person · P0100 · tannaim · generation T1

Rabban Yochanan ben Zakkai רבן יוחנן בן זכאי

c. 3761–3834 AM · 1–74 CE

44 teachings mined · 22.7% halacha · most on civil law

The pivotal sage of the destruction generation. A student of Hillel, he escaped besieged Jerusalem, secured Roman permission to establish the academy at Yavneh, and rebuilt Jewish law and leadership for a world without a Temple.

Who

Hebrew: רבן יוחנן בן זכאי
Also known as: Ribaz
Era: tannaim
Generation: T1

Received the mesorah from: Hillel, Shammai
Transmitted the mesorah to: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Yehoshua ben Chananiah, Rabbi Chanina ben Dosa, Rabban Gamliel of Yavneh, Rabbi Elazar ben Arach, Rabbi Yose HaKohen, Rabbi Shimon ben Netanel

Students: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Yehoshua ben Chananiah, Rabbi Chanina ben Dosa, Rabbi Elazar ben Arach, Rabbi Yose HaKohen, Rabbi Shimon ben Netanel
Colleagues: Rabban Shimon ben Gamliel I

When

Traditional: c. 3761–3834 AM
Civil (computed): 3761–3834 AM · 1–74 CE
Academic: c. 1–74 CE
Lifespan (traditional): ≈73 years
Precision: approximate

Where

Places: Jerusalem, Yavneh

What

Events: Destruction of the Second Temple

How do we know

Claim	Evidence	Confidence	Sources
Received the tradition from Hillel and Shammai, and enumerated five principal students including Rabbi Eliezer ben Hyrcanus and Rabbi Yehoshua ben Chananiah.	rabbinic	★★★★★	Pirkei Avot 2:8
Escaped Jerusalem during the Roman siege (carried out in a coffin by his students), met Vespasian, and requested "Give me Yavneh and its sages." The escape narrative is aggadic and appears in differing versions (Bavli, Avot DeRabbi Natan 4, Eikhah Rabbah); the historical core — relocation of leadership to Yavneh with Roman acquiescence — is widely accepted as a reconstruction.	rabbinic	★★★☆☆	Gittin 56a–56b
Enacted post-destruction decrees (takanot), including sounding the shofar on Shabbat Rosh Hashanah in the court and taking the lulav seven days, as remembrances of the Temple.	rabbinic	★★★★★	Mishnah Rosh Hashanah 4:1–4 Rosh Hashanah 31b
A tannaitic tradition assigns him a lifespan of 120 years: forty years in business, forty years studying, and forty years teaching. Schematic symmetry shared with the Moshe, Hillel, and Rabbi Akiva traditions in the same passage; a literary pattern rather than a biographical datum.	rabbinic tradition	★★☆☆☆	Sifrei Devarim 357
Later tradition locates his grave in Tiberias, in the compound of the tomb of the Rambam (Maimonides). The identification of the Tiberias grave site is a late tradition with no early rabbinic source; recorded for its significance as a visited site.	tradition	★☆☆☆☆	Later burial tradition (Tiberias, Maimonides tomb compound)

Rabban Yochanan ben Zakkai: The Sage in the Coffin

Every detail in this story comes from the sources cited; nothing is invented.

The city eating itself

Jerusalem, under Roman siege. Inside the walls there is food for years — the sources name the magnates whose storehouses could each feed the city for a decade (Eikhah Rabbah 1:31) — until the zealot factions burn the granaries to force the population to fight. People boil straw and drink the water. (Eikhah Rabbah 1:31; Gittin 56a) An old sage watches them do it and reaches a conclusion: people who boil straw cannot stand against the armies of Vespasian. Whatever can still be saved must be gotten out. (Eikhah Rabbah 1:31)

The old sage is Rabban Yochanan ben Zakkai, and the commander of the zealot guards — the man whose men kill anyone who tries to leave — is his own sister's son, Abba Sikra. Rabban Yochanan sends for him in secret: how long will you do this, killing everyone with famine? His nephew answers: what can I do? If I say a word to them, they will kill me. Then find me a way out, says the uncle — perhaps there will be some small salvation. (Gittin 56a) The plan is his nephew's: pretend to be sick, let it be known you died, and have no one carry the bier but your own students, for the living are lighter than the dead — and the guards must not notice the weight. (Gittin 56a) Rabbi Eliezer carried one end and Rabbi Yehoshua the other; at the gate the guards wanted to drive a lance through the body, and were shamed out of it — shall they say the Romans made them stab their teacher? (Avot DeRabbi Natan 4; Gittin 56a; Eikhah Rabbah 1:31)

Outside the walls he stood before the Roman commander and greeted him as king. The tradition preserves the exchange: I am not the king. You will be — this house falls only to a king, as the prophet said, "the Lebanon shall fall by a mighty one." As they spoke, word arrived from Rome: Nero was dead, and Vespasian had been proclaimed emperor. (Eikhah Rabbah 1:31; the parallel narrative runs across Gittin 56a–56b) Offered a wish, he did not ask for Jerusalem. The request the tradition remembers is: give me Yavneh and its sages. (Gittin 56a–56b)

Be honest about what kind of story this is. The escape narrative is aggadah — sacred storytelling — and it survives in differing versions (Bavli Gittin, Avot DeRabbi Natan 4, Eikhah Rabbah 1:31); the historical core, the relocation of Torah leadership to Yavneh with Roman acquiescence, is a widely accepted reconstruction rather than a documented event. (people/P0100 source notes) What is not in doubt is the result: when the Temple burned on the Ninth of Av, 3830 AM (August 70 CE) (events/E0040), there was already a functioning center of Torah on the coastal plain — Yavneh — and it was his.

The least of the eighty

His teacher was Hillel the Elder. The tradition counts eighty students in Hillel's academy: thirty worthy that the Divine Presence rest on them, thirty for whom the sun could have stood still, twenty in between — and the least of them all was Yochanan ben Zakkai. (Sukkah 28a; Bava Batra 134a) The same passage then inventories what the least one mastered: Scripture, Mishnah, Gemara, halakhot and aggadot, the fine points of the Torah and of the scribes, the logical rules, the calendrical cycles and gematriot, the speech of the ministering angels, the speech of demons, the speech of palm trees, washers' parables and fox fables, great matters and small matters. (Sukkah 28a; Bava Batra 134a)

As a young student sitting before Hillel, he asked a question about purity phrased with such precision that Hillel predicted on the spot: I am confident this one will issue rulings in Israel — and it was not many days. (Pesachim 3b) When Hillel lay dying and all the students came, the youngest stayed back in the courtyard; Hillel asked for him by a title no one else got: where is the smallest of you, who is a father of wisdom and a father of generations? (Yerushalmi Nedarim 5:6)

A tannaitic tradition gives him 120 years in three parts: forty years in business, forty years learning, forty years teaching — the identical 120/40/40/40 frame the same passage gives Moshe, Hillel, and Rabbi Akiva, a literary symmetry rather than a biography. (Sifrei Devarim 357; Rosh Hashanah 31b) The atlas's dates are traditional c. 3761–3834 AM, academic c. 1–74 CE. (people/P0100) The Gemara adds a small, telling detail about his name: in his student years he is called plain "ben Zakkai," like a student sitting before his teacher, and only later "Rabban Yochanan ben Zakkai" — the first man to carry the title Rabban. (Sanhedrin 41a–41b)

His early career was not glory. Eighteen years he sat in Arav in the Galilee, and only two cases ever came to him; the Yerushalmi has him say: Galilee, Galilee, you hate the Torah — your end is to fall to the brigands. (Yerushalmi Shabbat 16:8) Later he sat teaching in the shade of the Temple building itself, expounding all day long. (Pesachim 26a) Of his conduct the sources keep a list like a fence around a life: he never let idle talk pass his lips; never walked four cubits without Torah or without tefillin; no one ever arrived earlier to the study house; he never slept there, never left anyone behind there, and no one ever opened the door for his students but he himself; he never said anything he had not heard from his teacher; and no one — not even a gentile in the marketplace — ever managed to greet him first. (Sukkah 28a; Berakhot 17a)

Reading the omens

The sources place him in the Temple's last decades as a man already rehearsing its end. When the Temple's gates began opening by themselves, he rebuked the building like a nervous horse: Temple, Temple, why do you frighten yourself? I know of you that your end is to be destroyed — Zechariah already prophesied it: "Open your doors, O Lebanon, that fire may consume your cedars." (Yoma 39b) Riding out of Jerusalem — after the destruction — his students behind him, he saw a young woman picking barley grains out of the dung of Arab livestock. She wrapped herself in her hair, stood before him, and said: Rabbi, feed me. He asked whose daughter she was. The daughter of Nakdimon ben Gurion — one of the richest men of the city. Do you remember, she asked, that you signed my ketubah? He said to his students: I signed this woman's ketubah, and I read in it a million gold dinars from her father's house, beside her father-in-law's. And Rabban Yochanan ben Zakkai wept: happy are you, Israel — when you do the will of God no nation rules you, and when you do not, you are handed not to a lowly nation but to the animals of a lowly nation. (Ketubot 66b; Sifrei Devarim 305)

He was also capable of confrontation. When a Sadducee-leaning High Priest waited until sunset for a stricter purity before burning the red heifer, Rabban Yochanan laid his two hands on the priest and made him immerse again — deliberately, to enact the sages' ruling in public; the furious priest told him "I'll deal with you when I have a free moment," and Rabban Yochanan answered: when you have the moment. Three days later the priest was in his grave. (Tosefta Parah 3:5) When Roman officials tried him with arithmetic — the census of the Levites seems to be three hundred short — he had an answer for the discrepancy on the spot. (Bekhorot 5a; Yerushalmi Sanhedrin 1:4)

Yavneh: rebuilding on paper

After the destruction he legislated the transition, and the Mishnah still carries the decrees. When Rosh Hashanah fell on Shabbat, the shofar had been sounded in the Temple but not in the provinces; he enacted that it be sounded wherever there is a court. The first time, the Bnei Beteira said: let us deliberate. He said: let us sound it, and deliberate afterward. Afterward they said: now let us deliberate. He answered: the horn has already been heard in Yavneh, and one does not argue after the act. (Mishnah Rosh Hashanah 4:1; Rosh Hashanah 29b) He enacted that the lulav be taken seven days everywhere, as a remembrance of the Temple — nine enactments in all are counted in his name. (Mishnah Rosh Hashanah 4:3–4; Rosh Hashanah 31b)

The deeper repair was theological, and one scene carries it. Walking out of the ruined city, Rabbi Yehoshua looked at the Temple and said: woe to us, that the place where Israel's sins were atoned is destroyed. My son, said Rabban Yochanan, do not grieve — we have an atonement equal to it: acts of kindness, as the verse says, "For kindness I desire, and not sacrifice." (Avot DeRabbi Natan 4) And when a family in Jerusalem was dying young, generation after generation, and came to him, he identified them from a verse as the house of Eli — cursed that its men die young — and prescribed: go and busy yourselves with Torah, and live. They did, and lived, and were called the family of Rabban Yochanan after him. (Rosh Hashanah 18a; Yevamot 105a)

Five students, weighed and named

The Mishnah records his five principal students, each with the epithet their teacher gave: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, a plastered cistern that loses not a drop; Rabbi Yehoshua ben Chananiah — happy is she who bore him; Rabbi Yose the Priest, a chasid; Rabbi Shimon ben Netanel, fearing sin; Rabbi Elazar ben Arakh, a spring flowing ever stronger. (Pirkei Avot 2:8) When Rabbi Elazar ben Arakh asked to expound the Chariot — the tradition's deepest mystical material — before him, Rabban Yochanan got down off his donkey: it is not fitting that I ride while you expound the Chariot and the Divine Presence is with us. He wrapped himself, sat on a stone under an olive tree, fire came down and encircled the trees of the field, and when it was over, he stood and kissed his student on the head. (Chagigah 14b; Tosefta Chagigah 2:1) When his students' answers on a verse were finished, he was capable of ranking a student's answer above his own. (Bava Batra 10b) And when his own son fell sick, he did not pray himself; he asked his student Chanina ben Dosa to pray. His wife asked: is Chanina greater than you? No, he said — but he is like a servant before the King, who walks in unannounced, and I am like a minister before the King, who comes by appointment. (Berakhot 34b)

He carried one dilemma all his life, over the laws that expose how fraud is done: woe to me if I speak — I may teach the cheats; woe to me if I do not speak — the cheats will say the sages are ignorant of their trade. The Gemara asks whether he said it or not, and concludes he said it. (Bava Batra 89b; Tosefta Kelim Metzia 7:4)

The weeping we cannot finish

When Rabban Yochanan ben Zakkai fell ill, his students came to visit, and when he saw them he began to weep. They said to him: lamp of Israel, right-hand pillar, mighty hammer — why do you weep? (Berakhot 28b) Here this atlas must be honest about its own seams: our mined text preserves the students' question and not the master's answer; the celebrated continuation of that deathbed scene lies beyond the excerpt our corpus captured. What the corpus does preserve is his final order, in the Yerushalmi's telling: clear the courtyard of vessels, because of the impurity a corpse will bring — and prepare a throne for Chizkiyahu (Hezekiah) king of Yehudah, who is coming. (Yerushalmi Sotah 9:16; Yerushalmi Avodah Zarah 3:1) His student Rabbi Eliezer, dying years later, gave the same order — prepare a throne for Rabban Yochanan ben Zakkai, who is coming. (Yerushalmi Sotah 9:16)

The Mishnah closes the account in one line: when Rabban Yochanan ben Zakkai died, the radiance of wisdom ceased. (Mishnah Sotah 9:15; Sotah 49a) A late tradition, with no early rabbinic source, places his grave in Tiberias beside the tomb of the Rambam. (people/P0100, recorded as a visited-site tradition)

What we don't know

We do not know his father beyond the name Zakkai, his wife's name (she appears once, unnamed, in the scene with Chanina ben Dosa — Berakhot 34b), or how the son who fell ill fared in later life. His dates are approximate; the 120-year lifespan is a shared literary scheme, not a record (Sifrei Devarim 357). The escape from Jerusalem is aggadah in three differing versions, its historical core a reconstruction (Gittin 56a–56b; Avot DeRabbi Natan 4; Eikhah Rabbah 1:31). Why he wept before his students, our mined corpus does not say — and this story will not invent it. And one question the sources themselves left open for the generations: whether asking for Yavneh instead of Jerusalem was the tradition's greatest rescue or its hardest bargain. The sources record only what he asked for — and that the school he asked for is the reason there was anything after.

Below this line: interpretation, not testimony

extrapolative An argued reading of the mined data — graded inference, not sourced fact.

The Man Behind the Sage: Rabban Yochanan ben Zakkai, an Extrapolative Reading

Read this warning first. The sibling piece, "Rabban Yochanan ben Zakkai: The Sage in the Coffin," tells only what the sources say. This essay argues. Rabban Yochanan ben Zakkai (traditional dates c. 3761–3834 AM; academic c. 1–74 CE) was the youngest student of Hillel the Elder, escaped besieged Jerusalem in 70 CE, and — with Roman acquiescence — rebuilt Jewish law and leadership at the town of Yavneh after the Temple's destruction. This atlas has mined the classical corpus for him: 39 statements in his own voice, and 223 passages that mention him. From the shape of that data this essay reads a person. Every inference shows its evidence and is graded as it goes: some the data nearly proves, some are plausible readings, some are speculation and say so. None of it is sourced fact about his inner life; no such source exists.

A résumé built for a catastrophe

Line up his documented habits — all attested from before or independent of the destruction — and notice what they have in common. He never let anyone greet him first, "even a gentile in the marketplace" (Berakhot 17a). He taught in the shade of the Temple building, the most public classroom in the country (Pesachim 26a). He personally opened the door for his own students, and never left anyone sitting alone in the study house (Sukkah 28a). His curriculum, per the same inventory, ran from Scripture and legal logic to washers' parables, fox fables, and "the speech of palm trees" (Sukkah 28a; Bava Batra 134a) — high learning and street idiom in one head. He answered Roman officials' arithmetic challenges about the Torah on the spot (Bekhorot 5a) and kept separate answers for gentile challengers and for his own students (Bamidbar Rabbah 19:8).

Each item is small. Together they draw a specific kind of man: outward-facing, boundary-crossing, fluent downward and outward — a networker, in a rabbinic world whose purest ideal (his own best student, Rabbi Eliezer, the "plastered cistern," Pirkei Avot 2:8) was inward retention. The reading is plausible and worth stating plainly: long before anyone knew the Temple would fall, Yochanan ben Zakkai was already the sage best configured for a Judaism that would have to live among strangers and persuade them. Whether that is foresight or luck the data cannot say. What the data does say is that when the gates of the Temple swung open by themselves, everyone else saw an omen and he addressed the building — calmly, with a prophecy citation ready: I know of you that your end is to be destroyed (Yoma 39b). The remembered pattern corresponds to what disaster planners now call pre-mortem thinking: he had run the scenario before it happened. The tradition even shows the rehearsal's tone — not panic, but familiarity.

The triage

Now the decision on which everything turns. Smuggled out of the dying city in a coffin — the plan devised by his own nephew, the zealot commander Abba Sikra (Gittin 56a) — he stands before the Roman commander with, per the tradition, one wish to spend. He does not ask for the Temple. He does not ask for Jerusalem. He asks: give me Yavneh and its sages (Gittin 56a–56b). The escape narrative is aggadah and its versions differ (Avot DeRabbi Natan 4; Eikhah Rabbah 1:31), but the tradition's memory of the shape of the request is uniform: he asked small, and he asked for a school.

Read as decision-making, the pattern corresponds to modern triage and continuity-of-operations doctrine: when total loss is certain, spend your one favor on the minimum viable carrier of the whole system — and for Judaism as he understood it, that carrier was not a place but a faculty. Two corroborating data points. First, the sources show him running exactly this cost-benefit inside the city: watching people boil straw, he concludes they cannot win, and only then arranges the escape — "perhaps there will be some small salvation" (Eikhah Rabbah 1:31; Gittin 56a). Small salvation: the phrase itself is triage. Second, his post-destruction legislation is all continuity engineering: the shofar sounded wherever there is a court (Mishnah Rosh Hashanah 4:1), the lulav taken seven days everywhere "as a remembrance of the Temple" (Mishnah Rosh Hashanah 4:3) — rituals unbolted from the lost building and reattached to portable institutions. Nine such enactments are counted (Rosh Hashanah 31b). The Talmud remembers the day he refused to let the Bnei Beteira deliberate before sounding the shofar in Yavneh — sound it first, argue after (Rosh Hashanah 29b). A man rebuilding legitimacy knows that precedent, once enacted, argues better than he does. That is a plausible reading of a documented tactic, not a sourced motive.

And the cost stayed visible. The same tradition that credits the escape records his family on the other side of the wall: the nephew commanding the men who starved the city (Gittin 56a), another nephew among the magnates whose granaries burned (Eikhah Rabbah 1:31). Whatever the Vespasian scene owes to legend, the sources chose to remember the rescue of Judaism as an act performed against the sage's own kin — and in a coffin: the tradition's image for what leaving Jerusalem alive required a man to become. That last sentence is interpretation, graded speculation, and offered as such.

The replacement theory of everything

His single most consequential teaching, in this atlas's corpus, is one sentence to a weeping student outside the ruins. Rabbi Yehoshua: woe to us — the place where Israel's sins were atoned is destroyed. Rabban Yochanan: my son, do not grieve; we have an atonement equal to it — acts of kindness, as the verse says, "For kindness I desire, and not sacrifice" (Avot DeRabbi Natan 4, citing Hoshea 6:6). Notice the verb: not instead of, not until it is rebuilt — equal to it. It is the same cognitive move as Yavneh-for-Jerusalem: identify the function (atonement), find a portable implementation (kindness), assert equivalence with a source text, and refuse the grief that insists the function died with the form.

The corpus shows him running this substitution everywhere. A family dying young — the curse of the house of Eli — is prescribed Torah study as life-extension: go and busy yourselves with Torah, and live (Rosh Hashanah 18a; Yevamot 105a; the same decree Abaye's story lives under, three centuries later). His parable of the king's banquet — the wise dress now, because the summons has no date (Shabbat 153a) — makes readiness itself the religious act. The pattern corresponds to what a modern reader would call functional thinking about institutions: the conviction that no sacred function is hostage to a single vessel. It is arguably the founding axiom of everything rabbinic Judaism became. The data nearly proves he practiced the move systematically; that he formulated it as an axiom is this essay's inference.

The teacher who ranked things

His pedagogy is unusually measurable, because his assessments survive. Five students, each with a one-line diagnostic: the cistern that loses nothing; the happy mother's son; the chasid; the sin-fearer; the ever-strengthening spring (Pirkei Avot 2:8). He weighed them against each other aloud — all the sages of Israel on one scale-pan, Eliezer on the other — and the tradition preserves a second version that reweighs in favor of Elazar ben Arakh (Pirkei Avot 2:8). He dismounted his donkey rather than sit elevated while a student expounded the Chariot, and kissed him when it was over (Chagigah 14b). He told his students another sage's reading was better than his own answer (Bava Batra 10b). And when his son was sick he sent for Chanina ben Dosa, telling his wife: he is like a servant before the King, and I am like a minister — the servant walks in unannounced (Berakhot 34b).

