן, וירא העם וינעו, ויעמדו מרחק."] "וכל העם ראים את הקולת". רואין את הנראה ושומעין את הנשמע. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר: רואין ושומעין את הנראה. רואין דבר שלאש יוצא מפי הגבורה, ונחצב על הלוחות, שנאמר: (תהלים כט,ז) "קול יי חצב להבות אש."

רבי עקיבה אומר: "לא תעשון אתי", שלא תנהגו בי כדרך שאחרים מנהגין ביראותיהן, שכשהטובה באה עליהם, הם מכבדין את אלהיהן, שנאמר: (חבקוק א,טז) "על כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו,*חרמו, מכמרתו: רשת הציד שלו, כינוי לאליליו. כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בראה." וכשהפרענות באה עליהן, הם מקללין את אלהיהן, שנאמר: (ישעיה ח,כא) "והיה כי ירעב והתקצף, וקלל במלכו ובאלהיו". אבל אתם, אם הבאתי עליכם את הטובה, תנו הודיה! הבאתי עליכם את היסורין, תנו הודיה! וכן דוד אומר: (תהלים קטז,יג;ג-ד) "כוס ישועות אשא ובשם יי אקרא." "צרה ויגון אמצא. ובשם יי אקרא". וכן איוב אומר: (איוב א,כא) "יי נתן ויי לקח, יהי שם יי מברך", על מדת הטוב ועל מדת הפרענות. ומה אשתו אומרת לו? (איוב ב,ט) "עדך מחזיק בתמתך? ברך אלהים ומת!" ומה הוא אומר לה? (איוב ב,י) "כדבר אחת הנבלות תדברי! גם את הטוב נקבל מאת האלהים, ואת הרע לא נקבל? בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו."

נענה רבי עקיבה ואמר: רבי! חביבין יסורין! אמר להם רבי אליעזר לתלמידיו: סמכוני! ישב לו רבי אליעזר, אמר לו: אמר, עקיבה! אמר לו: הרי הוא אומר: (דברי הימים ב לג,א-ב) "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם. ויעש הרע בעיני יי, כתועבות הגוים אשר הוריש יי מפני בני ישראל." ואומר: (משלי כה,א) "גם אלה משלי שלמה, אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה." וכי תעלה על דעתך, שחזקיהו מלך יהודה למד תורה לכל ישראל, ולמנשה בנו לא למדו תורה? אלא אמר מעתה, שכל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו, לא הואיל לו כלום. ומה הואיל לו? הוה אומר, יסורין, שנאמר: (דברי הימים ב לג,י-יד) "וידבר יי אל מנשה ואל עמו, ולא הקשיבו. ויבא יי עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכדו את מנשה בחחים,*חחים: קרסים. פירוש אחר: טבעות לאף. ויאסרהו בנחשתים,*נחשתים: עזיקים עשוים נחושת. ויוליכהו בבלה. וכהצר לו, חלה את פני יי אלהיו, ויכנע מאד מלפני אלהי אבתיו. ויתפלל אליו, ויעתר לו וישמע תחנתו, וישיבהו ירושלם למלכותו".

רבי עקיבה אומר: "ואלה המשפטים", למה נאמר? לפי שהוא אומר: (במקומות רבים) "דבר אל בני ישראל, ואמרת אלהם", אין לי אלא פעם אחת! מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדו? תלמד לומר (דברים לא,יט) "ולמדה את בני ישראל". יכל למדין ולא שונין? תלמד לומר (דברים לא,יט) "שימה בפיהם". יכל שונין ולא יודעין? תלמד לומר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם." ערכם לפניהם כשלחן ערוך, כענין שנאמר: (דברים ד,לה) "אתה הראת לדעת".

"וכי ימכר איש". הא למדנו, שהוא רשי במכירתה. ומנין שהוא רשי בקדושיה? אמרת, אם מוציאה הוא מידי קדשה לידי אמהות, קל וחמר מידי קדשה לידי קדשה. ומנין שהיא נקנית בכסף? היה רבי ישמעאל אומר: אמרת קל וחמר: ומה, אם שפחה כנענית, שאינה נקנית בבעילה, הרי היא נקנית בכסף, בת ישראל, שהיא נקנית בבעילה, דין הוא שתקנה בכסף. ומנין אף בשטר? תלמד לומר: (דברים כד,ב) "והלכה והיתה", מקיש הויתה להליכתה: מה הליכתה בשטר, אף הויתה בשטר. רבי עקיבה אומר: הרי הוא אומר: (שמות כא,י) "אם אחרת יקח לו", הקיש התחתונה לעליונה: מה עליונה בכסף, אף התחתונה בכסף.

רבי עקיבה אומר: "תחת השור... תחת השה", להוציא את החיה. שהיה בדין, הואיל ובהמה בתשלומין, וחיה בתשלומין, אם למדת על בהמה, שהוא משלם תשלומי ארבעה וחמשה, אף החיה ישלם ארבעה וחמשה! לא! אם אמרת בבהמה, שהיא קרבה על גבי מזבח, לפיכך משלם תשלומי ארבעה וחמשה, תאמר בחיה, שאינה קרבה על גבי מזבח, לפיכך לא ישלם תשלומי ארבעה וחמשה.

וכשנהרגו רבי שמעון ורבי ישמעאל, אמר רבי עקיבה לתלמידיו: התקינו עצמכם לפרענות! שאלו טובה לבא בדורנו מתחלה, לא היו מקבלין אותה אלא רבי שמעון ורבי ישמעאל. ועכשו, גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם, שפרענות גדולה עתידה לבא בדורנו, ונסתלקו אלו מבינותינו, לקים מה שנאמר: (ישעיה נז,א) "הצדיק אבד, ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין". (ישעיה נז,ב) "יבוא שלום, ינוחו על משכבותם, הלך נכחו." ולבסוף: (ישעיה נז,ג) "ואתם קרבו הנה, בני עננה".

רבי עקיבה אומר: כתוב אחד אומר (דברים טז,ב) "וזבחת פסח ליי אלהיך צאן ובקר", וכתוב אחד אומר "מן הכבשים ומן העזים תקחו". כיצד יתקימו שני כתובים הללו? אמרת, זו מדה בתורה: שני כתובים זה כנגד זה וסותרין זה על ידי זה, ומתקימין במקומן, עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן. תלמד לומר: (שמות יב,כא) "משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם, ושחטו הפסח", צאן לפסח, ולא בקר לפסח.

רבי עקיבה אומר: אדבר נוותיו ושבחו שלקדש ברוך הוא בפני כל אמות העולם, שהרי אמות העולם שואלין לומר: (שיר השירים ה,ט) "מה דודך מדוד היפה בנשים?" מה דודך מדוד, שכך אתם מתים עליו, אתם נהרגין עליו? שנאמר: (שיר השירים א,ג) "על כן עלמות אהבוך", אהבנוך עד מות. (תהלים מד,כג) "כי עליך הרגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה." הרי אתם נאים, הרי אתם גבורים, באו והתערבו אלנו!

(שמות יג,כ) "ויסעו מסכת ויחנו באתם, בקצה המדבר." מה אתם מקום, אף סכות מקום. רבי עקיבה אומר: אין סכות אלא ענני כבוד, שנאמר: (ישעיה ד,ה) "וברא יי על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה", ואומר: (ישעיה ד,ה) "כי על כל כבוד חפה." אין לי אלא לשעבר, לעתיד לבא מנין? תלמד לומר "וסכה תהיה לצל יומם", ואומר: (ישעיה לה,י) "ופדויי יי ישובון, ובאו ציון ברנה, ושמחת עולם על ראשם".

[ב] "בקרבתם לפני ה' וימותו" – ר' יוסי הגלילי אומר, על הקריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. ר' עקיבא אומר, "בקרבתם לפני ה' וימותו", וכתוב אחד אומר "ויקריבו לפני ה' אש זרה" (ויקרא י)… הכריע "בהקריבם אש זרה לפני ה'" (במדבר ג, במדבר כו) – הוי על ההקרבה מתו ולאמיתו על הקריבה. ר' אלעזר בן עזריה אומר, כדאי הקרבה לעצמה וכדאי קריבה לעצמה.

[ב] "ושברתי את גאון עוזכם" – זה בית המקדש; וכן הוא אומר (יחזקאל כד, כא) "הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם". ר' עקיבא אומר "ושברתי את גאון עוזכם" – אלו הגבורים שבישראל כגון יואב בן צרויה וחבריו. אחרים אומרים "ושברתי את גאון עוזכם" – אלו הגאים שהם גאונם של ישראל כגון פפוס בן יהודה ולולייניס אלכסנדרי וחבריו.

[י] "זאת" – זו עונה של מדבר; "גם זאת" – זאת עונה של בעל פעור; "ואף גם זאת" – זו עונה של מלכי האמורי. "לא מאסתים ולא געלתים לכלתם" – וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ולא נמאסו?! והלא כל מתנות טובות שנתנו להם, ניטלו מהם. ואילולי ספר תורה שנשתיירה להם לא היו משנים (ס"א משונים) מאומות העולם כלום! אלא "לא מאסתים" – בימי אספינוס (ס"א אספסיינוס); 'געלתים' – בימי יון; "לכלתם להפר בריתי אתם" – בימי המן; "כי אני ה' אלקיהם" – בימי גוג. ומנין שהברית כרותה לשבטים? שנאמר "וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" – מלמד שהברית כרותה לשבטים. "אלה החקים והמשפטים והתורת": "החוקים" – אלו המדרשות; "והמשפטים" – אלו הדינים; "והתורות" – מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל; אחד בכתב ואחד בעל פה. אמר ר' עקיבא, וכי שתי תורות היו להם לישראל? והלא תורות הרבה נתנו להם – "זאת תורת העולה" "זאת תורת המנחה" "זאת תורת האשם" "זאת תורת זבח השלמים" "זאת התורה אדם כי ימות באהל". "אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל" – זכה משה ליעשות שליח בין ישראל לאביהם שבשמים. "בהר סיני ביד משה" – מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה על ידי משה מסיני.

[יא] והלא הבכור עושה תמורה בבית הבעלים ואינו עושה בבית כהן, דברי ר' עקיבא. אמר ר' יוחנן בן נורי: וכי מפני מה אין ממירין בבכור? אמר לו רבי עקיבא: חטאת ואשם מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן; מה חטאת ואשם אין ממירין בהם, אף הבכור אין ממירין בו. אמר לו ר' יוחנן בן נורי: אינו ממיר בחטאת ואשם שאין זכייה בחייהם, תאמר בבכור שזכה בו בחייו?! אמר לו רבי עקיבא: השבת על הדין; מה אתה משיב על המקרא?! "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש" – היכן קדושה חלה עליו? בבית בעלים; אף תמורה בבית בעלים.

[ה] "וכי תאמרו" – עתידים אתם לומר. "מה נאכל בשנה השמינית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו" – אם אין זורעים מה אנו אוספים?! אמר ר' עקיבא מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית. וחכמים אומרים אין ספיחים אסורים מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אם כן למה נאמר "הן לא נזרע ולא נאסף"? אמרת לנו "לא תזרעו", ומה שאנו אוספים אין מכניסים לקיום! אמרת לנו "בערוהו", ומה אנו אוכלים מן הביעור ואילך?!

[ז] ר' ישמעאל אומר "פרי עץ הדר" – אחד. "כפת תמרים" – אחד. "וענף עץ עבות" – שלשה. "וערבי נחל" – שתים. ואפילו שתי דליות ואחד שאין קטום. ר' טרפון אומר אפילו שלשתן קטומים. ר' עקיבא אומר "פרי עץ הדר" – אחד. "כפת תמרים" – אחד. "וענף עץ עבות" – אחד. "וערבי נחל" – אחד. הא כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת. ר' אליעזר אומר יכול אף האתרוג יהיה עמהם בכלל אגודה? וכי נאמר "פרי עץ הדר וכפות תמרים"?! הא כיצד? אתרוג לעצמו, הללו אגודה לעצמם.

[יא] וכן עזרא אומר (נחמיה ח טו): "ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב" "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים": ר' אליעזר אומר סוכות ממש היו. ר' עקיבא אומר, ענני כבוד היו. "בהוציאי אותם מארץ מצרים" – מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים.

[ד] "ועל כל נפשות מת לא יבא". אמר ר' עקיבא מנין לרביעית דם שהיא משתי מתים? תלמוד לומר "ועל כל נפשות מת" – שתי נפשות ומת אחד. "לא יבא…ולא יטמא" – חייב ב"לא יבוא" וחייב ב"לא יטמא". אין לי אלא כהן גדול שהוא חייב ב"לא יבא" וחייב ב"לא יטמא", מנין לכהן הדיוט שהוא ב"לא יבא" ושהוא ב"לא יטמא"? תלמוד לומר "לא יטמא" "לא יטמא" לגזירה שוה. מה "לא יטמא" האמור בכהן גדול – חייב ב"לא יבא" וחייב ב"לא יטמא", אף "לא יטמא" האמור בכהן הדיוט – חייב ב"לא יבא" וחייב ב"לא יטמא". "לאביו ולאמו לא יטמא" – מטמא הוא למת מצוה.