Take the four behaviors together — individual diagnostics, public comparative ranking, ceremonial deference downward, and a precise self-ranking below a social inferior on a dimension (intimacy in prayer) where the inferior was superior. The pattern corresponds to what organizational writing now calls calibrated assessment with intellectual humility: a rater who applies the scale to himself. One more scene completes it: the deathbed of his own teacher Hillel, where the "smallest of the eighty" waits out in the courtyard until Hillel names him father of wisdom and father of generations (Yerushalmi Nedarim 5:6; Sukkah 28a). The man who spent his life ranking students began as the student ranked last who was told, by the one rater who mattered, that the scale was wrong. That the early scene shaped the later habit is speculation; the symmetry is in the sources.

The weeping the data cannot finish

Two unresolved notes, offered with their edges showing. First: when he fell ill and his students found him, he wept, and our mined corpus preserves their astonished question — lamp of Israel, right-hand pillar, mighty hammer, why do you weep? — but not his answer (Berakhot 28b; the continuation lies beyond the mined excerpt). A man whose whole documented method was the refusal of grief — do not grieve, we have an equivalent — weeps at the end, and this atlas's data cannot say why. The discipline of this essay is to leave that door exactly as the data left it: open.

Second: his last recorded command — clear the courtyard of vessels before the impurity of death, and prepare a throne for Chizkiyahu king of Yehudah, who is coming (Yerushalmi Sotah 9:16). One clause is halakhic housekeeping; the other reaches for a righteous king out of the deep past — a figure later tradition ties to messianic hope. Readings differ and none is provable: a dying man's vision; a last assertion that the Davidic line his rescue could not save still had a future; or words we no longer have the code for. His student Rabbi Eliezer died ordering a throne prepared for Rabban Yochanan ben Zakkai (Yerushalmi Sotah 9:16) — the substitution move, performed one last time on the master himself: the function of the awaited king, reassigned to the teacher.

What this method can and cannot know

A pattern is not a person. The corpus here is small — 44 sayings, 243 mentions (data/teachings/P0100.yaml; data/mentions/P0100.yaml) — and the destruction narrative passed through editors with theological stakes in its meaning; the 120-year lifespan is an acknowledged literary scheme (Sifrei Devarim 357). The method cannot know whether he mourned the Temple privately, what the coffin cost him, or why he wept. What it can know is the shape of what memory kept: a man configured for the outside before the walls fell; one wish, spent on a school; a lifetime of substitutions — kindness for sacrifice, Torah for lifespan, Yavneh for Jerusalem, readiness for certainty — and a single unexplained weeping that the tradition placed, without comment, at the end. Judaism as it has existed for nineteen centuries is the institutional form of his wager: that nothing essential is a building. The Mishnah's own epitaph concedes what the wager could not replace — when he died, the radiance of wisdom ceased (Mishnah Sotah 9:15).

44 teachings mined from the Mishnah (7), the Tosefta (5), the Talmud Bavli (13), the Talmud Yerushalmi (4), the halakhic midrashim (2), the aggadic midrashim (10), and the late midrashim (3).

אמר רבן יוחנן בן זכאי Rabban Yochanan ben Zakkai said×12 אמר רבי יוחנן בן זכאי Rabban Yochanan ben Zakkai said×10 רבן יוחנן בן זכאי אומר Rabban Yochanan ben Zakkai says×7 רבן יוחנן בן זכאי אמר Rabban Yochanan ben Zakkai said×5 אמר ר' יוחנן בן זכאי Rabban Yochanan ben Zakkai said×2 הוא היה אומר Rabban Yochanan ben Zakkai says×1 אמר להם צאו וראו Rabban Yochanan ben Zakkai said×1 רבי יוחנן בן זכאי אומר Rabban Yochanan ben Zakkai says×1 משום רבן יוחנן בן זכאי in Rabban Yochanan ben Zakkai's name×1 בשם רבן יוחנן בן זכיי in Rabban Yochanan ben Zakkai's name×1 בשם רבי יוחנן בן זכאי in Rabban Yochanan ben Zakkai's name×1 רבי יוחנן בן זכאי אמר Rabban Yochanan ben Zakkai said×1 רבי יוחנן בן זכאי פתח Rabban Yochanan ben Zakkai opened the discourse×1

Halacha / Aggada

Kind of entry

Life & person

Topics

Showing all 44 entries

Mishnah Ketubot (2)

Mishnah Ketubot 13:1 אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai states a position in a dispute about tithes.

שני דיני גזרות היו בירושלים, אדמון וחנן בן אבישלום. חנן אומר שני דברים, אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אומר, תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, תשבע בתחלה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי, יפה אמר חנן, לא תשבע אלא בסו …
שני דיני גזרות היו בירושלים, אדמון וחנן בן אבישלום. חנן אומר שני דברים, אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אומר, תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, תשבע בתחלה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי, יפה אמר חנן, לא תשבע אלא בסוף:
Mishnah Ketubot 13:2 אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai states a position in a dispute about civil law.

מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו, חנן אומר, אבד את מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, ישבע כמה הוציא ויטל. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי, יפה אמר חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי:

Pirkei Avot (2)

Pirkei Avot 2:8 הוא היה אומר

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן, רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סו …
רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן, רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סוד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו. רבי יוסי הכהן, חסיד. רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך, מעין המתגבר. הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה, מכריע את כלם. אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כלם:
Pirkei Avot 2:9 אמר להם צאו וראו

אמר להם, צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה. רבי יהושע אומר, חבר טוב. רבי יוסי אומר, שכן טוב. רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. ר …
אמר להם, צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה. רבי יהושע אומר, חבר טוב. רבי יוסי אומר, שכן טוב. רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר, לב טוב. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר, עין רעה. רבי יהושע אומר, חבר רע. רבי יוסי אומר, שכן רע. רבי שמעון אומר, הלוה ואינו משלם. אחד הלוה מן האדם, כלוה מן המקום ברוך הוא, שנאמר (תהלים לז) לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר, לב רע. אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם:

Mishnah Kelim (2)

Mishnah Kelim 2:2 רבן יוחנן בן זכאי אומר
Rabban Yohanan ben Zakkai states a position in a dispute about ritual purity.

הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסמכין, שעורן, מכדי סיכת קטן ועד לג. מלג ועד סאה, ברביעית. מסאה ועד סאתים, בחצי לג. מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין, בלג, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אני איני נותן בהן מדה, אלא, הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסמכין, שעורן מכדי סי …
הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסמכין, שעורן, מכדי סיכת קטן ועד לג. מלג ועד סאה, ברביעית. מסאה ועד סאתים, בחצי לג. מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין, בלג, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אני איני נותן בהן מדה, אלא, הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסמכין, שעורן מכדי סיכת קטן ועד קדרות הדקות. מהקדרות הדקות ועד חביות לודיות, ברביעית. מלודיות ועד לחמיות, בחצי לג. מלחמיות ועד חצבים גדולים, בלג. רבן יוחנן בן זכאי אומר, חצבים גדולים, שעורן בשני לגין. הפכים הגלילים והחביונות, שעור קרקרותיהן כל שהן, ואין להם דפנות:
Mishnah Kelim 17:16 אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai gives a ruling concerning ritual purity.

קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות, והאסל שיש בו בית קבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קבול מים, ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות, הרי אלו טמאין. ועל כלן אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אמר, אוי לי אם לא אמר:

Mishnah Yadayim (1)

Mishnah Yadayim 4:6 אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai responds in a dialogue about ritual purity.

אומרים צדוקים, קובלין אנו עליכם, פרושים, שאתם אומרים, כתבי הקדש מטמאין את הידים, וספרי הומריס אינו מטמא את הידים. אמר רבן יוחנן בן זכאי, וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד. הרי הם אומרים, עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים. אמרו לו, לפי חבתן היא טמאתן, שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרודות. …
אומרים צדוקים, קובלין אנו עליכם, פרושים, שאתם אומרים, כתבי הקדש מטמאין את הידים, וספרי הומריס אינו מטמא את הידים. אמר רבן יוחנן בן זכאי, וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד. הרי הם אומרים, עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים. אמרו לו, לפי חבתן היא טמאתן, שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרודות. אמר להם, אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טמאתן, וספרי הומריס, שאינן חביבין, אינן מטמאין את הידים:

Tosefta Sotah (1)

Tosefta Sotah 14:1 רבי יוחנן בן זכאי אומר
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches that proliferating murder, adultery, corruption, and other abuses caused rites, justice, Torah honor, and social order to collapse.

רבי יוחנן בן זכאי אומר משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה לפי [שאין עגלה ערופה באה אלא על הספק עכשיו רבו ההורגין בגלוי משרבו המנאפין פסקו מי מרים לפי שאין מי מרים באין אלא על הספק עכשיו כבר רבו הרואין בגלוי משרבו בעלי הנאות בא חרון אף לעולם ובטל כבוד תורה משרבו לוחשי לחישות בב"ד נתעותו המעשים ונתקלקלו הד …
רבי יוחנן בן זכאי אומר משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה לפי [שאין עגלה ערופה באה אלא על הספק עכשיו רבו ההורגין בגלוי משרבו המנאפין פסקו מי מרים לפי שאין מי מרים באין אלא על הספק עכשיו כבר רבו הרואין בגלוי משרבו בעלי הנאות בא חרון אף לעולם ובטל כבוד תורה משרבו לוחשי לחישות בב"ד נתעותו המעשים ונתקלקלו הדינין ופסקה השכינה מישראל משרבו רואין לפנים בטל (דברים א':י״ז) לא תכירו פנים במשפט ולא תגורו מפני איש ופרקו מהן עול שמים והמליכו עליהם עול בשר ודם משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השוחד והוטה המשפט והיו] לאחור ולא לפנים ועליהם נאמר כעל בני שמואל (שמואל א ח':ג') לא הלכו בניו בדרכיו [וגו'] וכי לקחו שוחד ומשפט הטו ר' מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם ר' יהודה אומר מלאי הטילו על בעלי בתים ר"ע אומר [מתנות] נטלו בזרוע ר' יוסי אומר [קופה של מעשרות לקחו] בזרוע אע"פ שלא קלל עלי את שמואל אלא על תנאי ראה האיך דבקה בו משרבו [מקבל אני] טובתך [ומחזיק אני] טובתך רבו איש הישר בעיניו יעשה [וטרחה כל מלכות כולה ואזלא ונוולה ומשרבו איש הישר בעיניו יעשה שפלים הוגבהו וגבוהים הושפלו וטרחה כל מלכות אזלא ונוולה משרבו צרי עין וטורפי טרף הן הן שופכי דמים רבו אומצי הלב וכל אחד ואחד קופץ ידו מחבירו ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים ט״ו:ט') השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וגו' משרבו מושכי הרוק נתמעטו התלמידים ובטל כבוד התורה משרבו הולכי אחר בצעם רבו (ישעיהו ה':כ') האומרים לרע טוב ולטוב רע משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע נתמלא כל העולם כולו הוי הוי משרבו היהירים התחילו בנות ישראל לינשא ליהירים לפי שבדורינו אין רואין אלא לפנים משרבו נטויות גרון ומסקרות עינים רבו מי מרים אלא שפסקו משרבו זהיהי הלב רבו מחלוקת בישראל והן שופכי דמים משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן הרבו מחלוקת בישראל ונעשית התורה כשתי תורות משרבו מקבלי צדקה מן עובדי כוכבים כביכול שהתחילו] עובדי כוכבים להתמעט וישראל להתרומם <איפכא> ואין נוח בעולם לישראל.

Tosefta Bava Kamma (2)

Tosefta Bava Kamma 7:2 רבן יוחנן בן זכאי אומר
Rabban Yohanan ben Zakkai expounds five lessons concerning exile, the tablets, a ruler's sin offering, the pierced ear, and the altar's stones.

חמשה דברים היה רבן יוחנן בן זכאי אומר כמין חומר מפני מה גלו ישראל לבבל יתר מכל הארצות כולן מפני שבית אברהם אביהם היה משם משלו משל למה הדבר דומה לאשה שקלקלה על בעלה להיכן משלחה לבית אביה בלוחות הראשונות הוא אומר (שמות ל״ב:ט״ז) והלוחות מעשה אלהים המה וגו' ובשניות מעשה משה (שם) והמכתב מכתב אלהים משלו מ …
חמשה דברים היה רבן יוחנן בן זכאי אומר כמין חומר מפני מה גלו ישראל לבבל יתר מכל הארצות כולן מפני שבית אברהם אביהם היה משם משלו משל למה הדבר דומה לאשה שקלקלה על בעלה להיכן משלחה לבית אביה בלוחות הראשונות הוא אומר (שמות ל״ב:ט״ז) והלוחות מעשה אלהים המה וגו' ובשניות מעשה משה (שם) והמכתב מכתב אלהים משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שקדש את האשה הוא מביא את הלבלר ואת הקולמוס ואת הדיו ואת השטר ואת העדים קלקלה היא מביאה את הכלרייה שיתן לה המלך כתב הכר יד שלו הרי הוא אומר (ויקרא ד':כ״ב) אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו (שמות כ״א:ו') ורצע אדוניו את אזנו במרצע וכי מה נשתנה אוזן יתר לרצוע מכל איבריו לפי ששמעה מהר סיני (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול ב"ו לפיכך אמר הכתוב תבוא אוזן ותרצע שלא שמרה את מה ששמעה ד"א הוא לא רצה להשתעבד לקוניו יבא וישתעבד לבנותיו ואומר (דברים כ״ז:ה') מזבח אבנים לא תניף עליהן ברזל וכי מה ראה הכתוב לפסול את הברזל יתר מכל מיני מתכות מפני שהחרב נעשה ממנו והחרב סימן פורענות והמזבח סימן כפרה מעבירים דבר שסימן פורענות מדבר שסימן כפרה והלא דברים קל וחומר ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות כפרה בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הכתוב לא תניף עליהן ברזל בני תורה שהן כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא ליגע בהן אחד מכל המזיקין כולן הרי הוא אומר (שם) אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך אבנים שמטילות שלום והלא דברים ק"ו ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר המקום יהיו שלימים לפני בני תורה שהן שלום בעולם על אחת כמה וכמה שיהיו שלימים לפני המקום.
Tosefta Bava Kamma 7:3 רבן יוחנן בן זכאי אומר
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches that the reduced payment for stealing a sheep shows God's concern for the thief's dignity because he must carry it.

שבעה גנבין הן הראשון שבכולן גונב דעת הבריות והמסרב בחבירו לאורחו ואין בלבו לקרותו והמרבה לו בתקרובות ויודע בו שאינו מקבל והמפתח לו חביות שמכורות לחנוני והמעול במדות והמשקר במשקלות והמערב הנורה בתלתן ואת החומץ בשמן אע"פ שאמרו אין השמן מקבל דלים לפיכך מושחין בו את המלכים ולא עוד אלא שמעלין עליו שאילו …
שבעה גנבין הן הראשון שבכולן גונב דעת הבריות והמסרב בחבירו לאורחו ואין בלבו לקרותו והמרבה לו בתקרובות ויודע בו שאינו מקבל והמפתח לו חביות שמכורות לחנוני והמעול במדות והמשקר במשקלות והמערב הנורה בתלתן ואת החומץ בשמן אע"פ שאמרו אין השמן מקבל דלים לפיכך מושחין בו את המלכים ולא עוד אלא שמעלין עליו שאילו היה יכול לגנוב דעת העליונה היה גונב שכל הגונב דעת הבריות נקרא גנב שנא' (שמואל ב ט״ו:ו') ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל מי גדול גונב או נגנב הוי אומר נגנב שיודע שנגנב ושותק וכן מצינו כשהיו ישראל עומדין לפני הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה שנאמר (שמות כ״ד:ז') כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כביכול נגנב הוא להם תלמוד לומר (דברים ה':כ״ו) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' א"ת שאין הכל גלוי לפניו והלא כבר נאמר (תהילים ע״ח:ל״ו-ל״ז) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו אעפ"כ (שם) והוא רחום יכפר עון וגו' ואומר (משלי כ״ו:כ״ג) כסף סיגים מצופה על חרש שפתים חלקים ולב רע. רבי מאיר אומר בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם שור מפני שבטלו ממלאכתו משלם חמשה שה מפני שאין לו מלאכה משלם ארבעה רבן יוחנן בן זכאי אומר בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות שור מפני שמהלך ברגליו משלם חמשה שה מפני שטוענו משלם ארבעה למעלה מהן גנב את האסורין בהנייה שפטור מלשלם. את השטרות ואת הקרקעות ואת ההקדשות אין משלם אלא קרן את הבהמה ואת העופות ואת הכסות ואת הפירות ואת הכלים משלם תשלומי כפל אע"פ שאסור בהנאה יש לו היתר לאחר זמן. הגונב את השור טבחו ומכרו משלם חמשה שה משלם ארבעה שנא' (שמות כ״א:ל״ז) חמשה בקר ישלם תחת השור למעלה מהן הגונב את בן חורין שנידון עליו בנפשו רבי שמעון אומר הרי הוא אומר (משלי כ״ט:כ״ד) חולק עם גנב שונא נפשו וגו' משלו משל למה הדבר דומה לאחד שטוען ויצא מבית חבירו מצאו אחד ואמר לו מה זה פלוני אמר לו טול חלקך ואל תגיד לאחר זמן מצאו בעל גניבה אמר לו משביע אני עליך אם לא ראית אדם שטען כלים ויצא מתוך ביתי אמר לו שבועה שאיני יודע מה אתה סח על זה נאמר חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד אבל המתגנב מאחר חבר והולך ושונה פרקו אע"פ שנקרא גנב זוכה לעצמו שנא' (משלי ו':ל') לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו'. סוף שמתמנה פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם על מה שבידו שנאמר (שם) ונמצא ישלם וגו' ואין שבעתים אלא דברי תורה שנאמר (תהילים י״ב:ז') אמרות ה' אמרות טהורות וגו'.

Tosefta Kelim Metzia (1)

Tosefta Kelim Metzia 7:4 אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai laments that disclosing the law may teach cheats to deceive, while withholding it may deprive students and cause impurity errors.

קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות והאסל שיש בו בית קבול מעות וקנה עני שיש בו בית קבול מים ומקל שיש בה בית קבול מזוזה ומרגליות כולו אינו טמא אלא המשמש את הצורך ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר עכשיו מלמד אני את הרמאין לרמות אם לא אומר עכשיו אני מונע את הת …
קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות והאסל שיש בו בית קבול מעות וקנה עני שיש בו בית קבול מים ומקל שיש בה בית קבול מזוזה ומרגליות כולו אינו טמא אלא המשמש את הצורך ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר עכשיו מלמד אני את הרמאין לרמות אם לא אומר עכשיו אני מונע את התלמיד ומטמא את הטהרות דבר אחר שלא יהו הרמאין אומרין אין חכמים בקיאין במעשיהן. מפני מה תחתית של צורפי זהבים טמאה מפני שמכניס לתוכה גרוטאות ושל נפחין הרי זו טהורה ואם התקינה להיות מכניס לתוכה גרוטאות ושל נפחין הרי זו טהורה ואם התקינה להיות מכניס לתוכה גרוטאות <הכל מודין> שהיא טמאה. משחזת שיש בה בית קבול שמן ופנקס שיש בה בית קבול שעוה כולן אין טמא אלא המשמש את הצורך. מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משיחסם ויקנב ר' יהודה אומר משיקשר ראשי המעדנין שלא היו דבלולין יוצאין הימנה כל שלצורך המעדנין טמאה כל שלא לצורך המעדנין טהורה. שפופרת [הקנה] מאימתי מקבלת טומאה משיחסם ויקנב ר' יהודה אומר משיוציא את הזכר מתוכה הקרן מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה רבן שמעון בן גמליאל אומר משיוציא את הזכר מתוכה. הקרויה. מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה רבן שמעון בן גמליאל אומר משיוציא את בני מעיין מתוכה וכולן שמצאן חתוכין ומנוקבין טמאין מצא גולמיהן טהורין בידוע שאינן כלים.

Tosefta Parah (1)

Tosefta Parah 10:2 רבן יוחנן בן זכאי אמר
Rabban Yohanan ben Zakkai tells Shemaya to go and sprinkle his purification water after a corpse-impure key moved above it.

כל הראוי ליטמא טמא מת אפילו טמא מדף וכל שאינו מדף בתרומה אינו מדף לחטאת ולא חדשו טומאה בחטאת. ר"א בן שמעיה איש כפר עותני שהיה בידו לגין מלא מי חטאת והגיף את הדלת שמפתח טמא טמא מת תלויה בה ובא ושאל את רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו שמעיה צא והזה את מימיך. ור' יהושע אומר אפילו טהור יש לו מדף. ומעשה ברבי יש …
כל הראוי ליטמא טמא מת אפילו טמא מדף וכל שאינו מדף בתרומה אינו מדף לחטאת ולא חדשו טומאה בחטאת. ר"א בן שמעיה איש כפר עותני שהיה בידו לגין מלא מי חטאת והגיף את הדלת שמפתח טמא טמא מת תלויה בה ובא ושאל את רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו שמעיה צא והזה את מימיך. ור' יהושע אומר אפילו טהור יש לו מדף. ומעשה ברבי ישמעאל שהיה מהלך אחר ר' יהושע אמר לו הטהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה מהו טמא או טהור אמר לו למה אמר לו שמא היתה טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר טמא השיאו לדבר אחר א"ל <ר'> ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודך אמר לו טובים דודיך מיין אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים וחכ"א הטמא מדף והטהור אינו מדף. שאמר טמא טמא מת ולא מדף רבי אומר טהור לחטאת שהסיט את רוקו ואת מימי רגליו של טהור לתרומה טמא הסיט את דמו הרי זה טהור הסיט את השרץ ואת הנבלה ואת שכבת זרע ר' אליעזר מטהר ור' יהושע מטמא.