[ב] אם כן למה נאמר "איש איש"? להביא את העכו"ם שהם נודרים בנדרים ובנדבות כישראל. "אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה" – אין לי אלא עולה. מנין לרבות את השלמים? תלמוד לומר "נדריהם". מנין לרבות את התודה? תלמוד לומר "נדבותם". מנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים? תלמוד לומר 'נדריהם' "לכל נדריהם", 'נדבותם' "לכל נדבותם". אם כן למה נאמר "אשר יקריבו לה' לעולה"? פרט לנזירות, דברי ר' עקיבא [גירס' הגמרא ריה"ג]. אמר לו ר' יוסי הגלילי [גירס' הגמרא ר"ע] אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא עולה בלבד. "לרצנכם" – אין כופים את הצבור על כרחו. "תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים" – תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות. יכול שיבש גפה ושנחטט עינה ושנקטע רגלה? תלמוד לומר (ויקרא א, יד) "מן העוף" – ולא כל העוף.

[ה] "ולקט קצירך" – לא לקט קיטוף. "ולקט קצירך" – אין לקט אלא מחמת הקציר. מיכן אמרו: היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ, עקצו עקרב, נבעת, נפל מידו על הארץ – הרי (זה) של בעל הבית. תוך היד ותוך המגל – לעניים. אחר היד ואחר המגל – לבעל הבית. ראש המגל וראש היד – ר' ישמעאל אומר לעניים, ר' עקיבא אומר לבעל הבית.

[א] "וכרמך לא תעולל" – מיכן אמרו כרם שכולו עוללות: ר' אליעזר אומר לבעל הבית, ר' עקיבא אומר לעניים. אמר ר' אליעזר ו"כי תבצור…לא תעולל" (דברים כד, כא), ואם אין בציר מנין עוללות?! אמר לו ר' עקיבא "וכרמך לא תעולל" – אפילו כולו עוללות. שיכול הואיל והתיר הכתוב את העוללות לעניים, יבואו עניים ויטלו אותם בכל שעה שירצו, אם כן למה נאמר "כי תבצור…לא תעולל"? – אין לעניים בעוללות קודם לבציר.

[ט] אמר ר' טרפון "העבודה! אם יש בדור הזה יכול להוכיח". אמר ר' אלעזר בן עזריה "העבודה! אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחת". אמר ר' עקיבא "העבודה! אם יש בדור הזה יודע האיך מוכיחים". אמר ר' יוחנן בן נורי מעידני עלי שמים וארץ שיותר מארבעה וחמשה פעמים לקה עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל שהייתי קובל לו עליו וכל כך הייתי יודע שהיה מוסיף לי אהבה.

[ב] "כי ישכב את אשה" – פרט לקטנה. "שכבת זרע" – פרט למערה. "והיא שפחה": יכול בשפחה כנענית הכתוב מדבר? תלמוד לומר "והפדה". אי "והפדה" יכול כולה? תלמוד לומר "לא נפדתה". הא כיצד? פדויה ואינה פדויה. את שחציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר, דברי רבי עקיבא. ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר המאורסת לעבד עברי. אם כן מה תלמוד לומר "והפדה לא נפדתה"? דברה תורה כלשון בני אדם. ר' אלעזר בן עזריה אומר כל עריות כבר אמורות! משויר אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי. אחרים אומרים "לא יומתו כי לא חופשה" – בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני.

[א] מנין לאוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם". דבר אחר: "לא תאכלו על הדם" – לא תאכל מן הבשר והדם קיים במזרק. ר' דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי בית דין? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם". ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמים כלום אותו היום? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם". ר' יוסי בר' חנינא אומר אזהרה לבן סורר ומורה מנין? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם".

[ב] "אביו ואמו קלל" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז), יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר "אביו..קלל" "אמו קלל" – אפילו אחד מהם. והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר "אביו ואמו קלל" – את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. מודה ר' עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו.

הוספה: [יא] "ואיש" – להוציא את הקטן. "אשר ישכב את זכר" – אף הקטן במשמע. "משכבי אשה" – מגיד הכתוב ששתי משכבות באשה. ר' ישמעאל אומר, הרי זה בא ללמד ונמצא למד. "מות יומתו" – בסקילה. אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מכל מיתות שבתורה? תלמוד לומר "דמיהם בם" ולהלן (ויקרא כ, כז) הוא אומר "דמיהם בם". מה "דמיהם בם" האמור להלן – בסקילה, אף כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (ויקרא יח, כב) "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה". אין לי אלא אזהרה לשוכב. אזהרה לנשכב מנין? תלמוד לומר (דברים כג, יח) "לא יהיה קדש מבני ישראל". ואומר (מלכים א יד, כד) "וגם קדש היה בארץ". רבי עקיבא אומר, "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה" – קרי ביה "תשכב". ר' חנינא בר אידי אומר, משכב זכר והבהמה היו בכלל כל העריות והרי הכתוב מוציאן מכללן וקראן "תועבה" לומר לך מה אלו ערוה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת ועליה גלו כנענים אף כל ערוה שחייבים על זדונה ועל שגגתה חטאת ועליו גלו כנענים.

הוספה: [ב] למדנו עונש לשוכב. עונש לנשכב מנין? תלמוד לומר "כל שוכב עם בהמה מות יומת" (שמות כב, יח) – אם אינו ענין לשוכב תנהו לנשכב. למדנו עונש בין לשוכב בין לנשכב. אזהרה מנין? תלמוד לומר "ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה" (ויקרא יח, כג). למדנו אזהרה לשוכב. אזהרה לנשכב מנין? תלמוד לומר "ולא יהיה קדש מבני ישראל" (דברים כג, יח) ואומר "וגם קדש היה בארץ" (מלכים א יד, כד), דברי ר' ישעמאל. רבי עקיבא אומר אינו צריך, הרי הוא אומר "לא תתן שכבתך" – לא תתן שכיבתך.

[ג] אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שהוא ראוי להם. שאין ראוי להם מנין? תלמוד לומר "כל עץ". [נטעו לעצים וחישב עליו לאכילה מנין? תלמוד לומר "כל עץ"]. מאימתי הוא מונה לו? משעת נטיעתו. "פריו" – פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים ולמי סמדר. או יכול שאני מוציא את עקנקלות והבוסר? תלמוד לומר "[את] פריו", דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר "וערלתם ערלתו…ערלים" – לרבות את כולם.

[ט] "הלולים" – מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. מיכן אמרו: היה ר' עקיבא אומר לא יטעום אדם כלום קודם שיברך. מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה? תלמוד לומר "ובשנה החמישית". "תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו" – ר' יוסי הגלילי אומר הרי אתה כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית. מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים. ר' עקיבא אומר דברה תורה כנגד היצר שלא יהיה אדם אומר "הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם", לכך נאמר "להוסיף לכם תבואתו".

[ב] וכמה אבנים יהיו בתוכו? ר' ישמעאל אומר ארבעה. ר' עקיבא אומר שמונה. שר' ישמעאל אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים או על אבן אחד. ר' עקיבא אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים ולא על אבן אחד. ר' אלעזר בר' שמעון אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בזויות, אורכו כשתי גריסין ורחבו כגריס.

[ד] יכול עד שיראה בשני כתלים? ת"ל "ומראיהן שפל מן הקיר" – אפילו בכותל אחד. יכול אפילו על אבן אחת? ת"ל "וחלצו את האבנים" – אין פחות משתי אבנים דברי רבי עקיבא. ר' ישמעאל אומר "וחלצו את האבנים" – אין פחות משתי אבנים. מנין אפילו לא נראה אלא על אבן אחד? ת"ל "ומראיהן שפל מן הקיר" – מן הקיר אפילו מאבן אחת. ר' אלעזר בן רבי שמעון אומר עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים בשני כתלים בזוית אחת, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס

[ד] "כל הנוגע בהם יטמא" – לרבות ידות הכלים. או יכול שאני מרבה יתר משעורם? תלמוד לומר "לכם" – כל שהוא לצרכיכם, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יוחנן בן נורי, הכתוב אומר במטמא ואתה אומר במיטמא?! אמר לו רבי עקיבא אף אני אומר "כל הנוגע בהם יטמא עד הערב" – אין האוכל אוכלים טמאים ולא השותה מקשים טמאים מטמאים טומאת ערב.

[לב] "ויקחו בני אהרן" – אף הם בשמחתם. כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה. "ויקחו" – אין 'קיחה' אלא שמחה. "נדב ואביהו" – מה תלמוד לומר "בני אהרן"? שלא חלקו כבוד לאהרן. "…נדב ואביהו" לא נטלו עצה ממשה. "איש מחתתו" – איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה. "ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא צוה אותם". ר' ישמעאל אומר יכול אש זרה ממש? תלמוד לומר "אשר לא צוה אותם" – הכניסוהו בלא עצה. רבי עקיבא אומר לא הכניסוה אלא מן הכירים שנאמר "ויקריבו לפני השם אש זרה". אם כן למה נאמר "אשר לא צוה אותם"? שלא נמלכו במשה רבן. רבי אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

[לה] "וימותו לפני ה'". ר' אליעזר אומר לא מתו אלא בחוץ, מקום שהלוים מותרים לכנס לשם שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם". אם כן למה נאמר "וימותו לפני ה'"? נגפן מלאך ודחפן לחוץ והוציאן. רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים שנאמר "וימותו לפני השם". אם כן למה נאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם" – מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום והוציאום לוץ.

[ו] יכול אף בשר הפורש מן החי יטמא? תלמוד לומר (ויקרא יא, לט) (שם, כד) 'נבלה'. מה נבלה שאין לה חלופין אף אבר מן החי שאין לו חלופים, דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מה נבלה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות. רבי אומר מה נבלה כברייתו – בשר גידים ועצמות, אף אבר מן החי כברייתו – בשר גידים ועצמות.

[ב] מיכן אמרו הדקין שבכלי חרס – הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכין – שיעורן בכדי סיכת קטן. ועד לוג. מלוג ועד סאה – ברביעית. מסאה ועד סאתים – בחצי לוג. מסאתים ועד שלש ועד חמש סאים – בלוג. דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אני איני נותן בהן מידה. אלא הדקים שבכלי חרס – הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכים – שיעורן מכדי סיכת קטן. ועד קדירות דקות. מקדרות דקות ועד חביות לודיות – ברביעית. מלודיות ועד לחמיות – בחצי לוג. מלחמיות ועד חצבים גדולים – בלוג. נשתקע הדבר ולא נאמר עכשיו. רבי נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים חצבים גדולים שיעורן בשני לוגין. הפכים הגלילין והחביונות שיעור קרקרותיהם כל שהן ואין להם דפנות.

[יב] "כל אשר בתוכו יטמא". רבי עקיבא אומר אינו אומר "טמא" אלא "יטמא", לטמא אחרים, וללמד על ככר השני שיטמא השלישי. הא כיצד? התנור תחלה, והככר שני, והנוגע בככר שלישי. אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבי יוחנן בן זכאי! שהיית אומר עתיד דור אחד לטהר הככר השלישי שאין לו מקרא מן התורה והרי עקיבא תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנאמר "כל אשר בתוכו יטמא".

[ה] "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא" – מלמד שהמשקין מטמאים את הכלים, דברי רבי יהודה. ר' יוסי אומר אין טומאת המשקה לכלי מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אמר ר' יהושע בן קרחה אמרתי לו ליהודה מפני מה אין אנו רואים את דברי ר' יוסי ברבי שאמר שאין טומאת משקים לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים? שאין טומאה מן התורה עולין ידי טומאתם בו ביום, וכלים שנטמאו במשקין עולים ידי טומאתן בו ביום! רבי אומר תדע שאין טומאת משקין לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים! שאין טומאה מן התורה מטמא כלי שטף מאחוריו שאין תוכו טמא, וכלים שנטמאו במשקים תוכו טהור! אם כן למה נאמר "משקה בכל כלי יטמא"? מלמד שהכלים מטמאים את המשקים. ר' אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר. תדע לך שהוא כן שהרי העיד יוסי בן צרידא על בי מטבחייא שהן דכן. רבי עקיבא אומר השרץ מטמא את המשקין והמשקים מטמאין את הכלים והכלים מטמאין את האוכלים – הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ.

[ז] רבי עקיבא אומר "ונוגע בנבלתם יטמא" – לרבות כלי עצם. הלא דין הוא! מה אם העץ – שאביו טהור – כלים הנעשים ממנו טמאים‏, העצם – שאביו טמא – אינו דין שיהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה?! לא! אם אמרת בעץ – שהוא מכשיר בבית המנוגע! תאמר בעצם שאינו מכשיר בבית המנוגע?! הואיל ואינו מכשיר בבית המנוגע – לא יהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה! תלמוד לומר "והנוגע בנבלתם יטמא" – לרבות כלי עצם. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: הרי הוא אומר (במדבר לא, כ) "וכל מעשה עזים" – לרבות דבר הבא מן העזים, אפילו מן הקרנים ומן הטלפים. ושאר בהמה וחיה מנין? תלמוד לומר "וכל מעשה". אם כן למה נאמר עזים? פרט לעופות.

[ו] "בנבלתה" – ולא באלל המפוזר. או יכול אף על פי שהוא מכונס? תלמוד לומר "טמא", דברי רבי יהודה. "בנבלתה" – ולא בעור; מפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא כל החזה. או יכול שאני מוציא פחות מכשיעור? תלמוד לומר "טמא". "בנבלתה" – ולא בעור שאין עליו כזית בשר. או יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו? תלמוד לומר "יטמא". "בנבלתה" – ולא בשני חצאי זיתים שעל גבי העור. יכול לא יטמא במשא? תלמוד לומר "והנושא" דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר "והנוגע..והנושא" – את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא. ומודה רבי עקיבא בנושא חצאי זיתים שתחבן בקיסם או שהסיטן שהוא טמא. מפני מה רבי עקיבא מטהר? מפני שהעור מבטלו.

[א] "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו" – מה ת"ל? לפי שנאמר "ואיש או אשה כי יהי' בעור בשרם בהרות בהרות לבנות" אין צריך לומר בהרות שאין בהם מראות נגעים ושלא באו לכלל אלא בהרות שבהם מראות נגעים שהיו בעכו"ם ונתגייר, בקטן ונולד, בקמט ונגלה, בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקדח המורדין. נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר ר' אלעזר בן עזריה מטהר. ר' אליעזר בן חסמא אומר, להקל – טהור, להחמיר – תראה כתחילה. רבי עקיבא אומר, בין להקל בין להחמיר – תראה כתחלה, לכך נאמר "אדם כי יהיה".

[ה] ר' ישמעאל אומר בית ישראל הריני כפרתן הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים. רבי עקיבא אומר יש לציירים סממנים, שהם צרים צורות שחורות לבנות ובינונות. מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ ותראה כבינוני. ר' יוסי אומר כתוב אחד אומר "בעור בשרו" וכתוב אחד אומר "בעור הבשר", מצאנו שמראות נגעים להקל אבל לא להחמיר – רואה הגרמני בבשרו להקל, נמצא מקיים "בעור בשרו". והכושי כבינוני להקל, נמצא מקיים "בעור הבשר". וחכמים אומרים זה וזה בכבינוני.

[ח] "וטמא… אותו" – את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע, בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע באיזה מהם פשה, בין באיש אחד בין בשני אנשים – טהור. רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא, בשני אנשים טהור. אמרו לו והלא נאמר "נגע הוא" אם כן למה נאמר "וטמא אותו" – את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק

[א] "…חטאת" – אין לי אלא חטאת; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר "וכל חטאת", דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יוסי הגלילי: עקיבא! אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא חטאת! אם כן למה נאמר "וכל"? שיכול אין לי אלא חטאת יחיד; חטאת צבור מנין? תלמוד לומר 'כל'. אין לי אלא חטאת זכר; חטאת נקבה מנין?‏ תלמוד לומר "וכל חטאת". ר' אליעזר אומר אף האשם שנאמר "כחטאת כאשם" (ויקרא ז, ז).

[ז] ר' אלעזר אומר: את שנטמא באב הטומאה – בין בפנים בין בחוץ – ישרף בחוץ. את שנטמא בולד הטומאה – בין בחוץ בין בפנים – ישרף בפנים. רבי עקיבא אומר: נטמא בחוץ – בין באב הטומאה בין בולד הטומאה – ישרף בחוץ. נטמא בפנים – בין באב הטומאה בין בולד הטומאה – ישרף בפנים. ר' אליעזר אומר "לא יאכל כי קדש הוא" (שמות כט, לד) – ‏ כל שטעון שריפה בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.

[א] "ואם האכל יאכל…ביום השלישי לא ירצה" – אמר ר' אליעזר, כוף אזניך לשמוע שהשוחט את זבחו על מנת לאכלו ביום השלישי הרי זה ב-'לא ירצה'. אמר רבי עקיבא שומע אני "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה" – אם אכל ממנו ביום השלישי יהיה פסול, ואי אפשר לומר כן! מאחר שהוכשר יחזור ויפסל?! הן?! אם מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה, וכשראו – סתרו; אף זה, שהיה בחזקת היתר, אם אכל ממנו ביום השלישי יהיה פסול! תלמוד לומר "המקריב" – בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל ביום השלישי

[ד] אין לי אלא חלב שור וכשב ועז המיוחדים; מנין לרבות את הכלאים? תלמוד לומר "שור וכשב ועז", דברי רבי עקיבא. ואם נפשך לומר: (ויקרא ז, כה) "מן הבהמה" – לרבות את הכלאים. יכול כל שהיה בכלל עונש הרי הוא בכלל אזהרה – כוי ופחות בכזית שאינם בכלל עונש לא יהיו בכלל אזהרה… תלמוד לומר (ויקרא ג, יז) (שם ז, כג) "כל חלב".

[ח] אמר ר' עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באוטליס (ס"א באטליז) של אמאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל: הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר.

[יג] אמר רבי עקיבא: שאלתי את ר' אליעזר, העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת? אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר: מה אם הנדה – שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה – חייב על כל אחת ואחת, שבת – שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה – אינו דין שיהיה חייב על כל אחת ואחת?! אמרתי לו, לא! אם אמרת בנדה – שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת!? אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח! שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת! אמרתי לו, לא! אם אמרת בבא על הקטנות – שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן; תאמר בשבת – שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן!? אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח! אמרתי (ס"א ואמרתי) לו, הבהמה כשבת

[ב] "ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העלה" – ולא על יסוד מזבח הפנימי. "אל יסוד מזבח העלה" – תן יסוד למזבחה של עולה. אמר ר' ישמעאל, ומה אם שירי חטאת – שאין מכפרים – ניתנים על היסוד, תחלת העולה – שהיא מכפרת – אינו דין שתנתן על היסוד?! אמר ר' עקיבא מה שירי חטאת – שאין מכפרים ואין ראוים לכפר – ניתנים על היסוד, תחלת העולה – שהיא מכפרת וראויה לכפר – אינו דין שתנתן על היסוד?! אם כן למה נאמר "אל יסוד מזבח העלה"? – שיהיה יסוד במזבחה של עולה. "אל יסוד מזבח העלה" (בס"א ממשיך בפסוק "אשר פתח אהל מועד") – זה יסוד דרומי.

[א] ר' יוסי הגלילי אומר: מה תלמוד לומר "והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עו‍נו"? – לא אמרתי אלא בעדות שאפשר לה להתקיים בראיה ושלא בידועה; בידועה ושלא בראיה. ואיזו זו? זו תביעת ממון. רבי עקיבא אומר: "מאלה" (ויקרא ה, ה) – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. בדבר שהוא של ממון – חייב, ובדבר שאינו של ממון – פטור.

[ז] "ונעלם ממנו" – ונעלמה ממנו טומאה. או יכול ונעלם ממנו מקדש? תלמוד לומר "ונעלם ממנו והוא טמא" – על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש, דברי רבי עקיבא. ר' אליעזר אומר, "השרץ..ונעלם ממנו" – על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש. ר' ישמעאל אומר, "ונעלם ממנו..ונעלם ממנו" שתי פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.

[א] זה הכלל: כלל- אינו חייב אלא אחת; פרט – חייב על כל אחת ואחת, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר, "לא לך, לא לך, לא לך" – חייב על כל אחת ואחת. ר' אליעזר אומר, "לא לך ולא לך ולא לך שבועה!" – עד שיאמר "שבועה" באחרונה. ר' שמעון אומר עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד. ר' עקיבא אומר "מאלה" – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

[ח] 'להרע ולהיטיב' – אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין? תלמוד לומר "לבטא". אין לי אלא להבא; לשעבר מנין? תלמוד לומר "לכל אשר יבטא", דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר 'להרע ולהיטיב' – להבא. אמר לו [ר' עקיבא] אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהם הרעה והטבה מנין? אמר לו: מריבוי הכתוב. אמר לו: אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך!

[יב] "מאהל מועד" – יכול מכל הבית? תלמוד לומר (שמות כה, כב) (במדבר ז, פט) "מעל הכפורת". אי "מעל הכפורת", יכול מעל הכפורת כולה? תלמוד לומר (שמות כה, כב) (במדבר ז, פט) "מבין שני הכרובים", דברי ר' עקיבא. אמר ר' שמעון בן עזאי אין אני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו: הכבוד שנאמר בו "את השמים ואת הארץ אני מלא" – ראה חבתם של ישראל להיכן גרמה לכבוד הזה? כביכול, דחק להיות מדבר מעל הכפורת מבין שני הכרובים. ר' דוסא אומר, הרי הוא אומר "כי לא יראני האדם וחי" – בחייהם אינם רואים אבל רואים הם במיתתם. וכן הוא אומר (תהלים כב, ל): "לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה". ר' עקיבא אומר, אף חיות הקדש הנושאות את כסא הכבוד אינן רואות את הכבוד. אמר ר' שמעון איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו: "כי לא יראני האדם וחי" – אף מלאכים שחיים חיי עולם אינם רואים את הכבוד.

[א] "וערכו בני אהרן" – יכול אפילו מאה? תלמוד לומר (ויקרא א, יב) "וערך הכהן אותם". יכול יהיה כהן אחד עורך את כל האיברים? תלמוד לומר "וערכו". הא כיצד? אחד עורך שני איברים; וכמה הן איברים? עשרה, ואחד בקרביים – נמצא טלה עולה בששה, דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר "וערכו" שנים, "בני אהרן" שנים, "הכהנים" שנים – מלמד שטלה עולה בששה. "הכהנים" – לרבות את הקרחנים, דברי ר' יהודה.

[ב] "בכוריך" – בכורי כל יחיד ויחיד; מלמד שאינה באה אלא משל צבור, דברי רבי עקיבא. ר' שמעון אומר נאמר כאן "בכורים לה'" ונאמר להלן (ויקרא כג, יז) "בכורים לה' ": מה "בכורים לה'" אמורים להלן – משל ציבור, אף כאן – משל ציבור. אם תאמר זו משל יחיד והלן משל ציבור – אמרת לאו! אם זו "בכורים לה'" אין הלן "ראשית קציר", ואם הלן "ראשית קציר" אין זו "בכורים לה'" – דברים מחוסרים כאן אמרן הכתוב להלן.

[ד] "והקריבו" – זו קבלת הדם. יכול זריקה? כשהוא אומר "וזרקו", הרי זריקה אמורה! הא אינו אומר כאן "והקריבו" – זו קבלת הדם שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת. אמר רבי עקיבא, מנין לקבלת הדם שלא תהיה אלא בכהן כשר ובכלי שרת? נאמר כאן 'כיהון' ונאמר להלן (במדבר ג, ג) 'כיהון': מה כיהון האמור להלן – בכהן כשר ובכלי שרת, אף 'כיהון' האמור כאן – בכהן כשר ובכלי שרת.

[ד] וכן הוא אומר (ויקרא כג, יד) "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם". "ואם תקריב מנחת בכורים לשם" – זו מנחת העומר מנין היא באה מן השעורים; או יכול מן החטין?. אמר ר' אליעזר נאמר כאן "אביב" ונאמר "אביב" (שמות ט, לא) במצרים: מה "אביב" במצרים – שעורים, אף כאן – שעורים. ר' עקיבא אומר נאמר לציבור הבא בכורים בפסח והבא בכורים בעצרת: במה מצינו שממין שהיחיד מביא חובתו, ממנו יהא הציבור מביא בכוריו בעצרת; אף ממין שהיחיד מביא חובתו, ממנו יהא הציבור מביא בכוריו בפסח. מאיזה מין היחיד מביא חובתו? מן השעורין; אף ציבור לא יביא אלא מן השעורין! אם תאמר מן החטין – אין שתי הלחם בכורים.

[ז] "ואת שתי הכלית" – לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש. "ואת החלב אשר עליהן" – ולא הבשר שעליהן. "אשר על הכסלים" – זה החלב שבין הפקוקלות, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר להביא את חלב שעל העוקץ. ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף – אין לי אלא קרום ונקלף. ר' עקיבא אומר מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום ונקלף – אף אין לי אלא תותב קרום ונקלף.

וישלחו מן המחנה [כל צרוע וגו'] למה נאמר אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין [תלמוד לומר כל צרוע וכל זב] היה ר' יאשיה אומר קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה וגו' ללמדך שאין עונשין מן הדין: [מזכר עד נקבה] ח) בכל אדם הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בלוים נושאי ארון ת"ל מזכר ונקבה בכל אדם הכתוב מדבר אחד גדולים ואחד קטנים במשמע או אינו אלא כענין שענש מה מצינו בטמא מקדש שלא ענש אלא גדולים שנא' ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש (במדבר י״ט:כ') אף כאן לא נאמר אלא גדולים תלמוד לומר מזכר עד נקבה תשלחו אחד גדולים ואחד קטנים במשמע. ר' יונתן אומר מזכר עד נקבה תשלחו (למה נאמר, לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין אמרת קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אאם כן ענשת מן הדין לכך נאמר מזכר עד נקבה תשלחו לומר שאין עונשין מן הדין. מזכר ועד נקבה אין לי אלא זכר ונקיבה טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא שיכול להשתלח שאינו יכול להשתלח מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא אדם כלים מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום. ר' עקיבא אומר מזכר עד נקבה תשלחו א' אדם וא' כלים במשמע. ר' ישמעאל אומר הרי אתה דן הואיל ואדם מטמא בנגעים וכלים מטמאים בנגעים מה אדם טעון שלוח אף כלים טעונים שלוח לא אם אמרת באדם שמטמה על גבי משכב ומושב לפיכך טעון שלוח תאמר בכלים שאין מטמאין על גבי מושב ומשכב לפיכך לא יטענו שלוח הרי אבן המנוגעת תוכיח שאינה מטמא על גבי מושב ומשכב וטעונה שלוח ואל תתמה בכלים שאף על פי שאין מטמאים על גבי מושב ומשכב לפיכך יטענו שלוחת ר' יוסי הגלילי אומר מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדים שהם ראוים לעשות אב הטומאה וטעונה שלוח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה בכל התורה.

וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך על מקדיש ערימתו עד שלא מירח שהוא פטור מן התרומות ומן המעשרות. או אף [משמרה] תלמוד לומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך (דברים י"ח). רבי עקיבא אומר בא הכתוב ללמדך שאם בא לעשות כל גרנו תרומה רשאי ובלבד שישייר מקצת: וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל בא הכתוב ולימד על התרומה שתהא נוהגת בכל. איסי בן עקביא אומר אומר אם מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל. ד"א אם מעשר הקל שאינו נוהג (בראשית הגז) [בשנת הג"ו] הרי הוא נוהג בכל תרומה (שהיא חמורה), אינו דין שנוהגת בכל (אשר יקריבו: דבר אחר) איסי בן מנחם אומר אם מעשר שאינו בא אלא משום תלמד ליראה הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל: אשר יקריבו לכהן לו יהיה ר' ישמעאל אומר וכי תרומה מקריבים לכהן מאי ת"ל אשר יקריבו לכהן, לפי שהוא אומר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך אבל לא שמענו מה יעשה בהם, ת"ל אשר יקריבו לכהן לו יהיה. בא הכתוב ולימד על הבכורים שיהיו נתונים לכהנים:

ונעלם מעיני אישה להוציא את הסומא. ונעלם מעיני אישה ולא שיהא בעל רואה ומעמעם הא אם ידע בה בעלה אינו רשאי להערים עליה ולהשקותה. ונסתרה והיא נטמאה אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. או אין עדים לא לטומאה ולא לסתירה, אם אמרת כן אף היא מותרת לבעלה, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ונסתרה אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. ונסתרה לא שמענו שיעור סתירה תלמוד לומר ונסתרה והיא נטמאה סתירה כדי טומאה. כדי להקיף דקל דברי ר' ישמעאל. ר' אליעזר אומר כדי מזיגת הכוס. ר' יהושע אומר כדי לשתותו. בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה. ר' עקיבא אומר כדי לגמותה. רבי יהודה בן בתירא אומר כדי לגמות ג' ביצים זו אחר זו. ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בעד אחד, תלמוד לומר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת שאין תלמוד לומר אחד, אלא זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי בכלל שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והיא לא נתפשה להוציא את האנוסה. או בין בישראל בין בכהונה, אמרת אם המטמא טומאה קלה עשה בה אונס כרצון, סוטה חמורה דין הוא שיעשה אונס כרצון בכהונה. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל. ר' אליעזר אומר חובה. ר"ע אומר מה תלמוד לומר נטמאה נטמאה שלשה פעמים, אלא טמאה לבעל וטמאה לבועל וטמאה לתרומה. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, ומה אם גרושה קלה שמותר לחזור למגרשה בישראל, פסולה מן הכהונה, סוטה חמורה דין הוא שתהיה פסולה מן הכהונה. מה תלמוד לומר והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם היא נטמאה למה שותה ואם טהורה היא למה היא משקה אלא בא הכתוב ללמדך שלעולם אין משקים אלא על הספק. ומכאן אתה דן לשרץ ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כודאי, כאן שעשה אונס כרצון אינו דין שנעשה ספק כודאי. ומה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד, מה כאן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל, מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. [והוא נטמאה או עבר עליו וגו' הי' ר ישמעאל אומר] מה ת"ל היא נטמאה והיא לא נטמאה אם היא טמאה למה, (אינה משקה) [שותה] ואם טהורה היא למה הוא משקה אלא בא הכתוב ללמדך שלעולם אין משקים אלא על הספק ומכאן אתה דן לשרץ ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כוודאי כאן שעשה אונס כרצון דין הוא שנעשה ספק כוודאי ומה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד מה באן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור:

וכתב את האלות האלה שומע אני כל אלות שבתורה תלמוד לומר האלה. הכהן למה נאמר שהיה בדין נאמר כאן וכתב ונאמר להלן וכתב, מה וכתב האמור להלן כשר בכל אדם אף וכתב האמור כאן כשר בכל אדם תלמוד לומר הכהן. בספר ומחה בדבר הנמחה והלא דברים קל וחומר ומה להטיל שלום בין איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים, ספרי מינים שמטילין איבה ושנאה וקנאה ובעלי ריבות על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. ר' ישמעאל אומר ספרי מינים כיצד הוא עושה, קודר את האזכרות ושורף את השאר. ר' עקיבא אומר שורף את כולו מפני שלא נכתב בקדושה. בספר ומחה בדבר הנמחה (מכאן אמרו אין כותבים לא על הלוח ולא על הנייר ולא על הדפתרא אלא במגלה שנאמר בספר. ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום אלא בדיו שנאמר ומחה על מי המרים כתב שיכול למחות):

ולקח הכהן מיד האשה ולא מיד שלוחה מיד האשה שאם פירסה נדה לא היחה שותה א): והשקה את האשה למה נאמר והרי כבר נאמר ואחר ישקה את האשה מה תלמוד לומר והשקה את האשה, שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקים אותה בעל כורחה, דברי רבי עקיבא. (וחכמים אומרים) [ר' שמעון אומר] ואחר ישקה את (האשה) למה נאמר [והלא כבר נאמר והשקה את (האשה) המים] ומה תלמוד לומר ואחר ישקה את האשה, שלשה דברים מעכבים בסוטה עד שלא נמחקת המגילה ועד שלא קרב הקומץ ועד שלא קבלה עליה את השבועה. ואין מגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. רבי אחי ר' יאשיה אמר משקם בה סוטה אחרת. ולקח הכהן מיד האשה ולא מיד שלוחה. מיד האשה שאם פרסה נדה לא היתה שותה. והניף את המנחה מוליך ומביא מעלה ומוריד. מנין שנאמר אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה להנפה מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה כן. ומה הרמה מעלה ומוריד אף הנפה מעלה ומוריד זו היא מצות תנופה.לפני ה' במזרח שבכל מקום שנאמר לפני ה' הרי הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב. והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח למד על מנחת סוטה שטעונה הנפה והגשה. וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה זו הקטרת הקומץ שקרויה אזכרה. ואחר ישקה את האשה לענין שאמרנו.

ואם לא נטמאה האשה ר' ישמעאל אומר וכי מי טמאה שהכתוב מטהרה ומה תלמוד לומר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, אלא מגיד הכתוב כיון שיצא עליה שם רע אסורה לבעלה. ר' שמעון ב"י אומר לא תעלה על דעתך שהזכות תולה במים המרים אלא אם לא נטמאה האשה וטהורה היא למה נאמר, לפי שהוא אומר ואיש אשר ינאף את אשת איש לא שמענו אלא בזמן שיש לה עדים והתרו בה שהיא במיתה, יש לה עדים ולא התרו בה פטורה מן המיתה הואיל ופטורה מן המיתה תהיה מותרת לבעלה. אמרת, ספק נבעלה ספק לא נבעלה אסורה לבעלה. קל וחומר לשנבעלה ודאי אלא הרי היא בכלל שנאמר כי יקח איש אשה ובעלה. ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, טהורה לבעל וטהורה לבועל וטהורה לתרומה. ונקתה מן האלות ואף מן השבועות. ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' ישמעאל אם כן ילכ כל העקרות ויקלקלו בשביל שיפקדו, וזו שישבה הפסידה. אלא מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה, זרע שאם היתה ילדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים אחד יולדת שנים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים. דבר אחר ונקתה ונזרעה זרע להוציא את האיילונית שאינה ראויה לילד. דבר אחר ונזרעה זרע מפני שהיתה בכלל ויצאה לידון בדבר החדש החזירה הכתוב לכלל:

איש אשר תעבור עליו רוח קנאה למה נאמר לפי שהוא אומר ועבר עליו רוח קנאה או כשם שעד שלא קנא לה רשות אף כך משקנא לה רשות, תלמוד לומר או איש אשר תעבור עליו חובה ולא רשות. והעמיד (הכהן) את האשה לפני ה' (ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחה הזכרון מנחת קנאו היא) [ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת] אם עשה לה נקה ואם לא עשה לה לא נקה. נקה האיש מעון שלא יאמר אוי לי שהרגתי בת ישראל אוי לי שנוולתי בת ישראל אוי לי שהיתי משמש עם הטמאה לכך נאמר ונקה. [ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה] שמעון בן עזאי אומר בטהורה הכתוב מדבר הואיל והביאה עצמה לידי דברים הללו אף היא לא תצא מידי פורענות לכך נאמר ונקה האיש מעון ורבי עקיבא אומר בא הכתוב ללמדך שסוף זו למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה. למה נאמר ונקה האיש מעון כשהאיש מנוקה מעון האשה ההיא תשא את עונה, ולא כענין שנאמר לא אפקוד על בנותינם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט. אמר להם הואיל ואתם רודפים אחר זנות אף המים לא יבדקו את נשיכם, לכך נאמר ונקה האיש מעון מעון ההוא:

וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא כמראה, ר' עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה בהם משה והראה לו הקב"ה באצבע. כיוצא בזה אתה אומר החדש הזה לכם ראש חדשים. כיוצא בו אתה אומר וזה לכם הטמא. מקשה אין מקשה אלא מן קשה מעשה אומן מעשה קורנס. עד ירכה עד פרחה אין לי אלא ירכה ופרחה, גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין. ת"ל ועשית מנורת [וכו'] או יעשה אברים אברים, ת"ל ממנה יהיו. מקשה היא עוד למה נאמר והלא כבר נאמר מקשה זהב ומה ת"ל מקשה היא, לפי שמצינו (בכלי בית עולמים) [בחצוצרות] שאם אין להם מן קשה עושה מן גרוטי. שומע אני אף במנורה כן ת"ל מקשה היא שנה עליו הכתוב לפסול. מכאן אמרו אין של זהב עושין של כסף ושל ברזל ושל עופרת דברי רבי, ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף של עץ (ושל חרס). אבל אין להם מן קשה אל יעשו מן גרוטי. מה שאין כן בחצוצרות אין של כסף לא יעשו של זהב, אבל אין להם מן קשה עושה מן גרוטי. נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות כשר בחצוצרות פסול במנורה. אין לי אלא מנורה (נרות) גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין [ת"ל כולה מקשה אחת וגו' יכול אף נרותיה מלקחיה ומחתותיה ת"ל ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה] (אלא בזמן שהיא) מן הככר ומן הזהב [הם באים ואינם באים] מן קשה. כמראה אשר הראה ה' את משה להודיע שבחו של משה שכשם שאמר לו המקום כן עשה. ר' נתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר וראה ועשה מגיד הכתוב שהראהו הקב"ה למשה כלים עשויים ומנורה עשויה ונעשית כמה, שנאמר כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה:

והאיש אשר הוא טהור [יעשו אותו] שומע אני אחד יחיד ואחד צבור עושה פסח שני, ת"ל ויהי אנשים, היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושים פסח שני. רבי נתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר (והאיש) [איש וגו'] היחיד עושה פסח שני ואין הצבור עושים פסח שני. וחדל לעשות הפסח אין וחדל אלא כל שיכול לעשות ולא עשה, ושיערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים. וכן [מדתה] לכל [רוח] (מדתה). ונכרתה אין ונכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא מזידה, דברי ר' עקיבא. מעמיה ועמה שלם. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו על פסח ראשון ענש כרת. אתה אומר על פסח ראשון שדוחה את השבת ודוחה את הטומאה, או לא ענש אלא על פסח שני. אמרת, כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה. חטאו ישא האיש ההוא אין לי אלא איש, אשה מנין. תלמוד לומר ונכרתה הנפש ההיא להביא את האישה:

וינוסו משנאיך – וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? – אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל – כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל – כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהילים ע״ג:כ״ז) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהילים קל״ט:כ״א-כ״ב) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי". וכן הוא אומר (זכריה ב) "כל הנוגע בהם – כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (איוב ז) "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (יחזקאל ח) "והנם שולחים את הזמורה אל אפם", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א':י״ב) "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ולא אמות", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא) "ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר י״ב:י״ב) "אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו", אלא שכינה הכתוב. וכל העוזר לישראל – כאלו עוזר למקום, שנאמר (שופטים ה) "אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים". ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו – אינו אומץ, אלא עיניו; הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי ל״א:ב') "מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי". ואומר (משלי ד':ג') "כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי". ר' יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? – (שמות טו) "מרכבות פרעו וחילו ירה בים". סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? – שנאמר (שופטים ה) "מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא". סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? (מלכים ב יט) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור". נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? – (דניאל ד) "ועשבא כתורין יאכל". המן שנגע, מה עשיתי לו? – (אסתר ח) "ואותו תלו על העץ". וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים – שכינה עמהם משועבדות, שנאמר (שמות כ״ד:י') "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". וכן הוא אומר (ישעיה סג) "בכל צרתם לו צר". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא) "יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה". וכן הוא אומר (בראשית לט) "ויקח אדני יוסף אותו... ויהי ה' את יוסף". וכן הוא אומר (שמואל ב ז) "מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו". ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל! ואיזה? זה פסלו של מיכה. רבי עקיבא אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך! את מוצא שכל מקום שגלו – שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א ב) "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה". גלו לבבל – שכינה עמם, שנאמר (ישעיה מג) "למענכם שולחתי בבלה". גלו לאדום – שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג) "מי זה בא מאדום". וכשהם חוזרים – שכינה חוזרת עמהם, שנאמר (דברים ל) "ושב ה' אלהיך את שבותך". והשיב לא נאמר, אלא "ושב ה'". ואומר (שיר השירים ד) "אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי":