Sifra (2)

Sifra, Kedoshim, Chapter 11 8 רבן יוחנן בן זכאי אומר
Rabban Yohanan ben Zakkai argues that if altar stones that make peace are protected from iron, a person who makes peace is all the more protected from calamity.

הוספה: [ח] רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך" – אבנים המטילות שלום. והרי הדברים קל וחמר: ומה אם אבנים – שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות – על ידי שמטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הכתוב "לא תניף עליהם ברזל", אדם שמטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למש …
הוספה: [ח] רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלקיך" – אבנים המטילות שלום. והרי הדברים קל וחמר: ומה אם אבנים – שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות – על ידי שמטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הכתוב "לא תניף עליהם ברזל", אדם שמטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין עיר לעיר, ובין מדינה למדינה, ובין אומה לחברתה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו הפורעניות!
Sifra, Vayikra Dibbura DeChovah, Section 5 1 אמר ר' יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai praises a generation whose ruler brings a sin offering for an inadvertent transgression.

[א] "אשר נשיא יחטא" – אמר ר' יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת, צריך לומר מהו על זדונו. אם נשיא שלו מביא חטאת, צריך לומר מהו הדיוט. "נשיא" – יכול נשיא שבט כנחשון? תלמוד לומר "ועשה אחת מכל מצו‍ת השם אלקיו" ולהלן הוא אומר (דברים יז, יט) "למען ילמד ליראה את ה …
[א] "אשר נשיא יחטא" – אמר ר' יוחנן בן זכאי, אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת, צריך לומר מהו על זדונו. אם נשיא שלו מביא חטאת, צריך לומר מהו הדיוט. "נשיא" – יכול נשיא שבט כנחשון? תלמוד לומר "ועשה אחת מכל מצו‍ת השם אלקיו" ולהלן הוא אומר (דברים יז, יט) "למען ילמד ליראה את השם אלקיו". מה אמור להלן – נשיא שאין על גביו אלא ה' אלקיו, אף נשיא האמור כאן – שאין על גביו אלא ה' אלקיו.

Berakhot (1)

Berakhot 34b אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai responds in a dialogue about study.

ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו: חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים, וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו — לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חני …
ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו: חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים, וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו — לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה: לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך.

Shabbat (1)

Shabbat 153a אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches a maxim about dietary law.

אמר רבי יוחנן בן זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו: כלום חסר לבית המלך? טיפשין שבהן הלכו למלאכתן, אמרו: כלום יש סעודה בלא טורח?

Pesachim (1)

Pesachim 94a–94b אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches that a heavenly voice rebuked the wicked king for seeking to ascend and resemble the Most High.

תא שמע, דאמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר ״אעלה על במתי עב אדמה לעליון״, יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, בן בנו של נמרוד הרשע, שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו.

Sukkah (1)

Sukkah 32b משום רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai gives a ruling concerning sacrifices.

אמר רבי מריון אמר רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה תני רבה בר מרי משום רבן יוחנן בן זכאי: שתי תמרות יש בגיא בן הנם, ועולה עשן מביניהם. וזהו ששנינו: ציני הר הברזל כשרות, וזו היא פתחה של גיהנם.

Chagigah (2)

Chagigah 5a אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches a maxim about scripture.

אמר רבי יוחנן בן זכאי: אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות.
Chagigah 13a אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches a maxim about repentance.

עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך — אין לך רשות לדבר, שכן כתוב בספר בן סירא: ״במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות״. תניא, אמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר ״אעלה על במתי עב אדמה לעליון״ — יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, …
עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך — אין לך רשות לדבר, שכן כתוב בספר בן סירא: ״במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור. במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות״. תניא, אמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר ״אעלה על במתי עב אדמה לעליון״ — יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע, בן בנו של נמרוד הרשע, שהמריד כל העולם כולו עליו במלכותו —

Ketubot (3)

Ketubot 66b רבן יוחנן בן זכאי אמר
Rabban Yohanan ben Zakkai responds in a dialogue about study.

אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה: אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה, חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום, מוסרן ביד אומה שפ …
אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה: אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה, חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום, מוסרן ביד אומה שפלה. ולא ביד אומה שפלה, אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.
Ketubot 105a אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai states a position in a dispute about tithes.

תשבע בסוף, ולא תשבע בתחלה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, לא תשבע אלא בסוף.
Ketubot 107b אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai states a position in a dispute about civil law.

נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: ישבע כמה הוציא ויטול. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבי יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי.

Nedarim (1)

Nedarim 33b אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai states a position in a dispute about civil law.

נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו: ישבע כמה הוציא, ויטול. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבי יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי.

Bava Kamma (1)

Bava Kamma 79b אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches a maxim about civil law.

אמר רבן יוחנן בן זכאי, בא וראה כמה גדול כבוד הבריות: שור, שהלך ברגליו – חמשה; שה, שהרכיבו על כתיפו – ארבעה.

Bava Batra (1)

Bava Batra 89b אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches a maxim about study.

על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר; אם אומר – שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר – שמא יאמרו הרמאין: אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. איבעיא להו: אמרה, או לא אמרה? אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה – ומהאי קרא אמרה: ״כי ישרים דרכי ה', וצדקים ילכו בם, ופשעים יכשלו בם״.

Horayot (1)

Horayot 10b אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai gives a ruling concerning sacrifices.

תנו רבנן: ״אשר נשיא יחטא״, אמר רבי יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. אם נשיא שלו מביא קרבן, צריך אתה לומר מהו הדיוט! ואם על שגגתו מביא קרבן, צריך אתה לומר מהו זדונו!

Jerusalem Talmud Shekalim (1)

Jerusalem Talmud Shekalim 2:3:5 בשם רבן יוחנן בן זכיי
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches that each Israelite gives ten gerah because Israel transgressed the Ten Commandments.

כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים וגו'. רבי יודה ורבי נחמיה. חד אמר. לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל. וחרנה אמר. לפי שחטאו בשש שעות יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. רבי יהושע בירבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכיי. לפי שעיברו על עשרת הדיברות יהא נותן כל אחד ואחד עשרת גרה. רבי ברכיה רבי לוי בשם רבי …
כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים וגו'. רבי יודה ורבי נחמיה. חד אמר. לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל. וחרנה אמר. לפי שחטאו בשש שעות יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. רבי יהושע בירבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכיי. לפי שעיברו על עשרת הדיברות יהא נותן כל אחד ואחד עשרת גרה. רבי ברכיה רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש. לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהא כל אחד ואחד [פודה את] בנו בכורו בעשרים כסף. רבי פינחס בשם רבי לוי. לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל אחד ואחד מהן טבע לפיכך יהא כל אחד ואחד נותן שקלו טבע.

Jerusalem Talmud Ketubot (2)

Jerusalem Talmud Ketubot 13:1:1 אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai approves Hanan's ruling that a wife claiming support while her husband is abroad swears only at the end.

משנה: שני דייני גזילות היו בירושלם אדמון וחנן בן אבשלום. חנן אומר שני דברים אדמון אומר שבעה. מי שהלך לו למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אמר תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תישבע בתחילה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהן. אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא תישבע …
משנה: שני דייני גזילות היו בירושלם אדמון וחנן בן אבשלום. חנן אומר שני דברים אדמון אומר שבעה. מי שהלך לו למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אמר תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תישבע בתחילה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהן. אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא תישבע אלא לבסוף.
Jerusalem Talmud Ketubot 13:2:1 אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai approves Hanan's ruling that one who voluntarily supports another man's wife cannot recover the money.

משנה: מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו חנן אמר איבד את מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהן. אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי.

Jerusalem Talmud Horayot (1)

Jerusalem Talmud Horayot 3:2:18 אמר רבן יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai praises a generation whose ruler brings a sin offering and infers the ruler's accountability for deliberate sin.

אשר נשיא יחטא. אמר רבן יוחנן בן זכאי. אשרי שהנשיא שלו מביא חטאת. על שגגתו הוא מביא לא כל שכן על זדונו. נשיא שלו מביא חטאת. לא כל שכן ההדיוט.

Bereshit Rabbah (2)

Bereshit Rabbah 19:6 בשם רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai compares Adam and Eve to a vandal shown how many valuable things he destroyed, teaching that they were shown the generations their sin cost.

ותפקחנה עיני שניהם (בראשית ג, ז), וכי סומים היו, רבי יודן בשם רבי יוחנן בן זכאי ורבי ברכיה בשם רבי עקיבא אמר, משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין, ותפשם במקלו ושברן, עמד ותפשו, אמר ליה ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום, אלא בוא ואראה לך כמה טובות אבדת, כך הראה ל …
ותפקחנה עיני שניהם (בראשית ג, ז), וכי סומים היו, רבי יודן בשם רבי יוחנן בן זכאי ורבי ברכיה בשם רבי עקיבא אמר, משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קפה מלאה כוסות ודיטרוטין, ותפשם במקלו ושברן, עמד ותפשו, אמר ליה ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום, אלא בוא ואראה לך כמה טובות אבדת, כך הראה להן כמה דורות אבדו. (בראשית ג, ז): וידעו כי עירמם הם, אפלו מצוה אחת שהיתה בידן נתערטלו הימנה. (בראשית ג, ז): ויתפרו עלה תאנה, אמר רבי שמעון בן יוחאי עלה שהביאו תואנה לעולם, ואמר רבי יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט. ויעשו להם חגרת (בראשית ג, ז), אמר רבי אבא בר כהנא חגורה אין כתיב כאן, אלא חגרת, חגורי חגורות, אסטכיון, גליון, סדינים, כשם שעושים לאיש כך עושין לאשה, צלצלין, קולסין, סכנין.
Bereshit Rabbah 32:5 אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches that the flood lasted forty days because its generation corrupted the human form fashioned over forty days.

כי לימים עוד שבעה וגו' (בראשית ז, ד), אמר רבי שמעון בן יוחאי הן עברו על התורה שנתנה לארבעים יום, לפיכך (בראשית ז, ד): ארבעים יום וארבעים לילה. אמר רבי יוחנן בן זכאי הם קלקלו את הצורה שנתנה לארבעים יום, לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה. (בראשית ז, ד): ומחיתי את כל היקום, רבי ברכיה אמר קיומיה, רבי אבון א …
כי לימים עוד שבעה וגו' (בראשית ז, ד), אמר רבי שמעון בן יוחאי הן עברו על התורה שנתנה לארבעים יום, לפיכך (בראשית ז, ד): ארבעים יום וארבעים לילה. אמר רבי יוחנן בן זכאי הם קלקלו את הצורה שנתנה לארבעים יום, לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה. (בראשית ז, ד): ומחיתי את כל היקום, רבי ברכיה אמר קיומיה, רבי אבון אמר יקומיניה. רבי לוי בשם ריש לקיש אמר זה קין היה תלוי ברפיון, ובא מבול ושטפו, שנאמר (בראשית ז, כג): וימח את כל היקום. (בראשית ז, ה): ויעש נח ככל אשר צוהו ה', זה שכון לכנוס בהמה חיה ועוף.

Eikhah Rabbah (1)

Eikhah Rabbah 1:31 רבן יוחנן בן זכאי אמר
Rabban Yohanan ben Zakkai escapes besieged Jerusalem, counsels Vespasian, and secures a route of refuge and the rescue of Rabbi Zadok.

היו צריה לראש, אמר רבי הלל ברבי ברכיה כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש, מה טעם היו צריה לראש. את מוצא עד שלא חרבה ירושלים לא היתה מדינה חשובה כלום, משחרבה ירושלים נעשה קסרין מטריפולין ותנופילי. דבר אחר, היו צריה לראש, זה נבוכדנצר. איביה שלו, זה נבוזראדן. דבר אחר, היו צריה לראש, זה אספסיאנוס. איביה שלו …
היו צריה לראש, אמר רבי הלל ברבי ברכיה כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש, מה טעם היו צריה לראש. את מוצא עד שלא חרבה ירושלים לא היתה מדינה חשובה כלום, משחרבה ירושלים נעשה קסרין מטריפולין ותנופילי. דבר אחר, היו צריה לראש, זה נבוכדנצר. איביה שלו, זה נבוזראדן. דבר אחר, היו צריה לראש, זה אספסיאנוס. איביה שלו, זה טיטוס, שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלים, והיו עמו ארבעה דכסין, דכס דערביא, דכס דאפריקא, דכס דאלכסנדריא, דכס דפלסטיני. דכס דערביא תרין אמורין, חד אמר קילוס שמיה, וחד אמר פנגר שמיה. והוון בירושלם ארבעה בוליטין, בן ציצית, ובן גוריון, ובן נקדימון, ובן כלבא שבוע. וכל אחד ואחד יכול לספק מזונות של מדינה עשר שנים, והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה ממנה על האוצרות, ואוקיד כל אוצריא, שמע רבן יוחנן בן זכאי אמר וי, אזלין אמרון לבן בטיח אמר חביבך וי. שלח ואתיה, אמר לו למה אמרת וי, אמר לו לא אמרתי וי, אלא וה אמרי. אמר לו וה אמרת, ולמה אמרת וה. אמר ליה דאוקדת כל אוצריא, ואמרתי דכל זמן דאוצריא קימין לא יהיבין גשמיהון למעבד קרבא. בין וי לוה נמלט רבן יוחנן בן זכאי, וקרא עליו (קהלת ז, יב): ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. לאחר שלשה ימים יצא רבן יוחנן בן זכאי לטיל בשוק, וראה אותם ששולקין תבן ושותין מימיו, אמר בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו יכולין לעמד בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר כל סמא דמילתא ניפוק לי מהכא, שלח ואמר לבן בטיח אפקוני מהכא, אמר ליה עבדינן בינינן דלא יפוק בר נש מהכא אלא דמית. אמר אפקוני בדמות דמית. טען רבי אליעזר ברישיה, ורבי יהושע ברגליה, ובן בטיח מהלך קומוי. מן דמטון בעון מודקריניה, אמר להו בן בטיח כך אתם רוצים, שיהיו אומרין מת רבן ודקרוהו. כיון דאמר להו כך שבקוניה. מן דנפקין מן פילי, טענוניה ויהבוניה בחד בית עולם וחזרו למדינה. נפק רבן יוחנן בן זכאי לטייל בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר לון אן הוא מלכא, אזלון ואמרו לאספסיאנוס, חד יהודי בעי למישאל בשלמך, אמר להון ייתי, מן דאתא אמר ליה וביבא מארי אפלטור. אמר ליה שאילא דמלך שאילת בי ואנא לית אנא מליך, וכדו שמע מלכא וקטיל לההוא גברא. אמר ליה אם לית את מלך סוף את מליך, דלית הדין ביתא חריב אלא על ידי מלך, שנאמר (ישעיה י, לד): והלבנון באדיר יפול. נסבוניה ויהבוניה לגיו מן שבעה קנקלין, והוון שאילין ליה כמה שעין בליליא ואמר להון, כמה שעין ביממא ואמר להון. מנן הוה ידע רבן יוחנן בן זכאי, מפשוטיה. לבתר תלתא יומין אזל אספסיאנוס מסחי בהדא גפנא, מן דסחא ולבש חד מסן דידיה אתת בשורה ובשרוהו מית נירון ואמליכוניה בני רומי, בעי למלבש חד מסן חורן ולא עליל. שלח ואתיוה לרבן יוחנן בן זכאי, ואמר ליה לית את אמר לי כל אילין יומיא הוינא לביש תרין מסאני והוון עללין בי, וכדו חד עליל וחד לא עליל. אמר ליה בשורתא טבתא איתבשרת, דכתיב (משלי טו, ל): ושמועה טובה תדשן עצם, אמר לו מה נעביד דאיעיל, אמר לו מי אית לך בר נש דסנאית ליה או דחב לך, יעברוניה קמך ובשרך שחי, דכתיב (משלי יז, כב): ורוח נכאה תיבש גרם. התחילו מושלין לפניו משלות, חבית שקנן נחש בתוכה כיצד עושין לו, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את החבית. אמר פנגר הורגין את הנחש ושוברין את החבית. מגדל שקנן בו נחש כיצד עושין, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את המגדל, אמר פנגר הורגין את הנחש ושורפין את המגדל. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לפנגר כל מגיריא דעבדין בישא למגיריהון עבדין, עד דלית את מליף סניגוריא את מליף עלן קטיגוריא. אמר ליה לטיבותכון אנא בעי, דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחרוב הדין ביתא לית מלכוותא מתגרין בכון, אמר לו רבן יוחנן הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. אמר ליה אספסיאנוס לרבן יוחנן בן זכאי שאל לי שאלה ואנא עביד, אמר ליה אנא בעי דתירפי הדא מדינתא ותיזיל לך. אמר ליה כלום אמליכוני בני רומי דנרפי להדא מדינתא. שאל לי שאלתא ואנא עביד. אמר לו בעי אנא דתרפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד, דכל בר דנפיק עד ארבעה שעין יהא לשיזבא. מן דכבשה אמר לו אי אית לך דרחים לך, או בר נש דאת קריב ליה, שלח ואיתיה עד דלא ייעלון אכלוסיא. שלח לרבי אליעזר ולרבי יהושע לאפוקי לרבי צדוק, אזלין ואשכחוניה בבבא דמדינה, מן דאתא קם מן קומוי רבן יוחנן, אמר ליה אספסיאנוס מן קדם הדין סבא צותרא את קאים. אמר לך חייך אי הוה חד דכוותיה והוה עמך אכלוסין בכיפלא לא הוית יכיל כביש. אמר לו מה חייליה, אמר ליה דאכיל חד גמזוז ופשיט עלוהי מאה פרקין. אמר ליה למה חשיך כן, אמר ליה מן חיליהון דצומייא ותעניתיא. שלח ואייתי אסוותא והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר, ומשקין ליה ציבחר ציבחר, עד דהדר גופיה עלוי. אמר ליה אלעזר בריה, אבא הב להו אגרייהו בעלמא הדין, דלא תיהוי להו זכותא עמך בעלמא דאתי, ויהב להו הדין חושבנא דאצבע, והדין קרצטיונא. מן דכבשה פליג ארבע טכסייא לארבעה דוכסייא, וסליק פילי מערבאה לפנגר, וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם, למה ששכינה במערב. אינון אחרובו דידהון הוא לא אחריב דידיה, שלח ואתייה, אמר לו למה לא אחרבת דידך, אמר ליה חייך לשבחא דמלכותא עבדית, דאלו חרבתיה לא הות ידעת בריה מה חרבת, וכדו יחזין בריאתא, אמרין חזו חיליה דאספסיאנוס מה אחרב. אמר לו דייך דטבאות אמרת, אלא מן בגין דעברת על קלוונין דידי, יסק ההוא גברא לרישיה דאיגרה ויטרף גרמיה, אי חיי חיי ואי מות ימות, סליק וטרף גרמיה ומית, ופגעה בו קללה של רבן יוחנן בן זכאי.

Kohelet Rabbah (3)

Kohelet Rabbah 6:1:1 אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai laments the dilemma of exposing fraudulent methods lest deceivers learn them or dismiss the sages as ignorant.

יש רעה אשר ראיתי תחת השמש, אמר רבי שמואל בר אמי, זו מחשבתן של רמאין, כגון המערב מים ביין, מי בלקיא בשמן, מי מאיס בדבש, חלב חמור בקטף, קומוס במור, עלי גפנים בפליון, סקרא בציר, כרשנים בפלפלין, קנה מאזנים ארך מצד זה וקצר מצד זה. ועל כלן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אמר אוי לי אם לא אמר, אם אמר שמא י …
יש רעה אשר ראיתי תחת השמש, אמר רבי שמואל בר אמי, זו מחשבתן של רמאין, כגון המערב מים ביין, מי בלקיא בשמן, מי מאיס בדבש, חלב חמור בקטף, קומוס במור, עלי גפנים בפליון, סקרא בציר, כרשנים בפלפלין, קנה מאזנים ארך מצד זה וקצר מצד זה. ועל כלן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אמר אוי לי אם לא אמר, אם אמר שמא ילמדו הרמאין, אם לא אמר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו, סוף סוף אמרו (הושע יד, י): כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם.
Kohelet Rabbah 7:11:1 רבי יוחנן בן זכאי אמר
Rabban Yohanan ben Zakkai uses wisdom to survive the destruction of Jerusalem, illustrating that wisdom preserves its possessor.