ויאמר שמעו נא דברי. אין נא אלא לשון בקשה והרי דברים ק"ו ומה אם מי שאמר והיה העולם דבר בתחנונים ק"ו לבשר ודם. ר' שמעון בן יוחאי אומר מה ת"ל שמעו נא דברי אלא שבקשו ליכנס לתוך דברי המקום אמר להם המקום המתינו לי עד שאדרוש. ק"ו שלא יהא אדם נכנס לתוך דברי חבירו: אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע. או כשם שאני בחלום ובחזיון כך היה מדבר עם משה ת"ל לא כן עבדי משה: בכל ביתי נאמן הוא. חוץ ממלאכי השרת. ר' יוסי אומר אף ממלאכי השרת: פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות: אמרתי לו לפרוש מן האשה. במראה זו מראה דבור. אתה אומר מראה דבור, או אינו אלא מראה שכינה? תלמוד לומר שמות לג ויאמר לא תוכל לראות פני, כי לא יראני האדם וחי. ר' עקיבא אומר האדם כשמועו. וחי אלו מלאכי השרת. א"ר שמעון התימני: איני כמבטל דברי ר' עקיבא אלא כמוסיף על דבריו: אדם כשמועו. וחי – אלו חיות הקודש מלאכי השרת. ר' אלעזר בר' יוסי אומר: לא שאינן רואים, אלא אף שאינן שומעים; שנאמר (יחזקאל ג':י״ב) ותשאני רוח ואשמע אחרי קול. ומה תלמוד לומר "כי לא יראני האדם וחי"? – כשהוא חי אינו רואה, אבל רואה הוא בשעת מיתה. וכן הוא אומר (תהלים כב) לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה: ולא בחידות. למה נאמר? לפי שהוא אומר (יחזקאל יז) בן אדם חוד חידה. או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות כך אני מדבר עם משה בחידות? ת"ל ותמונת ה' יביט. זה מראה אחוריים. אתה אומר זה מראה אחוריים, או אינו אלא זה מראה פנים? ת"ל שמות לג והסירותי את כפי וראית את אחורי. (יחזקאל ב) ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור. והלא אף קלי הדעת וההדיוטות עושים כן, כותבים; ומה ת"ל פנים ואחור? פנים בעולם הזה, ואחור לעולם הבא. פנים בשלוותם ויסורים של צדיקים בעולם הזה, ואחור מתן שכרן של צדיקים ופורענותם של רשעים לעולם הבא. וכתוב אליה קינים והגה והי. קינים של רשעים, שנאמר (יחזקאל ל״ב:ט״ז) קינה היא וקננוה. והגה של צדיקים, שנא' (תהלים צב) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי של רשעים, שנאמר (יחזקאל ז) הוה על הוה באה: ומדוע לא יראתם. אין ת"ל "בעבדי במשה", אלא שדברתם בי – דברתם בעבדי משה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו אפוטרופוס במדינה, והיו בני המדינה מדברים בפניו. אמר להם המלך: לא בעבדי דברתם, אלא בי דברתם! ואם תאמר אין מכיר במעשיו – זה קשה מן הראשונה:

[מראשית עריסותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר] והיה באכלכם מלחם מארץ שומע אני אף הקמחים במשמע, תלמוד לומר מראשית עריסותיכם משיתערס. מכאן אמרו אוכלים ארעי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ותיטמטם בשעורים. (בלבלה) [גלגלה] בחטים וטימטמה בשעורים, האוכל ממנה חייב מיתה (כאן) [כיון] שנותנת מים מגבהת חלתה, ובלבד שתהא שם חמשת רבעים קמח ועוד, כדי שיהיה [מהן] כשיעור שאין מפרישין (קמח מן החלה) [חלה מן הקמח]. איזו היא גמר מלאכתה קרימתה בתנור, דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר עד שיתגלגל בחטים ומטמטם בשעורים. הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש מן הלחם ת"ל והיה באכלכם מלחם הארץ. מראשית עריסותיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם שומע אני הראשונה שבעיסות תלמוד לומר מראשית עריסותיכם מקצתה ולא כולה. מראשית עריסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחיבים בחלה. שהיה בדין, ומה שאר הפירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר אין דין שיהיו פטורים מן החלה. ת"ל מראשית עדיסותיכם להביא לקט שכחה ופאה שחיבים בחלה. (מראשית) [ראשית] עריסותיכם (להביא) [להוציא] שאר פירות שפטורים מן החלה. שהיה בדין, ומה לקט שכחה ופאה שפטורים מן המעשר חייבים בחלה, שאר פירות שחייבים במעשר אינו דין שיהיו חייבים בחלה. ת”ל לחם, מה לחם האמור להלן מחמשת המינים אף לחם האמור כאן מתמשת המינים. תתנו לה' תרומה - למה נאמר? לפי שהוא אומר: תרימו תרומה, אבל לא שמענו שיעור חלה? תלמוד לומר: תתנו לה' תרומה - עד שיהא בה כדי (תרומה) [מתנה] לכהן. מכאן אמרו: שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ונחתום אחד ממ"ח, לפי שהאיש אינו יפה (ושל אשה) [והאשה] עינה רעה (ובית פחות) [וכשתפחות] לא תפחות ממ"ח, לכך נאמר: תתנו לה' תרומה - עד שיהיה בה כדי מתנה לכהן. מכאן אמרו: בעל הבית שעושה משתה לבנו - אחד מארבעה ועשרים, והאשה שהיא עושה ומוכרת בשוק - אחד מארבעים ושמונה. נטמאת עיסתה שוגגת או אונסת - אחד מארבעים ושמונה. נטמאת מזידה - נוטלת אחד מכ"ד, כדי שלא יהא חוטא נשכר. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפילו לא עלה בידו אלא אחד מששים יצא, ובלבד שלא יתכוין. לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שהיא חיבת בחלה. שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבים במעשר פטורים מן החלה, עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דיו שתהא פטורה מן החלה. והרי לקט שכחה ופאה יוכיחו שפטורים מו המעשר חייבים בחלה והן יוכיחו לעיסת שביעית שאף על פי שפטורה מן המעשר שתהא חיבת בחלה. לא, אם אמרת בלקט שכחה ופאה שמינם חיבת במעשרות לפיכך חייבים בחלה, תאמר בעיסת שביעית שמינם פטורים מן המעשרות לפיכך תהיה פטורה מן החלה. תלמוד לומר לדורותיכם להביא אה עיסת שביעית שתהא חיבת בחלה. מכאן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חיב מיתה.

והנפש אשר תעשה ביד רמה זה המגלה פנים בתורה כמנשה בן חזקיה. (את ה' הוא מגדף) שהיה יושב ודורש בהגדה של דופי לפני המקום. אמר לא היה לו לכתוב בתורה וילך ראובן בימי קציר חטים ולא היה לו לכתוב אחות לוטן תמנע. עליו מפורש בקבלה תשב באחיי תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך. כסבור אתה שמא כדרכי בשר ודם דרכי המקום, אוכיחך ואערכה לעיניך. בא ישעיה ופירש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא ובעבות העגלה חטאה. תחילתו של חטא הוא דומה לחוט שי בוכיא אבל סופו היות כעבות העגלה חטאה. רבי אומר העושה מצוה אחת לשמה אל ישמח על אותה מצוה [לבד] שלסוף גוררת מצוה הרבה והעושה עבירה אחת אל ידאג עליה [לבד] לסוף גוררת עבירות הרבה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. את ה' הוא מגדף ר"א בן עזריה אמר כאדם שאומר לחברו (גררת מן) [גרפת את] הקערה וחסרת. איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחברו גרפת את כל הקערה כולה ולא שיירת ממנה כלום. ונכרתה אין הכרתה אלא הפסקה, הנפש ההוא מזידה דברי ר' עקיבא. מעמיה ועמה שלום. כי את דבר ה' בזה זה צדוקי. ואת מצותי הפר זה אפיקורו' ד״א כי את דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה. ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר. מכאן אמר ר' אלעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המעדות והמפר בריתו של אברהם אבינו אע״פ שיש בידו מצוות הרבה כדי הוא לדחותו מן העולם. אמר כל התורה כולה אני מקבל חוץ מדבר זה. כי את דבר ה' בזה אמר כל התורה אמר מפי הקודש ודבר זה משה מפי עצמו אמרו. ד"א כי דבר ה' בזה ר' מאיר אומר זה הלמד ואינו שונה לאחרים ר' נתן אומר זה היכול ללמוד ואינו לומד. רבי נהוראי אמר זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר. רבי ישמעאל אומר בע״ז הכתוב מדבר שנ' כי את דבר ה' בזה. שביזה על דבור הראשון שנא' למשה מפי הגבורה אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. הכרת תכרת. הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי ר' עקיבא א״ל ר' ישמעאל [והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי ג' עולמות יש. אלא ונכרתה בעולם הזה,] הכרת בעולם הבא, הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם. עונה בה כל המתים במיתה מתכפרים אבל זו עונה בה. כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. או אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה ולא כל זמן שעשה תשובה. וכן הוא אומר שחת לו, לא בניו מומם. כשמומם בם אינם בניו, וכשאין מומם בם הם בניו. ר' ישמעאל אומר עונה בה למה נאמר, לפי שהוא אומר פוקד עון אבות על בנים, יכול אף עכו"ם נפקדת על בנים על שלשים ועל רבעים, תלמוד לומר עונה בה. בה עון תלוי ואין נפקדת על בנים ולא על שלשים ולא על רבעים. ר' נתן אומר סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו. מת ולא נספד ולא נקבר אכלתו חיה או שירדו עליו גשמים הרי זה סימן טוב, שנפרעים ממנו לאחר מיתתו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (ירמיהו ח א) בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו [וכו'] ושטחום לשמש ולירח. אמר רבי שמעון בן אלעזר מכאן זייפתי ספרי כותיים שהיו כותים אומרים אין מתים חיים, אמרתי להם הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה. שאין תלמוד לומר עונה בה, אלא שעתיד ליתן את החשבון ליום הדין:

ויהיו בני ישראל במדבר בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא שמרו אלא שבת ראשונה ושניה חללו. וימצאו איש מקושש עצים, תולש מן הקרקע היה. אתה אומר תולש מן הקרקע, או איש עצמו ושמו מקושש, תלמוד לומר ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים. הא מה תלמוד לומר וימצאו איש מקושש עצים, תולש מן הקרקע. ומי היה צלפחד, דברי ר' עקיבא. נאמר כאן מדבר ונאמר להלן מדבר (במדבר כז), מה מדבר האמור להלן צלפחד, אף מדבר האמור כאן צלפחד. ר' יהודה בן בתירא אומר, עתיד ליתן את הדין כל האומר צלפחד מקושש היה. אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, ואתה מגלה עליו. אלא מאין היה, מן המעפילים היה שנאמר ויעפילו לעלות אל ראש ההר. וימצאו איש מקושש עצים מלמד שמנה משה שומרים וימצאו אותו מקושש. ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש. עוד למה נאמר והלא כבר נאמר וימצאו איש, ומה תלמוד לומר ויקריבו אותו [המוצאים אותו] מגיד שהתרו בו (מעין מלאכתו. מכאן לכל אבות שבתורה שמתרין בהם מעין מלאכתם). ר' יצחק אומר אינו צריך, מה עכו"ם חמורה אינו חייב עד שיתרה בו מעין מלאכתו, ק"ו לכל מצוות שבתורה, ומה תלמוד לומר ויקרבו [וגומר] מלמד שהתרו בו [מעין מלאכתו, מכאן לכל אבות מלאכות שבתורה שמתרין בהם מעין מלאכתם]. אל משה ואל אהרן ואל כל העדה, אם משה לא היה יודע אהרן היה יודע. אלא סרס המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אמר משום ר' אלעזר בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם:

ויניחו אותו במשמר מלמד שכל חיבני (כריתות) [מיתות] נחבשים. כי לא פורש מה יעשה לו. והלא כבר נאמר מחלליה מות יומת, ומה תלמוד לומר כי לא פורש. אלא שלא היה יודע באיזה מיתה יומת עד שנאמר לו מפי הקודש. ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש לדורות. רגום אותו באבנים לשעה. כל העדה במעמד כל העדה. אתה אומר במעמד כל העדה, או כל העדה כמשמעו. תלמוד לומר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, הא מה תלמוד לומר כל העדה, במעמד כל העדה. ויוציאו אותו מלמד שכל חיויבי מיתות נהרגים חוץ לבית דין. וירגמו אותו באבנים כתוב אחד אומר באבנים וכתוב אחד אומר אבן כיצד יתקימו שני כתובים. בית הסקילה גבוה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הפכו על מתניו (ואם מת יצא העד נוטל את האבן ונותנה על לבו) אם מת בו יצא, ואם לאו העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת יצא, ואם לאו רוגמים אותו כל ישראל שאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. נמצא שקיים רגום אותו באבנים ונמצא מקיים וירגמו אותו אבן. כאשר צוה ה' את משה אמר להם סקלוהו וסקלו תלו ותלו אבל לא שמענו שיתלו [עד] שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ דברי ר' אליעזר. אמר ר' חדקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר יודע היה משה שמקושש במיתה אבל לא היא יודע באיזו מיתה יומת. ראויה היתה פרשת מקושש שתאמר ע"י משה אלא שנתחייב מקושש שתאמר על ידיו (לכך) שמגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה על ידי חייב:

ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף – בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם פוסלת בשחיטתה, לא תפסול בשריפתה?! אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר "ושרף את הפרה לעיניו" אלא בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בה בשעת שחיטתה עד שתיעשה אפר: ושרף את הפרה לעיניו – לא פרים הנשרפים. שהיה בדין: ומה פרה, שאין נעשים בפנים, מלאכה פוסלת בשריפתה; פרים, הנעשים בפנים – אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשריפתם?! לא: אם אמרת בפרה, שהמלאכה פוסל בשחיטתה, לפיכך פוסלת בשריפתה – תאמר בפרים הנשרפים, שאין מלאכה פוסל בשחיטתם, לפיכך לא תפסול בשריפתם! ותפסול בשחיטתם, והדין נותן: ומה פרה, שאין נעשית בפנים, מלאכה פוסלת בשחיטתה; פרים הנשרפים, שנעשים בפנים, אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתם?! תלמוד לומר ושרף את הפרה... ושחט את הפרה, ולא פרים הנשרפים. ושרף את הפרה לעיניו – שיהיה אחד שורף ואלעזר רואה: את עורה ואת פרשה – מה פרשה במקומו – אף כולם במקומו. מכאן אמרו: הדם כל שהוא לא יחזיר, ואם החזיר פסול. ור' נתן אומר: מקנח ידו בגופה של פרה. ושרף את הפרה – להביא את הפקיעים. מכאן אמרו: הבשר כל שהוא – יחזיר, ואם לא החזיר – פסל. עצם כל שהוא – יחזיר. לא החזיר – לא פסל. בכזית כל שהוא – יחזיר. ואם לא החזיר – פסל. ושרף את הפרה – ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: עד שיצת האור ברובו. ור' יהודה אומר: ישרף, שלא ימעיט את העצים. מרבה הוא לה חבילי אזוב וחבילי אזוב יון בשביל לרבות את האפר. ולקח הכהן – נאמרה כאן לקיחה, ונאמרה להלן שמות יב לקיחה. מה לקיחה האמורה להלן – שלשה, אף לקיחה האמורה כאן שלשה: עץ – שומע אני כל עץ במשמע? ת"ל ארז. אי ארז, שומע אני אפי' ענף? ת"ל עץ. הא כיצד? זו בקעת של ארז: אזוב. ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלית, ולא אזוב מדברית, ולא אזוב רומית, ולא אזוב שיש לו שם לווי: ותולעת שני. ששינתו תולעת, ולא ששינתו דבר אחר: והשליך אל תוך שריפת הפרה – שומע אני משתעשה אפר? תלמוד לומר הפרה. אי הפרה, יכול יקרקענה ויתננה לתוכה? תלמוד לומר והשליך אל תוך שריפת הפרה. הא כיצד? משתיבקע. כבס בגדיו הכהן ורחץ את בשרו במים – בא הכתוב ולימד על המשליך את האזוב שמטמא בגדים: ואחר יבוא אל המחנה – מה כאן אסור לבוא אל המחנה, אף להלן אסור לבוא אל המחנה: וטמא הכהן עד הערב – מה להלן עד הערב אף כאן עד הערב. והשורף אותה יכבס בגדיו – בא הכתוב ולימד על השורף את הפרה, שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם משליך האזוב מטמא את בגדיו, השורף את הפרה לא יטמא את בגדיו? אם זכיתי מן הדין, מה ת"ל והשורף אותה? בא הכתוב ולימד על העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהו טעונים תכבוסת בגדים ורחיצת גוף והערב שמש. והשורף אותה יכבס בגדיו – ולא בגדים המנוגעים. שהיה בדין, ומה פרה, שאינה מטמאה במגע – השורפה מטמא בגדים; בגדים המנוגעים, שמטמאים במגע, אינו דין ששורפם מטמא בגדים? ת"ל והשורף אותה יכבס בגדיו, ולא המנוגעים: וכבס בגדיו במים – ולא בשרו במים. במים במים ב' פעמים, מה ת"ל? שהיה בדין: הואיל ואדם טעון טבילה, וכלים טעונים טבילה; מה אדם טובל כראוי לו – אף כלים טובלים כראוי להם! תלמוד לומר "במים" ב' פעמים: מקום שאדם טובל – שם ידים וכלים מטבילים כראוי להם. ואסף איש טהור – לפי שמצינו שכל מעשה פרה בכהן, שומע אני אף אסיפת האפר תהיה בכהן? ת"ל ואסף איש טהור, מגיד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם. ואסף איש טהור – להוציא את הקטן. משמע: מוציא את הקטן ומוציא את האשה? ת"ל טהור, להביא את האשה, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: ואסף איש טהור – להוציא את האשה, ומביא את הקטן? ת"ל והניח מחוץ למחנה, לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת להניח: טהור – שר' ישמעאל אומר: טהור למה נאמר? עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המזה טהור, האוסף לא יהיה טהור? הא מה תלמוד לומר טהור – טהור מכל טומאה, ואיזהו זה טבול יום. רבי נתן אומר: נאמר כאן טהור, ונאמר להלן טהור. מה טהור האמור להלן – טמא לתרומה וטהור לחטאת, אף טהור האמור כאן – טמא לתרומה וטהור לחטאת: את אפר הפרה – ולא האודים. מכאן אמרו חולקים אותו לג' חלקים: אחד נותן בחיל, ואחד נותן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות: אל מחוץ למחנה – חוץ להר המשחה: אל מקום טהור – שיהיה מקומו טהור. מכאן היה רבי אלעזר אומר: דלי של מי חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת – טמא, שנאמר אל מקום טהור – ואין זה מקום טהור: והיתה לעדת בני ישראל למשמרת – למה נאמר? שיכול אין לי אלא שמלאכה פוסלת בפרה, במים מנין? תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. או אפילו קידשו? ת"ל למי נדה. והיתה לעדת בני ישראל – מכאן אמרו פרה ששתת מי חטאת – בשרה טמא מעת לעת. רבי יהודה אומר: בטלו במעיה, וכבר הלכה זו נשאלה לפני ל"ט זקנים בכרם ביבנה, וטיהרו את בשרה. והיתה לעדת בני ישראל – זה אחד מן הדברים שהיה ר' יוסי הגלילי דן לפני ר' עקיבא, וחילקו לפני רבי עקיבא, ואחרים מצאו לו תשובה. אמר לו: מה אני לחזור? אמר לו לכל אדם אחזור ולא לך, שאתה יוסי הגלילי. אמר לו הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה – כשהם שמורים הרי הם מי נדה. אמר ר' טרפון: (דניאל ח) ראיתי האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו, ועשה כרצונו והגדיל – זה ר' עקיבא. ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ. והצפיר קרן חזות בין עיניו ויבוא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתי מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמוד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו – זה ר' יוסי הגלילי.

הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים – בא הכתוב ולימד על המת שמטמא במגע. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם מטמא באהל, לא יטמא במגע? – אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין! – לכך נאמר הנוגע במת, ללמדך שאין עונשים מן הדין: לכל נפש אדם – להביא את בן שמונה ימים. משמע מביא את בן שמונה ומביא את דמו? – ת"ל "בנפש אדם", להוציא את דמו, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: "נפש אדם" – להביא את דמו: וטמא שבעת ימים. בא הכתוב ולימד על המת שמטמא טומאת שבעה. הוא יתחטא בו – אין תלמוד לומר "בו", אלא בו – באפר שנעשית כתיקונו: ביום השלישי וביום השביעי – בא הכתוב ולימד על המטמא במת, שטעון הזייה ג' וז'. אתה אומר לכך הוא בא, או לא בא אלא אם הזה בג' – יטהר ביום ז', או אם לא הזה בג' – יטהר בז'? – ת"ל "אם לא יתחטא". ועדין אני אומר: מפני מה לא טהור בז'? – מפני שלא הזה בג', אבל אם הזה בג' יטהר בז'? – ת"ל "וחטאו ביום הז'", שינה עליו הכתוב לפסול. ואם לא יתחטא ביום הג' – למה נאמר? לפי שהוא אומר "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא", על טומאת מקדש וקדשיו הכתוב ענש כרת. או לא ענש כרת אלא על הזיה? ת"ל "ואם לא יתחטא ביום הג' וביום הז' לא יטהר": עונשו לא יטהר, ואין עונשו כרת! כל הנוגע במת בנפש – זהו שאמרנו להביא את בן ח' ימים: אשר ימות – מגיד הכתוב שאין מטמא עד שעה שימות. מכאן אתה דן לשרץ: מה מת חמור, אינו מטמא עד שעה שימות – שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שימות?! או חלוף: מה שרץ הקל, הרי הוא מטמא שם כשהוא מפרפר, מת החמור, אינו דין שיטמא אפילו מפרפר? – ת"ל "כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות", שאין ת"ל "אשר ימות", ומה ת"ל "אשר ימות"? – מגיד שאין מטמא עד שעה שימות! דנתי וחילפתי, בטל החילוף, זכיתי לדין כבתחילה: מה מת חמור, אין מטמא עד שעה שימות – שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שעת שימות?! ולא יתחטא – ר' אומר: לא יתחטא בדמים. אתה אומר לא יתחטא בדמים, או לא יתחטא אלא במים? – כשהוא אומר "מי נדה לא זורק עליו" הרי מים אמורים, הא מה ת"ל "ולא יתחטא" – לא יתחטא בדמים, להביא את מחוסר כפרה. את משכן ה' טמא – למה נאמר? – לפי שהוא אומר את מקדש ה' טמא, אין לי אלא מקדש, משכן מנין? ת"ל את משכן ה' טמא: ונכרתה – מפני מה ענש להלן (ויקרא טו) מיתה, וכאן כרת? ללמוד שמיתה היא כרת, וכרת היא מיתה: טמא יהיה – לרבות שאר טמאים, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר: אינו צריך! שהרי כבר נאמר "והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם" (ויקרא טו). טמא מת היה בכלל, והוציאו הכתוב מכללו, וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן. אין לי אלא טמא מת, שאר טמאים מנין? אמרת: אם טמא היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן – אף שאר הטמאים, דין הוא שנענש עליהם מיתה ונחייב עליהם קרבן! מה ת"ל "טמא"? – לפי שהוא אומר "מי נדה לא זורק עליו". אין לי אלא שלא הזה כל עיקר; הזה ולא שינה מנין? – ת"ל טמא יהיה. הזה ושינה ולא טבל מנין? – ת"ל טומאתו בו. הזה וטבל ולא העריב שמשו מנין? – ת"ל עוד טומאתו בו.

וכל אשר יגע על פני השדה. להביא את העובר במעי אשה – דברי ר' ישמעאל; ר' עקיבא אומר: להביא את גולל ודופק: בחלל חרב. בא הכתוב ולימד על החרב, שטמאה טומאת שבעה, והנוגע בה טמא טומאת שבעה. הא למדנו לכלים ולאדם. כלים ואדם וכלים מנין? תלמוד לומר (במדבר לא) "וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם". הא למדנו לכלים ואדם וכלים: בחלל חרב או במת. אף המת בכלל "חלל", והרי הכתוב מוציאו מכללו, לעשות את שפירש הימנו כמוהו – דברי ר' יאשיה; ר' יונתן אומר: אין המת בכלל "חלל", לפי שמצינו שלימד על המת בפני עצמו ועל החלל בפני עצמו! מנין אף הפורש ממנו לעשות כמוהו? אמרת ק"ו: ומה נבילה, קלה, עשה בה הפורש ממנה כמוה – המת, חמור, אינו דין שתעשה הפורש ממנו לעשותו כמוהו? – לא: אם אמרת בנבילה, שנטמאה טומאת ערב מרובה, תאמר במת, שמטמאה טומאת שבעה מועטת? אמרת: וכי היכן ריבה? – והלא במת ריבה, שהמת מטמא טומאת שבעה, ונבילה מטמאה טומאת ערב. מנין שמטמאה בהיסט? אמרת: ק"ו: ומה נבילה, קלה, הרי מטמאה בהיסט – המת, חמור, דין הוא שמטמא בהיסט! אי מה להלן טומאת ערב, אף כאן טומאת ערב? – אמרת: מקום שמגעו טומאת שבעה – היסטו טומאת שבעה; מקום שמגעו טומאת ערב – היסטו טומאת ערב. רבי מאיר אומר: בהרגו בדבר שמקבל טומאה הכתוב מדבר, שמטמאה בהיסט. או, אפילו זרק בו החץ והרגו? תלמוד לומר (במדבר לא) "כל הורג נפש וכל נוגע בחלל". מקיש הורג לנוגע: מה נוגע ע"י חיבורו – אף הורג ע"י חיבורו:

וטבל במים איש טהור – שיהא במים כדי טבילה: איש – להוציא את הקטן. משמע מוציא את הקטן ומוציא את האשה? ת"ל טהור, להביא את האשה, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: טהור למה נאמר? הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם האוסף טהור, המזה לא יהיה טהור? הא מה ת"ל טהור – טהור מכל טומאה. ואיזה? זה טבול יום. ר' עקיבא אומר: נאמר כאן טהור, ונאמר להלן טהור. מה טהור האמור כאן – טמא לתרומה וטהור לחטאת; אף טהור האמור להלן – טמא לתרומה וטהור לחטאת: והזה על האהל – בא הכתוב ולימד על האהל שהוא מקבל טומאה. ד"א: בא הכתוב ולימד בשעת קיבול טומאה: והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנוגע בעצם – זו עצם כשעורה. אתה אומר זו עצם כשעורה, או אינו אלא אבר מן החי? כשהוא אומר או בעצם אדם – הרי אבר מן החי אמור. הא מה ת"ל ועל הנוגע בעצם? – זו עצם כשעורה. ועל הנוגע בעצם – מגיד הכתוב, שכשם שהביא כולן לענין טומאה – כך הביא כולם לענין הזאה:

והזה הטהור על הטמא – טהור על הטמא – טהור. טהור על הטהור – טמא, דברי ר' עקיבא. ביום השלישי וביום השביעי – בא הכתוב ולימד על טומאת מת, שטעון הזייה ג' וז'. אתה אומר לכך בא, או הזה בשלישי – יטהר בשביעי ואם לא הזה בשלישי – לא יטהר בשביעי? ת"ל וחטאו ביום השביעי – שינה עליו לפסול. אין לי אלא ז'. ח' ט' י' מנין? ת"ל וחטאו ביום הז', ואח"כ יכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב:

וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות. אין "ישיבה" בכל מקום כי אם קלקלה, שנאמר שמות לב "וישב העם לאכל ושתה", ואומר (בראשית לז) "וישבו לאכל לחם". ר' עקיבא אומר: כל פרשה שהיא סמוכה לחברתה למדה הימנה. ר' אומר: הרבה פרשיות סמוכות זו לזו, ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב! כיוצא בו אתה אומר (שמות ו) "הן בני ישראל לא שמעו אלי", אמר לו המקום: (שמות ג) "ושמעו לקולך"! כיוצא בו אתה אומר (ויקרא כא) "ובת איש כהן כי תחל לזנות" – "והכהן הגדול מאחיו". וכי מה ענין זה לזה? אף הוא נשרף? – משל למה הדבר דומה? לקיטרון שהשלים שניו, ולא שימש פלומופילון שלו, אלא ברח והלך לו. שלח המלך והביאו, וחייבו לקטוע את ראשו. עד שלא יצא ליהרג אמר המלך: מלאו לו מדה של דינרים זהב והוציאו לפניו, אמרו לו: אילו עשית כדרך שעשו חביריך – היית נוטל מדה של דינרי זהב ונפשך שלך, עכשיו – אבדת את נפשך את ממונך! כן בת כהן שזנתה, יוצא כהן גדול לפניה ואומר לה: אלו עשית כדרך שעשו אמותיך – זכית שיוצא ממך כהן גדול כיוצא בזה, ועכשיו – אבדת את עצמך אבדת את ממונך ואת כבודך! – לכך נאמר "ובת איש" – "הכהן הגדול מאחיו". כיוצא בו אתה אומר (הושע א) "אתם לא עמי", ואומר (הושע ב) "והיה מספר בני ישראל כחול הים, אשר לא ילמד ולא יספר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם"... וכי מה ענין זה לזה? – משל למלך שכעס על אשתו, שלח סופר אחד לכתוב לה גט, ועד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו. אמר המלך: אפשר שיצא סופר זה מכאן חלוק? – אלא אמור לו: בוא כתוב שאני כופל לה כתובתה! לכך נאמר "כי אתם לא עמי" ואומר "והיה מספר בני ישראל כחול הים". כיוצא בו אתה אומר (הושע יד) "תאשם שומרון כי מרתה באלהיה", ואומר "שובה ישראל עד ה' אלהיך". וכי מה ענין זה לזה? – משל למה הדבר דומה? – למדינה שמרדה על המלך. שלח המלך לפולימרכוס ואמר להחריבה. היה אותו פולימרכוס בקי ומיושב, אמר להם טלו לכם מים, ואם לאו – הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלונית ולחברותיה, ולהפרכיא פלונית ולחברותיה! לכך נאמר "תאשם שומרון כי מרתה באלהיה" – ואומר "שובה ישראל":

ותעמודנה לפני משה – מגיד הכתוב שלא עמדו אלא בשנת הארבעים, בשנה שמת בה אהרן שנאמר (במדבר ל״ג:ל״ח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים: לפני משה ולפני אלעזר הכהן – אם משה לא היה יודע, אלעזר היה יודע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהם: אבינו מת במדבר – ר' עקיבא אומר: נאמר כאן מדבר ונאמר להלן (במדבר טו) מדבר. מה מדבר האמור להלן צלפחד, אף מדבר האמור כאן צלפחד: והוא לא היה בתוך העדה – זו עדת מלינים: הנועדים על ה' – זו עדת מרגלים: בעדת קרח – זו עדה של קרח: כי בחטאו מת – שלא החטיא את אחרים עמו: ובנים לא היו לו – שאם היתה לו בן לא היינו תובעות:

למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו – ר' יהודה אומר: נאמר כאן שם ונאמר להלן (דברים כה) שם. מה שם האמור להלן נחלה, אף שם האמור כאן נחלה. ומה שם האמור להלן זרע, אף שם האמור כאן זרע: כי אין לו בן – למה נאמר? והלא כבר נאמר ובנים לא היו לו! מה ת"ל כי אין לו בן? שהיו חכמות ודורשות: הא אם היה לו בן לא היינו תובעות: תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו – ר' נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים: אנשים אומרים (במדבר י״ד:ד') נתנה ראש ונשובה מצרימה, ונשים אומרות תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו: ויקרב משה את משפטן לפני ה' – א"ר חידקא: שמעון השקמוני היה לי חבר, מתלמידי ר' עקיבא ואמר: יודע היה משה שהבנות נוחלות. על מה נחלקו? אם ירשו בראוי כבמוחזק ואם לאו. ראויה היתה פרשת נחלות שתאמר על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד שנאמרה על ידן. לכך מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:

ואל בני ישראל תדבר לאמר איש. אין לי אלא לשעה. לדורות מנין? תלמוד לומר "ואל בני ישראל תדבר לאמר". בכולם הוא אומר "ונתתם", וכאן הוא אומר "והעברתם". ר' אומר: אין לך מעביר בנחלה, אלא בת, מפני שבנה ובעלה יורשים אותה. מנין שהאב קודם לאחיו בנחלה? – היה ר' ישמעאל בר' יוסי אומר: הרי הוא אומר "והעברתם את נחלתו לבתו". מפני הבת מעביר אתה את האב, ואי אתה מעביר מפני האחים. ומנין שהאב יורש? אמרת ק"ו: ומה אחים מן האב, שאינן באים אלא מכח אב, הרי הם יורשים את האב, שאין אחים באים אלא מכח האב – ודין הוא שיורש. ומנין לעשות את בת הבן כבן? אמרת, ק"ו הוא: ומה בנות צלפחד, שלא היו אלא לשעה, עשה את בת הבן כבן – ק"ו לדורות. מנין לעשות נקבות כזכרים? הרי אתה דן: הואיל והבנים יורשים, ואחי האב יורשים. מה בנים, עשה נקבות כזכרים – אף בכל היורשים עשה נקבות כזכרים. ומה בנים, הקדים זכרים לנקבות – אף בכל היורשים הקדים זכרים לנקבות. ומה בגואלם, עשה בנים כאבותם – אף בכל היורשים נעשה בנים כאבותם. ומנין שהבת יורשת? הרי הוא אומר: (במדבר לו) "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל". אין לי אלא בת. בת הבן מנין? אמרת ק"ו: ומה בת, שהורע כחה במקום הבן, הרי היא יורשת – בת הבן בן, שיפה כחו במקום הבן – דין הוא שתירש! ומנין שהאיש יורש את אשתו? ת"ל "ממשפחתו – וירש אותה", דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (במדבר לו) "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל" ואומר "ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר". ואומר (יהושע כד) "ואלעזר בן אהרן מת". וכי מנין היה לפינחס בהר אפרים? אלא שנשא אשה מבני אפרים, ומתה – וירשה. כיוצא בו דברי הימים א ב "ושגוב הוליד את יאיר, ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד", שנשא אשה מבני מנשה, ומתה – וירשה:

ויאמר ה' אליו זאת הארץ. ר' עקיבא אומר: מגיד הכתוב, שהראהו המקום למשה את כל חדרי ארץ ישראל, כשלחן ערוך, שנא' ויראהו ה' את הארץ. ר' אליעזר אומר: נתן כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו. וכן אתה מוצא בצדיקים שרואים מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיה לג) מלך ביופיו תחזינה עיניך; ונמצאת אתה אומר ב' ראיות הם: אחת ראייה של נחת ואחת ראייה של צער. באברהם הוא אומר (בראשית יג) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם – זו היא ראייה של נחת. במשה הוא אומר עלה אל הר העברים, עלה ראש הפסגה – זו היא ראייה של צער. נמצאת אתה אומר שתי קריבות הם: אחת קריבה שהיא לשום שמים ואחת קריבה שאינה לשום שמים. (דברים ד) ותקרבון ותעמדון תחת ההר – זו קריבה לשום שמים. (דברים א':כ״ב) ותקרבון אלי כלכם – זו קריבה שאינה לשום שמים: (דברים ג) וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו – צוהו על דברי תלמוד. ר' יהודה אומר: צוהו על הגבעונים, צוהו על המשאות ועל הטרחות ועל הריבות: כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם – מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שהנחיל לישראל את הארץ: אשר תראה – מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו:

ובחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם – קבעו הכתוב חובה: הקרבתם אשה עולה לריח ניחח – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים – שומע אני לא יקריב עד שימצא את כולם? תלמוד לומר ז' ימים תקריבו אשה לה', אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים. מנין לנסוך המים בחג? ר' עקיבא אומר: נאמר הביאו עומר בפסח – שתתברך לכם את התבואה, והביאו ביכורים בעצרת – כדי שיתברכו לכם פירות האילן; אף לנסוך המים בחג – כדי שיתברכו לכם גשמי שנה! ר' יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני ונסכיהם, ונאמר בששי ונסכיה, ונאמר בשביעי כמשפטם; מ"ם יו"ד מ"ם הרי מים, נמצינו למדים לנסוך המים מן התורה. ר' נתן אומר: (במדבר כח ו) בקודש הסך נסך שכר לה' – למה נאמר? להביא את המים:

ד"א לאסור אסר על נפשו – למה נאמר? לפי שהוא אומר ככל היוצא מפיו יעשה, אין לי אלא שהוציא בפיו; קיבל עליו בנדר ובשבועה מנין? ת"ל לאסור אסר על נפשו. יכול אפילו נשבע לאכול נבלות וטרפות ושקצים ורמשים, קורא אני עליו ככל היוצא מפיו יעשה? ת"ל לאסור אסר, לאסור את המותר ולא להתיר את האסור: לא יחל דברו. לא יעשה דברו חולין. הרי שהיה חכם – לא יפר לעצמו. והדין נותן: אם מיפר לאחרים, לא יפר לעצמו? ת"ל לא יחל דברו, לא יעשה דבריו חולין. לא יחל דברו – מגיד שעובר על בל יחל. ועל בל תאחר מנין? ת"ל (דברים כג) כי ידר נדר לה' וגו', מגיד שעובר על בל תאחר ועל בל יחל. לא יחל דברו – ר' אליעזר אומר לעשות הבטאה כשבועה. רבי עקיבא אומר: ככל היוצא מפיו יעשה: ואשה – מקיש אשה לאיש: מה איש עובר על בל יחל ועל בל תאחר – אף אשה עוברת על בל תאחר ועל בל יחל. ואשה – שומע אני משתבגור? ת"ל בנעוריה בית אביה. אי בנעוריה, שומע אני אפילו קטנה? ת"ל אשה. הא כיצד? יצתה מכלל קטנה, ולכלל בגרות לא באת. מכאן אמרו חכמים: בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימים. את שתסמוך דבריה לדבר שאפשר לה להינדר – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. אתה אומר את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה להינדר הרי זה נדר; או שתדור לשם? ת"ל ואסרה אסר, מ"מ. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר: ואסרה אסר – אין אסר אלא שבועה, וכן הוא אומר ואסרה אסר על נפשה בשבועה: בית אביה – ברשות אביה. אתה אומר בית אביה ברשות אביה, או בית אביה כמשמעו? תלמוד לומר בנעוריה בית אביה, שכל נעוריה בבית אביה אמרתי, ולא נעוריה בבית הבעל. להוציא את שנתארמלה או נתגרשה מן האירוסין. אתה אומר מן האירוסין, או אינו אלא מן הנשואין? ת"ל בנעוריה בית אביה, שכלו נעוריה בבית אביה. יצאתה שנתארמלה או שנתגרשה מן הנשואין, שאין כל נעוריה בבית אביה:

ונדר אלמנה וגרושה – מן הנישואין. אתה אומר מן הנישואין, או אינו אלא מן האירוסין? הרי אתה דן: הואיל ובעולה אין אביה מיפר נדריה, ואלמנה אין אביה מיפר נדריה; מה בעולה שיצאת מרשות אביה – אף אלמנה וגרושה שיצאת מרשות אביה. או אפילו נתארמלה או נתגרשה וניסת, לזה קורא אני עליה, ונדר אלמנה וגרושה – באלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? ת"ל ואם בית אישה נדרה, מכל מקום: ואם בית אישה נדרה – זו נשואה, או אינו אלא ארוסה? כשהוא אומר ואם היו תהיה לאיש – הא ארוסה אמורה. ומה ת"ל ואם בית אישה נדרה? זו נשואה, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: זו יתומה בחיי האב:

כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש – למה נאמר? לפי שהוא אומר והפר את נדרה אשר עליה, שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש בין שאין בהן ענוי נפש? ת"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו: לא אמרתי אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש. נדרים שהם בינו לבינה מנין? ת"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו. שומע אני בין שיש בהן ענוי נפש ובין שאין בהן ענוי נפש? ת"ל כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש, ומה זה, נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים, הוא מיפר – כך כל נדר שאינו מתחלל אלא על פי אחרים – הוא מיפר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: מצינו נדר שאינו מתחלל על ידי אחרים אלא בו – הרי הוא מפר! כאיזה צד? אמר קונם פירות העולם עלי – הרי זה יפר. קונם פירות מדינה זו עלי – יביא לה מן מדינה אחרת. פירות חנוני זה עלי – אין יכול להפר. אלא מה זה נדר שאין מתחלל ע"י אחרים אלא בו, הוא מפר. אין לי אלא בעל, שאינו מפר אלא נדר שיש בינו לבינה ונדר שיש בהם עינוי נפש. האב מנין? הרי אתה דן: הואיל והאב מפר והבעל מפר; מה הבעל, אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש – האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש. או חלוף: הואיל והאב מפר והבעל מפר, מה האב מפר כל נדר אף הבעל מפר כל נדר? הא מה אני מקיים כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש – בימי הבגר, אבל בימי הנעורים יפר כל נדריה? ת"ל בנעוריה בית אביה. נעורים בבית אביה אמרתי, ולא נעורים בבית הבעל. דנתי וחלפתי בטל וזכיתי לדין כבתחילה: הואיל והבעל מפר והאב מפר. מה הבעל אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה, ונדרים שיש בהם ענוי נפש – אף האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש. ועוד ק"ו: מה הבעל, שמפר בבגר, אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש – האב, שאין מפר בבגר, אינו דין?! לא: אם אמרת בבעל שאין הרשות מתרוקנת לו, לפיכך אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש; תאמר באב שהרשות מתרוקנת לו, לפיכך יפר כל נדר! לא זכיתי לדין, ת"ל אלה החקים, על כרחך אתה מקיש את האב לבעל: מה הבעל אין מפר אלא נדר שיש בהם ענוי נפש אף האב יכול: אישה יקימנו ואישה יפרנו – נדרה מן התאנים ומן הענבים, קיים בתאנים – כולו קיים. היפר לתאנים – אין מופר עד שיפר לענבים, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר קיים לתאנים ולא קיים לענבים, שנאמר אישה יקימנו ואישה יפרנו. נדרה מן התאנים ומן הענבים, ונשאל לחכם והתיר לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – כולו מותר. אסר לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – אסור. הפר לה בעלה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – כולו מופר. קיים לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – כולו קיים. אימתי? בזמן שהוא נדר אחד, אבל אם אמר שאני טועם, ועוד ענבים שאני טועם, ונשאל לחכם והתיר לו לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים, קיים לה לתאנים ולא לענבים, לענבים ולא לתאנים – הקיום בקיומו וההפר בהפירו:

אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא – כ"ד אלף, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: אלף למטה אלף למטה – י"ב אלף. מה ת"ל לכל מטות ישראל תשלחו לצבא? להביא את שבטו של לוי: וימסרו מאלפי בני ישראל – מגיד הכתוב שהיו בני אדם צדיקים וכשרים, ומסרו נפשם על הדבר. רבי נתן אומר: אחרים מסרום: איש פלוני כשר – יצא, איש פלוני צדיק – יצא למלחמה. רבי אלעזר המודעי אומר: בוא וראה כמה חיבתן של רועי ישראל, שעד שלא שמעו שמיתתו של משה מעכבת למלחמה מדין מה כתיב בהן? (שמות יז) עוד מעט וסקלוני. מששמעו שמיתתו של משה מעכבת מלחמת מדין – התחילו מתחבאים, אעפ"כ נמסרו על כרחם, שנאמר וימסרו מאלפי ישראל:

דבר אחר: אל כל ישראל, מלמד שהיו כלם בעלי תוכחה ויכולים לעמד בתוכחות. אמר רבי טרפון: העבודה, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח! אמר רבי אלעזר בן עזריה: העבודה, אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות! אמר רבי עקיבה: העבודה, אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחים. אמר רבי יוחנן בן נורי: מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים נתקנתר על ידי עקיבה לפני רבן גמליאל ביבנה, שהייתי קובל עליו והיה מקנתרו, וכל כך יודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה על כל אחת ואחת, לקים מה שנאמר (משלי ט ח): ״אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך״.

(דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, למה נאמר? לפי שנאמר (שמות כה ב): ״דבר אל בני ישראל״, דבר אל בני אברהם, דבר אל בני יצחק – אין כתוב כאן; אלא ״דבר אל בני ישראל״, זכה אבינו יעקב שיאמר דבור לבניו! לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר: אוי לי שמא תצא ממני פסלת כדרך שיצאת מאבותי, אברהם – יצא ממנו ישמעאל שעבד עבודה זרה, שנאמר (בראשית כא ט): ״ותרא שרה את בן הגר המצרית... ״, שהיה עובד עבודה זרה, דברי רבי עקיבה; רבי שמעון בן יוחי אומר: ארבעה דברים היה רבי עקיבה דורש, ואני דורשם, ודברי נראים מדבריו. הרי הוא אומר: ״ותרא שרה את בן הגר המצרית״, שעבד עבודה זרה, ואני אומר לא היו צרים אלא לענין שדות וכרמים, שכשבאו לחלק היה ישמעאל אומר לו: אני נוטל שני חלקים שאני בכור. וכן שרה אמרה לאברהם (בראשית כא י): ״גרש האמה הזאת ואת בנה״ וגו', ודברי אני רואה מדבריו.

רבי עקיבה אומר: אם נאמר בכל נפשך קל וחמר בכל מאדך, מה תלמוד לומר בכל מאדך? בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין במדת הטוב ובין במדת פרענות. וכן דוד אומר (תהלים קטז יג): ״כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא״, (תהלים קטז ג-ד) ״צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא״. וכן איוב אומר (איוב א כא): ״ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מברך״ – על מדת הטוב, קל וחמר על מדת פרענות. מה אשתו אומרת לו? (איוב ב ט): ״עודך מחזיק בתמתך, ברך אלהים ומת״. ומה אמר לה? (איוב ב י) ״כדבר אחת הנבלות תדברי, גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל?״ אנשי דור המבול היו כעורים בטובה, וכשבאת עליהם פרענות קבלוה בעל כרחם. והלא דברים קל וחמר: אם מי שכעור בטובה נאה בפרענות, אנו, שנאים בטובה, לא נהא נאים בפרענות? והוא שאמר לה ״כדבר אחת הנבלות תדברי״.

ואומר (תהלים קכא א): ״שיר למעלות״ – למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא. רבי עקיבא אומר: שיר למעלה אין כתוב כאן, אלא שיר למעלות: שלשים מעלות זו למעלה מזו. רבי אומר: שיר למעלה אין כתוב כאן, אלא שיר למעלות: ששים מעלות זו למעלה מזו! או לפי שיש מעלות זו למעלה מזו, שומע אני יש ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות? תלמוד לומר (דניאל יב ג): ״ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד״; מה כוכבים אין ביניהם איבה שנאה קנאה ותחרות – כך צדיקים, מה כוכבים אין אורו של זה דומה לאורו של זה – כך צדיקים.

רבי יהודה אומר: תלמיד שכחו יפה דומה לספוג, שסופג את הכל. שני לו דומה למוך, שאינו סופג אלא צרכו – זה שאומר ״דיי מה ששנה לי רבי״. רבי שמעון בן יוחי אומר: הרי הוא אומר (משלי ה טו) ״שתה מים מבורך״ וגו' – שנה ממי שעמך בעיר, ואחר כך הפרש בכל מקום. וכן הוא אומר (משלי לא יד): ״היתה כאניות סוחר״. רבי שמעון בן מנסיא אומר: הרי הוא אומר ״שתה מים מבורך״ – שתה מימיו שבראך, ואל תשתה מים עכורים ותמשך עם דברי מינים. רבי עקיבה אומר: הרי הוא אומר ״שתה מים מבורך״ – באר מתחלתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו, לא היה אלא מה שבתוכו. כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר – לא היה אלא מה שלמד. ״ונוזלים מתוך בארך״ – דומה לבאר: מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה, כך באים תלמידים ולומדים הימנו. וכן הוא אומר (משלי ה טז) ״יפוצו מעינתיך״ וגו'. נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם – כך דברי תורה חיים לעולם, שנאמר (משלי ד כב): ״כי חיים הם למוצאיהם״. מה מים מעלים את הטמאים מטמאתם – כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטמאתם, שנאמר (תהלים קיט קמ): ״צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה״. מה מים משיבים נפשו של אדם, שנאמר (משלי כה כה): ״מים קרים על נפש עיפה״ – כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם, שנאמר (תהלים יט ח): ״תורת ה' תמימה משיבת נפש״. מה מים חנם לעולם – כך דברי תורה חנם לעולם, שנאמר (ישעיה נה א): ״הוי כל צמא לכו למים״. מה מים אין להם דמים – כך דברי תורה אין להם דמים, שנאמר (משלי ג טו): ״יקרה היא מפנינים״.

(ע״ז פ״ג מ״ה) רבי יוסי הגלילי אומר: יכול אפלו עובדים את ההרים ואת הגבעות את מצוה לאבדם? תלמוד לומר: על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן, אלהיהם תחת כל עץ רענן, ולא עץ רענן אלהיהם; אלהיהם על הגבעות, ולא הגבעות אלהיהם. ומפני מה אשרה אסורה? מפני שיש בה תפיסת יד אדם, וכל שיש בו תפיסת יד אדם אסור. אמר רבי עקיבה: אני אהיה אבין לפניך – כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה. לכך נאמר: על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן.

יכול לא יהו מקריבים חטאות ואשמות? תלמוד לומר: כי כל תועבת ה' אשר שנא – דבר השנאוי ומתעב למקום. דבר אחר: לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא. כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אין לי אלא בניהם ובנותיהם, אבותם ואמותם מנין? תלמוד לומר: בניהם – גם בניהם, בנותיהם – גם בנותיהם. אמר רבי עקיבה: אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו – ואכלו.

(דברים יד כה) ונתתה בכסף – מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף. מנין לעשות שאר מטבע ככסף? דין הוא: הואיל והקדש מתחלל ומעשר שני מתחלל, מה הקדש עשה בו שאר מטבע ככסף – אף מעשר שני עשה בו שאר מטבע ככסף. מה להקדש שעשה בו שאר מטבע ככסף, שהרי עשה בו שאר מטלטלים ככסף, תאמר במעשר שני שלא עשה בו שאר מטלטלים ככסף? תלמוד לומר: וצרת הכסף, דבר שדרכו לצרר, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר: דבר שיש עליו צורה, פרט לסימון שאין עליו צורה.

רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות, ובלבד שלא יציע את המשנה. רבי יונתן בן יוסף אומר: מציע הוא את המשנה, ואינו מציע את הגמרא. רבי נתן בן אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא, ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו. רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר. ואמרי לה: לא יכנס לבית המדרש כל עיקר. רבי יהודה אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ.

בית שמאי אומרים אין מוכרין. תנו רבנן, בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם חפצו לגוי, ולא ישאילנו, ולא ילונו, ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע לביתו. ובית הלל אומרים: כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה. רבי עקיבא אומר: כדי שיצא מפתח ביתו. אמר רבי יוסי ברבי יהודה: הן הן דברי רבי עקיבא, הן הן דברי בית הלל — לא בא רבי עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל.

ואזדא רבי אליעזר לטעמיה ורבי עקיבא לטעמיה. דתנן: פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הרחיים — בין מן המוכן ובין שאין מן המוכן — טמא, דברי רבי אליעזר. ורבי יהושע אומר: בין מן המוכן ובין שלא מן המוכן — טהור. רבי עקיבא אומר: מן המוכן — טמא, ושלא מן המוכן — טהור. ואמר עולא, ואיתימא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים זרקו באשפה — דברי הכל טהור.

מתקיף לה רב אשי: מאי ״הן״? אלא אמר רב אשי, הכי קאמר: גוי וגויה, בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן — טמאים. עבודה זרה שהסיטה אחרים — טהורין, אחרים שהסיטו אותה — טמאים. משמשיה, בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן — טהורים. רבי עקיבא אומר: גוי וגויה ועבודה זרה, בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן — טמאים. משמשיה, בין הן שהסיטו אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן — טהורין.

מתני' מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים, ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת. רבי ישמעאל אומר: מקפלין את הכלים, ומציעין את המטות מיום הכיפורים לשבת. וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים, אבל לא של יום הכפורים בשבת. רבי עקיבא אומר: לא של שבת קריבין ביום הכיפורים, ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת.

אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרב מנשיא בר שגובלי, אנא אמריתא ניהליה אמתניתין, והוא אמרה אברייתא. דתנן: אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין וקב שעורין. רבי מאיר אומר: חצי קב שעורין. וקב וחצי כוסמין, וקב גרוגרות או מנה דבילה. רבי עקיבא אומר: פרס. וחצי לוג יין, רבי עקיבא אומר: רביעית. ורביעית שמן, רבי עקיבא אומר: שמינית. ושאר כל הפירות, אמר אבא שאול: כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות. ואמר רב: וכן לעירוב.

מתני' כיצד צולין את הפסח? מביאין שפוד של רמון, ותוחבו לתוך פיו עד בית נקובתו, ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: כמין בישול הוא זה, אלא תולין חוצה לו. אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא. אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא.

רבי אלעזר המודעי אומר: דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא. הם אמרו: ״לא לנו״, ורוח הקודש משיבה ואומרת להם: ״למעני למעני אעשה״. רבי אלעזר בן עזריה אומר: חזקיה וסייעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב. הם אמרו: ״לא לנו״, ומשיבה וכו'. רבי עקיבא אומר: חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע. הם אמרו: ״לא לנו״, ומשיבה וכו'. רבי יוסי הגלילי אומר: מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע. הם אמרו: ״לא לנו״, ומשיבה וכו'.