טובה חכמה עם נחלה, טובה חכמה כשהיא נחלה דבר אחר, טובה חכמה, כשיש עמה נחלה, דתנינן תמן באבות רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'. דבר אחר, טובה חכמה, טובה חכמתו של משה, שנאמר (משלי כא, כב): עיר גברים עלה חכם. עם נחלה, שהנחיל תורתו לישראל. דבר אחר, טובה חכמה, זו חכמתו …
טובה חכמה עם נחלה, טובה חכמה כשהיא נחלה דבר אחר, טובה חכמה, כשיש עמה נחלה, דתנינן תמן באבות רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'. דבר אחר, טובה חכמה, טובה חכמתו של משה, שנאמר (משלי כא, כב): עיר גברים עלה חכם. עם נחלה, שהנחיל תורתו לישראל. דבר אחר, טובה חכמה, זו חכמתו של בצלאל, שהנחיל ארון לישראל, ובשעה שאמר לו משה עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו בצלאל משה רבנו מביאין את הכלים ומעמידין אותם באויר, בתחלה יעשה המשכן, ואחר כך יעשה הארון. אמר לו משה שמא בצל אל היית יושב וידעת בתחלה (שמות כה, י): ועשו ארון, ואחר כך (שמות כו, א): ואת המשכן תעשה, הוי: טובה חכמה עם נחלה, טובה חכמה של בצלאל, עם נחלה, שהנחיל ארון לישראל. דבר אחר, טובה חכמה של יהושע, עם נחלה, שהנחיל את הארץ. ויתר לראי השמש. דבר אחר, טובה חכמה, שיש עמה זכות אבות. אשרי שזכות אבותיו עומדת ומאירה לו. רבי אחא בשם רבי תנחום למד אדם ולמד ושמר ועשה והיתה ספיקא בידו להחזיק ולא החזיק, הרי הוא בכלל (דברים כז, כו): ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. למד ולא למד, לא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקא בידו להחזיק והחזיק, הרי הוא בכלל: ברוך אשר יקים, כי כל ארור מכלל ברוך. רבי הונא אמר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחפה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה, מאי טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף. שלש מאות נזירין עלו להקריב תשע מאות קרבנין בימי שמעון בן שטח, מאה וחמשים מצא להם פתח, ומאה וחמשים לא מצא להם פתח. סליק שמעון בן שטח לגבי ינאי מלכא אמר ליה שלש מאות נזירין סלקין בעיין למקרבא תשע מאות קורבנין ולית להון, אלא הב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי ויזלון ויקרבון, יהב להון ינאי פלגא ואזלון וקרבון, אתון אמרין לישן דביש לינאי מלכא על שמעון בן שטח, אמרין לינאי מלכא תהוי ידיע כל מה דאקריבינון מן דידך הוה, ברם שמעון בן שטח לא יהב כלום מן דידיה. שמעיניה וכעס על שמעון בן שטח, ושמע שמעון בן שטח וערק. בתר יומין הוו תמן בר נש רברבין מן מלכותא דפרס הוון יתבין על פתוריה דינאי מלכא, מן דאכלין אמרין לינאי מרי מלכא נהירין אנן דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילי דאוריתא, אמר לשלמתו אחתיה, אינתתיה דינאי, שלחי ואייתי, אמר ליה הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתי, יהב לה מילא ואתא, מן דאתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא, אמר ליה למה ערקת, אמר ליה שמעית דאת כעיס עלי, וצרת לי בגינך דלא תקטלנני וערקית, והדין קרייה קיימת, דכתיב (ישעיה כו, כ): חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, אמר ליה ולמה אפלית בי, אמר ליה חס ושלום לא אפלית בך, אלא את מן ממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא, אמר ליה דהכין כתיב בספריה דבן סירא, סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. אמר ליה חמית מן מה אנא מוקיר לך, אמר ליה לית את מוקיר אלא אורייתי היא מוקרא לי, דכתיב (משלי ד, ח): סלסלה ותרוממך אמר לון מזגין ליה כסא דיבריך, אמר מה איבריך, נימר ברוך שאכל ינאי משלו, אמר ליה את כדון את בקשיותך, לא שמעית מן יומא ינאי בברכתא, אמר ומה אית לי למימר ברוך שאכלנו, ולא אכלתי. אמר להו אייתי ליה דייכול, מן דאכל אמר שאכלנו משלו. אמר רבי יוחנן וחלוקין חבריו על שמעון בן שטח, רבי אבין אמר על השניה, ורבי ירמיה אמר על הראשונה, ומחליפין שיטתיה דרבי ירמיה, תמן פשיטא ליה והכא צריכה ליה, תמן פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל, והכא צריכה ליה כרבנן, דתני עלה והסב וטבל עמהן אף על פי שלא אכל עמהן כזית דגן מזמנין עליו, דברי חכמים. רבי יעקב בר אחא בשם רבי איסי אמר לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן. תני שנים שאכלו דגן ואחד שאכל חוץ מדגן מצטרף, כמאן דתנינן כרבן שמעון בן גמליאל. שלשה בליוטין היו בירושלים, בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, וכל חד וחד היה יכול לספק ולפרנס למדינה עשר שנים, והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבי יוחנן בן זכאי, והיה ממנה על האוצרות, ראש קסרין שבירושלים, ועמד ושרף את האוצרות, שמע רבי יוחנן בן זכאי אמר ווי, אזלין ואמרין לבן בטיח חביבך אמר ווי ווי. שלח ואייתיתיה, אמר ליה למה את אמרת ווי, אמר ליה לא אמרית ווי אלא וה אמרית, שכל זמן שהאוצרות יקרין קיימין לא יהבין גרמיהון למעבד קרבא. בין ווי לוה נמלט רבי יוחנן, וקרון עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. ומעשה ברבי יוחנן שאחזו בולמוס והלך לאימוניס, וישב לו למזרחה של תאנה ונתרפא, אמרין ליה הדא מנא לך, אמר לון מן דוד, דכתיב (שמואל א ל, יב): ויתנו לו פלח דבלה, וקרון עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי יוסי בר יאסין הוה אתי באלפא ואתי מן טרסים ואמר ליה טליא אנא צריך למיחת, אמר ליה לא תיחות לימא דימא סכנתא, אמר ליה בעי אנא למיקרי קריאת שמע, אמר ליה קרי. אמר ליה בעי אנא למיכל, אמר ליה אכל. כיון דאתון ללמן אמר ליה אסור אתה עד שתטבל, וקרא עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי מאיר הוה מתבעי למלכותא וערק, עבר על חנותא דארמיין ואשכח יתהון יתיבין אכלון מן ההוא מינא, חמון יתיה אמרין הוא הוא, לית הוא הוא, אמרין אם הוא הוא, אנן כרזין ליה אין אתי אכיל עמן, והוה צבע חדא אצבעותיה בדמה דחזיר, ויהב אצבעותיה אוחרי בפומיה, טמש הא ומתק הא. אמרין דין לדין אלו הוה רבי מאיר לא הוה עביד כן, שבקוניה וערק, וקרא עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי הוה דמיך בצפורין ואמרין ציפוראי כל דאתא ואמר דמך רבי אנן קטלין ליה. אזל בר קפרא ועלל בכוותא ואדיק ליה ורישיה מיכרך ומניה בזיעין, אמר אחינו בני ידעיה שמעוני שמעוני, אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית, גברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות. אמרין ליה דמך רבי, ואמר להו אתון אמריתון אנא לא אמינא, ולמה לא אמר, דכתיב (משלי י, יח): ומוציא דבה הוא כסיל. קרעון מניהון עד דאזל קליה דקריעה עד גופתתא, מהלך שלשה מילין, וקרא עליה: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי נחמיה בשם רבי מנא מעשה נסים נעשו באותו היום, ערב שבת היה ואיתכנשין כל קרייתא להספידא דרבי, אשרוניה בתמני עשר כנישתא, ואובלוניה לבית שערים, ותלא לון יומא עד דמטא כל חד וחד מישראל לביתו ומדליק לו את הנר, וצולה לו דג, וממלא לו חבית מים, עד שעשה האחרון שבהן שקעה החמה וקרא הגבר, שרון מצוקין אמרין ווי דחללינן שבתא, יצתה בת קול ואמרה כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי מזמן לחיי העולם הבא, בר מן קצרה דהוה תמן ולא אתא, כיון דשמע כן סלק וטלק גרמיה מן איגרא ונפל ומת. יצתה בת קול ואמרה אף לאגרא קצרא מזמן לחיי העולם הבא.
Kohelet Rabbah 9:8:1 אמר רבי יוחנן בן זכאי
Rabban Yohanan ben Zakkai interprets white garments and oil as commandments, good deeds, and Torah rather than literal finery.

בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, אמר רבי יוחנן בן זכאי, אם בבגדים לבנים הכתוב מדבר, כמה בגדים לבנים יש להם לאמות העולם. ואם בשמנים טובים הכתוב מדבר, כמה שמנים טובים יש לאמות העולם. הא אינו מדבר אלא במצות ומעשים טובים ובתורה. רבי יהודה הנשיא משלו משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה וזמן אצ …
בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, אמר רבי יוחנן בן זכאי, אם בבגדים לבנים הכתוב מדבר, כמה בגדים לבנים יש להם לאמות העולם. ואם בשמנים טובים הכתוב מדבר, כמה שמנים טובים יש לאמות העולם. הא אינו מדבר אלא במצות ומעשים טובים ובתורה. רבי יהודה הנשיא משלו משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה וזמן אצלו אורחים, אמר להם לכו ורחצו וגהצו וסכו ורחצו בגדיכם והתקינו עצמכם לסעודה, ולא קבע להם זמן אימתי יבואו לסעודה, והיו הפקחין מטילין על פתח פלטין של מלך, אמרין כלום פלטין של מלך חסר כלום. הטפשין שבהן לא השגיחו ולא הקפידו על דבר המלך, אמרו שסופנו להרגיש בסעודת המלך, כלום יש סעודה שאין בה הטרח וחברה אלו לאלו. והלך הסיד לסידו, ויוצר לטיטו, נפח לפחמו, כובס לבית המשרה שלו, פתאם אמר המלך יבואו הכל לסעודה, מהרום, אלו באו בכבודם ואלו באו בנוולם, שמח המלך על הפקחין שקימו דברו של מלך ולא עוד אלא שכבדו פלטין של מלך, וכעס על הטפשין שלא קימו את דבר המלך ונולו פלטין של מלך, אמר המלך אלו שהתקינו עצמן לסעודה יבואו ויאכלו בסעודת המלך, ואלו שלא התקינו עצמן לסעודה, לא יאכלו בסעודת המלך, יכול ילכו ויפטרו להם, חזר המלך לומר לאו, אלא יהיו אלו מסבין ואוכלין ושותין, ואלו יהיו עומדים על רגליהם לוקין ורואין ומצטערים. כך לעתיד לבוא, הוא שישעיה אומר (ישעיה סה, יג): הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו. זיותאי אמר משום רבי מאיר, אלו מסבין ואוכלין ושותין, ואלו מסבין לא אוכלין ולא שותין, לא דומה צערו של זה שהוא עומד לצערו של זה שהוא מסב, זה שהוא עומד לא אוכל ולא שותה דומה למשמש, זה שמסב ואינו אוכל צערו כפול ומכפל ופניו מוריקות, הוא שהנביא אומר (מלאכי ג, יח): ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע. בר קפרא ורבי יצחק בר קפרא אמרי לאשתו של בולדריס שהיתה מקשטת עצמה בפני שכנותיה, אמרו לה שכנותיה בעליך אינו כאן בפני מי את מקשטת עצמך, אמרה להון בעלי מלח הוא, אם יזדמן לו מעט רוח תיכף יבוא ונמצא עומד למעלה מראשי, לא מוטב שיראה אותי בכבודי ולא בנוולי, כך, בכל עת יהיו בגדיך לבנים מן העברות, ושמן על ראשך אל יחסר ממצוות ומעשים טובים. תני ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, אמרין ליה רבי וכי אדם יודע אימתי הוא מת שיעשה תשובה. אמר להם לא כל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר של אחריו, ונמצאו כל ימיו בתשובה, לכך נאמר: בכל עת יהיו בגדיך לבנים.

Midrash Tanchuma (2)

Midrash Tanchuma, Noach 4:7 רבן יוחנן בן זכאי אומר
Rabban Yohanan ben Zakkai teaches that God protects even a thief's dignity by imposing the lower repayment for a sheep carried on the thief's shoulders.

אמר רבי מאיר, בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה, שור שבטלו ממלאכתו, חמשה. שה שלא בטלו ממלאכתו, ארבעה. ורבן יוחנן בן זכאי אומר, בא וראה, שחס הקדוש ברוך הוא על כבוד הבריות אפלו על גנב. שור שהלך ברגליו, חמשה. ושה שהרכיבו על כתפו, ארבעה.
Midrash Tanchuma, Yitro 17:2 רבן יוחנן בן זכאי אומר
Rabban Yohanan ben Zakkai infers from the altar stones that one who makes peace between people will merit long life.

רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר: אבנים שלמות תבנה (דברים כז, ו), אבנים שמטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. והרי קל וחמר, ומה אבני מזבח שלא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום, אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל (דברים כז, ה). המטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, על אחת כמה וכמה שיאריכו …
רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר: אבנים שלמות תבנה (דברים כז, ו), אבנים שמטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. והרי קל וחמר, ומה אבני מזבח שלא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום, אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל (דברים כז, ה). המטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, על אחת כמה וכמה שיאריכו ימיו ושנותיו.

Avot DeRabbi Natan (1)

Avot DeRabbi Natan 6:3 רבן יוחנן בן זכאי אמר
Rabban Yohanan ben Zakkai cares for the fasting Rabbi Eliezer, blesses his future reputation in Torah, and prompts his extraordinary exposition.

מה היה תחלתו של רבי אליעזר בן [הורקנוס. בן] עשרים ושתים שנה היה ולא למד תורה. פעם אחת [אמר אלך ואלמוד] תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר לו אביו הורקנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה השכים וחרש מלא מענה. אמרו אותו היום ערב שבת היה הלך וסעד אצל חמיו וי״א לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד שש שעות של מ …
מה היה תחלתו של רבי אליעזר בן [הורקנוס. בן] עשרים ושתים שנה היה ולא למד תורה. פעם אחת [אמר אלך ואלמוד] תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר לו אביו הורקנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה השכים וחרש מלא מענה. אמרו אותו היום ערב שבת היה הלך וסעד אצל חמיו וי״א לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד שש שעות של מוצאי שבת כשהוא הולך בדרך ראה אבן שדימה ונטלה ונתנה לתוך פיו וי״א גללי הבקר היה הלך ולן באכסניא שלו הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים עד שיצא ריח רע מפיו אמר לו רבי יוחנן בן זכאי אליעזר בני כלום סעדת היום שתק שוב א״ל ושתק. שלח וקרא לאכסניא שלו א״ל כלום סעד אליעזר אצלכם אמרו לו אמרנו שמא אצל רבי היה סועד אמר להם [אף אני] אמרתי שמא אצלכם היה סועד ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר מן האמצע. א״ל כשם שיצא לך ריח רע מפיך כך יצא לך שם טוב בתורה שמע עליו הורקנוס אביו שהיה לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי אמר אלך (ואדיר) אליעזר בני מנכסי אמרו אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו. שמע עליו שבא הושיב לו שומרין אמר להם אם בא לישב אל תניחוהו הוא בא לישב ולא הניחוהו. היה מדלג ועולה [והולך] עד שהגיע אצל בן ציצית הכסת ואצל נקדימון בן גוריון ואצל בן כלבא שבוע היה יושב ביניהם ומרתת. אמרו אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר לו פתח [ודרש] א״ל איני יכול לפתוח דחק עליו ודחקוהו התלמידים עמד ([ופתח]) ודרש בדברים שלא שמעתן אזן מעולם. כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי ([על רגליו]) ונשקו על ראשו (ואמר לו ר' אליעזר רבי אמת למדתני). עד שלא הגיע [זמן] לצאת עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר רבותי אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסי עכשיו כל נכסי יהיו נתונין לאליעזר בני וכל אחיו פטורין [ואין להם בהן כלום]. ולמה נקרא שמו ציצית הכסת שהיה מוסב על מטה של כסף בראש כל גדולי ישראל. אמרו על בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מטתה מוצעת בשנים עשר אלפים דינרי זהב ודינר צורי של דינר זהב היה יוצא לה מע״ש לע״ש לציקי קדירה ושומרת יבם היתה. ולמה נקרא שמו נקדימון בן גוריון מפני שנקדה לו חמה בעבורו פעם אחת עלו ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך אצל שר אחד וא״ל הלויני שתים עשרה עינות מים מכאן ועד יום פלוני אם איני נותן לך שתים עשרה מעיינות מים אני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן. כיון שהגיע זמן שלח לו שגר לי שתים עשרה מעיינות מים או שתים עשרה ככר כסף א״ל עדיין שהות ביום. לגלג עליו אותו השר ואמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים. נכנס אותו השר לבית המרחץ שמח. ונקדימון בן גוריון לבית המדרש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבש״ע גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי כדי שיהיה מים לעולי הרגל. מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעיינות מים והותירו. שלח לאותו השר שגר לי דמי מים יתירים שיש לי בידך. א״ל כבר שקעה חמה ומים ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המדרש ונתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבש״ע עשה לי נס באחרונה כבראשונה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה חמה. (ופגעו זה בזה וא״ל יודע אני שלא הרעיש הקב״ה את עולמו אלא בשבילך). ולמה נקרא שמו כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא מביתו שבע. וכשבא אספסיינוס קיסר להחריב את ירושלים בקשו קנאים לשרוף כל הטוב ההוא באש. אמר להם כלבא שבוע מפני מה אתם מחריבים את העיר הזאת ואתם מבקשים כל הטוב הזה לשרוף באש. המתינו לי עד שאכנס ואראה מה יש לי בתוך הבית. הלך ומצא שיש לו מזון עשרים ושתים שנה סעודה לכל אחד ואחד מירושלם. מיד צוה גדשו ובררו וטחנו ורקדו ולשו ואפו והתקין מזון כ"ב שנה לכל אחד ואחד מירושלים ולא השגיחו עליו. מה היו אנשי ירושלים עושין היו מביאין העגלים וגוררים אותם במגרים וטוחים אותם בטיט. ועוד עשו אנשי ירושלם שולקין את התבן ואוכלין אותם וכל אחד ואחד מישראל שרוי נגד חומותיה של ירושלים. אמר מי יתן לי חמש תמרים וארד ואטול חמשה ראשים. נתנו לו חמשה תמרים ירד ונטל חמשה ראשים מאנשי אספסיינוס. הציץ אספסיינוס בצואתן וראה שאין בהן מין דגן ואמר לחיילות שלו ומה אלו שאין אוכלין אלא תבן כך הורגין בהן אילו היו אוכלין כל מה שאתם אוכלין ושותין על אחת כמה וכמה שהיו הורגין אתכם:

Pirkei DeRabbi Eliezer (1)

Pirkei DeRabbi Eliezer 48:1 רבי יוחנן בן זכאי פתח
Rabban Yohanan ben Zakkai expounds that Abraham's request for assurance led God to decree the doubled certainty of his descendants' bondage.

רבי יוחנן בן זכאי פתח: ״ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר״, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים, הן לי לא נתת זרע, ואתה אומר אלי ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״? במה אדע כי אירשנה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, כל העולם כלו בדברי הוא עומד, ואין אתה מאמין בדברי? אלא אתה אומר ״במה אדע כי אירשנה״ …
רבי יוחנן בן זכאי פתח: ״ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר״, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים, הן לי לא נתת זרע, ואתה אומר אלי ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״? במה אדע כי אירשנה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, כל העולם כלו בדברי הוא עומד, ואין אתה מאמין בדברי? אלא אתה אומר ״במה אדע כי אירשנה״? חייך, שני פעמים ידוע תדע, שנאמר ״ויאמר לאברם ידע תדע״.

Pesikta Rabbati (2)

Pesikta Rabbati 14:1 רבן יוחנן בן זכאי אמר

זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר [דבר אל בני ישראל] ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול (במדבר י"ט ב'). ילמדנו רבינו פרה אדומה כשהייתה נעשית אם היה מותר לישראל ליקח מן הגוי כך שנו רבותינו אין לוקחים פרה אדומה מן הגוי כדברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לוקחים ומה טעמו של ר' אליעזר …
זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר [דבר אל בני ישראל] ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול (במדבר י"ט ב'). ילמדנו רבינו פרה אדומה כשהייתה נעשית אם היה מותר לישראל ליקח מן הגוי כך שנו רבותינו אין לוקחים פרה אדומה מן הגוי כדברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לוקחים ומה טעמו של ר' אליעזר שאמר אין לוקחין פרה אדומה מן עכו"ם מפני שהעכו"ם חשודים על העבירות ולהחטיא את ישראל א"ר פנחס הכהן בן חמא שאמר בשם רבותינו מעשה היה שנצטרכו ישראל לפרה אדומה ולא היה מוצאים ואח"כ מצאו אותה אצל עכו"ם אחד הלכו ואמרו לו מכור לנו את הפרה שיש לך שאנו צריכים לה אמר להם תנו את דמיה וטלו אותה וכמה הם דמיה בשלשה זהובים או בד' זהובים אמרו לו ואנו נותנים עד שהם הולכים להביא את הדמים הרגיש אותו העכו"ם להיכן הם צריכים את הפרה וכיון שבאו והביאו את דמיה אמר להם איני מוכרה לכם אמרו לו שמא להוסיף על דמיה אתה מבקש ואם אתה מבקש אנו נותנים לך כל מה שתבקש ואותו רשע כל שהיה רואה אותם דחוקים עילה היה עליהם אמרו לו טול לך ה' זהובים והוא לא היה מבקש טול עשרה טול כ' עד שהגיעו לק' והוא לא היה מבקש ויש מרבותינו אומרים עד שהגיעו ליתן לו אלף זהובים כשקיבל עליו ליתנה להם באלף זהובים והתנו עמו והלכו להביא לו הזהובים מה עשה אותו הרשע אומר לגוי אחר חבירו בא וראה היאך אני משחק ביהודים הללו כלום הם מבקשים אותה ונותנים לי כל הדמים אלא מפני שלא עלה עליה עול הריני נוטל את העול ונותנו עליה ומשחק אני עליהם ואטול את ממונם כן עשה נטל את העול ונתן עליה כל הלילה וזה היא סימנה של פרה שלא עלה עליה עול שתי שערות יש בצוארה במקום שעול נתון וכל זמן שלא עלה עליה עול שתי שערות זקופות הם ניתן עליה עול מיד שתי השערות נכפפים ועוד סימן אחר יש בה עד שלא עלה עליה עול עיניה שוות עלה עליה עול עיניה שורות והיא מתחלפת פוזלת ומסתכלת בעול כיון שבאו ליקח אותה ממנו וכל אותו הזהב בידם והראו לו הזהב מיד נכנס והעביר את העול מן הפרה והוציאה להם כיון שהוציאה להם התחילו מסתכלים בה ורואין את סימנה אותם ב' שערות שהיו זקופות שנכפפו ועוד עינים מן העול שנפלו אמרו לו טול את פרתך אין אנו צריכין לה שחוק באמך כיון שראה [אותו] רשע שהחזירו לו פרתו ויצא ריקם מכל אותם הזהובים אותו הפה שאמר אני משחק בהם התחיל אומר ברוך שבחר באומה הזו ונכנס לו לתוך ביתו ותלה את החבל וחנק את עצמו כן יאבדו כל אויבך ה' הא למדת שמכל מקום לוקחים פרה בין מישראל בין מגוי שלא תאמר כתוב בתורה שאין ליקח פרה אלא מישראל אלא אפילו מן הגוי מניין ממה שקראו בעניין דבר אל בני ישראל ויקחו אליך וגו': ילמדנו רבותינו קודם לכמה ימים היו מפרישים כהן השורף אותה מביתו ללשכה שעל פני הבירה שנו רבותינו שבעה ימים קודם שריפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה (פרה פ"ג מ"א) ואמרינן עלה מה בירה ר' יוחנן ור"ל ר' יוחנן אמר מגדל היה עומד בהר הזיתים והיה שמו בירה וריש לקיש אמר כל העיר נקראת בירה שנאמר ולבנות הבירה אשר הכינותי (דהי"א כ"ט י"ט) ומפני מה לא היו שורפים פר שקרב על גבי המזבח אלא פרה אמר רבי לוי כל מה שהקב"ה רוצה הוא עושה כשביקש קרא לקרבנות לשון זכר שור או כשב או עז (ויקרא כ"ב כ"ז) וכשביקש קרא הקדוש ברוך הוא להם לשון נקיבה ויקחו אליך פרה אדומה אמרו רבותינו מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד כיון שלקחה הגוי וחרשה (עמה) [עמו] ששת ימים של חול בשבת הוציאה שתחרוש עמו ורבצה לו תחת העול היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו בא טול פרתך שמא צער יש בה שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת והיתה למודה לנוח בשבת א"ל בא ואני מעמידה כיון שבא ואמר לה באזנה פרה פרה את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול בשבת היית נינוח עכשיו שגרמו עונותי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי ומיד עמדה וחרשה א"ל אותו הגוי אני מבקשך טול פרתך עד עכשיו אני בא ומיסב אחריך שתהא בא ומעמידה על אחת חוץ מזו ומזו (ואיני) [איני] מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באזנה אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו לא כשוף ולא כשפים עשיתי אלא כך וכך הסחתי לה באזנה ועמדה וחרשה מיד נתיירא הגוי אמר ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה ואני שייצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי מיד בא ונתגייר ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו ואם תמיה אתה שעל ידי פרה נתקרב אדם אחד לכנפי שכינה הרי על ידי פרה היא (טהרתו) [טהרתן] של כל ישראל ממה שקראו בענין זאת חקת התורה: [זאת חקת התורה וגו'] כך פתח ר' תנחומא בר אבא מתהלך בתומו צדיק (משלי כ' ז') זה היה אברהם התהלך לפני והיה תמים (בראשית י"ז א') אשרי בניו אחריו (משלי שם) א"ר אלעזר בשם ר' סימן כל מה שעשה אברהם למלאכים פרע הקב"ה לבניו הוא אמר ואקחה פת לחם (בראשית י"ח ה') ופרע הקדוש ברוך הוא לבניו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות ט"ז ד') הוא אמר והשענו תחת העץ (בראשית שם ד') פרע הקב"ה לבניו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כ"ג מ"ג) הוא ליוה למלאכים ואברהם הולך עמם לשלחם (בראשית שם ט"ז) והקדוש ברוך הוא ליוה לבניו וה' הולך לפניהם יומם (שמות י"ג כ"א) א"ר יהושע הכהן בי ר' נחמיה הוא הביא לפני המלאכים מים שנאמר יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם (בראשית שם ד') וכן ואל הבקר רץ אברהם (שם שם ז') אמר לו הקב"ה היא טהרתם של בניך יהיו נותנים מן אפר פרה לתוך המים ומזים ומטהרים: ויקחו אליך פרה אדומה זה שאמר הכתוב אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ (תהלים י"ב ז') מהו אמרות ה' אמרות (טהורות) אלא אמרות ה' אמרות בשר ודם אומר דבר ואינו עושה למה שאין ספיקה בידו לעשות ואף על פי שספיקה בידו לעשות ואינו עושה ואיפשר לדבר הזה היאך אלא מפני שבשר ודם הוא עובר אומר היום שהוא עושה דבר ואינו עושה אלא ישן ולא עמד בטל אותו דבר שאמר לעשות נמצאת בטל דברו ומאמרו מפני שהיום הוא כאן ומחר איננו היום חי ומחר מת אבל הקדוש ברוך הוא מאמרו מאמר דברו דבר וגוזר ועושה למה מפני שהוא חי וקיים לעולם: אמר ירמיה ה' אלקים אמת למה כל מה שהקב"ה מדבר הם דברים של אמת מפני שהוא חי וקיים לעולם וה' אלקים אמת (ירמיה י' י') למה מפני שהוא אלקים חיים ומלך עולם (שם) הוי אמרות ה' אמרות. טהורות מהו טהורות אלא כל מאמרו של הקדוש ברוך הוא בקדושה ובטהרה אתה מוצא בשעה שנתחייב דורו של נח שהביא מבול עליהם אמר הקב"ה לנח נח נתחייב דורך כלייה ואני עתיד להחריב את העולם ואעפ"כ עתיד אני להסיב על עולמי ברחמים ולהפרותו ולהרבותו מניין הוא פרה ורבה אלא עמוד עשה את התיבה וקח לך מכל מין ומין לתיבה שבשעה שתצא מן התיבה יהא לעולם מוכן להתקיים ומוכן להפרות ולהרבות מכל הבהמה הטהורה וגו' (בראשית ז' ב') ומהו אומר על הבהמה טמאה מן הבהמה אשר לא טהורה היא (שם) א"ר יוחנן עקם הקדוש ברוך הוא כמה מקראות ומן הבהמה אשר לא טהורה היא למה כל היגיעה הזה וכל התוספות האילו לא היה צריך לומר אלא ומן הבהמה הטמאה אלא שלא להזכיר דבר של טומאה אלא הכל בקדושה ובטהרה הוי אמרות ה' אמרות טהורות א"ר יהודה בי ר' מנשה אף בשעה שביקש הקב"ה ליתן למשה סימני בהמה וחיה הטמאות והטהורות מהו [אומר] כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות [מעלת גרה] (ויקרא י"א ג') אם בשנים האילו הרי זו טהורה ומותרת לאכילה שנאמר אותה תאכלו (שם) הרי סימני הטהורה ואח"כ הוא בא לסימני הטומאה ואומר סימנים אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה [וגו'] (שם שם ד' עד ח') כך פורט כל אחד ואחד בפני עצמו א"ר יהודה בי ר' מנשה הגמל והחזיר והשפן והארנבת הוא מטמא כאן והואיל שבא לאוסרו על ישראל יתחיל מן סימני הטומאה שלהם כך היה ראוי ואינו כן אלא מה הוא עושה מתחיל בסימני הטהרה שלהם מניין את הגמל כי מעלה גרה הוא (שם) הרי סימן של טהרה שיש בו ואחר כך מהו אומר פרסה לא יפריס (שם) כך את החזיר היה צריך לומר כי איננו מעלה גרה והוא אינו אומר כן אלא ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא [וגו'] והוא גרה לא יגר (שם) כך את הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה לא היה צריך לומר כן [אלא] כי אינם מפריסים פרסה ואח"כ וגרה הם מעלים ואינו אומר כן אלא פתח בטהרה כדי שלא יוציא דבר טומאה מפיו הוי אמרות ה' אמרות טהורות: מהו כסף צרוף אלא כשם שהכסף צרוף נכנס לכור ומצרף ומסתונן עד שהוא עומד ביופיו כך היא התורה מסתוננת ומזוקקת ארבעים ותשע פנים. מזוקק שבעתים (תהלים י"ב שם) מהו מזוקק שבעתים א"ר יוחנן בן פזי שהתורה נדרשת ארבעים ותשע פנים ואף הפרשה זו מזוקק שבעתים יש בה ארבעים ותשע טהרות כיצד אלא יש בה שבע פרות [ושבע שריפות] ושבע הזיות ושבעה כהנים [ושבעה] טמאין ושבעה טהורים ושבעה כבוסים ולא עוד אלא כיון שהיו מבקשים לשרוף פר החטאת מה היו עושין מזין עליו כל שבעת הימים ושבעה הזיות בכל יום הוי נמצאת אומר ארבעים ותשע הזיות מזוקק שבעתים ולמה כך אלא כשם שהתורה נדרשת בארבעים ותשע פנים (ואף) [אף] זו יש בה ארבעים ותשע פנים שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה: [ד"א זאת חקת התורה] אמר רבי אחא בשם רבי יוסי בר חנינא בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה עוסק וספרו בידו ועוסק וקורא הפרשה זו בפרשת פרה אדומה זאת חוקת התורה ולמה אמר הקדוש ברוך הוא איני עוסק אלא (בטהרתו) [בטהרתן] של ישראל מניין פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט (תהלים ל"ז ל') פי צדיקו של עולם יהגה חכמה הוגה בתורה באיזו תורה בזאת חוקת התורה: ד"א זאת חוקת התורה אמר שלמה כל זה נסיתי בחכמה (קהלת ז' כ"ג) בכל חכמה ובכל דעה שבעולם כל זה נסיתי בחכמה ואחר כך חזר בדבריו ועבר על דעתו הראשונה ואמר אחכמה והיא רחוקה ממני (שם) מה ראה שלמה לומר כן אלא אמר שלמה בכל פרשיות של תורה ובכל עמקי החכמה נכנסתי ועמדתי עליהם כל זאת נסיתי בחכמה ומהו שהוא חוזר ואומר אמרתי אחכמה אלא על הפרשה זו צווח אחכמה ושמא תאמר שמשהיה גדול ונכנס (בבנים) [בבינה] ונכנס בשנים (אתן) [ניתנה] לו החכמה לאו אלא (שהוא) [כשהוא] נער (ניתן) [ניתנה] לו החכמה שנאמר ויתן (ה' החכמה) [אלקים חכמה] לשלמה [ותבונה הרבה מאד] ורוחב לב (מלכים א' ה' ט') מהו ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והיה המלך אוהבו יותר מדי (אי) אמר לו שאל לך פרוקפי ואני נותן לך כל מה שתשאל לפני אותו האוהב היה פיקח הרבה אמר מה פרוקופי אשאל מן המלך אם אומר שיעשה לי אפרכוס היא היא שיוצאה בידי ואם אומר לו שיעשה אותי דוכס היא היא שיוצאה בידי אלא הריני שואל דבר שכל הדברים טפילים לו הכבוד והפרוקופי טפלים לו אמר לו מרי הואיל שהגסת את לבי ואמרת לי שאשאל (לך) לפניך שואל אני לך שתשיאני את בתך (ושנעשה) [ושאיעשה] חתנך אמר לו חייך כך אני עושה כן כשנגלה הקדוש ברוך הוא ואמר שאל מה אתן לך (מלכים א' ג' ה' ודהי"ב א' ז') אמר שלמה מה אשאל [אשאל] כסף וזהב [היא] היא שיצאה בידי אשאל כבוד היא היא שיצאה בידי אמר שלמה רבון העולמים חכמה אני שואל שתתן לי חכמה ומדע אמר לו הקב"ה הואיל ששאלת את החכמה חייך כל הדברים טפלים לחכמה החכמה והמדע נתון לך ועושר ונכסים וכבוד אתן לך (שם שם י"ב) ויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה שנתן לו את החכמה מתנה. ויתן אלקים חכמה לשלמה [וגו'] ורוחב לב כחול אשר על שפת הים (מלכים שם) מהו כחול אלא שהיתה חכמתו של שלמה כנגד כל ישראל שנמשלו כחול שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים (הושע ב' א') כיצד החכמים יש בהם דעת לפי זקנתם הסופרים יש בהם דעת בני תורה יש בהם דעת כל אחד ואחד יש בו דעת ואם תקים את כל ישראל ותעמידם לעבר אחד ותעמיד את שלמה לעבר אחד שקולה היא חכמתו של שלמה כנגד כל ישראל הוי כחול: ד"א מהו כחול א"ר לוי אילולי שהחול הזה מקיף את אוקיינוס ועשוי (לה) [לו] סייג היה עולה אוקיינוס (והציף) [ומציף] את כל העולם ומחריבו אלא שהחול עומד לפניו כטיכוס וכחומה ואינו מניח [לו] לעלות על העולם כך היתה חכמתו של שלמה מקפת אותו כטיכוס וכחומה וכחול שמקיף את הים למה אלא בשעה שהיה אדם מבקש לעושת דבר שלא כהוגן ואין חכמתו מקפת יצרו ועומדת בפניו כחומה הזו כל רע מצוי בתוכו אמר שלמה למה"ד לעיר שהיא עשויה פירצות ואין לה חומה עיר פרוצה ואין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו (משלי כ"ה כ"ח) והעיר אשר היא פרוצה כל דבר רע יש (לה) בתוכה הליסטין נכנסים בתוכה חיה רעה נכנסת לתוכה כך [כל] מי שאין חכמתו מקפת את יצרו כמה דברים הוא עושה שלא כהוגן כמה מריבות הוא עושה עיר פרוצה איש אשר אין מעצור לרוחו אבל שלמה כשהיה מבקש לעשות שלא כהוגן מה היה עושה היתה חכמתו עומדת בפני יצרו כשם שהחול עומד בפני אוקיינוס ורוחב לב כחול אשר על שפת הים: ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מלכים שם) מהו חכמת בני קדם אלא שכל בני קדם בקיאים במזל וחכמים בכל דיעה באיסטרוגילא בא וראה מה הייתה חכמתו של שלמה שנצחה דעתו וחכמתו חכמתם של בני קדם הוי מחכמת כל בני קדם: ומכל חכמת מצרים (מלכים שם) מה חכמה נמצא במצרים אלא בשעה שהיה שלמה עסוק ובנה בית המקדש שלח אצל פרעה מלך מצרים ואמר לו שלח לי אומנים חרשים ובנאים לבית המקדש מה עשה פרעה מלך מצרים כיון שקיבל כתביו שלח וקרא לכל חרטומיו ומכשפיו אמר להם ראו לי בכשפים מי עתיד למות בשנה זו מן האומנים האלו ואני בא עליו בתרעומת ואומר לו תן לי דמיהם מן האומנים שהרגת מיד הביאו לפניו בני אדם שהיו להם למות באותה שנה עמד פרעה ושילחם לשלמה כיון שבאו אצל שלמה נסתכל בהם וראה אותם שהן עתידים למות והוא עומד ומחזירם לו וכותב לו בידם אם לתכריכין הית צריך לא היה צריך לך הרי תכריכים וארונות לך קבור את מתיך ונתן להם תכריכים ושלחום הוי מכל חכמת מצרים: ויחכם מכל האדם (מלכים שם) זה אדם הראשון ומה הייתה חכמתו של אדם הראשון אלא בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות אדם הראשון נמלך במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם. אמרו לפניו רבון העולמים מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה') אמר להם אדם זה שאני מבקש לבראות בעולמי חכמתו מרובה משלכם מה עשה כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירם לפניהם אמר להם מה שמותם של אילו ולא היו יודעים וכיון שברא אדם הראשון כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירם לפניו אמר מה שמותם של אילו אמר לזה נאה לקרותו שור ולזה נאה לקרותו סוס ולזה גמל ולזה נשר ולזה אריה הה"ד ויקרא האדם שמות לכל [וגו'] (בראשית ב' כ') אמר לו ואתה מה שמך אמר אדם אמר לו למה אמר לו מפני שנבראתי מן האדמה אמר לו ואני מה שמי ה' אמר לו ולמה שאתה אדון על כל מעשיך א"ר אחי אמר הקב"ה אני ה' הוא שמי (ישעיה מ"ב ח') הוא שמי שקרא לי אדם הראשון הוא שמי שהתניתי ביני ובין עצמי הוא שמי שהתניתי ביני למלאכי השרת: [מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול] (מלכים שם) איתן זה אברהם אבינו משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פ"ט א') הימן זה משה בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב ז') וכלכל זה יוסף ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (בראשית מ"ז י"ב) אמרו המצריים כלום מלך העבד עלינו אלא בחכמתו מה עשו נטלו שבעים פיתקין וכתבו עליהם שבעים לשונות והיו משליכים אותם לפניו והיה קורא כל אחד ואחד בלשונו ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון שלא היו יודעים לשמוע אותו הה"ד עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע (תהלים פ"א ה') ודרדע זה דור המדבר ולמה היו קורא אותו דרדע דור שהיו כולם מלאים דיעה בני מחול בני ישראל שמחלה להם שכינה על מעשה העגל: וידבר שלשת אלפים משל (מלכים שם) א"ר שמואל בר נחמיני (חוזרני) [חזרנו] על כל המקרא ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים ואתה אומר שלשת אלפים משל אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שנתנבא יש בו שנים ושלשה טעמים כד"א נזם זהב וחלי כתם וגו' (משלי כ"ה י"ב): [ויהי שירו חמשה ואלף (מלכים שם) ר' אליעזר בר אבינה משום ר' אחא ורבנין ר"א בר אבינה אמר וידבר שלשת אלפים משל על כל דבר ודבר ויהי שירו חמשה ואלף אלף וחמשה טעמים על כל דבר ודבר] ורבנין אמרין שלשת אלפים משל על כל פסוק ופסוק אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל ויהי שירו של משל. וידבר על העצים [מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר] מלכים שם) וכי אפשר לו לאדם לדבר על העצים אלא אמר שלמה מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא לקיר מפני מה מצורע מטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בעצי ארז ואזוב ושני תולעת ע"י שאדם מגביה כארז לוקה בצרעת ו כיון שהוא משפיל עצמו כאזוב מתרפא (באזוב): וידבר על הבהמה ועל העוף(מלכים שם) וכי אפשר לאדם לדבר על הבהמה ועל העוף אלא כך אמר שלמה מפנימ ה הבהמה ניתרת בשני סימנים והעוף בסימן אחד אלא שהבהמה נבראת מן היבשהו העוף מן הים. כתוב אחד אומר מן היבשה וייצר י"י אלקים מן האדמה וגו' (בראשית ב' י"ט) וכתוב אחד אומר מן הים ויאמר אלקים ישרצו המים [וגו'] ועוף יעופף על הארץ וגו' (שם א' כ') בר קפרא אומר מרקק שבים נבראוה עופות רבי אבין בשם שמואל קפודקיא אומר אע"פ [כן] רגלוי דתרנגולים דמיין לחרספותייא דנוני: ועל הרמש (מלכים שם) וכי איפשר לאדם לדבר על הרמש אלא אמר שלמה מפני מה שמנה שרצים שבתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים הצדן והחובל בהן פטור מפני שיש בהן עורות. ועל הדגים (שם) וכי אפשר לאדם לדבר על הדגים אלא אמר שלמה מפני מה כל חיה ובהמה ועוף טעונים שחיטה הורה יעקב איש כפר נבורין בצור על הדגים שטעונים שחיטה שמע רבי חגי אייתיניה א"ל מנן הורית א"ל מן הדא דכתיב ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף וגו' (בראשית א' כ') מה העוף טעון שחיטה אף הדגים טעונים שחיטה אמר ארבעיניה דילקי א"ל ובר נש דאמר מילי דאורייתא ילקי (אלא) [א"ל] לא הורית טבות א"ל מן הן א"ל מן הדא [דכתיב] הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם (במדבר י"א כ"ב) באסיפה בעלמא א"ל חבוט חביטך שהיא טבא בקליטי הורה יעקב נובראי בצור על בנה של נכרית שנימול בשבת שמע רבי חגי ואייתיניה א"ל מנן הורית א"ל הדא דכתיב ויתיילדו על משפחותם לבית אבותם (שם א' י"ח) וכתב ובן שמנת ימים ימול וגו' (בראשית י"ז י"ב) א"ר חגי ארבעוניה דילקי אמר ובר נש דאמר מילי דאורייתא ילקי א"ל [לא] הורית טבות א"ל מה הן א"ל רביע ואת שמע א"ל אם אתי בר עממיא לגבך ואמר לך אנא בעי [למהוי] יהודאי על מנת למגזרוניה ביומא דשבתא או ביומא דכיפוריא מחללין עליו את השבת [ויוה"כ] או אין מחללין עליו את השבת ויוה"כ הוי אומר אין מחללין עליו את השבת ויום הכפורים אלא על בנה של ישראלית בלבד [א"ל] מן הן אמר ליה מהדא הוא דכתיב ועתה נכרות ברית לאלקינו להוציא כל הנשים והנולד מהם בעצת ה' (עזרא י' ג') א"ל ומן הקבלה אתה מלקיני א"ל וכתב תמן וכתורה יעשה (שם) א"ל מאיזה תורה א"ל מההוא דאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו וגו' (דברים ז' ג') למה כי יסיר בנך מאחרי (שם) בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העכו"ם ומן השפחה קרוי בנך אלא בנה א"ל חבוט חביטא דהיא טבא בקליטה אמר שלמה על כל [אלה] עמדתי ופרשה הזו של פרה כיון שהייתי מגיע והייתי דורש בה וחוקר בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני: [דבר אחר זאת חוקת התורה וגו'] מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונא (קהלת ח' א') מי כהחכם זה הקדוש ברוך הוא שכתוב ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג' י"ט) ומי יודע פשר דבר שפירש תורה למשה חכמת אדם תאיר פניו א"ר יודן גדול כוחם של נביאים שהם מדמים דמות גבורה של מעלה לדמות אדם שנאמר ואשמע קול אדם (דניאל ח' ט"ז) א"ר יודן בן סימן אית קראי אחורי מחוור יותר מן הדין ועל דמות הכסא כמראה אדם עליו וגו' (יחזקאל א' כ"ו) ועוז פניו ישונה ממידת הדין למדת רחמים על ישראל: [דבר אחר] ומי כהחכם זה אדם הראשון שכתב בו אתה חותם תכנית מלא חכמה וגו' (שם כ"ח י"ב) ומי יודע פשר דבר שפירש שמות לכל שנאמר ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולכל עוף השמים וגו' (בראשית ב' כ') חכמת אדם תאיר פניו א"ר לוי בשם ר' שמעון בן מנסיא תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה ואל תתמה מנהגו של עולם אדם עושה לו שני דיסקרין אחד לו ואחד לבן ביתו של מי הוא עושה נאה לא שלו כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה נברא לתשמישו של בריות לא כ"ש שיהא תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה ומה תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה רבי [לוי] משם ר' [חמא] בר חנינא אמר שלשה עשרה חופות קשר לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן הה"ד בעדן גן אלקים היית כל אבן יקרה מסוכתך [אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב] וגו' (יחזקאל כ"ח י"ג) ר"ש בן לקיש אומר אחת עשרה ורבנן אמרין עשרה ולא פליגי מאן דאמר שלשה עשר עביד כל אבן יקרה וזהב מסוכתך תלתא מאן דאמר אחת עשרה עביד להו חדא ומאן דאמר עשרה לא עביד להון ולא חדא מנייהו ואחר כל השבח הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג' י"ט) ועוז פניו ישונה בשעה שאמר האשה אשר נתת עמדי וגו' (שם שם י"ב) אף הקב"ה שינה פניו וישונה מגן עדן שנאמר וישלחהו ה' אלקים מגן עדן וגו' (שם שם כ"ג): דבר אחר מי כהחכם אלו ישראל דכתיב רק עם חכם ונבון וגו' (דברים ד' ו') ומי יודע פשר דבר שיודעים לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא וארבעים ותשע פנים טהור חכמת אדם תאיר פניו ר' ינאי דשאב בשם רבי שמואל בר נחמן אתה מוצא כיון שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') (ויתן עליו) [ניתן עליהם] מזיו שכינה של מעלה הה"ד ויצא לך שם בגוים ביופייך כי כליל הוא בהדרי אשר שמתי עליך (יחזקאל ט"ז י"ד) וכיון שאמרו לאותו מעשה העגל אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים (שמות ל"ב ח') נעשו שונאים להקדוש ברוך הוא הה"ד ועוז פניו ישונא יסונה בסמך אף הקב"ה שונה עליהם את הדברים אכן כאדם תמותון (תהלים פ"ב ז'): ד"א מי כהחכם זה תלמוד חכם מי יודע פשר דבר שיודע לפרש את משנתו חכמת אדם תאיר פניו בשעה שהוא נשאל ומשיב ועוז פניו ישונא בשעה שהוא נשאל ואינו משיבו ר' הוה יתיב ומתני מנין שאין ממירין בבכור הבהיקו וצהלין אפוי דבר פדיון אמר הכין ידע מה אנא יתיב ומתני גוי אחד ראה את רבי יהודה בר אלעאי חמיתיה אפוי נהורין אמר הדין גברא חד מג' מילי אית ביה או שתוי דחמר הוא או מוזיף בריבית הוא או מרבי חזירים שמע קליה ר"י בר אלעאי אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דחדא מנהון לית בי לא מרבי חזירים אנא דאסיר ליה לבר ישראל למרבי חזירים דתנינן לא יגדל אדם חזירים בכל מקום (בבא קמא ספ"ז) ולא מוזיף בריבותא אנא דכתיב אל תשיך לאחיך נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך (דברים כ"ג כ') ולא שתוי דחמר אנא דארבעתי כסי דחמרי דאנא שתי בלילא דפסחא (אנא) תזיק רישיה מן פסחא ועד עצרת רבי מנא תזיק רישיה מן פסחא לחגא א"ל ועל מה אפיך נהירין א"ל אורייתא היא דמנהרא אפיי דכתב חכמת אדם תאיר פניו ר' אבהו אזיל לקיסרין ואתא מתמן אפוי נהירן חמותיה תלמידיא ואתו ואמרו ליה לר' יוחנן הא רבי אבא אשכח סימא אמר להון למה אמרו ליה דאפוי נהיריא אמר להו דילמא אורייתא חדתא שמע סליק לגביה א"ל ר' יוחנן מה אורייתא חדתא שמעת א"ל תוספתא עתיקתא אמרה וקרא עליו חכמת אדם תאיר פניו: ד"א מי כהחכם זה משה דכתב ביה עיר גבורים עלה חכם (משלי כ"א כ"ב) ומי יודע פשר דבר שפירש את התורה לישראל חכמת אדם תאיר פניו רבי מנא דשאב בשם רבי יהושע דסכנין משם רבי לוי על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר [למשה היה אומר] לו טומאתו וטהרתו וכיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים בני אהרן וגו' (ויקרא כ"א א') אמר לפניו רבש"ע ואם נטמא במה היא טהרתו ולא השיבו באותה שעה נתכרכמו פניו הה"ד ועוז פניו ישונא וכיון שהגיע לפרשת פרה אמר לו הקב"ה משה אמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים ואמרת לי אם נטמאו במה טהרתן ולא השיבותיך אלא זו ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת (במדבר י"ט י"ז): [דבר אחר זאת חקת התורה וגו'] משה ואהרן [בכהניו ושמואל בקראי שמו] וגו' (תהלים צ"ט ו') רבי יודן בשם רבי יוסי ברבי יהודא בר ברכיה בשם רבי יהושע בן קרחה כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה הה"ד משה ואהרן בכהניו רבי ברכיה בשם רבי סימן שמע לה מן הדא ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים [וגו'] ומשה איש האלקים [בניו יקראו על שבט הלוי (דהי"א כ"ג י"ג וי"ד) משה נקרא איש האלקים] אבל בניו יקראו על שבט לוי א"ר אליעזר בר' יוסי פשוט הוא (לו) [לן] שבחלוק לבן שימש משה במדבר א"ר תנחום בר' יודן ותני עלה כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידיו וכיון שבא אהרן ושימש ושרתה שכינה על ידיו הה"ד כי היום ה' נראה אליכם (ויקרא ט' ד') קוראים אל ה' והוא יענם (תהלים שם) זה קורא ונענה וזה קורא ונענה בעמוד ענן ידבר אליהם (שם) שמענו במשה שנדבר עמו בעמוד ענן דכתיב וירד ה' בענן (שמות ל"ד ה') ובאהרן שנדבר עמו בעמוד הענן דכתיב וירד בעמוד ענן (במדבר י"ב ה') אבל בשמואל לא שמענו והיכן שמענו מן הדין קרא ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך (שמואל א' ט' י"ב) רבי יודן בשם מארי יעקב אמרו להם הנשים אין אתם רואין ענן שהוא קשור למעלה ואין יש אלא ענן דכתב ויש אשר יהיה הענן וגו' (במדבר ט' כ') שמרו עדותיו וחק נתן למו (תהלים שם) שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג' כ"ב) ובשמואל נכתב לו ספר ויכתב בספר וינח לפני ה' (שמואל א' י' כ"ה) אבל באהרן לא שמענו אלא מלמד שנתנה לו פרשה הזאת שלא תזוז ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות: זאת חוקת התורה וגו' ר' יהושע בשם ר' לוי ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם ובכולהם כתב בהו חוקה ואילו הן אשת אחיו וכלאים ושעיר המשתלח ופרה אדומה אשת אחיו מניין ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא י"ח ט"ז) מת בלא בנים מותרת לו וכתב ביה חוקה ושמרתם את חוקותי וגו' (שם שם כ"ו) כלאים מניין לא תלבש שעטנז (דברים כ"ב י"א) סדין בציצית מותר וכתיב ביה [חוקה] את חוקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים וגו' (ויקרא י"ט י"ט) שעיר המשתלח מניין והמשלח השעיר לעזאזל יכבס בגדיו (שם ט"ז כ"ו) הוא עצמו מכפר על אחרים וכתיב ביה חוקה והיתה זאת לחוקת עולם וגו' (שם שם ל"ד) פרה אדומה דתנינן תמן כל העסוקים בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים (פרה פ"ד מ"ד) והיא עצמה מטהרת אחרים וכתב ביה חוקה זאת חוקת התורה וגו': ויקחו אליך ר' לולייאני בר כוברים בשם ר' יצחק קטריקי ר' עזריה א"ר יצחק ור' יוסי ברבי אמר לו הקדוש ברוך הוא משה לך אני מגלה טעמי תורה אבל לאחרים חוקה דאמר רב הונא כי אקח מועד אני מישרים אשפוט (תהלים ע"ה ג') [וכתיב] והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון (זכריה י"ד ו') יקפאון כתיב (שהן) הדברים [שהן] מכוסים מכם בעולם הזה עתידים שיהיו (צפון לשם) [צפין לכם] כהדין בולים דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו' [אשים מחשך לפניהם לאור וגו' אלה הדברים עשיתים וגו'] (ישעיה מ"ב ט"ז) אלה הדברים אעשה אין כתב כאן אלא עשיתים כבר עשיתים לר' עקיבא וחבריו א"ר אחא דברים שלא (נגלה) [נגלו] למשה נגלו לר' עקיבא וכל יקר ראתה עינו (איוב כ"ח ט') זה ר' עקיבא: [אליך] א"ר יוסי בר' חנינא שכל הפרות בטלות ושלך קיימת ר' אחא בשם ר' יוסי בר חנינא בשעה שעלה משה לשמים שמע קולו של הקב"ה שהוא יושב ועוסק בפרשת פרה ואומר הלכה בשם אומרים ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים (פרה פ"א מ"א) אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם אמר לו הקב"ה משה צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחילה ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון מלפניך שיצא מחלציי אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שהוא מחלציך ושם האחד אליעזר (שמות י"ח ד') ושם אותו המיוחד אליעזר. תמן תנינן אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושין (אותן) [אותו] משל עצמן (שקלים פ"ד מ"ב) ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותר וחוזר ובונה אותו משלו א"ר אחא בשם ר' חנינא יותר מששים כברי זהב היה מוציא עליו שחצית והא תני שמעון הצדיק הוציא שתי פרות ולא בכבש שהוציא את הראשונה הוציא את השנייה אית לך למימר על אותו הצדיק שחץ היה ר' אבין בשם ר' אליעזר משום סילסול פרה: גוי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכאי אמר אילין מילין דאתון עבדין נראין כמין כשפים מביאין פרה ושורפין אותה (וכובשין) [וכותשין] אותה ונוטלין אפרה אחד מכם מטמא למת ומזין עליו שתים ושלש טיפין ואומר טהרת אמר לו לא נכנסה רוח תזזית באותו האיש מימיך אמר לו לאו ולא ראית מה עושים לו מביאין עיקרין ומעשנים תחתיו ומרביצין עליו מים והיא בורחת אמר לו ולא ישמעו אזנך מה שפיך מדבר כך רוח הזו רוח טומאה היא דכתיב וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה י"ג ב') וכיון שיצא אמרו לו תלמידיו ר' לזה דחית בקנה ולנו מה אתה משיב אמר להם לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא גזירתו של מקום היא אמר הקב"ה חוקה חקקתי וגזירה גזרתי אין אתה רשאי לעבור על גזירתי: [פרה אדומה] מפני מה כל הקרבנות באים זכרים וזו באה נקבה אמר רבי אייבו לבן שפחה שטינף בפלטין של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח את הצואה (בחיק') כך אמר הקדוש ברוך הוא תבא פרה ותכפר על מעשה העגל: פרה זו מצרים עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מ"ו כ'). אדומה זו בבל אנת הוא רישא דדהב (דניאל ב' ל"ח): תמימה זו מדי תמימים היו אין לו להקב"ה עליהם אלא שעבדו עכו"ם שקיבלו מאבותיהם בלבד. אשר אין בה מום זו מלכות יון אלכסנדרוס מוקדין כד הוי חמי לשמעון הצדיק הוי קאים על רגליו ואמר ברוך אלקים של שמעון הצדיק אמרו ליה בני פלטוי דידיה מקמי יהודאי את קיים אמר להון כד אנא נחית לקרבא בדמותיה אנא חמי ונצח: אשר לא עלה עליה עול זו אדום שלא קבלה עליה עולו של הקדוש ברוך הוא ולא די שלא קיבלה אלא מחרפת ואומרת מי לי בשמים וגו' (תהלים ע"ג כ"ה). ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה שהוא עתיד לדחות את שרה מכרך גדול ממחיצתו: ושחט אותה לפניו כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום (ישעיהו ל"ד ו') אמר רבי ברכיה טבח גדול בארץ אדום. ושרף את הפרה ויהיבת ליקידת אשתא (דניאל ז' י"א): את עורה ואת בשרה וגו' הוא דוכסיה ואפרכיה ואיסתרטיליטיה הונך ועזבוניך (ומערביך וכל אנשי בדקך) [וגו' מחזיקי בדקך וערכי מערכך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים וגו'] (יחזקאל כ"ז כ"ז) אמר רבי שמואל בר יצחק אפילו אותם שהם מקהלי ובאו ונדבקו בקהלך אף הם יפלו בלב ימים: ד"א פרה אילו ישראל כי כפרה סוררה סורר ישראל (הושע ד' ט"ז): אדומה אדמו עצם מפנינים (איכה ד' ז'): [תמימה יונתי תמתי] (שה"ש ו' ט'): [אשר] אין (בו) [בה] מום כולך יפה רעייתי ומום אין בך (שם ד' ז'). אשר לא עלה עליה עול שלא קבלו עליהם עולו של הקב"ה. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן זה ירמיה מן הכהנים אשר בענתות (ירמיה א' א'): והוציא אותה אל מחוץ למחנה ועמיה הגלי לבבל (עזרא ה' י"ב): ושחט אותה לעיניו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב' כ"ה ז'): ושרף את הפרה לעיניו וישרוף את בית ה' ואת בית המלך (שם שם ט'): את עורה וגו' ואת כל בתי ירושלים ואת הבית הגדול שרף באש (שם וירמיה נ"ב י"ג) ולמה הוא קורא אותה בית גדול אלא זה בית מדרשו של ר' יוחנן בן זכאי ששם היו נותנים גדולתו של הקדוש ברוך הוא: ולקח זה נבוכדנצר הרשע: עץ ארז ואיזוב ושני תולעת זה חנניה מישאל ועזריה: והשליך אל תוך שרפת הפרה קטל המון שביבא דנורא (דניאל ג' י"ז): ואסף איש טהור את כל אפר הפרה זה הקב"ה שכתב בו ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל וגו' (ישעיה י"א י"ב): איש זה הקדוש ברוך הוא דכתב ביה ה' איש מלחמה (שמות ט"ו ג'): טהור זה הקב"ה טהור עינים מראות ברע וגו' (חבקוק א' י"ג). את אפר הפרה אילו גליותיהם של ישראל. והניח מחוץ למחנה במקום טהור זה ירושלים שהיא טהורה: והיתה לעדת בני ישראל למשמרת לפי שבעולם הזה מטהרים ומטמאים מפי כהן אבל לעתיד לבא אינו כן אלא הקב"ה עתיד לטהרם מכל חטאותיהם ומכל טומאותיהם כמה שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם (יחזקאל ל"ו כ"ה):
Pesikta Rabbati 17:1 אמר ר' יוחנן בן זכאי

ויהי בחצי הלילה [וה' הכה כל בכור בארץ מצרים וגו'] (שמות י"ב כ"ט). ר' תנחום דיפו בשם ר' (עניא) [מנא] דקיסרין פתח ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני (תהלים ע"ג ט"ו) אמר דוד אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה אבל אני עמל היא בעיני ולפי שאין ברייה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקדוש ברוך הוא לפיכך וי …
ויהי בחצי הלילה [וה' הכה כל בכור בארץ מצרים וגו'] (שמות י"ב כ"ט). ר' תנחום דיפו בשם ר' (עניא) [מנא] דקיסרין פתח ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני (תהלים ע"ג ט"ו) אמר דוד אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה אבל אני עמל היא בעיני ולפי שאין ברייה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקדוש ברוך הוא לפיכך ויהי בחצי הלילה [וה' הכה וגו'] ר' אחא (פתח) [פתר] אני [ה'] הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מ"ב ח') אני [ה'] הוא שמי אמר רבי אחא אמר הקב"ה אני ה' הוא שמי שקרא לי אדם הראשון הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי הוא שמי שהתניתי ביני ובין מלאכי השרת וכבודי לאחר לא אתן ר' נחמן בשם ר' אבון אלו השדים ר' מנחמן בשם רבי מנא אמר אין כל בריה בעולם יכולה להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור אלא הקדוש ברוך הוא אבל אני עמל היא בעיני ולפיכך ויהי בחצי הלילה [וה' הכה כל בכור]: כתיב מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם (ישעיה מ"ד כ"ו) רבי ברכיה בשם ר' לוי מי שהוא מקיים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אין אנו יודעים (שמו) [שהוא] אומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה אלא מלאך אחד נגלה על אבינו יעקב ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וגו' (בראשית ל"ב כ"ט) נגלה הקב"ה לקיים את גזירתו של אותו מלאך ויאמר לו אלקים שמך וגו' (שם ל"ה י') ירושלים שכל הנביאים מתנבאים (עליו) [עליה] שניבנית על אחת כמה וכמה יש אומרים מקים דבר עבדו זה משה לא כן עבדי משה (במדבר י"ב ז') ועצת מלאכיו ישלים זה משה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (שם כ' ט"ז) אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות י"ב י"ב) הלך משה ואמר לישראל כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם י"א ד') אמר הקב"ה כבר הבטחתי למשה ואמרתי לו בכל ביתי נאמן הוא (במדבר שם) יהא משה עבדי כזבן אלא מה אמר משה כחצות הלילה אף אני פועל בחצי הלילה: חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהלים קי"ט ס"ב) רבי פנחס בשם רבי אליעזר בר' מנחם מה היה דוד עושה היה נוטל כנור ונבל ונותנם מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם והיו חבירי ישראל שומעים את קולו ואומרים ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה ונמצאו כל ישראל עוסקים בתורה אמר ר' לוי חלון היתה על מטתו של דוד פתוחה לצפון והיה הכנור תלוי כנגדה והיתה רוח צפונית יוצאת בחצי הלילה ומנשבת בה והיה הכנור מנגן מאיליו הה"ד כנגן (מלכים ב' ג' ט"ו) כמנגן אין כתב כאן אלא כנגן המנגן הכנור היה מנגן מאיליו והיו כל ישראל שומעים אותו והוא שדוד אומר עורי כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נ"ז ט') איתער יקרי מן קדם יקרא דבריי לית יקרי חשוב כלום קדם יקרי דבריי אעירה שחר אנא (נעורר) [מעורר] שחרא ושחרא לא עוררתני והיה יצרו הרע מרגיזו ואמר לו דוד דרכן של מלכים השחר מעוררם ואתה אומר אעירה שחר דרכם של מלכים להיות ישינים עד שלשה שעות ואתה אומר חצות לילה (ומה הוא) [והוא] אומר על משפטי צדקך [ומהו על משפטי צדקך] על משפטים (שהוצאת) [שהבאת] על פרעה ועל צדקה שעשית עם שרה זקינתי הה"ד וינגע ה' את בית פרעה נגעים גדולים על דבר שרה אשת אברם (בראשית י"ב י"ז): ד"א על משפטי צדקך על משפטיך שהבאת על אומות [העולם] (וכל) [ועל] צדקה שעשית עם זקיני ועם זקינתי שאילו (התחיל) [השחיל] לה קללה אחת מלמטה מהיכן הייתי עומד אלא שנתת בלבו (ברוכה) [וברכה] ברוכה לה' בתי (רות ג' י'). ד"א משפטי צדקך על המשפטים שהבאת על המצרים במצרים ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים שלא היו בידם (מצות) אלא שתי מצות דם פסח ודם מילה הה"ד ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל ט"ז ו') זה דם פסח ודם מילה: [ויהי בחצי הלילה וגו'] תני ר' שמעון בן יוחי משה לא היה יודע עיתותיו ולא רגעיו ולא זמניו של לילה לפיכך אמר כחצות הלילה (שמות י"א ד') אבל הקדוש ברוך הוא (היה) יודע עיתותיו ורגעיו וזמניו של לילה לפיכך הוא נכנס בו כחוט השערה ומי חלקו ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו ורבנן אמרי יוצרו חלקו הכד"א ויהי בחצי הלילה ולהלן את אמר ויחלק עליהם לילה (בראשית י"ד ט"ו) א"ר תנחומא (אביכם) [אמר הקב"ה אביהם] יצא בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות ורבנן אומרים אמר הקדוש ברוך הוא (אביכם) [אביהם] יצא עמי מאמש ועד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות ועד הבוקר א"ר יצחק אין שרה של מצרים נופל אלא ביום מה טעם דכתב ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבר בה גאון עוזה וגו' (יחזקאל ל' י"ח) ואמר ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות עיר החרם [וגו'] (ישעיה י"ט י"ח) [עיר ההרס] עיר השמש (נוון) [נוא] אלכסנדרי נוף (מנפוח) [מנפיס] תחפנם חופיינם ועיר ההרס (סרק אני) [סדקאני] ועיר שמש (אילו פילום) [אליופוליס] אמר ר' יוחנן בן זכאי מצינו שהיום והלילה קרויים יום דכתב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (בראשית א' ה') רבי יהושע בר נחמיה שמע לה מן הדא גם חשך לא יחשיך ממך לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה (תהלים קל"ט י"ט) חשיכה שהיא אורה לפני ולילה לתשמישן של בריות הוי (בו) ביום מתו בכוריהם של מצרים: כיצד לקו מכת מיתה מבערב והיו מפרפרים כל הלילה ומתו ביום ומה טעם כולנו מתנו אין כתב כאן אלא כולנו מתים (שמות י"ב ל"ג) מייתין ואזלין הכמא דאת אמר ביום הכותי כל בכור (במדבר ח' י"ז) ולהלן את אמר ביום [וגו'] הקדשתי לי כל בכור (שם ג' י"ג) אמור מעתה ביום שמתו בכוריהם של מצרים בו ביום הקדשתי לי כל בכור: וה' הכה כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור לזכר בכור לנקבה הא כיצד בא אחד על עשר נשים והיו יולדות עשרה בנים [וכן עשרה אנשים באו על אשה אחת וילדה עשרה בנים] נמצאו כולם בכורים אנשים הגע עצמך שאין שם בכור לא לאיש ולא לאשה לא לזכר ולא לנקבה מה אני מקיים כי אין בית אשר אין שם מת (שמות י"ב ל') אמר רבי אבא בר אחא אפוטרופוס של בית היה מת כמא דאת אומר שמרי הראש כי לא היו בכור וישימהו אביהו לראש (דהי"א כ"ו י): תני רבי נתן ביום שהיה בכורו של אחד מהם מת היה צר אוקינין שלו בתוך ביתו אותו היום היה נידקת ונשחקת וניזרת והייתה קשה עליו כאילו אותו היום קברו א"ר יודן לפי שהיו המצריים קוברים בתוך בתיהם והיו הכלבים נכנסים דרך הכוכים ומשמטים את הבכור מבין הכוכים ומתעתעים בהם והיתה קשה עליהם כאילו אותו היום קברוהו: מבכור פרעה מכאן שפרעה היה בכור נתכנסו כל הבכורים אצל אבותיהם אמרו להם כיון דאמר משה ומת כל בכור בארץ מצרים (שמות י"א ה') כל מה דאמר על הלין עמא אתו עליהון אלא אתון ונפיק אילין עבראי (מבניכון) [מבינינון] ואי לא הלין עמא מייתין אמרו עשרה בנים לאחד ממנו ימותו כחד מנהון ולא תקים על אילין עבראי אמרין כל (כמה) [סמא] דמילתא ניזלו לגבי פרעה דהוא בכור דילמא דאיהו חייס על נפשיה ונפוק אילין עבראי מבינינון הלכו להם אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל וגו' וכל דאמר על הלין עמא אתא עליהן אלא קום ואפיק הלין עבראי (מבינכון) [מבינינון] ואי לא הלין עמא מייתין אמר צאו וקפחו שוקיהם של אילו אנא [אמר] נפשי או (נפשיכון לעבראי) [נפשיהון דעבראי] ואתון אמרין הכדין מיד יצאו הבכורים והרגו באבותיהם ששים רבוא הדא היא דכתב למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קל"ו י') למכה בכורים במצרים אין כתב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם הבכורים הרגו ששים רבוא רבי אבון בשם ר' יודה בן פזי אמר בתייה בת פרעה בכורה הייתה (וזכות) [ובזכות] מה ניצולה בתפילתו של משה דכתיב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה (משלי ל"א י"ח) בליל כתב כד"א ליל שמורים הוא לה' (שמות י"ב מ"ב): עד בכור השפחה (שם י"א ה') רב הונא ור' אחא בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אפילו שפחות המוכנות לרחים והיו אומרות רצונינו בשיעבודינו וישראל בשיעבודן א"ר יודה בן פזי (מבורת) [מסורת] אגדה סרח בת אשר ירדה למצרים (נתנוה) [כדנוה] לרחים: וכל בכור בהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא המצריים משתחוים לטלאים של איהו אומרים יראתינו הביאה עלינו את הפורענות קשה יראתינו שעומדת על עצמה שלא היה בה פורענות: [ויהי בחצי הלילה וגו'] ר' הונא ור' יהושע בר אבין (חתניה) [וחתניה] דר' לוי בשם ר' לוי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה ממי את למד מאיוב: ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות היו רועות על ידיהן (איוב א' י"ד) מאי הבקר היו חורשות והאתונות היו רועות על ידיהם א"ר חמא בר חנינא נעשה לו דוגמא מעין עולם הבא כמה דאת אומר ונגש חורש בקוצר וגו' (עמוס ט' י"ג). [ותפול שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב] (שם שם ט"ו) א"ר אבא בר כהנא יוצאות מכפר קרנים והולכות את כל האובלים כולם וכיון שהגיעו למגדל צבעייא מתו שם: [ואמלטה רק אני לבדי] (שם) אמר ר' אחא רק מיעוט משובר ומלוקה היה א"ר יודן (נמלטה) [ואמלטה] רק אני לבדי להגיד לך אף הוא כיון שהגיד בשורתו מיד הוא מת הדא הוא דכתיב עוד זה מדבר וזה בא (שם שם י"ז): ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים וגו' (שם שם) כיון ששמע איוב כן התחיל מגייס עליהם חיילותיו למלחמה הדא הוא דכתיב אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחיתני ואדום לא אצא פתח (שם ל"א ל"ד) אמר איוב אומה זו בזויה מכל אומות היא ארץ כשדים זה העם לא היה וגו' (ישעיה כ"ג י"ג) ולואי לא היה סבור ליתן אימתו עלי וכיון שאמר לו אש אלקים נפלה מן השמים (איוב א' ט"ז) [אמר] אם מן השמים הוא מה אני יכול לעשות מיד ואדום לא אצא פתח ואחר כך ויקח לו חרס וגו' (שם ב' ח'). אף מחלון וכליון מתחילה מתו סוסיהם וגמליהם וחמוריהם ואח"כ מת הוא וימת אלימלך איש נעמי (רות א' ג') ואחר כך מתו שני בניו וימותו גם שניהם וגו' (שם שם ה') (ואח"כ מתה היא): ואף בנגעים הבאים על אדם כן בתחילה הוא מתחיל בביתו אם חזר בו טעונים (בו) חליצה וחלצו את האבנים (ויקרא י"ד מ') אם לא חזר בו טעונים נתיצה ונתץ את הבית (שם שם מ"ה) ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו אם חזר בו טעונים קריעה וקרע אותו מן הבגד או מן העור וגו' (שם י"ג נ"ו) ואם לא חזר בו טעונים שריפה ושרף את (הבית) [הבגד] (שם שם ל"ב) ואח"כ הוא מתחיל בגופו אם חזר בו ובא אשר לו הבית (שם י"ד ל"ה) ואם לאו בדד ישב וגו' (שם י"ג מ"ו): ובמצרים כן בתחילה נגעה מדת הדין בממונם ויך את גפנם ותאינתם (תהלים ק"ה ל"ג) ויסגר לברד בעירם (שם ע"ח מ"ח) ואחר כך ויך כל בכור במצרים (שם שם נ"א) ר' לוי בר זכריה בשם ר' ברכיה בטכסיסי מלכים בא עליהם בתחלה סכר אמת המים שלהם דם ואח"כ הביא עליהם קלנים צפרדעים ואחר כך ירה עליהם חיצים כינים ואח"כ הביא עליהם לגיונות ערוב ואחר כך נתן להם דורמסיות דבר כבד מאד ואח"כ רמה בהם נפט שחין ואחר כך השליך אבני בליסטרא ברד ואח"כ העמיד עליהם כובשים ארבה ואחר כך (חבשו) [חבשן] בפילקיות חושך ואח"כ הוציא הגדול גדול שבהם והרגו מכות בכורות בחצות הלילה ר' לוי חתניה דר' זכריה בשם ר' ברכיה כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר (ישעיה כ"ג ה') א"ר אליעזר כל צור מלא בצור המדינה הכתוב מדבר וכל צר חסר במקרא ברומי הרשעה הכתוב מדבר ר' לוי בשם ר' חמא בי רבי חנינא מי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרונים מה מצרים דם אף אדום כן דכתיב ונתתי מופתים בשמים וארץ דם ואש (יואל ג' ג') מה מצרים צפרדע אף אדום כן קול שאון מעיר (ישעיה ס"ו ו') מה מצרים שחין אף אדום המק בשרו וגו' (זכריה י"ד י"ב) מה מצרים ערוב אף אדום וירשוה קאת וגו' (ישעיה ל"ד י"א) מה מצרים כינים אף אדום ונהפכו נחליה לזפת (שם שם ט') מה מצרים דבר [וברד] אף אדום ונשפטתי אתו בדבר ובדם [וגשם שוטף ואבני אלגביש] (יחזקאל ל"ט כ"ב) מה מצרים ארבה אף אדום אמור לצפור כל כנף וגו' (שם ל"ט י"ז) מה מצרים חושך אף אדום חשך ונטה עליו קו תהו (ישעיה ל"ד י"א) מה מצרים נטל הגדול שבהם והרגו אף אדום כן וירד (ראימות) [ראמים עמם] (שם שם ז') רומיים עמם [אמר] ר' אחא בר כהנא חשך ואפילה שמשו במצרים שלשת ימים אבל תהו ובהו לא שמשו בעולם הזה והיכן עתידים לשמש בכרך גדול של רומי ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (שם) ורבנן אמרי אומות העולם שלא קבלו את התורה שניתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (שם ס' ב') אבל ישראל שקיבלו את התורה שניתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (שם):

Midrash Mishlei (1)

Midrash Mishlei 15:5 רבן יוחנן בן זכאי אומר

(משלי טו ל): "מאור עיניים ישמח לב" - אלו בעלי תורה, שהן מאירין עיניו של אדם ומשמחין ליבו, שנאמר (תהלים יט ט): "מצות ה' ברה מאירת עיניים". אף שמועה טובה משמחת ליבו של אדם, שנאמר "שמועה טובה תדשן עצם": מעשה היה באספסיינוס קיסר שבא להחריב את ירושלים בימי רבן יוחנן בן זכאי, אמר לאנשי ירושלים 'שגרו ממני …
(משלי טו ל): "מאור עיניים ישמח לב" - אלו בעלי תורה, שהן מאירין עיניו של אדם ומשמחין ליבו, שנאמר (תהלים יט ט): "מצות ה' ברה מאירת עיניים". אף שמועה טובה משמחת ליבו של אדם, שנאמר "שמועה טובה תדשן עצם": מעשה היה באספסיינוס קיסר שבא להחריב את ירושלים בימי רבן יוחנן בן זכאי, אמר לאנשי ירושלים 'שגרו ממני קשת אחת או חץ אחד ואלך לי מעליכם', אמר להם פעם ראשונה ופעם שניה ולא קיבלו עליהם, באותה שעה אמר להם ריב"ז 'גורמין אתם לעיר הזאת שתחרב ולבית הזה שיישרף!' אמרו לו 'כשם שיצאנו על השרים הראשונים והרגנום, כך נצא על זה ונהרגנו'. כל דבר ודבר שהיה ריב"ז אומר להם, היו שם חסידים וכשרים והיו כותבים אותם בשטרות, וכורכין אותם בחצים, וזורקים אותם חוץ לחומה, ואומרים 'ריב"ז אוהבו של מלך'. כיוון שהיה רואה ריב"ז שלא קיבלו דבריו עליהם, אמר לתלמידיו 'עמדו והוציאוני מכאן'. נתנו אותו בארון ונטלוהו, רבי אליעזר בראשו ורבי יהושע ברגליו, היו משמשין והולכין עד שהגיעו לפתחה של מדינה, כיוון שהגיעו לפתחה של מדינה אמרו להם 'עמדו!' - 'פתחו לנו כדי שנצא ונקברנו'. אמרו להם השוערים 'לא נפתח עד שנדקרנו תחילה לידע אם חי אם מת הוא', אמרו להם 'גורמין אתם שתוציאו שם רע על מדינתכם, שיהיו אומרים 'אף דקרו לרבן', ובסוף עמדו ופתחו להם. כיוון שראה ריב"ז שיצא חוץ מפתחה של מדינה, הלך ושאל בשלומו של אספסיינוס כדרך ששואלים בשלומו של מלכות, אמר רבה 'דידו מני פלטור דמלכותא'. אמר לו 'את הוא בן זכאי?' אמר לו 'הן'. אמר לו 'הרגתני!'. אמר לו 'אל תירא, שכך כתוב בידינו, שאין הבית חרב בידו של הדיוט, אלא ביד המלך', שנאמר (ישעיהו י לד): "והלבנון באדיר יפול". מסרו לשני פקידים. לאחר שלושה ימים בא לו איגרות מרומי, אמרו לו 'מת נירון המלך והמליכוך אנשי רומי', באותה שעה כשבאו לו איגרות מרומי היה יושב במרחץ, בא להנעיל מנעלים, הנעיל את הראשון, בא להנעיל את השני ולא נכנס, והיה ריב"ז עומד, אמר לו 'המעשה הזה מהו?' אמר לו 'מתוך שמועה טובה ששמעת נתעלה בשרך עליך, אלא אם יש לך אויב העבירו לפניך, מיד בשרך מתרפה והמנעל נכנס', עשה כן ונכנס, אמר לו 'בן זכאי, כל החכמה מאין?' אמר לו 'מחכמתו של שלמה, שכן מפרש בחכמתו ואומר "שמועה טובה תדשן עצם", אמר לו 'שאל לך שאלה', אמר לו 'שואל אני ממך את יבנה, שאלמוד בה תורה ואעשה בה ציצית ואקיים בה כל מצוות שבתורה', אמר לו 'הרי היא נתונה לך במתנה'.

Mined by attribution formula · generated 2026-08-20 · 5 items awaiting classification.

The Person — דמותו

Stories, counsel, and self-portraits — the person behind the teachings. See also the interpretive portrait on the Analysis tab.

Life & person

Showing all 3 entries

Stories מעשים (3)

Rabban Yohanan ben Zakkai escapes besieged Jerusalem, counsels Vespasian, and secures a route of refuge and the rescue of Rabbi Zadok.

Eikhah Rabbah 1:31 Jerusalem siege

היו צריה לראש, אמר רבי הלל ברבי ברכיה כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש, מה טעם היו צריה לראש. את מוצא עד שלא חרבה ירושלים לא היתה מדינה חשובה כלום, משחרבה ירושלים נעשה קסרין מטריפולין ותנופילי. דבר אחר, היו צריה לראש, זה נבוכדנצר. איביה שלו, זה נבוזראדן. דבר אחר, היו צריה לראש, זה אספסיאנוס. איביה שלו …
היו צריה לראש, אמר רבי הלל ברבי ברכיה כל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש, מה טעם היו צריה לראש. את מוצא עד שלא חרבה ירושלים לא היתה מדינה חשובה כלום, משחרבה ירושלים נעשה קסרין מטריפולין ותנופילי. דבר אחר, היו צריה לראש, זה נבוכדנצר. איביה שלו, זה נבוזראדן. דבר אחר, היו צריה לראש, זה אספסיאנוס. איביה שלו, זה טיטוס, שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלים, והיו עמו ארבעה דכסין, דכס דערביא, דכס דאפריקא, דכס דאלכסנדריא, דכס דפלסטיני. דכס דערביא תרין אמורין, חד אמר קילוס שמיה, וחד אמר פנגר שמיה. והוון בירושלם ארבעה בוליטין, בן ציצית, ובן גוריון, ובן נקדימון, ובן כלבא שבוע. וכל אחד ואחד יכול לספק מזונות של מדינה עשר שנים, והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה ממנה על האוצרות, ואוקיד כל אוצריא, שמע רבן יוחנן בן זכאי אמר וי, אזלין אמרון לבן בטיח אמר חביבך וי. שלח ואתיה, אמר לו למה אמרת וי, אמר לו לא אמרתי וי, אלא וה אמרי. אמר לו וה אמרת, ולמה אמרת וה. אמר ליה דאוקדת כל אוצריא, ואמרתי דכל זמן דאוצריא קימין לא יהיבין גשמיהון למעבד קרבא. בין וי לוה נמלט רבן יוחנן בן זכאי, וקרא עליו (קהלת ז, יב): ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. לאחר שלשה ימים יצא רבן יוחנן בן זכאי לטיל בשוק, וראה אותם ששולקין תבן ושותין מימיו, אמר בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו יכולין לעמד בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר כל סמא דמילתא ניפוק לי מהכא, שלח ואמר לבן בטיח אפקוני מהכא, אמר ליה עבדינן בינינן דלא יפוק בר נש מהכא אלא דמית. אמר אפקוני בדמות דמית. טען רבי אליעזר ברישיה, ורבי יהושע ברגליה, ובן בטיח מהלך קומוי. מן דמטון בעון מודקריניה, אמר להו בן בטיח כך אתם רוצים, שיהיו אומרין מת רבן ודקרוהו. כיון דאמר להו כך שבקוניה. מן דנפקין מן פילי, טענוניה ויהבוניה בחד בית עולם וחזרו למדינה. נפק רבן יוחנן בן זכאי לטייל בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר לון אן הוא מלכא, אזלון ואמרו לאספסיאנוס, חד יהודי בעי למישאל בשלמך, אמר להון ייתי, מן דאתא אמר ליה וביבא מארי אפלטור. אמר ליה שאילא דמלך שאילת בי ואנא לית אנא מליך, וכדו שמע מלכא וקטיל לההוא גברא. אמר ליה אם לית את מלך סוף את מליך, דלית הדין ביתא חריב אלא על ידי מלך, שנאמר (ישעיה י, לד): והלבנון באדיר יפול. נסבוניה ויהבוניה לגיו מן שבעה קנקלין, והוון שאילין ליה כמה שעין בליליא ואמר להון, כמה שעין ביממא ואמר להון. מנן הוה ידע רבן יוחנן בן זכאי, מפשוטיה. לבתר תלתא יומין אזל אספסיאנוס מסחי בהדא גפנא, מן דסחא ולבש חד מסן דידיה אתת בשורה ובשרוהו מית נירון ואמליכוניה בני רומי, בעי למלבש חד מסן חורן ולא עליל. שלח ואתיוה לרבן יוחנן בן זכאי, ואמר ליה לית את אמר לי כל אילין יומיא הוינא לביש תרין מסאני והוון עללין בי, וכדו חד עליל וחד לא עליל. אמר ליה בשורתא טבתא איתבשרת, דכתיב (משלי טו, ל): ושמועה טובה תדשן עצם, אמר לו מה נעביד דאיעיל, אמר לו מי אית לך בר נש דסנאית ליה או דחב לך, יעברוניה קמך ובשרך שחי, דכתיב (משלי יז, כב): ורוח נכאה תיבש גרם. התחילו מושלין לפניו משלות, חבית שקנן נחש בתוכה כיצד עושין לו, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את החבית. אמר פנגר הורגין את הנחש ושוברין את החבית. מגדל שקנן בו נחש כיצד עושין, אמר להם מביאין חובר וחוברין את הנחש ומניחין את המגדל, אמר פנגר הורגין את הנחש ושורפין את המגדל. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לפנגר כל מגיריא דעבדין בישא למגיריהון עבדין, עד דלית את מליף סניגוריא את מליף עלן קטיגוריא. אמר ליה לטיבותכון אנא בעי, דכל זמן דהדין ביתא קיים מלכוותא מתגרין בכון, אין איחרוב הדין ביתא לית מלכוותא מתגרין בכון, אמר לו רבן יוחנן הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. אמר ליה אספסיאנוס לרבן יוחנן בן זכאי שאל לי שאלה ואנא עביד, אמר ליה אנא בעי דתירפי הדא מדינתא ותיזיל לך. אמר ליה כלום אמליכוני בני רומי דנרפי להדא מדינתא. שאל לי שאלתא ואנא עביד. אמר לו בעי אנא דתרפי לפילי מערבאה דהיא אזלא ללוד, דכל בר דנפיק עד ארבעה שעין יהא לשיזבא. מן דכבשה אמר לו אי אית לך דרחים לך, או בר נש דאת קריב ליה, שלח ואיתיה עד דלא ייעלון אכלוסיא. שלח לרבי אליעזר ולרבי יהושע לאפוקי לרבי צדוק, אזלין ואשכחוניה בבבא דמדינה, מן דאתא קם מן קומוי רבן יוחנן, אמר ליה אספסיאנוס מן קדם הדין סבא צותרא את קאים. אמר לך חייך אי הוה חד דכוותיה והוה עמך אכלוסין בכיפלא לא הוית יכיל כביש. אמר לו מה חייליה, אמר ליה דאכיל חד גמזוז ופשיט עלוהי מאה פרקין. אמר ליה למה חשיך כן, אמר ליה מן חיליהון דצומייא ותעניתיא. שלח ואייתי אסוותא והוו מוכלין ליה ציבחר ציבחר, ומשקין ליה ציבחר ציבחר, עד דהדר גופיה עלוי. אמר ליה אלעזר בריה, אבא הב להו אגרייהו בעלמא הדין, דלא תיהוי להו זכותא עמך בעלמא דאתי, ויהב להו הדין חושבנא דאצבע, והדין קרצטיונא. מן דכבשה פליג ארבע טכסייא לארבעה דוכסייא, וסליק פילי מערבאה לפנגר, וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם, למה ששכינה במערב. אינון אחרובו דידהון הוא לא אחריב דידיה, שלח ואתייה, אמר לו למה לא אחרבת דידך, אמר ליה חייך לשבחא דמלכותא עבדית, דאלו חרבתיה לא הות ידעת בריה מה חרבת, וכדו יחזין בריאתא, אמרין חזו חיליה דאספסיאנוס מה אחרב. אמר לו דייך דטבאות אמרת, אלא מן בגין דעברת על קלוונין דידי, יסק ההוא גברא לרישיה דאיגרה ויטרף גרמיה, אי חיי חיי ואי מות ימות, סליק וטרף גרמיה ומית, ופגעה בו קללה של רבן יוחנן בן זכאי.
Rabban Yohanan ben Zakkai uses wisdom to survive the destruction of Jerusalem, illustrating that wisdom preserves its possessor.

Kohelet Rabbah 7:11:1 saving wisdom

טובה חכמה עם נחלה, טובה חכמה כשהיא נחלה דבר אחר, טובה חכמה, כשיש עמה נחלה, דתנינן תמן באבות רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'. דבר אחר, טובה חכמה, טובה חכמתו של משה, שנאמר (משלי כא, כב): עיר גברים עלה חכם. עם נחלה, שהנחיל תורתו לישראל. דבר אחר, טובה חכמה, זו חכמתו …
טובה חכמה עם נחלה, טובה חכמה כשהיא נחלה דבר אחר, טובה חכמה, כשיש עמה נחלה, דתנינן תמן באבות רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'. דבר אחר, טובה חכמה, טובה חכמתו של משה, שנאמר (משלי כא, כב): עיר גברים עלה חכם. עם נחלה, שהנחיל תורתו לישראל. דבר אחר, טובה חכמה, זו חכמתו של בצלאל, שהנחיל ארון לישראל, ובשעה שאמר לו משה עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו בצלאל משה רבנו מביאין את הכלים ומעמידין אותם באויר, בתחלה יעשה המשכן, ואחר כך יעשה הארון. אמר לו משה שמא בצל אל היית יושב וידעת בתחלה (שמות כה, י): ועשו ארון, ואחר כך (שמות כו, א): ואת המשכן תעשה, הוי: טובה חכמה עם נחלה, טובה חכמה של בצלאל, עם נחלה, שהנחיל ארון לישראל. דבר אחר, טובה חכמה של יהושע, עם נחלה, שהנחיל את הארץ. ויתר לראי השמש. דבר אחר, טובה חכמה, שיש עמה זכות אבות. אשרי שזכות אבותיו עומדת ומאירה לו. רבי אחא בשם רבי תנחום למד אדם ולמד ושמר ועשה והיתה ספיקא בידו להחזיק ולא החזיק, הרי הוא בכלל (דברים כז, כו): ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. למד ולא למד, לא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקא בידו להחזיק והחזיק, הרי הוא בכלל: ברוך אשר יקים, כי כל ארור מכלל ברוך. רבי הונא אמר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחפה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה, מאי טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף. שלש מאות נזירין עלו להקריב תשע מאות קרבנין בימי שמעון בן שטח, מאה וחמשים מצא להם פתח, ומאה וחמשים לא מצא להם פתח. סליק שמעון בן שטח לגבי ינאי מלכא אמר ליה שלש מאות נזירין סלקין בעיין למקרבא תשע מאות קורבנין ולית להון, אלא הב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי ויזלון ויקרבון, יהב להון ינאי פלגא ואזלון וקרבון, אתון אמרין לישן דביש לינאי מלכא על שמעון בן שטח, אמרין לינאי מלכא תהוי ידיע כל מה דאקריבינון מן דידך הוה, ברם שמעון בן שטח לא יהב כלום מן דידיה. שמעיניה וכעס על שמעון בן שטח, ושמע שמעון בן שטח וערק. בתר יומין הוו תמן בר נש רברבין מן מלכותא דפרס הוון יתבין על פתוריה דינאי מלכא, מן דאכלין אמרין לינאי מרי מלכא נהירין אנן דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילי דאוריתא, אמר לשלמתו אחתיה, אינתתיה דינאי, שלחי ואייתי, אמר ליה הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתי, יהב לה מילא ואתא, מן דאתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא, אמר ליה למה ערקת, אמר ליה שמעית דאת כעיס עלי, וצרת לי בגינך דלא תקטלנני וערקית, והדין קרייה קיימת, דכתיב (ישעיה כו, כ): חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, אמר ליה ולמה אפלית בי, אמר ליה חס ושלום לא אפלית בך, אלא את מן ממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב: כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר ליה ולמה יתבת בין מלכא למלכתא, אמר ליה דהכין כתיב בספריה דבן סירא, סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. אמר ליה חמית מן מה אנא מוקיר לך, אמר ליה לית את מוקיר אלא אורייתי היא מוקרא לי, דכתיב (משלי ד, ח): סלסלה ותרוממך אמר לון מזגין ליה כסא דיבריך, אמר מה איבריך, נימר ברוך שאכל ינאי משלו, אמר ליה את כדון את בקשיותך, לא שמעית מן יומא ינאי בברכתא, אמר ומה אית לי למימר ברוך שאכלנו, ולא אכלתי. אמר להו אייתי ליה דייכול, מן דאכל אמר שאכלנו משלו. אמר רבי יוחנן וחלוקין חבריו על שמעון בן שטח, רבי אבין אמר על השניה, ורבי ירמיה אמר על הראשונה, ומחליפין שיטתיה דרבי ירמיה, תמן פשיטא ליה והכא צריכה ליה, תמן פשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל, והכא צריכה ליה כרבנן, דתני עלה והסב וטבל עמהן אף על פי שלא אכל עמהן כזית דגן מזמנין עליו, דברי חכמים. רבי יעקב בר אחא בשם רבי איסי אמר לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן. תני שנים שאכלו דגן ואחד שאכל חוץ מדגן מצטרף, כמאן דתנינן כרבן שמעון בן גמליאל. שלשה בליוטין היו בירושלים, בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, וכל חד וחד היה יכול לספק ולפרנס למדינה עשר שנים, והיה שם בן בטיח בן אחותו של רבי יוחנן בן זכאי, והיה ממנה על האוצרות, ראש קסרין שבירושלים, ועמד ושרף את האוצרות, שמע רבי יוחנן בן זכאי אמר ווי, אזלין ואמרין לבן בטיח חביבך אמר ווי ווי. שלח ואייתיתיה, אמר ליה למה את אמרת ווי, אמר ליה לא אמרית ווי אלא וה אמרית, שכל זמן שהאוצרות יקרין קיימין לא יהבין גרמיהון למעבד קרבא. בין ווי לוה נמלט רבי יוחנן, וקרון עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. ומעשה ברבי יוחנן שאחזו בולמוס והלך לאימוניס, וישב לו למזרחה של תאנה ונתרפא, אמרין ליה הדא מנא לך, אמר לון מן דוד, דכתיב (שמואל א ל, יב): ויתנו לו פלח דבלה, וקרון עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי יוסי בר יאסין הוה אתי באלפא ואתי מן טרסים ואמר ליה טליא אנא צריך למיחת, אמר ליה לא תיחות לימא דימא סכנתא, אמר ליה בעי אנא למיקרי קריאת שמע, אמר ליה קרי. אמר ליה בעי אנא למיכל, אמר ליה אכל. כיון דאתון ללמן אמר ליה אסור אתה עד שתטבל, וקרא עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי מאיר הוה מתבעי למלכותא וערק, עבר על חנותא דארמיין ואשכח יתהון יתיבין אכלון מן ההוא מינא, חמון יתיה אמרין הוא הוא, לית הוא הוא, אמרין אם הוא הוא, אנן כרזין ליה אין אתי אכיל עמן, והוה צבע חדא אצבעותיה בדמה דחזיר, ויהב אצבעותיה אוחרי בפומיה, טמש הא ומתק הא. אמרין דין לדין אלו הוה רבי מאיר לא הוה עביד כן, שבקוניה וערק, וקרא עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי הוה דמיך בצפורין ואמרין ציפוראי כל דאתא ואמר דמך רבי אנן קטלין ליה. אזל בר קפרא ועלל בכוותא ואדיק ליה ורישיה מיכרך ומניה בזיעין, אמר אחינו בני ידעיה שמעוני שמעוני, אראלים ומצוקים אחזו ידן בלוחות הברית, גברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות. אמרין ליה דמך רבי, ואמר להו אתון אמריתון אנא לא אמינא, ולמה לא אמר, דכתיב (משלי י, יח): ומוציא דבה הוא כסיל. קרעון מניהון עד דאזל קליה דקריעה עד גופתתא, מהלך שלשה מילין, וקרא עליה: ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. רבי נחמיה בשם רבי מנא מעשה נסים נעשו באותו היום, ערב שבת היה ואיתכנשין כל קרייתא להספידא דרבי, אשרוניה בתמני עשר כנישתא, ואובלוניה לבית שערים, ותלא לון יומא עד דמטא כל חד וחד מישראל לביתו ומדליק לו את הנר, וצולה לו דג, וממלא לו חבית מים, עד שעשה האחרון שבהן שקעה החמה וקרא הגבר, שרון מצוקין אמרין ווי דחללינן שבתא, יצתה בת קול ואמרה כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי מזמן לחיי העולם הבא, בר מן קצרה דהוה תמן ולא אתא, כיון דשמע כן סלק וטלק גרמיה מן איגרא ונפל ומת. יצתה בת קול ואמרה אף לאגרא קצרא מזמן לחיי העולם הבא.
Rabban Yohanan ben Zakkai cares for the fasting Rabbi Eliezer, blesses his future reputation in Torah, and prompts his extraordinary exposition.

Avot DeRabbi Natan 6:3 torah study

מה היה תחלתו של רבי אליעזר בן [הורקנוס. בן] עשרים ושתים שנה היה ולא למד תורה. פעם אחת [אמר אלך ואלמוד] תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר לו אביו הורקנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה השכים וחרש מלא מענה. אמרו אותו היום ערב שבת היה הלך וסעד אצל חמיו וי״א לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד שש שעות של מ …
מה היה תחלתו של רבי אליעזר בן [הורקנוס. בן] עשרים ושתים שנה היה ולא למד תורה. פעם אחת [אמר אלך ואלמוד] תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי אמר לו אביו הורקנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה השכים וחרש מלא מענה. אמרו אותו היום ערב שבת היה הלך וסעד אצל חמיו וי״א לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד שש שעות של מוצאי שבת כשהוא הולך בדרך ראה אבן שדימה ונטלה ונתנה לתוך פיו וי״א גללי הבקר היה הלך ולן באכסניא שלו הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים עד שיצא ריח רע מפיו אמר לו רבי יוחנן בן זכאי אליעזר בני כלום סעדת היום שתק שוב א״ל ושתק. שלח וקרא לאכסניא שלו א״ל כלום סעד אליעזר אצלכם אמרו לו אמרנו שמא אצל רבי היה סועד אמר להם [אף אני] אמרתי שמא אצלכם היה סועד ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר מן האמצע. א״ל כשם שיצא לך ריח רע מפיך כך יצא לך שם טוב בתורה שמע עליו הורקנוס אביו שהיה לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי אמר אלך (ואדיר) אליעזר בני מנכסי אמרו אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו. שמע עליו שבא הושיב לו שומרין אמר להם אם בא לישב אל תניחוהו הוא בא לישב ולא הניחוהו. היה מדלג ועולה [והולך] עד שהגיע אצל בן ציצית הכסת ואצל נקדימון בן גוריון ואצל בן כלבא שבוע היה יושב ביניהם ומרתת. אמרו אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר לו פתח [ודרש] א״ל איני יכול לפתוח דחק עליו ודחקוהו התלמידים עמד ([ופתח]) ודרש בדברים שלא שמעתן אזן מעולם. כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי ([על רגליו]) ונשקו על ראשו (ואמר לו ר' אליעזר רבי אמת למדתני). עד שלא הגיע [זמן] לצאת עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר רבותי אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסי עכשיו כל נכסי יהיו נתונין לאליעזר בני וכל אחיו פטורין [ואין להם בהן כלום]. ולמה נקרא שמו ציצית הכסת שהיה מוסב על מטה של כסף בראש כל גדולי ישראל. אמרו על בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מטתה מוצעת בשנים עשר אלפים דינרי זהב ודינר צורי של דינר זהב היה יוצא לה מע״ש לע״ש לציקי קדירה ושומרת יבם היתה. ולמה נקרא שמו נקדימון בן גוריון מפני שנקדה לו חמה בעבורו פעם אחת עלו ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך אצל שר אחד וא״ל הלויני שתים עשרה עינות מים מכאן ועד יום פלוני אם איני נותן לך שתים עשרה מעיינות מים אני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן. כיון שהגיע זמן שלח לו שגר לי שתים עשרה מעיינות מים או שתים עשרה ככר כסף א״ל עדיין שהות ביום. לגלג עליו אותו השר ואמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים. נכנס אותו השר לבית המרחץ שמח. ונקדימון בן גוריון לבית המדרש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבש״ע גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי כדי שיהיה מים לעולי הרגל. מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעיינות מים והותירו. שלח לאותו השר שגר לי דמי מים יתירים שיש לי בידך. א״ל כבר שקעה חמה ומים ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המדרש ונתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבש״ע עשה לי נס באחרונה כבראשונה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה חמה. (ופגעו זה בזה וא״ל יודע אני שלא הרעיש הקב״ה את עולמו אלא בשבילך). ולמה נקרא שמו כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו רעב ככלב היה יוצא מביתו שבע. וכשבא אספסיינוס קיסר להחריב את ירושלים בקשו קנאים לשרוף כל הטוב ההוא באש. אמר להם כלבא שבוע מפני מה אתם מחריבים את העיר הזאת ואתם מבקשים כל הטוב הזה לשרוף באש. המתינו לי עד שאכנס ואראה מה יש לי בתוך הבית. הלך ומצא שיש לו מזון עשרים ושתים שנה סעודה לכל אחד ואחד מירושלם. מיד צוה גדשו ובררו וטחנו ורקדו ולשו ואפו והתקין מזון כ"ב שנה לכל אחד ואחד מירושלים ולא השגיחו עליו. מה היו אנשי ירושלים עושין היו מביאין העגלים וגוררים אותם במגרים וטוחים אותם בטיט. ועוד עשו אנשי ירושלם שולקין את התבן ואוכלין אותם וכל אחד ואחד מישראל שרוי נגד חומותיה של ירושלים. אמר מי יתן לי חמש תמרים וארד ואטול חמשה ראשים. נתנו לו חמשה תמרים ירד ונטל חמשה ראשים מאנשי אספסיינוס. הציץ אספסיינוס בצואתן וראה שאין בהן מין דגן ואמר לחיילות שלו ומה אלו שאין אוכלין אלא תבן כך הורגין בהן אילו היו אוכלין כל מה שאתם אוכלין ושותין על אחת כמה וכמה שהיו הורגין אתכם:

Topics

Kind

halacha	10	22.7%
aggada	26	59.1%
both	3	6.8%

Type

exegesis	13	29.5%
dispute	8	18.2%
maxim	8	18.2%
unclassified	5	11.4%
dialogue	4	9.1%
ruling	3	6.8%
story	3	6.8%

Where (Mishnah 7 · Tosefta 5 · Midrash 2 · Bavli 13 · Yerushalmi 4 · Aggadah 10 · LateMidrash 3)

Ketubot	3
Kohelet Rabbah	3
Bereshit Rabbah	2
Chagigah	2
Jerusalem Talmud Ketubot	2
Midrash Tanchuma	2
Mishnah Kelim	2
Mishnah Ketubot	2

Carried by (tradents citing Rabban Yochanan ben Zakkai)

None recognized in the mined data.

Carries (whom Rabban Yochanan ben Zakkai cites)

None recognized in the mined data.

Dispute partners (co-occurrence)

Rabbi Akiva ×1 segments
Rabbi Yishmael ×1 segments

Chain counts come from mined transmission chains (lower bounds; ואיתימא excluded). Dispute partners count recognized sages named in the same dispute-classified segment — textual co-occurrence, not rulings; sages outside the alias table are invisible here.

Portrait — an interpretive reading reconstruction

Interpretive synthesis of the mined corpus; reconstruction-grade, not a sourced claim.

Rabban Yochanan ben Zakkai is the only figure of the eleven whose mined corpus leans aggadic: of eighteen attributed dicta, half are classified aggada and a full third are maxims. For the sage tradition credits with saving Torah study itself, the attributed record is astonishingly thin — eighteen segments, against Rabbi Akiva's eight hundred — and the famous scenes (the escape from besieged Jerusalem, "give me Yavneh and its sages") appear nowhere in it, because they are narrated about him rather than stated by him. His footprint in this method is a voice overheard in fragments, not a body of law.

The fragments are consistent in flavor. The halachic side clusters in disputes about tithes and money (Mishnah Ketubot 13:1–2, revisited at Ketubot 105a and 107b, Nedarim 33b) and purity rulings (Mishnah Kelim 2:2, 17:16), including a reply delivered in open argument over scriptural purity at Mishnah Yadayim 4:6 — the corpus's one glimpse of him engaging challengers of the tradition face to face. The aggadic side is where the personality lives: a reflection on the psychology of theft and why the Torah grades it (Bava Kamma 79b), maxims of repentance (Pesachim 94a, Chagigah 13a), on scripture (Chagigah 5a), on study and its obligations (Bava Batra 89b), and a dialogue about study at Berakhot 34b in which he measures himself against a wonder-working contemporary with disarming candor.

Two structural facts complete the picture. First, his influence in this corpus is mostly indirect: he barely appears in transmission chains, yet other sages' files carry him — Rabbi Yehudah bar Ilai reports his anxious scruple over trapping a scorpion under a bowl on Shabbat (Mishnah Shabbat 16:7), a memory of the master preserved in a student's student's mouth. Second, the balance of his own speech runs opposite to everyone around him: where the corpus at large is three-quarters law, his is half-and-half, tilted toward the ethical and the homiletic. Whether that reflects the man or merely which of his words survived redaction, the mined data cannot say — but it is a suggestive silhouette of a teacher remembered less for rulings than for how he read the world.

Basis: 18 classified dicta · halacha 39% · aggada 50% · both 11% · written 2026-07-29